מהו סדר היום של עיצוב עירוני? האם יש לו כזה? האם העיצוב העירוני קרוב יותר לשדה התכנוני או האדריכלי? ברנט ריאן, פרופ' לעיצוב עירוני ב-MIT, טוען שעיצוב עירוני צריך לעסוק פחות במונומנטלי, לקבל את העיר כסביבה הטרוגנית "ומטולאת" ובדומה לשדה התכנון להציע סדר יום חברתי. רשימה שנייה בסדרה "קריאת כיוון" עם חוקרים פורצי דרך בתחומם.

"האם העיר יכולה להיות יותר מאשר אוסף של אדריכלות מונומנטלית?", שואל בהתרסה ברנט ריאן (Brent Ryan), פרופסור לעיצוב עירוני ומדיניות ציבוריות במחלקה ללימודי עיר ותכנון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). לדברי ריאן,"לעיתים קרובות, עיצוב עירוני מתואר כשדה שצמח מן הארכיטקטורה – תוך התייחסות לעבודות של רם קולהאס או 'אדריכלים אורבניים' אחרים – עם זאת, העיר היא סביבה פלורליסטית שמעוצבת בידי קולות רבים ושחקנים מגוונים. תכנון, לדעתי, יותר מאשר ארכיטקטורה, הוא המקצוע שבאמת יכול להשפיע על דמותו של העיצוב העירוני והמחקר שלי בוחן את הקשר הזה ובמיוחד את המחויבות של תכנון לערכים של צדק חברתי, שוויון כלכלי, פלורליזם ודמוקרטיה".

קולאז מבנים

"יותר מאשר ארכיטקטורה, תכנון הוא המקצוע שבאמת משפיע על העיצוב העירוני". משמאל למעלה, בכיוון השעון: ספרייה הציבורית בסיאטל, בניין מטה CCTV בבייג'ין ומרכז מוזיקה בפורטו – שלושתם בתכנון משרדו של רם קולאהס, והמרכז המדעי Phaeno בוולפסבורג שבגרמניה בתכנון זאהה חדיד (מקור: Wikipedia, המשתמשים fanthomas ו-Paolo Margari אתר flickr)

העיסוק של ריאן בדיסציפלינות העיצוב והתכנון העירוני מציף דילמות אתיות ומרחביות הנוגעות לכוח האדיר של שדות פעולה אלו. "באופן היסטורי עיצוב עירוני מזוהה עם כוח אדיר, ולאו דווקא כזה בעל מאפיינים דמוקרטיים", הוא קובע. "הבנייה של חלק מהדוגמאות המרשימות ביותר בעיצוב עירוני – הערים סנט פטרסבורג או ברזיליה –דרשה אכזריות שלא תיאמן ו/או יישום בתהליך כפוי, בלתי דמוקרטי בעליל. כך שבמובן מסוים ניתן לומר כי כמעט תמיד הפרקטיקה של העיצוב העירוני אינה נענית לאידיאלים דמוקרטיים ופלורליסטיים שבהם מצדד האזרח במדינות המפותחות של ימינו. זהו פרדוקס אדיר, ומטריד.

Ryan_headshot

"כמעט תמיד הפרקטיקה של העיצוב העירוני אינה נענית לאידיאלים דמוקרטיים ופלורליסטיים". ברנט ריאן

"חשוב לציין כי ארכיטקטים אינם מקבלים הכשרה להיות רגישים לסוגיות חברתיות. כאשר זאהה חדיד שומעת שפגעו בזכויות האדם של פועלים באתרי הבנייה של מבנים אותם תכננה, היא אומרת שזו לא הבעיה שלה. מעצבים עירוניים בהחלט צריכים לעשות איזושהי כברת דרך לפני שהם יכולים להניף את דגל הדמוקרטיה. אני לא חושב שעיצוב עירוני ודמוקרטיה מנוגדים זה לזה, אבל אני חושב שהסוגיות האתיות, שהמתכננים התחילו לדון בהן בשנות ה-70 – וממשיכים להתחבט בהן גם היום – נדרשות גם עבור מעצבים עירוניים".

10788865656_2dd70dbc86_o

ארכיטקטים אינם מקבלים הכשרה להיות רגישים לסוגיות חברתיות. Galaxy SOHO, קומפלקס מסחר, משרדים ובידור בבייג'ין, סין, בתכנונה של זאהה חדיד (צילום: Forgemind ArchiMedia אתר flickr)

איך המחקר שלו יכול להשפיע על עתיד העיר? "ערים מסביב לעולם נמצאות בשינוי מתמיד, כך תמיד היה, ושינוי זה אינו תלוי במקצועות העיצוב והתכנון. חברות מתפתחות; טכנולוגיות מתקדמות, רוחות פוליטיות משתנות וצמיחה כלכלית (או משבר) נמשכים. מתכננים ומעצבים חייבים להכיר במציאויות אלו ולהסתגל אליהן, ולא להיפך. מגמות בעיצוב עירוני כמו למשל פרבור, בניית מגה-מבנים, צורות התיישבות מסורתיות, הן תוצר של כוחות כלכליים, חברתיים ופוליטיים שמעצבים עירוניים התאימו עצמם אליהם.

עם זאת, לא כל מציאות זכתה לתגובה תכנונית הולמת. "למשל במקרה של אזורים מדורדרים (Declining areas) שתרמו להיווצרותן של סביבות בנויות שלא נראו כמותן בעבר. במקרים אלו מעצבים לא השכילו לפתח רעיונות חדשים". לפי ריאן, העיצוב העירוני צריך להסתגל למורכבות של העיר העכשווית, וזה מה שהוא מבקש לעשות בספרו Design After Decline שמציע אידיאל תכנוני חדש שמוגדר כ"אורבניזם של טלאים" (Patchwork Urbanism) עבור ערים "מתכווצות" (Shrinking Cities).

Copy of img109

התמונה המתקבלת מן הערים המתכווצות היא של "עבודת טלאים". עטיפת ספרו של ריאן

לדברי ריאן, ערים "מתכווצות" מציבות מספר אתגרים בפני מעצבים עירוניים: צרכים חברתיים, היעדר השקעות כלכליות, חוסר רצון פוליטי, ומעל לכל –סביבה בנויה מוזנחת השל מבנים נטושים, מגרשים ריקים ונופים המשכיים (successional landscapes). "באופן כללי, התמונה שמתקבלת מן הערים הללו היא של 'עבודת טלאים', בו בחלק אחד של העיר ניתן למצוא שכונה בריאה, בחלק אחר דאונטאון תוסס, בחלק נוסף מפעלים ריקים ונטושים ושכונות מצוקה. אף רעיון עיצובי יחיד, כמו מדרחוב משוחזר או פארק גדול, לא יכול לפתור מרחב זה –כיוון שהוא כל כך הטרוגני. בכל בלוק בדטרויט, אפילו באלו הנטושים ביותר, מתגורר מישהו שקשור לבית שלו ואינו רוצה לעבור משם. לעיתים קרובות מדובר באדם עני שסבל מאפליה כל חייו. אז איך אנחנו משקמים את העיר ובמקביל מכבדים ומסייעים לאנשים הללו? זה אפשרי, אך המעצב העירוני חייב להיות בעל מודעות ורגישות פוליטית, ובמקביל להיות מוכן ומסוגל להתאים את הרעיונות העיצובים שלו לקונטקסט רדיקלי".

AbandonedHouseDelray

התעשייה יוצאת מערים ברחבי העולם – זה לא ייחודי לדטרויט. מבנה נטוש בעיר דטרויט

ריאן מבהיר כי מחקריו אינם ספציפיים (קרי, מתמקדים במקרי מבחן ייחודיים). "למרות שאנחנו עלולים לחשוב שעיר כמו דטריוט – עם הבעיות שלה – היא ייחודית לאמריקה, זה לא באמת כך. ברחבי העולם, ערים שעוברות תהליכים של דה-תיעוש סובלות מהגירה שלילית כתוצאה משינויים פוליטיים, שינויים דמוגרפיים ופרבור. בימים אלו אני עובד באוקראינה, בה תשע מתוך עשר הערים הגדולות ביותר קטנו מאז 1990 – רק הבירה קייב נהנתה מגידול באוכלוסייה. שדה העיצוב העירוני והתכנון הם כלים מרכזיים בהתמודדות עם סוגיות אלו.

n_reconstructed_

חלק אחד של העיר ניתן למצוא שכונה בריאה, בחלק אחר דאונטאון תוסס. מתוך ספרו של ריאן, Design After Decline

0-cityscale-sat_BDR

אף רעיון עיצובי יחיד, כמו מדרחוב משוחזר או פארק גדול, לא יכול לפתור מרחב זה –כיוון שהוא כל כך הטרוגני. מתוך ספרו של ריאן, Design After Decline

יחד עם זאת צריך לזכור כי בכל עיר, ממזרח אסיה דרך הדרום הגלובלי ועד לפרברים באמריקה – העיצוב העירוני הוא פעולה המאתגרת זכויות קניין, תובנות ועמדות של אזרחים, ופלורליזם פוליטי וחברתי. בדרך כלל, עיצוב עירוני מזוהה עם כוח אדיר והקמתם של פרויקטי ענק – כפי שאנו עדים לאחרונה בסין ובאיחוד האמירויות הערביות – ולעיתים קרובות הוא מתעלם או מדכא את הזכויות של תושבי העיר. מכאן עולה השאלה – האם עיצוב עירוני היא אמנות בלתי דמוקרטית במהותה? כיצד יכול עיצוב עירוני לפעול בזירה פלורליסטית? בספרי החדש, עליו אני עובד בימים אלו, אני בוחן את הדילמה הזו ומפתח גישות חדשות לעיצוב עירוני שאינן מדכאות פלורליזם, אלא נותנות לו מקום.

לקריאה נוספת:

– "לעבוד עם מה שיש לך", ראיון עם ברנט ריאן, מאת רוני בר

– על הספר "design-after-decline-how-america-rebuilds-shrinking-cities", מאת ברנט ריאן

– קריאת כיוון | "כל פעילות שלנו מייצרת שובל מידע, ויש מי שצועד בעקבותינו", ראיון עם פרופ' מיכאל בירנהק

– "כשהיזם הוא בעל הבית בעיר", מאת טלי חתוקה