המערכתהחינוך הטכנולוגי משתנה דרמטית בעקבות המהפכה התעשייתית הרביעית וכולל הכשרה טכנולוגית חדשנית. קריירה טכנית המושתתת על מקצועות הטכנולוגיה הופכת להיות עמוד התווך של הכלכלה ושל התעשייה, וחיונית להשתלבות בשוק העבודה. רשימה זו סוקרת את הגישות והמגמות בעולם ובישראל.
המהפכה התעשייתית הרביעית, הכוללת תהליכי דיגיטציה, תהליכי ייצור מבוססי בינה מלאכותית, שימוש בביג דאטה, הדפסות תלת-ממד ו”אינטרנט של הדברים”, משפיעה על שוק העבודה העכשווי והעתידי. כיום נדרשים העובד והתעשייה למיומנויות חדשות שיותאמו לעולם הטכנולוגי. נקודת מוצא זו משפיעה דרמטית על החינוך המקצועי העכשווי, על תוכניות הלימוד ועל סביבות הלמידה.
על רקע מגמות אלו, מומחים ברחבי העולם עסוקים בשאלות מרכזיות אלה:
- תעסוקה: כיצד ישתנה עולם העבודה בחמש עד עשרים השנים הבאות, ומהי המשמעות של חינוך מקצועי?
- חינוך: מהם הנושאים, המיומנויות והכישורים שיש ללמד בעולם של העידן הדיגיטלי ושל תעשייה מבוססת ידע? האם וכיצד להכין את התלמידים למשרות שטרם נוצרו, לאתגרים שעדיין אי-אפשר לדמיין ולשימוש בטכנולוגיות שעדיין לא פותחו? מהו אופן ההוראה הנכון והיעיל של נושאים אלו?
- חברה: כיצד ניתן לרתום את השינוי כהזדמנות חינוכית לסגירת פערים וליצירת שוויון ולא כמקור להרחבת אי-השוויון?
- תכנון: באיזה אופן עשויה סביבת הלמידה לתרום לחוויית למידה תומכת ומועילה בנושאים אלו?
שאלות אלו עומדות בבסיס מסמכי מדיניות רבים בעולם העוסקים בנושא.1 רשימה זו תתייחס למצב ומגמות בחינוך המקצועי טכנולוגי בעולם ובסוף הדברים יוצג מצב העניינים בסוגיה זו בישראל.
חינוך והכשרה מסייעים ליחיד להתאים לשוק העבודה הדינמי ולהישאר בו. מובן שהאתגר הוא לכלול קבוצות חברתיות שונות ומחתכים סוציו-אקונומיים מגוונים. בשנת 2015 זיהתה ועדת מדיניות החינוך של ה- OECD את האתגרים העומדים בפני החינוך הטכנולוגי העכשווי, ובתגובה הושק בשנת 2016 פרויקט OECD Future of Education and Skills 2030.2 מטרת פרויקט זה היא לסייע למדינות להכין את מערכות החינוך שלהן לעתיד, תוך עיסוק בשתי סוגיות מרכזיות:
“מה” – מהם הכישורים (ידע, מיומנויות, ערכים) הנדרשים כדי לשגשג ולהגיע בעתיד לרווחה אישית וחברתית?
“איך” – כיצד לעצב סביבות למידה שיכולות לטפח מיומנויות שכאלה?
על פי דוח של אונסקו,3 כבר בשנות התשעים של המאה הקודמת הייתה אחת המטרות העיקריות להגדיר אלמנטים של שיתוף פעולה הדוק בין בתי ספר ומפעלים. בין השאר התפתח הרעיון של “מפעלי בתי ספר”, המשלבים פורמטים מקובלים של חינוך ושל הכשרה מקצועית שאמורים לספק כישורים ומיומנויות שימושיים ולהקל על תלמידיהם את המעבר למערכת התעסוקה. תחת תפיסה זו הוקמו מסגרות שונות, הכוללות רעיונות של שילוב ייצור שוק עם למידה מקצועית שיטתית. אנשי החינוך וההוראה במסגרות אלו עוברים קורסים לצורך הסתגלות לתנאי שוק חדשים ולהיכרות עם תפיסות לימודים חדשות, המתאימות לטכנולוגיה חדשנית.
חינוך מקצועי עכשווי בעולם מתרחק משימוש במילה “חינוך מקצועי” לתיוג תוכניות אלה. רוב המדינות, בעקבות ארגוני החינוך המקצועי הלאומי, אימצו את המונח “קריירה וחינוך טכני”. מדינות אחרות משתמשות בווריאציות כמו “חינוך לקריירה וטכנולוגיה” ו”חינוך מקצועי-טכני”. השינויים בטרמינולוגיה משקפים כלכלה משתנה, שבה קריירה טכנית המושתתת על מקצועות הטכנולוגיה הפכה להיות עמוד התווך של הכלכלה ושל התעשייה.
חשוב לציין כי סביבת העבודה נמצאת בשינוי מתמיד, הן בנוגע למיכון והן בנוגע למשימות. הטכנולוגיה מתקדמת מהר מדי מכדי שיהיה אפשר להכשיר את התלמידים בציוד העדכני ביותר, ולכן הגישה העכשווית בחינוך מקצועי טכנולוגי היא התמקדות בהוראת המיומנויות, המושגים והמערכות העומדות בבסיס הטכנולוגיה. בתי ספר אינם נתפסים עוד כישויות סגורות בפני עצמן, אלא כחלק ממערכת אקולוגית גדולה יותר שבה הם פועלים, תוך יצירת שותפויות עם ארגונים אחרים ובהם חברות טכנולוגיה, אוניברסיטאות ומפעלים. בצורה זו מורים ותלמידים יכולים להכיר את הכישורים ואת המיומנויות אשר מעסיקים סבורים שהם קריטיים.
מחקרים מראים, כי מדינות שבהן ישנה תעסוקה מיטבית ושבהן מדד ג’יני לאי-שוויון חברתי4 הוא נמוך הן המדינות שבהן ישנה חלוקה מיטבית – בין החינוך העיוני לבין החינוך המקצועי הטכנולוגי. במדינות אלו 50% מהתלמידים משתלבים בחינוך המקצועי הטכנולוגי. כמו כן, מתקיים בהן חינוך דואלי, המתבטא בכך שהמסגרות המחנכות – הלימודית-בית סִפרית והתעשייתית – פועלות בשיתוף בעיצוב תכני הלימוד. מערכת החינוך הדואלית משלבת במהלך הלימודים בתיכון חניכות בחברה או במפעל וחינוך מקצועי בבית ספר מקצועי.
חינוך מקצועי טכנולוגי בעולם
מערכת החינוך הדואלית נהוגה בכמה מדינות – בעיקר בגרמניה, באוסטריה, בשווייץ ובקהילה דוברת הגרמנית של בלגיה, בקוריאה ובמדינות נוספות. כחלק ממסלול החינוך הדואלי התלמידים עוברים בחלק מהשבוע הכשרה בחברה (או במפעל), שבמסגרתה מקנים להם הכשרה מקצועית מתאימה. החלק האחר של השבוע מתקיים בבית הספר המקצועי, שבו נלמדים גם מקצועות כלליים ולימודי ליבה. החינוך הדואלי מאפשר ביטוי ופיתוח הן לממדים עיוניים והן לממדים מעשיים-ביצועיים של הלומד, וכן אפשרות נוחה למעבר בין חינוך עיוני לחינוך מקצועי (ולהפך) בשלבי החינוך השונים.5
למרות שהמבנה והיישום של החינוך המקצועי טכנולוגי הם מגוונים, בהתאם להבדלים במשאבי האנוש ובצרכים מגזריים שבין מדינות, ניכרת מגמת התחזקות מחודשת של החינוך המקצועי בעולם. כמו כן ניתן להבחין במטרות, באמצעים ובאתגרים דומים של החינוך המקצועי הטכנולוגי בארצות שונות בעולם, הן במישור הכלכלי והן במישור החברתי. מבחינה כלכלית החינוך המקצועי הטכנולוגי הוא מענה למחסור בכוח אדם מיומן ומקצועי בתעשיות עכשוויות ולצורך בשיפור כושר התחרות של התעשייה המקומית. מבחינה חברתית החינוך המקצועי הטכנולוגי תורם לקידום אינטגרציה וניידות חברתית.
על מנת להתמודד עם אתגרי העתיד, מדינות יוצרות תוכניות לימוד גמישות שמיועדות לענות על צורכי שוק העבודה המשתנה במהירות, תוך יצירת מערכת מותאמת של השתלמויות ושל הכשרת מורים, שיתוף פעולה הדוק בין המגזר הפרטי והציבורי ופעמים רבות גם מתן תמריצים ממשלתיים לתוכניות החינוך המקצועי ולמעסיקים השותפים להן.
בפני החינוך המקצועי בעולם ניצבים אתגרים דומים, בהם: קושי להדביק את קצב השינוי הטכנולוגי ולהגיע למיומנות מתאימה של המורים; דימוי נמוך של החינוך המקצועי והתחרות שבינו לבין חינוך עיוני רגיל. למיתון העולמי עשויות להיות השפעות שליליות על חינוך מקצועי בפרט על מחסור, הקיים כבר היום, במקומות להכשרה מעשית.
מגמות בישראל
בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל, ובייחוד בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים, היה מעמדו של החינוך המקצועי הטכנולוגי נמוך; הוא נחשב למסלול נחות לעומת מסלול החינוך העיוני, המוביל לתעודת בגרות מלאה ומכין ללימודים אקדמיים. לצד הביקורת החברתית שעסקה ב”הסללה”, נמתחה ביקורת גם על רמת ההכשרה המקצועית בחינוך המקצועי ואי-התאמתה לקצב ההתפתחויות הטכנולוגיות. משרד החינוך יישם רפורמה מקיפה בחינוך המקצועי הטכנולוגי, שנכללו בה ביטול ההסללה הכפויה, הרחבת הבסיס המדעי-עיוני בתוכנית הלימודים וצמצום ההכשרה המעשית הממוקדת; כן נכללה ברפורמה יתר גמישות בבחירת מקצועות הלימוד ובגישה לבחינות הבגרות. הרפורמה הושלמה בשנת הלימודים תשס”ז (2007-2006).
עם זאת ישראל ממוקמת הרחק מאחור ביחס לעולם בשיעור הלומדים בחינוך מקצועי טכנולוגי בכלל תלמידי החטיבות העליונות, ובעיקר בשיעור הלומדים במסגרות המשלבות התנסות בעולם העבודה בהשוואה בינלאומית לשנת 2014.
חינוך מקצועי טכנולוגי בישראל ביחס למדינות ה-OECD
מסגרות החינוך הטכנולוגי-מקצועי לתלמידים ובני נוער בישראל שייכות למשרד החינוך ולאגף להכשרה מקצועית של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.6
בשלושת העשורים האחרונים התחוללו בחינוך הטכנולוגי-מקצועי לתלמידי תיכון בישראל תמורות מהותיות על רקע הביקורת החברתית שנמתחה עליו בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. ביקורת זו הובילה לרפורמה מקיפה שהושלמה בעשור האחרון, ובמסגרתה הותאמו תוכניות לימודים של החינוך הטכנולוגי-מקצועי למציאות הטכנולוגית והכלכלית המשתנה. תוכניות אלו קידמו את סיכוייהם של תלמידים מרקעים סוציו-אקונומיים שונים להשיג תעודת בגרות, הנתפסת כמכשיר ליצירת מוביליות חברתית-כלכלית. מנגד פגמה הרפורמה בייחודו של החינוך הטכנולוגי כנתיב חלופי למימוש עצמי ולתעסוקה ובאפשרות לחינוך לעבודה כערך וליצרנות כדרך חיים. 7
‘חינוך מבוסס מקום’ הוא כזה הנהנה משיתוף פעולה בין-מגזרי ומאפשר לתלמידים להתנסות בתחום לימודיהם בסביבת עבודה מתקדמת ובהנחיה מקצועית של מומחים בתחומם. שיתוף פעולה זה מוביל, לטענת היוזמים וחברי ועדות ההיגוי, למיצוי יכולות של ההון האנושי בפריפריה, לקידומו וליצירת שוויון הזדמנויות.8
לסיכום, ישראל נמצאת אמנם מאחור בכל הנוגע לחינוך טכנולוגי מקצועי, אולם מתחזקת ההכרה בחשיבות ובנחיצות של פיתוח התחום והנושא בזירה החינוכית והתכנונית.
- לקריאה נוספת, ראו: 1. OECD Future of Education and Skills 2030 2. Knowledge for the Age of Artifcial Intelligence: What Should Students Learn?Center for Curriculum Redesign Maya Bialik & Charles Fadel Boston, Massachusetts 3. UNIVERSITY 4.0: IS THE UK DOING ENOUGH TO PREPARE STUDENTS FOR THE FOURTH INDUSTRIAL REVOLUTION? SARAH MCLELLAN (2018). 4. OECD Trends Shaping Education 2022 5. USA office of educational Technology| National Education Technology Plan. 6. Schooling in the Workplace: How Six of the World’s Best Vocational Education Systems Prepare Young People for Jobs and Life. Nancy Hofman (2011). ↩
- קישור לפרויקט ↩
- אונסקו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. ראו דוח של הארגון בנושא של מפעלי בית ספר – שילוב חינוך מקצועי וייצור: Madhu Singh, “School Enterprises: Combining Vocational Learning With Production” (1998) ↩
- מדד ג’יני הוא מדד סטטיסטי הבודק את רמת השוויוניות בחלוקת ההכנסות במדינה. ערכי המדד נעים בסולם של 0 עד 100. ערך של 0 פירושו חלוקה שוויונית (לכל האזרחים הכנסה שווה), ערך של 100 פירושו שכל ההכנסות מרוכזות בידי אדם אחד (מתוך: אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה ↩
- מתוך: “המלצות ליצירת מודל להכשרה מקצועית בישראל,” עורכים: רובי נתנזון ורועי לוי (תל אביב: מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, 2010) ↩
- על פי דוח משנת 2018, ולפיו בשנת הלימודים תשע”ח,2018/2017 , למדו במסגרות החינוך המקצועי הטכנולוגי בארץ כ- 165,500 תלמידים. כ- 155,000 מהם למדו בבתי ספר של משרד החינוך וכ- 10,500 בבתי ספר מקצועיים של האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. ראו: אתי וייסבלאי, “מבט על החינוך הטכנולוגי-מקצועי” (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2018) ↩
- נירית רייכל, “בית ספר מקצועי במובן העיוני,” פנים 10 (2008), אצל: גלית בינט, חינוך טכנולוגי מקצועי מבוסס מקום כמקדם שוויון (מכון פאלק למחקר כלכלי בישראל, 2020) ↩
- ניב שטראוס, תובנות ממהלכי עבר לקידום החינוך המדעי בישראל: למידה מסוגיות נבחרות – דוח מפעילות לימודית (האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים, 2017) אצל בינט, שם. ↩