תמרורות – זהירות נשים בדרך!

“תמרורות, פמיניזם ומרחב בישראל”

בעריכת אד’ טולה עמיר

חרגול/ מודן הוצאה לאור, 2017

האם קיימת קריאה פמיניסטית של מרחב? מה תורם החלק ההולך וגדל של נשים במקצועות האדריכלות והתכנון לעיצוב והבנת המרחב הפיזי והתודעתי שלנו? קובץ מאמרים חדש מנסה לתת שער כניסה לדיון המרחבי – פמיניסטי.

כריכת הספר.( על העטיפה: פרט מציור של עדו בר־אל, עיצוב הספר והעטיפה סטודיו מיכל סהר)

ארבעה עשר המאמרים המאוגדים בספר “תמרורות – פמיניזם ומרחב בישראל” בעריכת אדר’ טולה עמיר מציעים אפשרות חדשה, לקריאת המרחב מנקודת מבט ביקורתית נשית. בין כותבות המאמרים נמנות נשות אקדמיה ישראליות המשקפות את הגיוון הרב של נשות המקצוע בעלות הנגיעה בתחום המרחבי, החל מאדריכלות ותכנון, היסטוריה של תכנון, סוציולוגיה ומחשבה מדינית.

התמריץ לעריכת הספר התחיל בהרצאה שנתנה עמיר בבצלאל, על התפתחותה של דירת המגורים בישראל מנקודת מבט נשית. ההרצאה כפי שהיא מספרת, “כללה גם ציטוטים של אדריכל ותיק על “מעמד האישה” (השטיח שלמרגלות הכיור) ו”השקפת עולמה” (החלון שמעל הכיור) ……בסוף ההרצאה ניגשה אלי סטודנטית צעירה וביקשה תובנות נוספות…..אז הבנתי שנדרשת מקראה כזו בעברית- מאמרים שייבחנו את המרחב הישראלי בעבר ובהווה מנקודת מבט פמיניסטית”. עמיר ראתה בקריאה זו גם הזדמנות לניהול של דיאלוג בין דורי ובין מעמדי בתוך המרחב האקדמי.

מעבר לתכני המאמרים בקובץ, העוסקים ברבדים השונים של קריאת והבנת המרחב מנקודת מבט פמיניסטית, הספר הינו ספר נגיש שאינו מתיימר לתת מענה צר ואקדמי גרידא לנשות מקצוע בתחום האדריכלות והתכנון. הדיונים הרבים וקווי המחשבה המפותחים בו רלוונטיים לכל מי שלוקח חלק בעיצוב ושימוש במרחב, כולנו. שילוב של שני מאמרים בשפה חזותית יוצר פלטפורמה רעיונית חדשה המוסיפה ממד של חתרנות והומור מבלי להתפשר על המסר הנוקב.

לוח תמרורים מתוך הספר תמרורות, מאמר גרפי שמבקש לתת ביטוי לנשים במרחב הציבורי, כותבות המאמר: המעצבות הגרפיות אונה שגב ומיכל סהר.

אישה/ בית? על נקודות המבט הפמיניסטית בתהליכי התכנון והעיצוב

כיום כאשר אחוז הנשים העוסקות בעיצוב המרחב הפיזי הולך וגדל נשאלת השאלה האם קיימת נקודת מבט פמיניסטית בתהליכי תכנון ועיצוב? ואם התשובה היא כן, מהי? נקודת המוצא של הספר כי תהליכי התכנון והבנייה לאורך ההיסטוריה של האדריכלות מזוהים עם הפעולה הגברית, הגבר בונה בעיניי רוחו בית בו ישכן את האישה. לפיכך באופן מסורתי הוצב במרכז השיח המרחבי אובייקט גברי המיועד לשימוש נשי, כאשר אופי ההשפעה והטבעת החותם של האישה בביתה נעשית כלפי פנים.

אולם, כפי שמרמז שם הספר אין הדיון נסוב סביב המרחב הביתי בלבד, אלא על המרחב המקיף אותנו בחיי היום יום, החל מהתמרורים (כאשר שני התמרורים היחידים בישראל בהם מופיעה דמות או פניה לנשים הם תמרור “לאם ולתינוק” ותמרור “ילדים חוצים”), דרך אופני שימוש בתחבורה ציבורית, בחינה של מרחבי זנות ועד חזרה לפירוק והרכבה מחדש של יחידת המגורים.

מבין נשות המקצוע בתחום, הספר מאגד את קולן של אלו המזדהות ומזהות את עצמן ככותבות פמיניסטיות ועל כן מציע בחינה של דרכי התמודדות ופיתוח מחשבה ביקורתית ומעשית מתוך תפיסת עולם זו הרחבה במהותה. המאמרים בספר מאורגנים לארבע קטיגוריות מרכזיות:

עיצוב המטבח בדירת המגורים המודרנית כמרחב עבודה והשפעתו על יחסי התא המשפחתי. ( צילום : Pixabay)

 “הבית” קטגוריה המאגדת את מאמריהן של סיגל עדן אלמוגי המציג ניתוח של הקשר בין יחסי המשפחה “הנורמטיבית” לבין הקצעת החללים בעת תכנון בדגש על פונקציות המיועדות לשימוש נשים וילדים; סיגל דוידי עוסקת בשלל השיקולים בעת תכנון המטבח המודרני והמשגתו כאזור עבודה וכיצד דבר זה השפיע על הספרה הביתית; דפנה מתוק הבוחנת את הפרויקט עיצוב הלאומיות, הזהות הישראלית ותחושת השייכות דרך עיצוב תפיסת המגורים; טולה עמיר הממקמת את הדיון סביב יחידת המגורים בבית משותף רב קומות ונעה בין יחידת הדיור לבין המרחבים המקשרים בניהן חדרי המדרגות והמסדרונות, מגרשי משחקים ומרכזי הפנאי.

בקטגוריה של “הספרה העירונית ציבורית” בוחנת  יעל אלואיל  את תכנית גדס המושמצת לעיתים ומזהה בה צדדים חדשים המרחבים את תפיסת יחידת המגורים ופתיחתה למרחב המאפשרת לנשים בין היתר להיחלץ מהדיכוטומיה של “כליאה” בבית מול תפקוד של אזרחית עירונית עובדת גרידא; טליה מרגלית הבוחנת את ההיבטים המשפטיים והחוקתיים המיושמים בתהליכי התכנון שהופכים קבוצות נשים שלמות לשקופות (לראייה תכנית דיור בר ההשגה שמקדמת בימים אלו עיריית תל אביב יפו המיועדת לזוגות נשואים בלבד ובכך מדירה נשים רווקות, נשים חד הוריות ועוד).; הנאא חמדאן- סליבא מציגה את הקושי הכפול של נשים תושבות יפו המנהלות מאבק במרחב העירוני שמנסה להוקיע אותן ע”י מחיקה מרחבית והיסטורית, ומאבק מול המבנה החברתי הפטריארכלי.

תכנית גדס איפשרה להרחיב את הגדרת המרחב הביתי ולשבור את הדיכוטומיה בין הפנים ובין החוץ ויצרה מרחבים נוספים עבור נשים. בתמונה שדרות רוטשילד שהיו חלק ממערך השדרות בתכנונו של גדס. ( צילום : Zoltan Kluger וויקימדיה)

בקטיגוריה, “יחסי כוח במרחב הציבורי” מאמרים העוסקים במרחב העירוני כמו למשל, של  שלי חפץ המבקשת לדון באפשרות האם אמצעי ניתור והשגחה במרחבים הציבוריים למעשה יכולים לספק תחושת ביטחון לנשים במרחבים מאיימים;  בדומה ורד פלוק תוהה האם יתכן כי ההפרדה בין נשים וגברים בקווי אוטובוסים יכולה לקדם מרחבי נוחות נשיים; הדס צור מנתחת את התפתחות וההשתנות של מרחבי הזנות בתל אביב ואת היד המכוונת שעומדת מאחורי ההחלטה להקצות אזורים מסוימים החושפים את הנשים החשופות ממילא לאיומים נוספים הרחק מעין הציבור. ¹

מרחבים מסוימים בעיר מהווים מרחבי פגיעה בנשים, התנאים המרחביים מגדילים את הסכנה והאלימות כלפי הנשים. כך באזור תל ברוך אליו הועברה הזנות באופן יזום. החופיים הצפוניים של תל אביב הפכו למרחב של מוסר חלופי בשולי העיר הנקייה (צילום: הדס צור)

ובקטגוריה האחרונה, “פרקטיקות אדריכליות ותכנוניות פמיניסטיות”, האדריכליות רונית דוידוביץ-מרטון וליהי עין גדי-דוידוביץ מציגות את אופני ההתערבות התכנונית האפשרית במהלך עבודה על פרויקט אדריכלי כאשר הקו המנחה אותן הוא חשיבה על המשתמשות במרחב; טובי פנסטר ואפרת איזנברג מציגות את תהליך ההתחדשות העירונית במתחם מעונות בבת ים, כאשר השימוש שעשו במהלך המחקר נשען על כלים המאופיינים באתיקה פמיניסטית אשר אפשרו שילוב של היבטים רבים שרוב אינם באים לידי ביטוי בתהליכים אלו.

“תמרורות” הוא נדבך נוסף במאמץ לקדם את הדיון בייצוג ובפעולה של נשים במרחב המקומי, פסטיבל אשה חולון התערוכה “הנוכחות הנשית באדריכלות הישראלית” כל אלו יוצרים גוף של פעולה וידע ממשי ווירטואלי. הבחירה בכותבות מגוונות, ופרסום המקבץ בשפה העברית מאגד מחשבות, רעיונות ופעולות של נשים ביחס למרחב והוא שלב חשוב במסגור הדיון ופעולה עתידית.