איך תראה עיר המחר? ערי תאגיד, ערי סטארטאפ, וערים צפות הן דוגמאות לחזון עירוני אחר, כזה המגדיר מחדש את חוקי המשחק הפוליטיים, הכלכליים והמרחביים של הערים ומציע עירוניות אלטרנטיבית.

המציאות העירונית הקיימת ומודל העיר העכשווית הם תוצאה של תהליכים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ומרחביים. הם אינם דבר "טבעי", וודאי שאינם גזירת גורל. לאורך ההיסטוריה התהוו מודלים עירוניים אלטרנטיביים שלאו דווקא יצאו לפועל ומומשו. אחרים מומשו, נחלו כישלון ונגנזו. גם היום יוזמות שונות מבקשות לקדם חלופות למציאות העירונית הקיימת; פרויקטים שצומחים מהשטח, התארגנויות ספונטניות במימון עצמי וקבוצות שפועלות באופן עצמאי ובלתי תלוי בניסיון לייצר תנאי מחייה טובים יותר לעצמן ולסביבתן, הם רק דוגמאות למציאות הדינאמית. התארגנויות אלו מתבססות לעיתים על ידע אקדמי תוך שילוב דיסציפלינות שונות, ומהוות למעשה ניסיונות רדיקליים לשינוי סדר היום הפוליטי, הכלכלי החברתי והמרחבי בערים.

763399258_2f82259d55_o

איך תראה העיר האולטמטיבית של המאה ה-21? (צילום: Joe אתר flickr)

הנה כמה דוגמאות לעירוניות השונה מזו המוכרת לנו – חלקן נראות קיצוניות ורחוקות ממציאות חיינו כיום, ואחרות מצטיירות כממשיות הרבה יותר. כולן תולדה של תפיסות פילוסופיות המקדמות אלטרנטיבה לעיר העכשווית.

אם כך איך תראה העיר האולטימטיבית של המאה ה-21?

עיר התאגיד – המדינה והרשות המוניציפלית מפנות את מקומן כאחראיות לתכנון העירוני לטובת חברות ענק דוגמת פייסבוק, גוגל או אפל. חברות אלו מתכננות את המרחב הבנוי כהשתקפות של ערכי התאגיד, ומקימות מבנים בהשראת המותג שמהווים לוגו מרחבי החולש על סביבתו. התכנון התאגידי מעצב את כל פרטי המרחב: סביבת העבודה והמגורים, מוקדי הבילוי ומערכות התחבורה. לצד הבעיות הכרוכות בהפקעת סמכות המדינה על ידי חברות ענק בינלאומיות, מהווה עירוניות זו שדה מחקר מעניין בו מתחרות החברות על יצירת סביבת עבודה ומחייה טובה יותר, כמו גם על נראות וירטואוזית במרחב (בהתאם לפרקטיקות שיווק מותגים במרחב). כלומר, בניגוד למציאות העירונית הקיימת, המונעת בעיקרה מכוח השעתוק, עיר התאגיד מונעת מתוך רציונל הפוך – הרצון להציג שונות וייחוד בתחרות על ליבם של הצרכנים/תושבים.

Apple_Campus_2_rendering

איך תראה עיר בה תאגיד ענק הוא האחראי על התכנון? הצצה לכך ניתן למצוא בקמפוס החדש של חברת אפל בקליפורניה (הדמייה)

עיר הסטארט-אפ הרעיון העומד מאחורי ערי סטארט-אפ הוא ייבוא האופי הדינמי, הזריז והתחרותי שפועל היטב בתחום ההיי-טק אל תחום הפוליטיקה וממשל. בעולם שבו ניתן להקים "עיר סטארט-אפ" כמו שניתן להקים חברה מסחרית, תיווצר תחרות בין ערים שינסו לגבש מדיניות ציבורית לשיפור חייהם של האזרחים. אלו יוכלו 'להצביע ברגליים' ולעבור בין הערים בקלות ובבטחה. כדי למשוך אליהן הון, תושבים ידע ויצירתיות, הערים יהיו חייבות לספק את צרכי האזרח באמצעות שיפורים תמידיים במדיניות הציבורית. כך למעשה התחרות תיצור תמריצים חזקים לחדשנות וייווצר משוב הדוק שיראה אם המדיניות החדשה עובדת בזמן אמת. בדומה לתחום הטכנולוגי, לכישלונות יהיה תפקיד חשוב לא פחות מאשר להצלחות בהתקדמות לעבר שיטות שלטון טובות יותר.

ערי סטארט-אפ מבוססות על הרעיון שאזור מצומצם בו משתנים החוקים, יכול לאפשר חופש יחסי בעוד הוא אינו מאיים על יציבות החברה כולה. הרעיון יכול להיות מושתת על עקרון כלכלי או טכנולוגי בערים קיימות, היוצר יתרון יחסי מובהק על ידי חקיקה והבאת עסקים על בסיס רווח פוטנציאלי. רעיונות נרחבים ביותר יכולים להיבחן בשיטה זו, דוגמת בתי משפט עצמאיים היוצרים מערכת משפטית חדשה, כוח משטרה עירוני עצמאי, שיטות חינוך חדשניות ועוד. הרעיון של עיר הסטארט-אפ אולי נשמע דמיוני אך למעשה הפרויקט הינו בשלביו הראשונים במדינות כמו הונדורס וגיאורגיה, והוא מתפשט למקומות נוספים במהירות. הדבר המלהיב ביותר הוא שניתן לנסות רעיונות גדולים על מקומות קטנים, ולבחון את ההיתכנות של אוטופיות במציאות במסגרת מעבדה עירונית גדולה. זכריה קסרס, מנכ"ל ארגון Startup Cities מאוניברסיטת Francisco Marroquín בגוואטמלה סיטי, מספר על החזון שלו:

"People have far more serious problems outside of business meccas like Silicon Valley or New York. These should attract those who are truly looking to make a difference in people’s lives. Entrepreneurs can fill voids where existing firms and even governments have failed… There’s lot of ripe, low-hanging fruit if you’re brave enough to venture into some of the tougher economies. Perhaps they’ll soon be plenty of Startup Cities around to host "you and your world-changing idea."

העיר הצפה פרויקט ה-Seasteading מציע להקים ערי-מדינה עצמאיות, מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינות הקיימות. באופן כזה אנשים פרטיים וקהילות מבוססות אידיאולוגיה הדורשות מימוש חופש הפרט בחיי היומיום, יוכלו לעזוב את החיים על פני היבשה ולהפוך להיות חלוצים במושבותיהם הניסיוניות, תוך המצאה מחדש של שיטות ממשל חדשניות. המושבות ייבנו על הים, ויתהוו על בסיס ערכי משותף ובהתאם לעקרון ממשל חדש, אותו תגדיר כל מושבה לעצמה. באמצעות מערכת זו תוכל האנושות להתנסות בשיטות ממשל רבות ומגוונות כאשר הטובות והמוצלחות שבהן יועתקו וישוכללו בתהליך של שיפור מתמיד, בדומה למתרחש בעולם הטכנולוגיה והמדע. פרידמן מילטון ופיטר טיל יחד עם קבוצה מאוקלנד קליפורניה כבר בדרך לניסיון הראשון. כך נכתב על ה-Floating city project באתר של Seasteading Institute:

"Call it an experiment in governance; call it a way to live under a new set of rules of your own creation, maybe even a way to start your life over. You may one day be setting up your own sovereign nation.

"…The floating cities – will allow the next generation of pioneers to peacefully test new ideas for government. The most successful can then inspire change in governments around the world…"

גבולות פתוחים בעשור האחרון מתנהל דיון סוער במשמעות הגבולות במאה ה-21 סביב סוגיות של הגירה וביטחון. בשולי הדיון הציבורי, בארצות הברית ובישראל הרחק מ'הקונצנזוס' הדורש 'פיקוח הדוק' על הגבולות, התאגדה קבוצה קטנה של עורכי דין וכלכלנים שהצליחה להפוך את רעיון הגבולות הפתוחים מרעיון כלכלי מופשט לתנועה אמיתית עם טיעונים משפטיים מוסריים וכלכליים חזקים שמגבים אותה. כך הכלכלן בריאן קפלן, תומך בתנועת "גבולות פתוחים", מציג את רעיונות התנועה: "בטווח הארוך, גבולות פתוחים יקרו בין מדינות דומות מבחינה כלכלית… בטח שבין מדינות עשירות- כבר בשנים הקרובות. זה קרה בתוך האיחוד האירופי וישנה חוסר הגדרה כזו בין ארה"ב וקנדה… הנקודה היא שאין שום סיבה לחכות כל כך הרבה זמן… צריך להריץ קדימה את הרעיון של העתיד שבו כולם יכולים ליהנות מרמת חיים של העולם הראשון ולא לחכות 100 שנים".

3551048293_46f74c1b36_o

המודלים החלופיים מאפשרים ראייה חדשה של המציאות הפיזית, בהשראת זאת הווירטואלית. הדמיות של עיר צפה לחופי דובאי (מקור: clineclines אתר flickr)

המשותף לכל הפרויקטים שתוארו ברשימה זו הוא הניסיון לבחון אלטרנטיבות לסוגי מחייה שונים, במסגרת מעבדה אנושית גדולה המאפשרת בדיקה מהירה יחסית של מודלים חלופיים. המיזמים השונים שואפים לייצר אפשרויות בחירה בין סגנונות חוקתיים, שלטוניים, מוסריים ואסתטיים שונים. במימד הארכיטקטוני תיווצר האפשרות לבדיקה מרחבית של הסביבה הבנויה אשר תיתן מענה פיזי לצרכים חברתיים, טכנולוגיים וכלכליים המשתנים במהרה. הניסיונות העכשוויים לעיצוב מחדש של החיים בעיר המודרנית מתאפיינים בהתפכחות מרעיונות גדולים, משינויי מדיניות ברמה הלאומית. מתגבשת ההבנה שכדאי ואפשר להתחיל בקטן. ניסיונות מתחילים בשינוי פנימי, מקומי וניסיוני, כמו בתחומים תחרותיים שונים נוצרת תכנית ראשונית, 'פיילוט', ומסקנותיה מתורגמות הלאה לפרויקטים גדולים המשתכפלים ומשתכללים עם הזמן.

המודלים החלופיים מאפשרים ראייה חדשה של המציאות הפיזית, בהשראת זאת הווירטואלית. הכבדות וההתנהלות המסורתית של המרחב הבנוי יכולה להשתנות. למשל על ידי ויתור על התכנון כפי שאנו מכירים אותו היום ומינימום התערבות חוקתית ורגולציה, זאת בדומה למציאות הווירטואלית, בה כל אחד זכאי וכשיר להקים את ממלכתו ללא אמצעים וחוקים, רק כדי לבטא את עצמו, ללא פגיעה ולא על חשבון אף אחד אחר. ההצעות שתוארו ברשימה מבקשות ליצור אלטרנטיבה ראשונית במקום בו אין עניין לציבור, אין שייכות וריבונות חוקתית (מחוץ למים הטריטוריאליים או בכל מקום שכוח אל בו המדינה מוכנה לוותר על ריבונותה). במקומות אלו מוצע לבנות אלטרנטיבות עירוניות על בסיס עקרונות משותפים, אשר יהוו מעין התחלות בתוליות לדברים שהאנושות יכולה לייצר במאה ה-21, באמצעות טכנולוגיה וידע בלתי מוגבלים, וללא צנזורה של הביטוי העצמי.

 להרחבה בנושא:

– עוד על startup cities וההשפעה האפשרית של מוקדי סטארט-אפ על הערים.

– עוד על ערים צפות בראיון עם פרידמן מילטון ב-Bloomberg Business

לקריאה נוספת:

– "אוטופיה של אנרכיה תכנונית", מאת ענבל גיל

– "טכנולוגיה עירונית: למי זה טוב?", מאת חן רוזנק

– "הדפס לי שכונה", מאת אלדד שילה

– "המיתוס על חדשנות עירונית", מאת טלי חתוקה