טלי חתוקהמה הם עשרת הקריטריונים שיהפכו כל עיר ל’עיר תיירות מדליקה’? מדרחוב, עיר עתיקה, ריהוט עירוני והליכתיות הם רק חלק מרשימת החובה לייצור ‘עירוניות’ שמקדמת את כלכלת הצריכה. ביקור בשטוקהולם עזר להגדיר את הרשימה במלואה
לאחרונה, במסגרת כנס אקדמי, נקלעתי לעיר שטוקהולם. לא היו לי ציפיות מיוחדות מן העיר, שלא ידעתי עליה הרבה. אולם לאחר שיטוט במרכז העיר, סטוקהולם כמו ערים רבות באירופה, מבקשת להיות אטרקטיבית עבור תיירים, בדרך היא הפכה למוזיאון פתוח המקדם בעיקר…צריכה. בקיצור, שעמום. לא קל להשיג את השעמום הזה, ואם ברצונכם להגיע ליעד הנכסף, שאין ספק שיעודד את הכלכלה העירונית, יסלק את האנשים הפשוטים ממרכז העיר (שלא לדבר על חסרי בית וכולי), ויספק לכם גלויה יפה של עירכם, הנה מתכון מומלץ:
- שמרו את העיר העתיקה. זיכרון, היסטוריה, זה הולך. תיירים אוהבים להרגיש שהם צורכים משהו בעל משמעות. עבור התושבים המקומיים זה מספק נרטיב ותחושת שייכות. ניתן כמובן לעדכן ולשפץ את הנרטיב לפי הצורך. האמת אינה משהו לקדש אותו. אנחנו בעידן הפייק.
- תכננו מדרחוב במרכז העיר. מדרחוב הוא מרחב בטוח ונוח לצריכה. אל תשכחו כמה עצים ומקומות ישיבה מגניבים (אזהרה: לא תמיד זה מצליח, ראו מקרה חיפה).
עיר עתיקה: יש
מדרחוב עם ריהוט עירוני מגניב: יש
3. דאגו לשבילי אופניים . זה נותן תחושה של בריאות וגם מחזק את הנראות של “עיר ירוקה” ונותן תחושה טובה לכולם ששומרים על הסביבה.
4. מופעי רחוב, זה עוזר. עדיף ללא סאונד. זה עשוי לעורר עניין ולהפיג את השעמום, כי הרי כמה אפשר להסתכל על שער בן מאה שנה? לבהות בטירה מאובקת?
5. כיכרות וגנים ציבוריים. כאלו שיש בהם ספסלים או מדרגות שניתן לשבת ולצפות בעוברים ושבים, יונים, או כל דבר אחר שזז (אם אפשר יאכטות מצוין, אבל זה תלוי כמובן במצב הסוציו-אקונומי של העיר). יאן גל, הגורו של עיצוב עירוני של שנות השמונים באירופה, טען, שזה סוד הקסם של המרחב הציבורי, מקומות שיש בהם קצוות ( edges) שאפשר לשבת ולבהות במתרחש.
שבילי אופניים
מופעי רחוב
גן ציבורי ומקומות ישיבה נעימים במרחב הציבורי
6. עיצוב עירוני “מאפשר”. עבור הצעירים, צריך קצת יותר מכיכר עם ספסל. צריך מקומות שהם ירגישו שהם “שלהם”. לכן יצרו כל מיני אובייקטים גיאומטריים, ללא שימוש מובהק. אם יתמלאו בגרפיטי, מה טוב, זה ייתן חספוס ותחושה שגדל בעיר גם דור צעיר ובועט.
עיצוב עירוני מאפשר
7. בתי קפה עם מרפסת. הכרחי עבור הדור הבוגר יותר, זה שיש לו משאבים ויכול להוציא הון עבור כוס בירה על המרפסת ולהתבונן בעיר המושלמת, בגלויה.
8. הכי חשוב, הליכתיות. ג’ין גיי’קובס מתהפכת בקברה בעקבות הפסטיבל של “הליכות ג’יין” אבל זה לא משנה. הליכתיות זוהי תפילת הדרך של כל תייר ממוצע ומתכנן אורבני (מתחיל). דאגו לתנאים נוחים ומרחב בטוח לתנועה. יפה, בלי קונפליקטים.
בתי קפה המציעים ישיבה על שפת הרחוב
9. ניקיון. הא’ ב’ של כל עיר מצליחה (לכן בישראל אין לנו סיכוי), ניקיון מספק תחושה של סדר. איפה שנקי סימן שהרשויות פעילות והן ממש בשליטה. כשהן בשליטה, אנחנו רגועים.
הליכתיות וניקיון בעיר שטוקהלם
10. איזשהו ממד ייחודי, שייתן אופי לעיר שלכם. שייחד אותה. כל זאת היצמדות לעיקרון מנחה: הציעו דברים שאתם מכירים וכבר ראיתם בעבר. אל תמציאו שום דבר.
קשה לומר מהו המימד הייחודי של שטוקהולם, אולי המים שחוצים את העיר ומייצרים גשרים רבים שהפכו לאחד מסמליה של העיר
אין ספק שהמתכון לעיל כבר נוסה בערינו וישנן עמותות שממש מאמינות בזה ודוחפות את הסדר יום הזה בכל הכוח. יש שקוראים לשקר הזה עירוניות. אבל בישראל כמו בישראל, קשה, קשה, קשה. ואני רוצה לומר, תודה לאל שזה לא מצליח!