טלי חתוקהבהמשך לדיון אודות זאהה חדיד מה תפקידו של האדריכל בחברה? מה מטרת הייצוג האדרריכלי בתקשורת? ומה בין אדריכלות לפוליטיקה? תגובה לתגובות
תודה לתגובות הרבות לרשימה סביב הכתבה של זאהה חדיד.1 אלו כללו מספר נקודות שבהחלט שוות התייחסות ונוגעות לנושא של הייצוג בתקשורת, אחריותו ותפקידו של האדריכל בעולמינו.
- ייצוג. הרשימה על זאהה היתה קודם כל מתקפה על נושא הייצוג האדריכלי בתקשורת. הכתבות העיתונאיות, כולל זו האחרונה של ריבה על זאהה חדיד, לא עסקה בניתוח מבנים או בפרטי האדריכלות של זאהה. זו היתה כתבת יחסי ציבור על האירוע בחולון וגם על עבודתה של זאהה. הקושי שלי עם הכתבה, ולכן גם הגבתי, שגם ככתבת יחסי ציבור הממתגת את מעמדה העולמי של משרדה של זאהה חדיד, הנרטיב שסופר היה מטעה. זאהה מעולם לא ראתה עצמה כמודל פמיניסטי אלא הוכתרה ככזו. תפקידה של המדיה, כולל זו הכתובה, להיות ביקורתית כלפי הבניות מסוג זה. ברור ששימוש בשמה זאהה כמודל פמיניסטי, מכסה על הבעיה המגדרית האמתית המובנית בתוך המקצוע האדריכלי והתכנוני. לכן, בעיני מוזר שמארגני האירוע שמתמקד בנשים בחר להזמין את העובדת הבכירה מהמשרד. תפקידה של התקשורת היא לחשוף את הציבור הרחב (שהרי הכתבה פורסמה בהארץ) לסוגיות שמעלות הבניינים של זאהה חדיד, לעבודתה האדריכלית ובצורה מהימנה.
- פרטי בניין. רבים התפייטו על איכות פרטי הבניין בעבודתה של זאהה חדיד. אחרים טענו שיש לשפוט את עבודותיה כאמנות. אינני חולקת על כך. ראשית, הכתבה לא עסקה בפרטי בניין. והייתי שמחה אם יהיו כתבות אשר ינתחו את בנייניה של זאהה ואדריכלים אחרים בהקשר של סטרוקטורה, חומריות ופרטים. אבל גם אז, השאלה היא האם פרטי בניין, יפים כלל שיהיו, מדהימים, אם תרצו, מצדיקים את הבניין עצמו והשקעת המשאבים המטורפת בו? למה הדבר דומה, לשני אגרטלי פרחים המונחים על השולחן. האחד עשוי זכוכית, עשוי לעילא, יפה בפשטותו. השני, עשוי זהב ויהלומים, עשוי לעילא, יפה גם הוא. על השולחן הראשון מונחת גם ארוחת הערב של הסועדים, על השני, השולחן ריק. זה אינו משל חלול. ראו את המקרה של ספרד. למרות מצבה הכלכלי, האבטלה הגדולה, הערים ממשיכות לקדם פרויקטים יקרים כמו נמל התעופה של מדריד (בתכנונו של ריצ’רד רוג’רס). פורטוגל והתחנה המרכזית של פורטו (בתכנונו של קלטרבה). איטליה, הפרויקט של רנצו פיאנו בטרטנטו. ואלו הן רק מספר דוגמאות. לצערי המצב עגום הרבה יותר. המשותף לכולם, הם פרטים מדהימים, אך יקרים שרוקנו את הקופה הציבורית (למזלם של טרנטו הם מספיק עשירים כדי לספוג את זה). השאלה האמתית היא האם זה אתי? האם פרטי בניין מצדיקים את השימוש הגס, הבוטה בכספי ציבור. האם באמת פרויקט יכול להיות מוצדק דרך איכויותיו האסתטיות בלבד? גם לנו בישראל יש דוגמאות מן הסוג הזה. ראו את גשר המיתרים בירושלים הענייה. בין תגובות היו שטענו שאין חדש תחת השמש ומדובר בגלגול של תכנון הקתדרלות ומבני הדת. מבני הציבור העכשוויים, אם תרצו, הם הקתדרלות של ההחברה החילונית. ייתכן. אולם כאן עולות שאלות לגבי ההיקף של מבני פאר מסוג זה ברחבי העולם, עלותם ומשמעותם עבור החברה. ובכלל, גם אם בעבר נבנו קתדרלות בעידן של מלכים וקיסרים, האם המשטרים העכשוויים לא מחייבים רפליקציה בנושא? התפתחות ביחס לנושאים אלו? הרי הכוח בידיו של העם ולא בידי הקיסר.
- האדריכלי הוא פוליטי. תכנון ואדריכלות היו תמיד מעשה של כוח ופעולה פוליטית. כל קיר שמוקם, כל בניין שמתוכנן, כל אזור שעובר התחדשות עירונית, כרוך במשאבים והסדרה. אלו הן פעולות הכוללות הפעלה של כוח, שלעולם מיטיבים עם אחד ופוגעים באחר. תפקידו של האדריכל והמתכנן לחשוב על כל אלו. להכיר בכוחו, להיות מודע לכך, ולהחליט האם ומתי הוא משתף פעולה עם החלטות של קובעי מדיניות. לצערי, שדה האדריכלות של העשורים האחרונים בחר לברוח לפורמליזם ולעיסוק באסתטיקה. בריחה זו ייתרה מעמדו וכוחו בעיצוב המרחב. כחסר דעה פוליטית, כחסר חוט שדרה מוסרי, הוא הפך לנותן שירותים. במצב זה, אין פלא שאפקט בילבאו, והסטארקיטקסטס הפכו לעגל הזהב. יש לקוות שההתפכחות תגיע במהרה.
ומילה אחרונה על האקדמיה בתחום התכנון. האקדמיה, כפי שעלה פעם בראיון שקיימתי עם הת’ר קמפבל, מקדמת מחקרים בזיקה לשינויים והתמודדויות במרחב הממשי. גם לאקדמיה תפקיד חשוב ואתי בבחירת הנושאים של המחקר ובאתגור של הסדר הקיים על ידי הצבת מראה סביב אנומליות בתחום התיאוריה והפרקטיקה. שהרי המשגה בתחום האדריכלות והתכנון, מובילה למתודולוגיה של פעולה שמשפיעה על המרחב ובסופו של דבר, על החיים של כולנו. במובן הזה, לאקדמיה יש תפקיד חשוב בבחינה של המשגות והנחות המובילות לפעולות ממשיות.
אם כך לכולנו, לעיתונאי, האדריכל בפרקטיקה, ואיש האקדמיה, תפקיד מוסרי ואתי מול החברה. התעלמות מתפקיד זה, אינה מטייחת אותו.
- לכתבה המקורית של נעמה ריבה זאהה חדיד השאנל של האדריכלות, גלריה, 6.9.17 ↩