טלי חתוקהלכניסה של אמזון יש הרבה השלכות אחת מהן היא על העיר ועתיד חיי הרחוב והמסחר בה. לנו כצרכנים יש תפקיד פעיל בעתיד הזה, ואילו במרחבים מסוימים שוללים מאיתנו את הבחירה. למשל בנמלי תעופה שהמירו מלצרים במסכים שלא ניתן לחמוק מהם
המהפכה התעשייתית הרביעית, יודעים החוקרים, צפויה לשנות סדרי עולם. דיגיטציה ובינה מלאכותית ישנו את עולם התעסוקה, את המודלים העסקיים, ובהתאם גם את תחומי הלימוד באוניברסיטאות. כל אלו ישפיעו ומשפיעים על חיי היום יום שלנו. היתרון, (שנוטים לראותו כחיסרון), הוא הפיגור היחסי שבו מגמות אלו נקלטות ומשפיעות על חיינו בישראל. יתרון בהטמעה מאוחרת, הוא האופן שבו ניתן להבין וללמוד ממגמות בעולם, ואולי לנסות לחשוב באופן מושכל על ההטמעה שלהם בארץ.
הכניסה של אמזון לזירה הישראלית, היא הזדמנות לחשוב על ההשפעה של חלק מן המגמות הללו שכבר נוכחות בארה”ב.
קנייה ברשת—טוב למי? כאמור, אמזון היא אחת מהחלוצות בתחום המסחר האלקטרוני והיא מוכרת מגוון מוצרים. אמזון היא גוף כלכלי מצליח אך היא גם אניגמה, ספק יחיד שיש לו השפעה רחבה על השוק והצריכה שלנו. כיום החברה עובדת על פיתוח של מערכת שילוח באמצעות רחפנים. מעבר לדיון המרכזי סביב אמזון כתאגיד וספק יחיד והסכנות שזה טומן בחובו, הקנייה ברשת משנה ללא הכר את הנוף של העיר. האזרח הקטן מעדיף לשלם פחות (ולקנות גם יותר) דרך הרשת, מרכזי קניות ומסחר קמעוני נעלמים מן הרחובות. בארה”ב מגמות אלו לא רק שמחסלות את המסחר הקמעונאי אלא גם את חיי הרחוב. אמנם בחלק מן החנויות נפתחות מסעדות של מזון מהיר, אבל הן משרתות קהלי יעד עד שעה מסוימת. לכן בשעות אחר הצהריים רחובות שהיו פעילים, עומדים שוממים. תופעה זו של שינוי בהרגלי הצריכה בעיר, באה עם עוד שינוי חברתי משמעותי, והוא הפרופיל של נותני השירותים בחנויות. בעידן שבו כל אדם הוא יזם, ממציא, טכנולוג, מי שמאייש את מקצועות השירות והזבנות בארה”ב הם בעיקר אפרו-אמריקאיים והיספניים. ולא להרבה זמן. השירות העצמי יחד עם הרובוטים שיהיו חלק מחיינו, לא עוד הרבה זמן, יאיישו את העבודות הללו. מה יהיה על אנשים שאין להם תעסוקה? או מיומנויות שהם יכולים “למכור” בשוק העבודה? רבים יוותרו ללא מקור תעסוקה.גם על כך מדינות חושבות.
ומה אצלנו? המגמות הללו כבר כאן. לכן, חשוב שרשויות יכינו באמתחתם תוכניות של אדפטציה והתאמה לחללי המסחר בעירם, שיעמדו בעתיד הלא רחוק ריקים. זה לא חזון אפוקליפטי, הוא כבר כאן. לאחרונה קניון גן העיר הסב אזור שלם למשרדים. חשוב לא פחות לחשוב על מעגלי העבודה שיושפעו מתהליכים אלו. ושאלה חשובה נוספת – האם יש לוותר כליל על אזורי המסחר או אולי לחשוב היכן כדאי לרכזם?
חנות ריקה בקניון גן העיר בתל אביב (צילום: טלי חתוקה)
החנויות ריקות, הקומה תוסב למשרדים, עם הירידה במסחר הקימעונאי יהיה צורך להשמיש מחדש את החללים המסחריים בעיר (צילום: טלי חתוקה)
דיגיטציה ויעילות – טוב למי? אחת מן התופעות הבולטות בהרגלי הצריכה שלנו נוגעת לנוהג לנסוע מספר פעמים בשנה לחו”ל. מי שיבקר בחלק משדות התעופה בארה”ב, ייווכח כי את כסאות הישיבה בהמתנה לעלייה למטוס, החליפו אזורי שהייה של שולחנות עם מסכי אייפד. דרך המסכים ניתן להזמין מזון ולשלם. מלצר יגיע ויביא לכם את מבוקשכם. מה הבעיה? הרי כך השירות יעיל ונהדר. הבעיה המרכזית היא שאין מפלט מן המסך. רוצה לשבת כמה דקות ולבהות? זה כבר בלתי אפשרי. המסך ירצד לפניך. רוצה לשבת מול צלחת האוכל שלך ולעכל בשקט, בלתי אפשרי. וזה, עוד לפני ערימת המסכים שכל אחד נושא בתיק או מניח על השולחן. לדבר עם המלצר? לדבר עם מי שיושב מולך? זו כבר משימה בלתי אפשרית. הנורמות החברתיות והריטואלים החברתיים שלנו משתנים במהירות. מה שמעניין, שמגמות שינוי אלו הן חזקות וגורפות. קשה למצוא התנגדות להן. כמובן, גם המחיר החברתי, שוב של נותני השירותים הוא עצום. כאשר מוותרים על המימד האנושי, קל להחליף את האדם שיושב מולך ברובוט. ולכן, בקרוב רובוטים יביאו את הארוחה שלכם לשולחנכם.
בנמל התעופה אין אפשרות לברוח מהמסך או לאכול ללא המבט במסך המרצד, המסכים תופסים את מקומם של המלצרים (צילום: טלי חתוקה)
לבהות? לאכול בשקט? אין אפשרות. המסכים מקובעים לשולחן וחווצים בין מי שמבקשים לשבת זה מול זה (צילום: טלי חתוקה)
ומה אצלנו? אנחנו מחוברים לניידים בסופרגלו. זה עניין של זמן עד שנעתיק את המודל של שדות התעופה בארה”ב אלינו. רצוי? הכרחי? לא ממש. כדאי, לחשוב על השינויים האלו בצורה קצת יותר ביקורתית ולא לעשות העתק הדבק לכל חולה רעה שאנו רואים במקום אחר.
חשוב לזכור, לא ניתן לחזור אחורה. אולם, גם בצעידה קדימה, כדאי להעריך מה אנחנו מרוויחים ומה אנחנו עשויים להפסיד.