מאמר חדש: סגנון חיים דיגיטלי עירוני

מאמר חדש מאת טלי חתוקה, הדס צור ואנטוניו מנדוזה¹ מנתח אורחות חיים דיגיטליים בשכונות שונות בעיר תל אביב. המאמר שהתפרסם בכתב העת Cities מראה כי השימוש הדיגיטלי שלנו קשור לא רק במעמד והשכלה שלנו אלא גם בסביבה הפיזית שבה אנו חיים.

עד לפני כשנתיים חייתי סמוך לרחוב ראשי ברמת גן עם ירקנים מעדניות וחנויות תבלינים, הייתי יוצאת רגלית וקונה. ואילו כיום שעברתי לאזור אחר שבו אין את אותן חנויות במרחק הליכה עברתי להזמין מהירקן אונליין. מחקרים שבוחנים שימוש דיגיטלי (למשל קניות מקוונות) לרוב מתמקדים ברקע הסוציו-אקונומי של המשתמש וביכולותיו הדיגיטליות, והנה הדוגמה מחיי היום יום שלי מדגימה כי בעוד הרקע הכלכלי-חברתי והיכולות נותרו בעינן מה שהשתנה הוא המרחב הפיזי השכונתי ומה שהוא מציע בהליכה רגלית. שינויים אלו היוו פקטור משמעותי למעבר מצריכה אופליין לאונליין.

אם כן, האם הצריכה שלנו אונליין קשורה רק ביכולות הדיגיטליות שלנו או גם בזמינות והאיכות של המוצרים והחנויות בסביבתנו הקרובה? האם השימוש של ילדים ובני נוער ברשתות החברתיות ובאופן כללי זמן המסך שלהם תלוי או יכול להיות מושפע מהפעילות החברתית, המתנ”סים, מגרשי הספורט והשירותים המוצעים בסביבתם השכונתית? עד כמה מושפע השימוש הדיגיטלי שלנו מהסביבה הפיזית? והאם בשכונות שונות בעיר מתפתחים סגנונות שונים של אורחות חיים דיגיטליים-עירוניים?

המאמר The urban digital lifestyle: An analytical framework for placing digital practices in a spatial context and for developing applicable policy, מציע לבחון את הפרקטיקות הדיגיטליות בקונטקסט מרחבי-חברתי. זאת בניגוד לספרות המקובלת שמתמקדת ברקע האישי של הפרט ובעיקר במדדים של השכלה ורקע סוציו-אקונומי כגורמים המשפיעים ביותר על הבדלים דיגיטליים, מיומנויות ודפוסי שימוש דיגיטליים. שאלת ההשפעה של הסביבה הבנויה והמרחב הפיזי המעצב את חיי היומיום, על דפוסי השימוש הדיגיטלי  כמעט ולא נחקרה בספרות.  אמנם השכלה, גיל ורקע סוציו-אקונומי הינם גורמים שמשפיעים על הבדלים דיגיטליים אך לטענתנו יש לבחון אותם בהקשר מורכב יותר המערב את המציאות הפיזית והמאפיינים של מקום המגורים כמו למשל: המיקום הגיאוגרפי של השכונה,  שימושי הקרקע, השירותים הקהילתיים, טיפולוגיות המגורים, הצפיפות, השטחים הירוקים והמסחר כמו גם הזהות הקהילתית. כל אלו משפיעים ומעצבים את דפוסי החיים שלנו ביומיום וההנחה היא כי הם משפיעים גם על הפרקטיקות הדיגיטליות שלנו.

כל הפרמטרים שצוינו לעיל מעצבים את מה שמכונה במאמר “אורח חיים דיגיטלי עירוני” (Urban Digital Lifestyle). אורח החיים הדיגיטלי המבוסס על שלושה ממדים: (1) הרקע החברתי-כלכלי של המשתמש (2) אזור המגורים של המשתמש תוך התמקדות במאפיינים הסוציו-מרחביים של המקום (3) והפרקטיקות הדיגיטליות של המשתמש.

את המונח אורח חיים דיגיטלי עירוני יש להבין כמושג  מרובה  ודינמי כאחד. ראשית, ישנם סגנונות חיים דיגיטליים מרובים באותה עיר. שנית, אורח חיים דיגיטלי עירוני הוא קטגוריה דינמית המותנית לשינויים בטכנולוגיה ובנורמות; לזמן יש השפעה רבה גם על סוגי וכמות אורחות החיים הדיגיטליים העירוניים שנמצאים בעיר. השאלה המרכזית של המאמר היא: כיצד מערכת היחסים בין הרקע הסוציו-אקונומי של הפרט, סביבת המגורים שלו על מאפייניה השונים והפרקטיקות הדיגיטליות שלו מעצבים את אורחות החיים הדיגיטליים בעיר?

מבחינה אמפירית, מאמר זה בוחן את המקרה של תל אביב-יפו ומתמקד בארבע שכונות שונות בעיר  עם מאפיינים חברתיים, כלכליים ומרחביים שוני: שכונת בבלי בצפון העיר, מרכז העיר (אזור לב העיר), שכונת שפירא ושכונת עג’מי ביפו. הניתוח כלל שלושה ממדים: (1) מצבו החברתי-כלכלי של המשתמש, על סמך נתונים סטטיסטיים שמסרה עיריית תל-אביב-יפו; (2) המאפיינים החברתיים-מרחביים של המקום, בהתבסס על ניתוח מרחבי GIS ועבודה בשטח; וכן (3) הפרקטיקות  הדיגיטליות של המשתמש, בהתבסס על סקר טלפוני  (n = 490) שנערך בארבע השכונות הללו.  הניתוח אינו טוען לקשר סיבתי (קורולציה), אלא מספק הסבר אלטרנטיבי להבדלים באורחות החיים הדיגיטליים בין אזורים שונים בעיר תל אביב. למרות שהתוצאות עשויות לתמוך במבט ראשון בטענה כי להשכלה ולמעמד סוציו-אקונומי השפעה משמעותית על הפרקטיקות הדיגיטליות, אלה משקפות גם גורמים אחרים הקשורים לאורח החיים העירוני וההבדלים הפיזיים בין השכונות. לפיכך, מקומות (Locals) ושכונות נותרים קטגוריות חברתיות-מרחביות בעלות השפעה רבה על חיי היומיום בעידן הדיגיטלי.

ממצאים: הבדלים דיגיטליים בקונטקסט סוציו-מרחבי

כאשר בוחנים את ההבדלים הדיגיטליים בין השכונות בקונטקסט גאוגרפי, מרחבי ופיזי וקהילתי עולים הסברים שונים. ככלל בין השכונות אין הבדלים משמעותיים מבחינת הנגישות לאינטרנט, יותר מ75% מהמשיבים בכלל השכונות משתמשים בטלפון חכם, כך שנגישות פיזית איננה המכשול. כאשר בחנו את המבנה הפיזי של השכונה, השירותים והמסחר התגלו ההבדלים רבים שמייצרים אורחות חיים שונים. למבנה הפיזי של השכונה השפעה משמעותית על פרקטיקות יומיומיות: מבנה הרחובות, אופי הבנייה, שימושי הקרקע ופרישתם במרחב, הטיפולוגיה של מבני המגורים (בניינים גבוהים, בניינים נמוכים, בניה מרקמית או בניה רוויה, הקרבה לדופן הרחוב), רשת הרחובות, הפרישה של המסחר בשכונה (האם הוא מפוזר לאורך השכונה או מרוכז ברחוב אחד, האם הוא עשיר או מוגבל, האם מושתת על רשתות או מכולות שכונתיות, האם מגיעים אליו רגלית או באמצעות רכב), הנגישות של השכונה, הקישוריות, ההליכתיות, הצורה המטריאלית של המקום. לכל אלה השפעה משמעותית על סגנון החיים של היחיד: דפוסי הצריכה שלו, השימוש במרחב הפרטי לעומת הימצאות במרחבים ציבוריים, קשרי הקהילה שנוצרים בשכונה, ההתניידות בשכונה, שימוש בשירותים השכונתיים ומתקני הפנאי, התרבות והספורט. כל אותם מרכיבים שבונים ומעצבים את הפרקטיקות היומיומיות שלנו שמתגבשות  לכדי סגנון חיים (urban lifestyle).

ארבע השכונות שנבחנו שונות מבחינה פיזית ומרחבית זו ומזו ולכן הם מקדמות ויוצרות סגנונות חיים שונים (ראה שתי סכמה 3 ו-5). בעוד הסכמה הראשונה מציגה את המבנה המרחבי פיזי של כל השכונה (טיפולוגיות המגורים, מבנה הרחובות, צפיפות, והרמה הכלכלית-חברתית של השכונה), הסכמה השנייה מספקת תמונה של פרישת המסחר והשירותים הציבוריים, חינוכיים, שטחים ירוקים, וקישוריות של כל שכונה.

מניתוח זה עולה כי שכונת בבלי, שכונה של מעמד בינוני גבוה, יכולה להיחשב כמובלעת צפופה, שכונה המבוססת על שימוש ברכבים פרטיים ומתאפיינת באורח חיים פרברי.  המסחר מתרכז במרכז אחד בלב השכונה. לעומת זאת מרכז העיר הוא אזור של שימושים מעורבים (כולל מסחר, מגורים, בתי מלון ומשרדים), רמת צפיפות גבוהה, רשת רחובות פתוחה ללא גבולות ברורים, ובמרבית הרחובות מתקיים עירוב שימושים של מגורים מסחר והסעדה. יש מעט שטחים ציבוריים או שטחים פתוחים. שכונת שפירא שמדורגת נמוך מבחינה כלכלית-חברתית גם היא שכונה תחומה מבחינה מרחבית, וממוקמת בדרום העיר. הצפיפות בשכונה נמוכה יותר, הבינוי בה מתאפיין בשיכונים נמוכים ובתים פרטיים, יש בה מעט מוסדות ציבור ושירותים, שני בתי ספר יסודיים ומחסור בשירותי בריאות. יש מרכז קהילתי ועסקים מקומיים המתרכזים ברחוב הראשי שלה וחוצים אותה במרכזה. שכונת עג’מי, שכונה ערבית היסטורית, מדורגת נמוך מבחינה כלכלית-חברתית וממוקמת בפריפריה הגאוגרפית של העיר. הבינוי בה מסורתי וורנקולרי, ללא מרכז ברור. תושבי השכונה ערביים ברובם ומאפייני הקהילה משפיעים גם על אורח החיים ופרקטיקות היומיומיות. עסקים מקומיים ממוקמים ברחוב הראשי שהוא הגבול החיצוני של השכונה, יש בה מבני ציבור, חינוך ורפואה שמשרתים את הקהילה: 8 בתי ספר המשרתים את כל הקהילה הערבית ביפו, 7 גני ילדים, 4 מכונים רפואיים, מרפאה אחת לבריאות המשפחה  ומרכז קהילתי יהודי-ערבי.

ההבדלים המבניים בין השכונות הם משמעותיים כי יש להם השפעה על הפעילויות היומיומיות שלנו שקשורה במידת השימוש הדיגיטלי שלנו ויכולים להסביר מדוע השימוש גבוה יותר באזורים שונים בעיר. במרכז העיר אורח החיים הוא עירוני יותר והזמנה לבית הלקוח (משלוחים) נפוצה מזה עשרות בשנים. לכן, המעבר לפלטפורמה דיגיטלית דרשה שינוי טכנולוגי אך לא חרגה מהרגליהם של אנשים. כך גם בשכונת בבלי שהיא שכונה משפחתית, צפופה עם שירותי מסחר מוגבלים. ואכן בבבלי שיעור הקניה ברשת הוא הגבוה ביותר (26%) לעומת שכונת שפירא(6.6%) ועג’מי  (5.6%).

כאשר בוחנים את מאפייני העסקים בשכונות הללו מתגלה פרופיל אחר, אלו חנויות מקומיות, וותיקות שיש בין התושבים למוכרים יחסים אישיים והכרות קודמת, זאת בשונה מחנויות הרשת במרכז העיר. כך שהרגלי הקנייה קשורה בהקשרי הקהילה בעג’מי ובשפירא. יתר על כן קניות בקרב אוכלוסיות ממעמד נמוך שונות בפרקטיקות שלנו, לרוב הקונים יעשו קניות קטנות ומרובות על פני קניה מרוכזת גדולה שבועית בסופר שהנסיעה אליו מסתמכת על נסיעה ברכב פרטי. לעיתים הקנייה היא בהקפה והקונים אינם מסתמכים/נושאים/מחזירים בהכרח כרטיסי אשראי, שהם הכרחיים לקניה אונליין. על כן ההבדל במשאבים (תחבורתיים ופיננסיים) מייצרים הישענות של התושבים על שירותים בקרבת מקום. לפיכך התוצאות שבמבט ראשוני עשויות לתמוך בטענה לפיה השכלה ומעמד משפיעים על התנהגות מקוונת, מפספסים את ההקשר לאורח החיים העירוני והמשמעות של הבדלים מעמדיים בעיצוב ארוחות חיים ופרקטיקות יומיומיות, כמו גם את ההשפעה של מאפיינים קהילתיים במקום.

הבדל נוסף בין השכונות הוא באוריינטציה הקהילתית שלהן. בבלי ומרכז העיר עולה כי התושבים משתמשים בפלטפורמות דיגיטליות באופן גבוה משמעותית על מנת לתקשר עם הרשויות, מחזיקים בכרטיס דיגיתל וצורכים אירועים שהעירייה מקדמת דרך הכלים הדיגיטליים. לעומת זאת בשפירא ועג’מי המספרים נמוכים בהרבה, הם משתמשים ברשתות חברתיות אם כי פחות וכלל אינם משתמשים בהן לצורך אינטראקציה עם הרשויות. מעטים מחזיקים כרטיס דיגיתל או צורכים אירועי תרבות שהרשות מקדמת דרכו. ניתן להסביר זאת דרך הבדלים של מעמד והשכלה (שמשפיעים על יכולות דיגיטליות), אך כפי שעולה הם כן משתמשים בכלים דיגיטליים לצורכיהם האישיים ולכן ניתן להסביר זאת גם דרך אורח החיים הקהילתי בשכונה. מוסדות הקהילה, קשרי הקהילה וארגוני הקהילה חזקים בשכונת עג’מי במיוחד, אך גם בשפירא מרכז קהילתי משמעותי וחיי קהילה. שתי השכונות רחוקות יותר ממרכז העיר ומרכזי התרבות הכלל עירוניים לכן בנוסף להבדלים בשפה והמוצא האתני ייתכן כי הם פחות רלוונטיים עבורם. אם כן אורח החיים הקהילתי השונה יכול להיות הסבר נוסף להבדלים בפרקטיקות והשימושים הדיגיטליים.  

אורחות חיים דיגיטליים עירוניים בהמשך לניתוח של השכונות המאמר מרחיב ומזהה שלושה סגנונות חיים דיגיטליים בולטים בעיר. אורח חיים עירוני משפחתי מחובר כפי שעלה משכונת בבלי, אורח חיים עירוני יחידני היפר-מחובר שמאפיין את אזור מרכז העיר, ואורח חיים מקומי-קהילתי מחובר חלקית, שמאפיין את השכונות עג’מי ושפירא. קטגוריזציה זו מראה שבאזורים שונים בעיר מתהווים אורחות חיים דיגיטליים שונים הקשורים בהיבטים הפיזיים, מרחביים וחברתיים הנוספים של השכונה.

משמעות, חשיבות מדיניות

מה המשמעות של הממצאים הללו, מדוע הם חשובים וכיצד יש להטמיע אותם בגיבוש מדיניות עירונית? מרבית המחקרים על דיגיטציה יוצאים מנקודת מוצא נורמטיבית שדיגיטציה היא דבר טוב, היא מובילה לקדמה ולכן כולנו צריכים להתקדם לשם. מי שאינו שם עדיין כנראה “מתקשה” או חסר את ההון הדיגיטלי והמיומנויות הדיגיטליות הדרושות ומפסיד מכך. לכן מחקרים בנושא הבדלים דיגיטליים מציירים את מי שנמצאים בצד הפחות מחובר באור שלילי וכבעיה שיש לתקן.  כמו כן לרוב מתייחסים לעיר ותושביה באופן הוליסטי ומתעלמים מההבדלים בתוך העיר בין תושבים, אזורים ואורחות חיים שונים. לכן חשוב להבין את השימוש הדיגיטלי ולהציב אותו בהקשר גאוגרפי ומרחבי  ולראות כיצד הוא חלק מבחירה וסגנון חיים רחב יותר, כאשר השונות איננה בהכרח שלילית.

חשיבה דרך המסגרת המוצעת: “אורח חיים דיגיטלי עירוני” מאפשרת לחבר בין פרמטרים שונים- המעמד הכלכלי חברתי של המשתמש, המאפיינים הסוציו-מרחביים של סביבת מגוריו והפרקטיקות הדיגיטליות שלו.  דרך זה ניתן לאפיין סגנונות חיים דיגיטליים שונים ולהבין את הפרישה או החלוקה הגאוגרפית שלהם בעיר. זיהוי שכזה יכול לסייע במספר אופנים:

1. לזהות את הקשר שבין שכונות ואזורים מסוימים בעיר לבין פרקטיקות שימוש דיגיטליות
2. לנתח את סגנונות החיים הדיגיטליים המגוונים בעיר
3. לגבש מדיניות ציבורית שתתאים לסגנונות הדיגיטליים השונים

ניתוח של סגנונות החיים הדיגיטליים-עירוניים המגוונים בעיר יאפשר לפתח את העיר באופן דיפרנציאלי בהתאם לצרכים והרצונות השונים של התושבים. במקום ההנחה והשקעת המשאבים בקידום שירותים דיגיטליים וכפייה של סדר יום זה על כלל תושבי העיר ניתן לפתח ולהשקיע משאבים באופן שתואם לצורכי השכונה. נכון להיום תחת סדר היום של העיר החכמה, מושקעים כספים רבים בדיגיטציה ובגיוס תושבים לשירותים הדיגיטליים. למרות זאת  על העיריות להבין את אורחות החיים הדיגיטליים של התושבים בעיר ולפתח מדיניות המכבדת את התושבים המגוונים על ידי עמידה בשני יעדים: הראשון הוא להתייחס לצרכי האנשים, לדוגמא, באזורים מכווני קהילה היכן שמרכזים קהילתיים או מתקני ספורט נהנים משימוש נרחב צריך לתמוך בצמיחה של שירותים אלה. ובאזורים של אוכלוסייה ממעמד נמוך או שיש בה תשתית של כלכלה מקומית, על הרשות העירונית להשקיע בשמירה על העסקים הקטנים והאפשרות לצריכה נגישה. לעומת זאת, שכונות עם אורח חיים היפר-דיגיטלי יכולות ליהנות מיותר מתקנים ויוזמות דיגיטליות. השנייה היא פיתוח כלים דיגיטליים קונטקסטואליים: כלים ייעודיים (בניגוד לכלים מוכנים מחדש) יכולים לתרום לאזורים עירוניים על ידי חיזוק הכלכלה המקומית, עסקים או הקהילה. לדוגמא, פיתוח כלים דיגיטליים ספציפיים להשפעה על התחום החברתי יכולה לעזור לצמצם פערים או להתמודד עם ספציפיים אתגרים באזורים שונים בעיר (למשל, שפה, אבטלה, בני נוער, רווחה, חינוך).