מו”פ בחזית – בונים תעשיה יצירתית

חדשנות והשקעה במחקר ופיתוח יכולים להשיב את העוצמה והחיות הנדרשת לתעשיית הייצור בארץ ולהיות נכס אסטרטגי ותחרותי מול התעשיות בעולם.  מתווה לקידום מחקר ופיתוח בתעשיית הייצור בישראל

בקמפיין הבחירות בארצות הברית שב ועלה הרעיון של החזרת התעשייה הביתה. הלך רוח זה הוא חלק מההכרה של העולם המערבי  שיש מחירים כלכליים להעתקת התעשייה מחוץ למדינה הכוללים הרס של ענפים שלמים, אבטלה של רבים והתפוררות של ערים וקהילות שנבנו סביב התעשייה המסורתית. ניתוחי ההצבעות האחרונות העלו כי  אותם אנשים שהקפיטליזם שכח מאחור, מי שהגלובליזציה הפכה למובטלים, היו אלו שהצביעו עבור יציאה מהאיחוד האירופי באנגליה ועבור דונלד טראמפ בארצות הברית. עכשיו יותר מתמיד ברור עד כמה תעשיית הייצור שנזנחה היא יסוד הכרחי בדרך לשמירה על כלכלה בריאה ומשגשגת.

במדינות בהן תובנה זו החלה מחלחלת  ננקטו צעדים לשינוי המגמות בשוק המקומי. כך למשל חלק גדול מכלי המדיניות במדינות האיחוד האירופי מיועדות לחברות קטנות ובינוניות (SME’s בלבד) ¹. באירופה תעשיית הייצור היא מקור עיקרי לצמיחה ותעסוקה ושם אף שוקדים על מסלולים נוספים באמצעותם ניתן לשפר את כושר התחרות של תעשיית הייצור כמו אסטרטגיות ליצירת חדשנות.² דוחות שנכתבו לאחרונה בארה”ב הגיעו למסקנה שיש לתמוך בתעשיות הייצור הקטנות ולעודד הקמת מרכזי מחקר ופיתוח (מו”פ) ככלי ליצירת חדשנות. ³ לטענתנו אסטרטגיה זו רלוונטית מאד גם למדינת ישראל, על כן ברצוננו להציג את הרעיונות המרכזיים מתוך מסמך שגיבשנו אשר מציע סדר לקידום מחקר ופיתוח בתעשיית הייצור בישראל דרך  שיתוף פעולה עם האקדמיה (לקריאת המסמך בשלמותו).

התעשייה בישראל כיום

התעשייה הישראלית מתאפיינת בשנים האחרונות בקוטביות גוברת בין המגזרים השונים המרכיבים אותה: בעוד ענפי הטכנולוגיה העילית (היי-טק) גדלו במהירות רבה, תעשיית ייצור וסקטורים ושירותים צמחו באיטיות, וחלקם אף רשמו נסיגה בפריון.

תעשיית הייצור מהווה מרכיב מרכזי במערכת הכלכלית של מדינת ישראל עם 13% מהתמ”ג, 24% מסך התפוקה ו- 12% מהמועסקים הישירים. יחד עם זאת, הנתונים מראים כי נפח הייצור בתעשייה העילית כמעט שמכפיל עצמו בעוד שבתעשייה המסורתית כמעט ואין שינוי.⁴ התוצר לעובד בענפי התעשייה העילית הנו גבוה ונמצא בשורה אחת עם המדינות המפותחות בעולם. מנגד, מושכים ענפי תעשיית הייצור את הצמיחה כלפי מטה.

על רקע נתונים אלה ועדת מקוב, שמונתה על ידי שר התמ”ת, בחנה את האמצעים להעצמת הפריפריה והתעשייה המסורתית והגישה את מסקנותיה באוקטובר 2007. . הועדה זיהתה שלושה חסמים מרכזיים להכנסת חדשנות ותהליכי מו”פ לתעשייה המסורתית: 1. חוסר מודעות של מנהלי המפעלים לשיטות טכנולוגיות ולפיתוחים מתקדמים 2 . חוסר היכרות עם הדרך שבה אלה יכולים להגדיל את הפריון.  3. היעדר תמיכה ממשלתית בחדשנות ואימוץ טכנולוגיות קיימות. ⁵ למרות ההמלצות התקציבים לתעשיית הייצור נותרו מצומצמים נוסף על קושי במציאת כוח אדם מיומן.  עם זאת, מצבה של תעשיית הייצור בישראל אינו גזירה משמיים. במדינות העולם הראשון חזרה תעשיית הייצור בשנים האחרונות להוות מקור עיקרי לצמיחה ולתעסוקה.

חדשנות ומו”פ – האסטרטגיה הנכונה בישראל

בהשוואה לענפי תעשייה מקבילים בעולם “תעשיית הייצור”, הענף בישראל מציג תוצאות נחותות במונחי תוצר לעובד. נמצא כי השקעת חסר במו”פ ובחדשנות מסבירה חלק ניכר מהתוצאות הנחותות יחסית בענף זה. השקעות מאומצות במחקר ופיתוח יאפשרו לצמצם את הפער התחרותי בינם לבין הענפים המקבילים בחו”ל ואת הקוטביות בינם לבין תעשיית העילית בארץ.

על מנת להצליח בעולם גלובלי, שבו הטכנולוגיה מתפתחת באופן מתמיד, אי אפשר להסתפק בייצור זול ויש להשקיע בחדשנות. הסיבות להשקעה הנמוכה בקרב תעשיות הייצור הנן מגוונות ומצביעות על הצורך בהתערבות ממשלתית. חלק ניכר מענפי תעשיית הייצור ממעטים לייצא, כך שרמת התחרותיות הנמוכה ביחס לעולם מקטינה את התמריצים לחדשנות והתייעלות. כמו כן, קיימים חסמים להשקעה בחדשנות המצביעים על כשל שוק. החסמים העיקריים שזוהו על ידי ועדת מקוב: תרבות של חוסר חדשנות וחוסר מודעות לחדשנות בעיקר בקרב מנהלי המפעלים, סיכון  גדול של השקעה בחדשנות שמתורגם לחוסר במקורות מימון לתהליך החדשנות, וחוסר בתשתית ידע וכח אדם הדרושים לתהליך החדשנות. כל אלה מהווים תמריץ שלילי להשקעה בחדשנות.

הדרך להצלחתה של התעשייה הישראלית היא ביצירת תמהיל נכון בין תעשיית ייצור לתעשייה עילית. תחום המו”פ מהווה מנוע צמיחה חשוב למשק הישראלי, הוא מביא לידי ביטוי את היתרון היחסי של מדינת ישראל  במיצוי כח האדם האיכותי שבה והשימוש בידע ובחידושים טכנולוגיים, ומציב אותה בחזית המחקר. בשל מיעוטם של משאבי טבע ולנוכח הירידה ברווחיות  של תעשיות הייצור, ברור כיום כי לקיומו ולחיזוקו של תחום המו”פ יש חשיבות מרובה לצמיחתה הכלכלית של ישראל ולשימור מעמדה כמדינה המקדמת תעשייה חדשנית. 

מתווה לקידום מדיניות מו”פ בתעשיית הייצור בישראל

חזון<<  ביסוסה של תעשיית ייצור המובילה במחקר ופיתוח, נסמכת על חדשנות טכנולוגית, מקדמת שיתופי פעולה פנים- מגזריים ועם חוקרים מובילים בתחומם. הקמת החממות, במסגרת מו”פ שתענה על הכשלים הקיימים הנ”ל במסגרת תעשיות הייצור בישראל, ולספק פתרונות יעילים למצב.

מטרה>> יצירת שיתוף פעולה בין האקדמיה ותעשיית הייצור, על מנת לאפשר מימוש מהיר של חידושים ופטנטים, משוב ובקרה עבור רצפת הייצור, שיפור, התייעלות ומקסום הפוטנציאל בתוצר ובתהליכי הייצור וזיהוי של מגמות וכיוונים חדשים.

האתגרים המרכזיים במצב הקיים:

1. מחקר טכנולוגי בייצור דורש מכשור וחומרי גלם יקרים
2. תקציבי המחקר והפיתוח בתעשיית הייצור נמוכים
3. מחסור במחקר אקדמי בתחומי התעשייה היצרנית
4. הכשרה מקצועית לתעשיית הייצור במכללות האקדמיות

אנו מציעים לקדם מדיניות מו”פ בתעשיית הייצור בישראל באמצעות הכלים הבאים:

הכלים התכנוניים>> בניית מערכות מחקר ופיתוח משותפות, העדפת שימוש הדדי בייצור מקומי, חיבור למכללות הטכנולוגיות, מעבדות מחקר טכנולוגיות פתוחות לקהילה.

• העדפת שימוש הדדי בייצור מקומי – שיפור שרשרת הייצור על ידי הכרות הדדית של חברות הייצור ושיפור פעולת שרשרת הייצור בתחומם.
• בניית מערכות מחקר ופיתוח משותפות – החממות ישמשו כמרחב לפיתוח ומחקר המשותף לחברות במגזר מסוים ובכך יתגברו על חולשת הגודל של חברות אלו
• מח“ט פתוחה לקהילה – עיצוב מעבדות מחקר טכנולוגיות והפעלתן באופן הפתוח לקהילה (חינוך, מבקרים) על מנת לשפר את תדמית התחום ולחשוף את פוטנציאל החדשנות.
• חיבור למכללות הטכנולוגיות – תמיכת המחקר ופיתוח דרך המכללות, עידוד הכשרת כח האדם העתידי וחיבורו לתעשיית הייצור.

המנגנון>> מנהלת אזור תעשייה אשר מעוניינת להקים מעבדות מחקר טכנולוגיות בתחומה, תאגד מספר חברות ייצור ישראליות ממגזר מובחן, המעוניינות לשתף פעולה בקידום מחקר ופיתוח במרחב משותף. לאחר מכן, המנהלת תגיש בקשה למכון לחדשנות, אשר, יושב תחת משרד הכלכלה. המנהלת תחבר בין מספר מפעלי ייצור באזור תעשייה, המעוניינים לעבוד יחד על מחקר משותף במעבדת מחקר טכנולוגית הצמודה לרצפת הייצור. המחקר יתבצע ע”י צוות מקצועי מתוך האקדמיה וגם מחוצה לה ופרי פיתוחו יהא הנכס של המפעלים השותפים בו, כבעלי מניות.

על מנת לקדם את מדיניות מו”פ  יש לפעול במספר חזיתות בכלים שונים:

1. פעולה- מו“פ בחזית המפעל– יצירת מרחב מו”פ יצירתי ויצרני בתוך מרחבי הייצור  שיהווה מקום לשיתוף פעולה בין התעשייה לאקדמיה. מעבדות כמרחב פתוח ומזמין לעובדים ומבקרים החושף בפניהם תהליכי מו”פ וחדשנות.
2. תמריץ- מו“פ בחזית הכלכלה – קרנות משרד הכלכלה יעודדו את חברות הייצור להצטרף כשותפות לתהליכי המו”פ, ויפעלו להידוק הקשר בין חוקרים מהאקדמיה לבין תעשיית הייצור.
3. רווח- מו“פ בחזית החברה– חיזוק ההון האנושי ע”י עידוד רכישת השכלה ויצירת משרות איכות חדשות ומגוונות ,תהליך שנשען על שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה ויהווה נדבך לחוסן חברתי באזורים בהם מתרכז הייצור המסורתי.

בעזרת שיפורים טכנולוגיים ופיתוחים חדשים בייצור ניתן להגביר תוצרת ולאפשר תחרותיות מקומית וגלובלית. כיוון זה עשוי לחזק אזורים גאוגרפיים חלשים על ידי שילוב של מעבדות מחקר טכנולוגיות וחיזוק אזורי התעשייה.

*המסמך נכתב על ידי לביא היציג, נעם מרדכי, נהאד גנאים ומורין זך – רחימי במסגרת קורס