העיר כמרחב למידה

מה הזיקה בין תפיסת החינוך לתכנון המרחב הבית ספרי והאם השתנה במאה השנים האחרונות? בארכיטקטורה של בתי הספר שלושה סוגי מבנים בהתאם לפרדיגמות חינוכיות שונות. האם הגיע זמן לאתגר אותן, לפרוץ את גבולות בית הספר ולהשתמש בעיר כמרחב למידה?

“תופעה מעניינת התרחשה בשקט: נכנסנו לגימנסיה בני עשר, ובארבע משמונה השנים הקצובות לנו בה עלינו עליה מבחינה רוחנית. הרגשנו בחוש כי שום דבר מהותי לא נלמד בה עוד, ובכמה מקצועות שעניינו אותנו ידענו יותר ממורינו האומללים, שמיום סיום לימודיהם לא פתחו ספר מתוך עניין אישי. עוד ניגוד הורגש יותר מיום ליום: בישיבה על הספסלים – למעשה ישבו עליהם מכנסינו בלבד – לא שמענו דבר חדש או דבר שנראה לנו ראוי לידיעה, ואילו בחוץ הייתה עיר מלאה גירויים, עיר של תיאטראות, מוזאונים, חנויות ספרים, אוניברסיטאות, מוזיקה, וכל יום הביא עמו הפתעות חדשות. צימאון הדעת הבלום שלנו והמסקנות הרוחניות, האומנותיות, הנהתניות, שלא מצאו בבית הספר כל מזון, הסתערו אפוא בלהט על כל מה שהתרחש מחוץ לכתליו.״ (סטפן צוויג, 39)¹

במאה ה-19 נמצאה ארצות הברית בתהליך התפתחות משמעותי וביקשה לתת לאזרחיה הזדמנות לרכוש השכלה גבוהה. לשם כך הייתה נחוצה תְקינה (סטנדרטיזציה) של החינוך, ובשנת 1892 מונו עשרה פרופסורים מאוניברסיטת הרווארד בקיימברידג’ להכין תוכנית לימודים עבור ילדים בגיל 18-6 ². סטפן צוויג מתאר כבר בשנת 1903 את הפער בין פנים הכיתה ומה שניתן ללמוד בה לבין העיר וחווית הלמידה שהיא מאפשרת. כיום, כ- 100 שנה מאוחר יותר, שאלת הרלוונטיות של מערכת החינוך זועקת לשמיים אך החינוך עדיין נשען על תכנית מיושנת של הוראה פרונטאלית, סמכותית ולמידה פסיבית של התלמידים. בתי הספר מכשירים, באמצעות שינון וצייתנות, תלמידים שיהפכו לאזרחים, לפועלים וחיילים ממושמעים. זהו משבר החינוך של ימינו ³. האם ניתן לחשוב אחרת על היחסים בין כיתת הלימוד בסגורה לבין סביבת הלמידה?

בית הספר לילדי העניים שהעניק חינוך חינם בלונדון עקב ההחלטה להעינק חינוך חובה לכלל ילדי העיר, האימפריה הבריטית הבינה שהיא צריכה לשפר את התדמית של עיר הבירה שלה ולדאוג שתושביה יהיו משכילים,  (צילום: Ragged School, Whitechapel, 19thC, Wikimedia)

הקשר בין פדגוגיה למרחב הפיזי

כיום קיימות שלושה תפיסות חינוכית הנשענות על אידיאולוגיה שונות: ⁴

אידאולוגיית החיברות – משנה המבוססת על ההנחה כי תפקידה של מערכת החינוך להכשיר ילדים למילוי תפקידים שישרתו את החברה בעתיד. מאחר וכל חברה בעלת מאפיינים ייחודים תהליך ההכשרה נעשה בהתאם למוסדותיה, עריכה ותרבותה של כל חברה. למשל חברות שבהן יש צבא וגיוס חובה מערכת החינוך תכשיר לכך את התלמידים אם פיזית ואם ערכית. מערכת החינוך בחברה המודרנית נתפסת כמוסד המנוהל בדומה לארגונים בירוקראטיים אחרים כגון בית חרושת, צהצבא או בית חולים. עיצוב בית הספר עוקב אחרי הלך רוח זה ומעוצב בזיקה לתעשייה במטרה להכשיר מבוגרים המסוגלים  לעבוד בתנאי רעש, מכונות, צפיפות ומשמעת קולקטיבית. במילים אחרות, בית הספר נבנה בדמותו של העולם התעשייתי – כמפעל (בית ספר) ובו חומר הגלם (תלמידים) מעובד בידי עובדים (מורים). היררכיית הניהולהשתמשה במודל הבירוקרטיה התעשייתית, וארגון הידע לדיסציפלינות קבועות התבסס על הנחות שהושפעו מהתעשייה.האדריכלות של בתי הספר הלמה את התפיסה החינוכית הבירוקרטית והתעשייתית ואימצה את עקרונות המפעל ופס הייצור. חלל בית הספר נבנה כ מבנה גדול המסייע בחיסכון הוצאות הניהול: בכל קומה ממוקמת שכבת גיל אחת וחדרו של המנהל ממוקם בנקודה המאפשרת לו להשקיף על המתרחש בחצר בית הספר. דגם אדריכלי נוסף הוא פריסת הקומות במגרש כך שכל שכבת גיל מרוכזת בביתן שלה, והביתנים ניצבים מסביב למשרדי ההנהלה ⁵. התלמיד במבנה כזה אינו יודע אם הוא נצפה בכל רגע נתון או לא ובשל כך מפנים התנהגות ממושמעת. ⁶

אידאולוגיית התירבות–  אידיאולוגיית התירבות (אקולטורציה) עוסקת בעיצוב רוחו של התלמיד לאור ערכי התרבות בה הוא חי. לפי הבנה זו, החינוך פועל בשליחותם של הערכים האנושיים וקשור לעבר ולהיסטוריה האנושית. בבסיס האידאולוגיה נמצאת ההתייחסות לעבר. האדריכלות ברוח תפיסה זו מייחסת משמעות רבה למבני החינוך כבניינים ״חשובים״, ״מכובדים״, למשל, בתי ספר דתיים מעוצבים כבתי תפילה או פועלים בתוך מבני דת קיימים. המבנים ממוקמים במקום אסטרטגי כדי להדגיש את חשיבותו של החינוך.

אידאולוגיית האינדיבידואל-משפיעה על תפיסת החינוך של ימינו, היא אידאולוגיית גיבוש הייחודיות (אינדיווידואציה) ועיקרה הוא ההגשמה העצמית של הפרט. מטרת החינוך היא לתת מענה לצרכים ותחומי העניין של התלמיד כשבמרכז  עולמו הרגשי והאינטלקטואלי. גישה זו היא שינוי מהותי שמצא ביטוי גם באדריכלות של בתי ספר. המבנים לפי גישה זו משמשים את התלמיד ביוזמותיו ותחום עניינו. התלמיד אמור לקבוע את מקומו ומעשיו בבית הספר ולנוע בו ביתר חופשיות.⁷ תכנון בתי הספר היה לחלק בלתי נפרד מההבטחה לפתיחות ושוויוניות ויצירת הזדמנויות חברתיות וחינוכיות.

לסיכום, בארכיטקטורה של בתי הספר קיימים שלושה סוגי מבנים המותאמים לשלוש תפיסות החינוך והפדגוגיה בימינו:

1. מבנים פונקציונאליים שפעולתם מצטיירת כייצור תעשייתי.
2. מבנים מכובדים שמשקפים את הערכים החברתיים.
3. מרחבים פתוחים המאפשרים לתלמיד חוויה פתוחה וחופשית בניהול הזמן והשימוש בחלל.

מבנה בית הספר – שינוי פרוגרמתי

תכנון בתי הספר הוא שיקוף של תפיסות חברתיות. המורפולוגיה הפיזית תואמת את הצרכים הדידקטיים והחברתיים ובאה לידי ביטוי במשתנים שונים, כמו למשל: ההיררכיה בין מרחבים שונים בתוך בית הספר, בין כיתות הלימוד המרכזיות לבין החללים הפרטיים למחצה, הקשר בין פנים וחוץ, הדגשים על חללים שונים, בחירת חומרים, תכנון הכיתה ומיקום חדרי ההנהלה והמורים.

לדברי האדריכל ההולנדי הרמן הרצברגר (Herman Hertzberger), תכנון בית הספר הוא אחד התחומים המעטים באדריכלות שבו אדריכלים עדיין מסוגלים להשפיע על הלכי רוח אנושיים. הרצברגר האמין בהענקת אפשרויות בחירה ומרחב מחשבתי לתלמידים, ושם דגש על יצירתיות ואינדיווידואליות. בית ספר שתכנן בשנת 1966הותאם לשיטת החינוך מונטסורי.⁸ הכיתות נבנו, בצורת האות ר כדי ליצור כמה חללים באותה כיתה. החצר נפתחה אל הרחוב כדי לטשטש בין בית הספר ובין העולם שמחוץ לו. בשנת 1983, תכנן את המתחם החינוכי אפולו (Apollo Schools) באמסטרדם. בית הספר תוכנן כך שהכיתות קובצו סביב חלל מרכזי – לב בית הספר – ללא מסדרון. מהחלל יצאו מדרגות רחבות שאפשרו לתלמידים להתאסף ביחד. מטרתו של הרצברגר הייתה ליצור חללים משותפים שיהיו מקומות מפגש לתלמידים. הוא  פיתח את ״רחוב הלמידה״ – המקבילה לרחוב קניות – שבו המסדרונות משמשים כחללי לימוד ומפגש. לשיטתו, בית הספר צריך להיבנות כמו עיר המכילה מקומות קטנים, גדולים, מבודדים למחצה, נופים ופעילויות מגוונות. הוא טען שתלמידי בית הספר עדיין צעירים מכדי לחקור את העיר והוא רצה להעביר את העולם שבחוץ לתוך מבנה בית הספר.

( Flickr:kroko. Apollo primary schools, Amsterdam, Netherlands, 1980-83)

בית ספר Ørestad College, שנבנה בשנת 2007 בקופנהגן ע”י XN ARCHITECTS3  מבקש גם הוא לחרוג מהמודל של מסדרון וכיתות. האדריכלים בנו חלל גדול ובו אזורי למידה פתוחים לחלל המרכזי, חדרי כיתות, מעבדות ואולפנים. מבני בית הספר עוצבו סביב חלל מרכזי שאפשר פעילויות מגוונות בו זמנית. בחלל זה הוקמה מערכת מורכבת של מדרגות שהובילו לחללים הפתוחים. אך דוגמאות אלה אינן משקפות את מרבית בתי הספר ברחבי העולם שממשיכים לדבוק במודל התעשייתי המתפקד כאוטונומיה מרחבית הכוללת חללי לימוד וחללי חוץ המוגדרים בתוך מרחב אחד.

בית ספר Ørestad College בקופנהגן חורג מהמודל של מסדרון וכיתות (Flickr: William Veerbeek)

האדריכלים בנו חלל גדול ובו אזורי למידה פתוחים לחלל המרכזי, חדרי כיתות, מעבדות ואולפנים. מבני בית הספר עוצבו סביב חלל מרכזי שאפשר פעילויות מגוונות בו זמנית. (צילום: Wojtek Gurak Flickr.com)

בית הספר והעיר

להתפתחות העיר והמהפכה התעשייתית השפעה מכרעת על התפתחות בית הספר, שכן בתקופה הטרום-תעשייתית הילדים שהו במחיצת הוריהם. בעקבות המעבר לעיר ויציאת ההורים למקום העבודה התפתח הצורך במציאת פתרון ותעסוקה לילדים. בתי הספר מהתקופה התעשייתית נבנו כיחידות אוטונומיות הפועלות במנותק מהסביבה העירונית הסמוכה להם ולא ניהלו מערכת יחסים עם העיר בית הספר לא היה זקוק לסביבתו כדי להגדיר את ייחודו. הוא לא שירת את הציבור הרחב ולא אפשר לאוכלוסייה מבחוץ להיכנס לגבולותיו. תהליך ניתוק בתי הספר מסביבתם השפיע במישור הפיזי על המרחב העירוני והפך אותו למקוטע תוך יצירת מחציות בין בית הספר לסביבתו. גם השינויים בחשיבה על העיר כמקום היוצר קהילה ⁹ שהתפתחו בשנות החמישים לא שינו את ההפרדה הפיזית בין בתי הספר לשכונת המגורים וחצר המשחקים העירונית.

כיום אין התאמה בין הסביבה החברתית־תרבותית־כלכלית שבה מתקיימת למידה ובין המבנים שבהם הלמידה מתקיימת והערכים הגלומים בהם. כדי לשנות באופן משמעותי את חווית הלימודים של הדורות הבאים נדרש שינוי בגישה הלימודית ובסביבה הלימודית; בעידן שבו הידע הוא אין־סופי, לא היררכי ונגיש, באפשרותו של כל אדם להעביר את הידע לאחר, והלמידה יכולה להתרחש בכל מקום ובכל זמן: בבית, ברחוב, באמצעי התקשורת, במבני התרבות ובפארקים. כיום בתי הספר מתפקדים כמרחבים המנותקים מהסביבה הפיזית והחברתית של העיר. ישנה הפרדה בין מוסדות חינוך, תרבות, ספורט , תעסוקה וכדומה. כדי לספק חווית למידה משמעותית יש לשנות זאת ולחבר את התלמידים למרחבים העירוניים ולקהילה.