קיימות מגוון דעות ביחס למושג חוסן עירוני (urban resilience) המשמש חוקרים ומקבלי ההחלטות בתכנון העיר של היום והמחר. רשימה זו מבקשת לחדד כיצד למרות הנטייה לשוות לו נופך א-פוליטי וניטרלי, מדובר במושג פוליטי בעל משקל רב בחלוקת המשאבים ותהליך קבלת ההחלטות

גישת ה'חוסן' (Resilience) החדשה יחסית בשיח המתכננים, נמצאת בשימוש בידי חוקרים בתחום הפיזיקה ומתארת  יציבות של חומרים והתנגדותם לזעזועים חיצוניים. בזירה התכנונית גישת החוסן מהווה חלופה לתפישת ה'קיימות' (Sustainability) בשיח האקדמי. כך למשל, ה'קיימות' התריעה מאסון אקולוגי עתידי כתוצאה מפעולות הנגרמות ע"י האנושות וקראה לשינוי בניצול המשאבים המתכלים ואופן צריכתם מתוך אחריות כלפי הדורות הבאים. תפישת החוסן, לעומתה, נשענת על חשש מאיומים מידיים המסכנים את חוסנה של החברה, כהתקפות טרור והתמוטטות כלכלית או כאסונות טבע שאינם בשליטת האדם.  בנוסף, ה'קיימות' התמקדה בשמירה על כדור הארץ כבית גידולו של האדם, טענה לשינויים הנגרמים בו, כהתחממות גלובלית וזיהום ושייכה אותם למעשי האנושות ומכאן הסיקה שניתן לעצור את החמרת המצב. לעומת זאת, נקודת המוצא של תפישת החוסן  שיש להיערך לאיומים בלתי נמנעים, בין אם מדובר באסונות טבע כרעידת אדמה, צונאמי, הוריקן ובצורת ממושכת או תלויי חברה כהתקפות טרור, מלחמה והתמוטטות כלכלית, שניסיון העבר מלמד על הישנותם והישענותם על הטבע האנושי ההרסני והבלתי רציונלי. ואחרון, ה'קיימות' התבססה על החרפת מצב רציפה עד כדי קריסה ודאית בלתי הפיכה בעתיד אך שניתן לעצור אותה ולהימנע ממנה ע"י שינוי פרדיגמטי, בעוד שה'חוסן' מתמקד גם באיומים שהתרחשו בעבר ועשויים לשוב בכל רגע בלי יכולת חיזוי או מניעה.

הוויכוח על מושג החוסן מתחיל כבר סביב ההנחות האונטולוגיות, כי בחיים העכשוויים קיימים איומים המסכנים את העיר והחברה, יש להיערך אליהם וכי ניתן להתגבר עליהם. המתנגדים לגישה זו, שוללים הנחות אלו ומסרבים להצטרף לסדר יום המציב איום מתמיד על קיומם. הם מפחיתים במידת ההסתברות של הסכנה ובחומרתה ולכן בנחיצות להיערך לה ובאפקטיביות של עצם ההערכות. המתנגדים טוענים כי מדובר בסדר יום הנועד להשיא רווחים פוליטיים למצדדיו, בין אם הם גורמים ביטחוניים או קפיטליסטים ולכן אין הם רואים הצדקה לשנות אורחות חיים, להקצות משאבים ולערוך ויתורים בחופש הקניין והפרט למען מטרה זו.

Refugees_Budapest_Keleti_railway_station_2015-09-04

חוסן עירוני כאתגר חברתי לנוכח משבר הפליטים. פליטים בתחנת הרכבת בבודפשט 2015 (מקור: Rebecca Harms WIKIMEDIA )

הוויכוח לא מסתיים כאן וממשיך לפרשנות האפיסטמולוגית של מושג החוסן וכנגזרת למתודולוגיה להשגתו. ראשית קיימת הבחנה בין הסכנה  הממשית לבין הסיכון, שהוא נגזרת של התודעה ומכך סובייקטיביות הממשות שלו. החוסן, טוענים המבקרים, הוא מושג יחסי בעל ריבוי הגדרות ונקודות השקפה. כך למשל, ניתן לפרשו במשמעותו ההנדסית, הרווחת במדיניות הממשלתית ובשיח היומיומי, שהיא היכולת של מערכת לחזור, בזמן הקצר ביותר, למצב של איזון לאחר הפרעה (Bounce back). פרשנות נוספת היא אקולוגית1 המניחה כי קיימים מספר מצבי איזון פוטנציאליים וביכולתה של המערכת להתקיים בכל אחד מהם ולנוע ביניהם ולכן רצוי לחזות את גודל ההפרעה שניתנת לספיגה לפני שהמערכת משנה את המבנה שלה. פרשנות אחרת היא החוסן האבולוציוני, המניחה כי המערכת הינה מורכבת, בעלת ארגון עצמי, בלתי רציפה ונשלטת על ידי חוסר ודאות ולכן יכולת החיזוי לגביה מוגבלת אך ביכולתה להשתנות במהלך הזמן בלי לעבור כלל זעזועים.

ברור כי תפישת החוסן משפיעה על המתודולוגיה להשגתו. את תפישת החוסן ההנדסי מיטיב לבטא קואפי 2 שרואה בו מטאפורה מרכזית מארגנת לתהליך קביעת מדיניות ומסגרת מוסדית מתרחבת של בטחון לאומי ומוכנות לשעת חירום. קואפי מדגיש את האיומים מצד האדם, כהתקפות טרור, הנתפשים כאתגרים מפריעים והמטרה היא לחזור לפעילות ושגרה. קואפי מתמקד בערים וסביבות אורבניות בהן רווחת גישה כלכלית נאו ליברלית, בגלל רגישותן וחשיפתן כמרכזים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים צפופים. הוא סבור כי ניתן להיערך לאיומים, להתמודד איתם ולהתגבר עליהם ע"י תכנון מוקדם. למרות הדטרמיניסטיות וחוסר הגמישות של הגישה ההנדסית, למדיניות החוסן שלו טווח משתנה כפונקציה של זמן ולחצים סוציו-פוליטיים וכלכליים. במאמרו הוא מדגיש את המעבר מגישה הרואה בתפקיד הממשלה לדאוג לאזרחיה ולשמר את יציבות השלטון  אל גישה המעודדת רשת של ערבון הדדי בין מוסדות אזרחיים, סוכנויות ואזרחים בודדים העובדים בשיתוף פעולה להשגת מטרות משותפות באסטרטגיה מוסכמת ומשותפת וכשהיא מבוססת מקום. לטענתו כיום, ובשונה מהגישה מסורתית שהסתמכה על טווח מצומצם של מקבלי החלטות, יש לשלב קבוצות מקצועיות וקהילתיות בממדים מרחביים שונים ברמה הארצית והמקומית במקביל לשלטון המרכזי באופן מכיל, הוליסטי בכל הנוגע לחוסן. גישה זו מדגישה את היצירתיות של קהילות, המבוססת על כישורים, אנרגיה, משאבים ואמביציה כדי להשתפר, שלוקחות אחריות על גורלן והתמודדות במצבי זעזוע.

ג'בארין3 דוגל גם הוא בפרשנות ההנדסית של תפישת החוסן, כלומר השאיפה להתאוששות מהירה וחזרה לשגרה. הוא רואה בחוסן מושג מולטי דיסציפלינרי, בעל היבטים מתחומים שונים כסביבה, סוציולוגיה וגיאוגרפיה. הוא מתמקד בסיכונים ואיומים על העיר הנגרמים מאירועי מזג אויר קיצוני, כתוצאה משינוי האקלים העולמי ומשלב עקרונות מתפישת ה'קיימות' כגישה אינטגרטיבית, חלוקת משאבים צודקת וכלכלה אקולוגית. הוא מציב יעדים כהפחתת רמת פליטות, גמישות תפעולית ע"י מעבר לכלכלה מבוססת ידע והשקעה ושימוש באנרגיה מתחדשת. הגישה שלו מאוד פרגמטית וכוללת סל כלים מפורט למתכננים: קומפקטיות, תחבורה מקיימת, צפיפות גבוהה, עירוב שימושים, הטרוגניות של תמהיל אוכלוסייה וצורות מגורים, תכנון סולרי פאסיבי, שמירה ויצירת טבע עירוני ולבסוף התחדשות עירונית וניצול הזדמנויות. הוא מצדד בחקירת מידת הפגיעות של המקום כמשתנה של מידת האי פורמליות הסטטוטורית, המבנה הדמוגרפי והפיזור המרחבי של האוכלוסייה בו. הגישה שלו נשענת על תכנון מונחה מלמעלה, אך מעדיפה את הרשות המקומית, על פני השלטון המרכזי, כל עוד תהליכי קבלת החלטות בה מסודרים, כוללים את כל בעלי העניין, מבוצעים בשקיפות, בשיתוף פעולה ובלקיחת אחריות.

Collapsed_buildings_in_earthquake-hit_Chautara,_Nepal_(16693413433)_(2)

חוסן עירוני מהיבט הנדסי, הריסות לאחר רעידת האדמה שפקדה את נפאל 2015. (מקור: Jessica Lea/DFID WIKIMEDIA)

להבדיל מהפרשנות ההנדסית של מונח החוסן, של מבנה קשיח והפרשנות האקולוגית, של מערכת שמשנה את המבנה שלה לאחר זעזוע, דאוודי4 מצדדת בפרשנות האבולוציונית, בה המערכת יכולה להשתנות במהלך הזמן בלי לעבור זעזועים. בגישה זו לא ניתן לנתח מקומות בנפרד ובאופן ניטראלי אלא כמערכות סוציו-מרחביות מורכבות ומחוברות, בעלות תהליכי משוב נרחבים ובלתי צפויים הפועלים בקני מידה ולוחות זמנים מגוונים.  הולינג וגונדרסון5 השתמשו ברעיון מבנה הפנארכיה (Panarchy) לתאר מערכת מחזורית בלתי היררכית, שמתקיימים בה פרדוקסים וסתירות של התמדה מול שינוי, גמישות מול יעילות, קשיחות מול סתגלנות.  מחזור סתגלני אמור להיות פחות דטרמיניסטי ולאפשר מקום להתערבות אנושית בעלת כושר המצאה וחדשנות. אם בספרות האקולוגית התוצאה הרצויה של חוסן היא קיימות, הרי בקונטקסט החברתי, הרצוי יהיה תלוי בשיפוט נורמטיבי ומוטה ע״י פוליטיקה, מאבקי כוח וקונפליקטים. לכן חוסן בקונטקסט חברתי בו יהיו מרוויחים ומפסידים אינו מנותק מעניינים של צדק, הגינות, חלוקת הנטל וההטבות.

עבור אולסון6 על החוסן לתווך בין הממדים הטבעיים לממדים החברתיים של הקיימות. הוא מעדיף פלורליזם על פני אחידות כגישה מתודולוגית. הגדרת המונח חוסן אצלו בעלת טווחים נרחבים המשתרעים מהממוקד למקיף, מהקוהרנטי לבעל ניגוד פנימי, מהמדויק לעמום ומהתיאורי לנורמטיבי ומנבא. אולסון מדגיש את הקושי העיקרי של חוקרים ממדעי החברה עם תפישת החוסן, בהיעדרם של מושגים בסיסיים ממילון המונחים כגון סוכן, קונפליקט, ידע וכוח. חוסר הרגישות למושגים אלו עלולים לשוות לתפישת החוסן נופך א-פוליטי וניטראלי מטעה כאשר נעשה בהם שימוש ע"י פוליטיקאים.

אוונס7 מבקר את גישת הסתגלנות של החוסן האקולוגי, שמשמשת לעיתים מסך עשן ל'עסקים כרגיל'. במקום לחקור את הגורמים מעשי האדם למשברים (אקלימיים או כלכליים) החוסן בגישה האקולוגית מדגיש את הצורך של בודדים, קהילות וערים פשוט להסתגל להם. נטייה זו לנטרל משברים ולהסתיר את המערכת ואורח החיים המובילים אליהם תואמת לשיח הנאו ליבראלי אשר מונע ויכוח פוליטי על הסיבות הרחבות והגורמים למשברים. זה חוסם את הרצון בשינוי ואת שאלת האחריות למשברים אלה. לפי גישת החוסן האקולוגי, נדחית האפשרות להשתלטות חיצונית על המערכת וכך המתכננים, הפוליטיקאים והמדענים הם חלק ממערכת אקולוגית חברתית.

לסיכום, החוסן הוא מושג מתעתע ואופנתי. מתעתע כיוון שהוא מציע מגוון של פרשנויות המאפשר שימוש למטרות שונות. על חלקן הגדול ניתן להתווכח. במובנים רבים ניתן להסתכל על החוסן כמושג חיובי- הרי מי לא רוצה להיות בעל חוסן? להיות מסוגל לעמוד בפני זעזועים? אולם מושג זה גם מאפשר קידום של פעולות וכלים שנויים במחלוקת (כגון הגבלת חירות האדם וזכויותיו, איסוף מידע ע"י חדירה לפרטיות, סלקציה והדרה, ניתוב משאבים לסדר יום בטחוני הכולל התחמשות ומיגון יתר), הכל לטובת האזרח, הקהילה, המדינה. קשה להעריך את השפעתו של מושג החוסן אבל ניכר כי הוא חודר לסדר היום המחקרי והמעשי לפחות בכל הנוגע להתמודדות עם תהליכי העיור המואצים בעולם.

  1. (Holling, 1996 Holling, C.S. (1996) Engineering resilience versus ecological resilience, in: P.C. Schulze (Ed.) Engineering With in Ecological Constraints, pp. 31–44 (Washington, DC, National Academy Press)
  2.   Coaffee, J. (2013) Towards Next-Generation Urban Resilience in Planning Practice: From Securitization to Integrated Place Making, Planning Practice & Research, 28:3
  3. Jabareen, Y. (2012) "Planning the Resilient City: Concepts and Strategies for Coping with Climate Change and Environmental Risk", Cities (in press)' online version: http://dx.doi.org/10/1016/j.cities.2012.05.004
  4. Davoudi, S., Shaw, K.L., Haider, J., Quinlan, A.E., Peterson, G.D., Wilkinson, C., Fünfgeld, H McEvoy, D., Porter, L. & Davoudi, S. (2012): Resilience: A Bridging Concept or a Dead End? “Reframing” Resilience: Challenges for Planning Theory and Practice Interacting Traps: Resilience Assessment of a Pasture Management System in Northern Afghanistan Urban Resilience: What Does it Mean in Planning Practice? Resilience as a Useful Concept for Climate Change Adaptation? The Politics of Resilience for Planning: A Cautionary Note, Planning Theory & Practice, 13:2, 299-333.
  5. Holling, C.S. & Gunderson, L.H. (2002) Resilience and adaptive cycles, in: L.H. Gunderson & C.S. Holling (Eds) Panarchy: Understanding Transformations in Human and Natural Systems, pp. 25–62 (Washington, DC, Island Press).
  6. Olsson, L., Jerneck, A., Thoren, H., Persson, J., O'Byrne, D. (2015) Why resilience is un appealing to social science: theoretical and empirical investigations of the scientific use of resilience. Science Adv. 2015;1:e1400217
  7. Evans, J. P. (2011) Resilience, ecology and adaptation in the experimental city. Transactions of the Institute of British Geographers, 36: 223–237. doi: 10.1111/j.1475-5661.2010.00420.x