״הון טכנולוגי״ ותכנון עירוני – תכנון משותף בג׳סר א-זרקא

כיצד ניתן לעשות ‘תכנון עם קהילה’ כאשר הקהילה עצמה איננה ישות אחידה? וכיצד הנגשת הון טכנולוגי לאוכלוסיות מוחלשות יכולה להוות פוטנציאל לפיתוח? תובנות מפרויקט שמפגיש סטונדטים לתכנון ערים ותושבים בג’יסר א-זרקא

ג׳סר א-זרקא (جِسْر الزَّرْقَاء), יישוב ערבי השוכן על חוף הים בדרך בין חיפה לתל אביב, קיים מאז המאה ה-19, אך הוכר כמועצה מקומית רק בשנת 1963. בג׳סר 14,200 תושבים מוסלמים.¹ ליישוב נרטיב היסטורי ייחודי, אשר בקרב הציבור הרחב מוכר כסיפורם של צאצאי עבדים שהגיעו ארצה מסודן, בעוד שתושבי ג׳סר מספרים כי אבות אבותיהם התיישבו כבר בשנת 1500 בביצת כבארה הסמוכה לזכרון יעקב, חיו והתפרנסו ממנה. אופיו המבזה של הנרטיב המוכר בקרב החברה בישראל, לצד הסיפורים השליליים העולים לעיתים קרובות לכותרות על היישוב ותושביו,² הובילו לכך שתושבי ג׳סר סובלים מהדרה תרבותית וחברתית כפולה – הן מיהודים והן מפלסטינים. זאת לצד הדרה גיאוגרפית הנובעת מכך שהיישוב חסום מכל צדדיו – ממערב לו גובל חוף הים, ממזרח כביש 2, מצפון מעגן מיכאל ומדרום קיסריה – חסימות שאינן מאפשרות ליישוב לגדול ולהתפתח באופן שייטיב עמו ועם תושביו.

תושבי היישוב משתייכים לשתי משפחות המצויות בקונפליקט האחת עם השנייה, דבר המשפיע על היכולת לייצר שיתופי פעולה במקום. עם זאת, לג’סר יתרונות רבים הנובעים מההיסטוריה, מהקהילה הייחודית, מהמיקום האטרקטיבי ומכפר הדייגים השוכן על חוף הים. כבר היום יש בג’סר מספר התחלות מבטיחות של תשתית תיירותית ועסקים מקומיים, המעידים על המקום ההולך ומתפתח ועל הפוטנציאל שלו, שאינם זוכים לעידוד ולחשיפה הולמת.

מורכבותם ההולכת וגדלה של מרחבים עירוניים הביאה לשינויים רדיקליים בתפישות לגבי מהותם ובמושגים בהם חוקרים ומתכננים עושים שימוש על מנת להבינם.³ סוגיות אלו שימשו תמריץ ליוזמה תכנונית שצמחה בחממה החברתית בטכניון המנסה לקשור בין ידע מקצועי ואקדמי לידע מקומי באמצעות שימוש בכלים המאפשרים עבודת שטח משותפת, לצד בחינת אלטרנטיבות לתכנון בכלים מקובלים והתאמתן למקומות מודרים ומוחלשים. ⁴ יוזמה זו מבקשת לאתגר כמה הנחות יסוד של סדר היום התכנוני העכשווי.

(צילום: Orrling, Wikimedia)

אתגור סדר היום התיאורטי של התכנון המשתף (Collaborative Planning)

סדר יום זה שצמח בשנות התשעים גורס כי בתהליכי תכנון יש לעבוד עם התושבים ולא עבורם.⁵ עם זאת, תפישות אלו מהוות לרוב סיסמה שאינה באה לידי ביטוי בתכנון בפועל בשל מורכבויות הנוגעות לאופיו של תהליך התכנון, הנוטה להתמקד ברמת הקהילה ועל כן מתקשה ביצירת שיתופי פעולה ומחויבות הדדית; שהרי ״קהילה״ אינה יחידה אורגנית בפועל. על אף שהספרות התכנונית מכירה במורכבות התכנון עם קהילות ובפרט עם קהילות מרובדות, מסוכסכות ומוחלשות, ⁶ עבודה עם יחידים בתוך קהילות אלו מוכרת פחות. אין ידע מספיק על הפוטנציאל של תהליכי תכנון משותפים עם פרטים בקהילה ועל יכולתם לחזק קהילות ולהעשיר את עולם התכנון. באמצעות עבודה משותפת של מתכננים ותושבים, יוזמות מקומיות של יחידים יכולות לקבל תאוצה ובשלבים מתקדמים להשפיע ברמת הקהילה והיישוב. עם זאת, עולה השאלה כיצד ניתן לקדם תכנון כזה בהינתן מסגרות התכנון העירוני הקיימות? כמו גם, כיצד אפשר לקדם בפועל קהילות מתוך עבודה הנערכת עם פרטים? בעבודת צוות של סטודנטים ותושבים בג׳סר שולב ידע מקומי, מקצועי ואקדמי כדי למצות את אפשרויות קידום הפרט ודרכו את הקהילה. כך למשל, בפרויקט שהקים אתר אינטרנט ליישוב, הפרט שעיצב ועבד על האתר עם סטודנטים הינו תושב המקום, מעצב אתרים, שיוכל להשתמש באתר כדוגמא לעבודתו בעתיד, בעוד שלאתר עצמו הועלו תכנים אשר רלוונטיים לקהילה כולה וגם לבאים מבחוץ (כגון מידע על היישוב ומפה אינטראקטיבית של אתרים בו). עם זאת, בשל ריבוי תתי הקהילות ביישוב ואי ההסכמות ביניהן, תחזוק האתר באופן שוטף מהווה אתגר משמעותי שהצוותים עדיין מתמודדים עמו. ישנו חשש כי כל קבוצה מקומית שתתחזק את האתר תקדם תכנים הנוגעים בעיקר לחבריה, וכך תדיר תכנים הנוגעים לקבוצות אחרות ביישוב.

ג׳סר א-זרקא – מבט אל החוף (צילום: צוות הקורס)

פיתוח וחיזוק ה”הון הטכנולוגי” של הקהילה כאמצעי של שינוי

מחקרים מספרות התכנון מהשנים האחרונות תרים אחר מתודות שיאפשרו ללמוד את מורכבותם של מרחבים עירוניים ושל תכנון עירוני. [(Human-Computer Interaction for Development (HCI4D) ⁷ הינה גישה שקיבלה הכרה בתחילת שנות האלפיים בתחום של אינטראקציית אדם-מחשב וצמחה, בין השאר, מתוך רצון לקדם יוזמות טכנולוגיות עם ועבור קהילות מוחלשות. ⁸

בגישה זו משמשת הטכנולוגיה אמצעי לפיתוח חברתי בעבודת שטח עם קהילות מוחלשות במיוחד, החסרות נגישות למשאבים ולתשתיות. המקרה של ג׳סר א-זרקא שונה, שכן מדובר בישוב מוחלש, אולם הוא מחובר, לפחות במידה מסוימת, למתקנים הבסיסיים הדרושים לתפקודו, כגון מים, חשמל, וביוב. בנוסף, בג׳סר, ישנה תשתית אינטרנט זמינה ולמרבית התושבים יש פלאפונים חכמים. במקרה של ג׳סר, הנגישות הטכנולוגית הינה הזדמנות למימוש הפוטנציאל הקיים בישוב; ביכולתה לשמש מנוף לפריצת הגבולות וההדרות של היישוב ברמות שונות. עם זאת, תושבי ג׳סר חסרים, לעיתים קרובות, ״הון טכנולוגי״; לרבים מהתושבים חסר ידע הנוגע למימוש הפוטנציאל הקיים בכלים טכנולוגיים, כגון רשתות חברתיות או יישומים שונים. היעדר הון טכנולוגי בעידן בו השימוש בטכנולוגיה לצרכי היומיום ואף לצרכים מורכבים יותר כמו קידום ברמות שונות (הפרט, הקהילה, החברה והמקום) הינו בסיסי, עלול לשמש כחסם חברתי, תרבותי וכלכלי. ⁹

כחלק מפעילות החממה החברתית בג׳סר נערכו מפגשים בין סטודנטים ותושבים בהם העלו התושבים מספר יוזמות אותם היו רוצים לקדם: פיתוח וטיפוח מורשת היישוב והקהילה הג׳סראווית, טיפול במגוון היבטים סביבתיים, ניצול הפוטנציאליים של המקום, ועידוד קשרי פנים וחוץ-קהילתיים. התוצרים של יוזמות אלו עושים שימוש בטכנולוגיה על מנת למצות את הפוטנציאל שלהן: מוזיאון מורשת אונליין, מסלול הליכה ביישוב הכולל הסברים ותמונות על Goggle Maps, ואתר אינטרנט ליישוב בשלוש שפות (ערבית, אנגלית, ועברית). פיתוח התוצרים כלל חשיבה מורכבת על צרכים ואפשרויות למימושם באמצעות שילוב טכנולוגיה בתהליכי תכנון בשטח (סרטון קצר בנושא ניתן לראות כאן). אתגר משמעותי שעלה בתהליך נגע לכך שלתושבים יש אינטרס בקידום תכנים פנים-קהילתיים שאינם פונים לקהילות אחרות מהארץ והעולם על אף הפוטנציאל של תכנים כאלה ״לשים את ג׳סר על המפה״. מכאן, שפת האתר היוותה אתגר נוסף עליו צריך היה לתת את הדעת: מחד גיסא, התושבים דוברי ערבית (חלקם גם דוברי עברית, אך לא בהכרח קוראים וכותבים בעברית), ועל כן, הנגשת האתר בעברית ובאנגלית נראית כאינה רלוונטית עבורם. מאידך גיסא, על מנת לקדם את היישוב והיוזמות בו הרי שנחוץ להנגיש את האתר גם לתושבים מהאזור, תיירי פנים וחוץ, ובעלי עניין שונים (על אף שכך תושבים מהאזור שאינם מעוניינים בצמיחתו והתפתחותו של ג׳סר עלולים לעשות שימוש לרעה בתכניו). ¹⁰

שמורת נחל תנינים, מתוך פרויקט פיתוח מסלול ההליכה ב Google Maps (צילום: עמית מנדלסון)

אתגור הייצוג המוסדי ושימוש בפרקטיקה מבוססת מקום

תכנון עירוני והאופנים בהם הוא מעצב את המרחב מייצגים לרוב את המדינה ומוסדותיה. במסגרת זו, תכנון מהווה פרקטיקה מבוססת מקום. כך למשל, תכנון עירוני נוטה להכין תכניות מתאר למשבצת קרקע, המכתיבות פיתוח באמצעות הגדרה של שימושי קרקע שונים. על אף שתכניות אסטרטגיות הפכו מקובלות יותר בעשורים האחרונים, גם הן מוכוונות כלפי מקומות והאוכלוסיות בהם. בהתאם לכך, מקומות מסוימים מקבלים הכרה גבוהה ומשאבים רבים יותר לעומת מקומות אחרים כך שנוצרת חלוקה לא שוויונית בין יישובים חזקים ליישובים מוחלשים שבאה לידי ביטוי בתכנון ובאמצעותו. שימוש בכלים ובהון טכנולוגיים, המאפשרים לפעול הן מחוץ לגבולותיו הפיזיים של מקום והן מחוץ לגבולות מוסדות התכנון, אינם משמשים כפרקטיקה תכנונית מקובלת.

בניגוד לשימוש בטכנולוגיות לייעול התכנון, ולהגדלת כמות המידע ותזרים הנתונים על ערים, שימוש בידע טכנולוגי אינו מובן מאליו. בג’יסר השימוש בהון טכנולוגי מסייע לתושבים להתגבר על גבולות ומגבלות פיזיים וקונספטואליים ולקדם קשרים מקומיים ובינלאומיים. כמו כן, מהמקרה של ג׳סר עולה כי תכנון עירוני ו-HCI4D יכולות לשמש גישות משלימות ולהניב יתרונות הדדיים: עבור מדעני מחשב כלים לתכנון עם קהילות יכולים למנף את עבודתם כך שתקדם פיתוחים טכנולוגיים המשותפים לחוקרים ולתושבים למיצוי פוטנציאלים של קהילות ומקומות, בעוד שעבור מתכננים הכלים שמציעה HCI4D הינם פרוטוקולי עבודה ופורמטים להטמעת טכנולוגיות לתכנון החוצה גבולות פיזיים וקונספטואליים. כלומר, תכנון מעניק לHCI4D כלים לתכנון מבוסס מקום וקהילה, בעוד שHCI4D מקנה לתכנון כלים לתכנון מעבר למקום וקהילה.

על אף הניסיון לקדם עבודה תכנונית המשלבת ידע מקצועי, אקדמי ומקומי בג׳סר מלוות אותו שאלות משמעותיות, כגון: כיצד ניתן לקיים עבודה משותפת כאשר דינמיקות של כוח פועלות בכל מפגש בין תושבים, סטודנטים ומרצים? מדוע המטרה של חיזוק קהילות מוחלשות אינה מופנית כלפי אלה המחלישים אותן? באיזו מידה השימוש בכלים טכנולוגיים הינו בר קיימא ומאפשר שליטה מלאה שתהיה בידי תושבים בלבד? כל אלו ועוד הינן סוגיות מורכבות שעלינו עוד לעמוד עליהן. אף על פי כן, תקוותי היא כי השילוב של כלים טכנולוגיים והנגשת הון טכנולוגי בתהליכים משותפים, הכוללים עבודה עם יחידים וקהילות, לצד דיון וחשיבה על ההיבטים המורכבים שעולים משימוש בכלים אלו בתכנון ייקחו חלק משמעותי בתכניות הלימודים של מתכנני ערים ויתרמו להכשרתם.