הקשר הגיאוגרפי: על חינוך, כלכלה ומקום

כיצד ניתן לצמצם את הפערים הכלכליים בין פריפריה למרכז? מה תפקידו של חינוך טכנולוגי-מקצועי? רשימה זו מציעה להשקיע בחינוך טכנולוגי-מקצועי מבוסס מקום ככלי למוביליות חברתית.

מה הסיכוי שצעירים ממעמד נמוך בפריפריה ישתכרו יותר מהוריהם? מבחינת הכלכלנית הראשית באוצר התשובה ברורה:¹ לצעירים החיים בפריפריה, למשל בטבריה יש סיכוי של 10% להגיע לחמישון העליון ואילו לאלו החיים במרכז, נאמר בראשון לציון יש סיכוי של 23%. מהי המשמעות הכלכלית של הנתון הזה? פער של כ- 14% בהכנסה שנתית מעבודה, אשר גדל לכדי 35% כאשר משווים בין כוכב יאיר, היישוב עם רמת המוביליות הגבוהה בישראל, למעלה אפרים, היישוב עם הרמה הנמוכה ביותר.

כשבוחנים מה גורם לכך עולים מספר משתנים. למשל ההון החברתי, יציבות התא המשפחתי (האם הוא זוגי או חד-הורי?) וקבוצת האוכלוסייה אליה הצעירים משתייכים (לדוגמה חרדים וערבים). אך אלו אינם המאפיינים היחידים המסבירים את השונות בין אזורים ברמת המוביליות החברתית-כלכלית. גורם משמעותי הוא התפתחותה של “כלכלה דואלית”,² פערים הולכים וגדלים בין ענף הטכנולוגיה העילית, הנתפס כקטר המוביל את המשק, לבין שאר ענפי הכלכלה.³ אלו משתקפים גם בחלוקה הגיאוגרפית: בני המעמד הבינוני השורד והמעמד הנמוך המוחלש חיים ברובם בפריפריה ומועסקים בשכר נמוך בחקלאות, בשירותים ובתעשייה מסורתית. בעוד בני המעמד הגבוה עובדים ברובם במגזר העסקי ובענפי הטכנולוגיה העילית כשהם מסתופפים במרכז הארץ, ונהנים מפריון עבודה גבוה, שכר הוגן ורמת חיים גבוהה.⁴

אפשר וצריך לצמצם את אי השוויון בין אזורים גיאוגרפים שונים: “זה לא שיש איזה אבקה מיוחדת בפריפריה שגורמת לאנשים להיות בעלי הכנסה נמוכה.” אומר פרופ’ מומי דהן, “ההכנסה הנמוכה בפריפריה היא בעיקרה תוצאה של השכלה נמוכה”.⁵ כלומר, ההשכלה היא מכשיר המוביליות המרכזי להצלחה בשדה הכלכלי.

מעבר מהשכלה אקדמית לחינוך מבוסס מקום

איזו השכלה? במשך העשורים האחרונים הדגש היה על השכלה אקדמית. על כן מערכת החינוך נתנה משקל כמעט בלעדי להצלחה במבחנים הסטנדרטיים בכלל ולבחינות הבגרות בפרט.⁶ אלא שרק מחציתו של כל שנתון זוכה לתעודת בגרות, ואילו המחצית השנייה נעדרת כל הכרה בדבר הישגיה ויכולותיה. מכאן עולה השאלה: “כיצד ניתן להפוך את בתי הספר לרלוונטיים ומועילים לכלל התלמידים במערכת ולתרום בה בעת לצמצום אי השוויון בין אזורי מגורים?”

התשובה לכך היא אימוץ גישה מבוססת מקום בשני תחומים: פיתוח אזורי וחינוך. זהו אתגר גדול. שכן לאורך שנים נתפסה הפריפריה כנחשלת, שולית ומוגבלת ביכולותיה ביחס למרכז. עניין זה מצוי בתהליך של שינוי. בשנים האחרונות תושבי הפריפריה בוחנים את הנכסים הייחודיים בסביבת חייהם – הפיזית, התרבותית והאנושית –כמו גם את יחסי הכוחות הפוליטיים ומגבשים זהות קהילתית מקומית המאפשרת להם לקרוא תיגר על המרכז מבחינה תרבותית.⁷ חינוך מבוסס מקום עושה צעד נוסף. הוא בוחן את סביבת הלימוד – התנאים הגיאוגרפים, התשתיות הפיזיות, האוכלוסייה, הכלכלה, התעשייה ואוצרות התרבות המקומיים והופך אותם לחלק אינטגרלי מהתהליך החינוך וקידום הלמידה. התלמידים מתנסים במקומות השונים, מקיימים עבודת חקר בשיתוף עם מומחים בקהילה, נחשפים לאתגרים עמם מתמודדים נבחרי ציבור ואנשי מקצוע, מבנים ידע ומגבשים עמדות. היתרונות של חינוך מבוסס מקום ברורים. כבר בשנת 2010 קבעה הוועדה המייעצת לאיחוד האירופי בנושאי חינוך ותעסוקה⁸ כי היציאה למרחבים בהם מתקיימים “החיים האמתיים” חיונית לרכישת מיומנויות הדרושות להשתלבות בכלכלה ובחברה במאה העשרים ואחת. מן הסיבה הפשוטה שחינוך המתקיים במרחב האורבני יעיל יותר מחינוך המתקיים בד’ אמות הכיתה ברכישת ידע בר-העברה, למידה חברתית –רגשית, וטיפוח מסד ערכי בהתבסס על התמודדות עם בעיות אותנטיות, מקומיות.

יתרונות בית הספר הטכנולוגי-מקצועי

בעניין זה בולטים יתרונותיהם של בתי ספר טכנולוגיים-מקצועיים, הבנויים על עיקרון החניכות קרי, חינוך דואלי המשלב בין לימוד תיאורטי להתנסות מעשית בתעשייה ובכלכלה המקומית. יתרונם בהקשר זה מפתיע. שכן הם סובלים מדימוי נמוך ובעבר הם יועדו לתלמידים בפריפריה, אשר הופנו למסלולים מקצועיים שלא על פי בחירתם (“הסללה”), בהתאם לביקוש כוח אדם מקצועי בתעשייה. יותר מכך, הם הובילו להפרדה בין קבוצות אתניות שונות, יצרו פערים השכלתיים והדירו קבוצות מוחלשות מבתי ספר עיוניים וממקצועות מתגמלים בשוק העבודה.

אלא שהיום המציאות אחרת. המעבר מ”כלכלה של סחורות” המתבססת על מקורות פיסיים מתכלים לכלכלה מבוססת ידע ורעיונות יצר הלימה בין דמותם הרצויה של בוגרי מערכת החינוך לבין פרופיל המועסקים הנדרש בשוק העבודה.⁹ הוא אף הוביל מערכות חינוך בעולם לחולל שינוי במבנה תכניות הלימוד שלהן: לשים דגש מופחת על ידע (עובדות, מושגים ותהליכים) ולהתמקד בכישורים קוגניטיביים (אסטרטגיות חשיבה, אוריינות מידע וטכנולוגיה יצירתיות וחדשנות) ובכישורי חיים וקריירה.¹⁰ שינוי זה מתרחש גם בבתי הספר הטכנולוגיים- מקצועיים המאמצים פדגוגיה חדשנית ומבוססת מקום. שוב אין הם מסלילים את בני השכבות המוחלשות לעיסוקים נעדרי יוקרה. נהפוך הוא. בתי הספר פונים לקהל תלמידים מגוון מכלל שכבות האוכלוסייה ומציעים להם חוויית למידה משמעותית במגוון תחומי דעת: רפואה והנדסה, אדריכלות ועיצוב מוצר, פיזיקה ומערכות חשמל, קיימות, אגרוטק ואנרגיה. אלו נלמדים מתוך פריזמה רחבה ובהתייחס לאתגרים עכשוויים – ובהם עוני, פערים חברתיים, נזקים סביבתיים, הגירה ומגמות חברתיות נלוות- ומשלבים התנסות בסביבת עבודה מתקדמת בבתי חולים וחברות הייטק, תעשיות, נמלים ועסקים מקומיים, ובהנחיה מקצועית של מומחים בתחומם. בכך הם מעמידים חלופה לתכניות הלימודים הסטנדרטיות, מדגישים את הידע המקומי ומממשים את הפוטנציאל הטמון בקהילה ובסביבת מגורי התלמידים לטובת הלמידה, ומובילים למיצוי היכולות של ההון האנושי בפריפריה, לקידומו וליצירת שוויון הזדמנויות.

חינוך טכנולוגי מקצועי בישראל

מחקר שנעשה לאחרונה בישראל,¹¹ בוחן את החינוך הטכנולוגי מקצועי מנקודת מבט של חינוך הנטוע במקום התרחשותו. המחקר שמתבסס על מאגר נתונים ייחודי של תלמידים באחד עשר בתי ספר טכנולוגיים ומקצועיים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית מלמד, כי המשתתפים בתכנית חניכות, המשלבת בין בית הספר למקומות עבודה חשים גאווה מקומית, מזהים פוטנציאל למימוש עצמי ביישוב וזיקה מקומית במידה רבה יותר מעמיתיהם הלומדים בד’ אמות הכיתה. עוד נתגלה, כי השתתפות בתכנית תורמת לתהליך החקר של התלמידים, מסייעת להם בעיצוב תמונת עתיד מגובשת ביחס לזהותם המקומית, האישית והתעסוקתית, ומחזקת את תחושת המסוגלות העצמית ותחושת השליטה שלהם ביחס לחייהם ולעתידם, שמתבטאות בהכוונה עצמית בלמידה ובהערכתם כי יוכלו לטפס מעלה בסולם הכלכלי חברתי ללא תלות במיקום המעמדי הנוכחי של משפחתם. התכנית מספקת לתלמידיה אפשרות לפתח כישורים ולרכוש ניסיון עבודה אמתי והזדמנות לאינטראקציה עם בוגרים משמעותיים ואיגודי עובדים כמו גם הרחבת ההון החברתי. שני האחרונים הוכחו בספרות המחקרית כמסבירים מוביליות חברתית.¹²

על בסיס כל אלה ניתן לשער כי אילו הוענקה תשומת הלב הראויה לחינוך טכנולוגי-מקצועי מבוסס מקום עשרות אלפי תלמידים היו זוכים להכשרה בעלת ערך גובר בשוק העבודה. אלא שחרף הערך החינוכי ולעיתים אף האופטימי הנקשר לתחום חינוכי זה מעמדו רחוק מתשומת הלב לו הוא ראוי בישראל. החינוך הטכנולוגי-מקצועי שנזנח כשלושה עשורים על ידי משרד החינוך ומשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בשל הביקורת על “הסללה”, אינו מצוי רק בשולי תשומת הלב של מעצבי החינוך אלא גם נשמט כמעט לחלוטין מתודעתם של קובעי המדיניות הכלכלית. דוגמה לכך ניתן לראות במחקר הכלכלנית הראשית במשרד האוצר המובא בתחילה. המחקר קובע כי מוביליות בשכר עוברת דרך התמודדות ברמה המקומית, ובהקשר זה אף עומד על איכות מערכת החינוך ביישוב, וגורמים מתווכים נפוצים ברמת המקום כגון ההון החברתי והשפעת עמיתים. אך אינו קושר בין שני האחרונים. תחת זאת הוא מעלה שאלות הנוגעות לצעדי מדיניות ארוכי טווח ואפשרות לתמרוץ הגירה של תושבים לאזורים עם רמת הזדמנויות משמעותית יותר.

דווקא משום כדאי לבחון את המתרחש בשורה של מדינות העולם, שם התערבות חינוכית העושה שימוש במשאבי המקום ומסתייעת בחונכים ומתנדבים בקהילה, מצויה בקדמת חידושי ההוראה והלמידה. הפרקטיקה המתפתחת באירופה, סינגפור, קנדה וארצות הברית מלמדת על הקניית מיומנויות בזיקה לתכליתן של מערכות חינוך ולציפיות המעסיקים בשוק העבודה. אלו מדגישות את חשיבותו של חינוך טכנולוגי –מקצועי מבוסס מקום, ואת נחיצותו כנתיב פעולה עבור ראשי רשויות מקומיות ומשרדים ממשלתיים, התרים אחר חזון חינוכי שנשען על הפוטנציאל הכלכלי חברתי הגלום באזורם. שכן, יש בגישה מבוססת מקום כדי לחלץ אותנו מן המבט הצר על חינוך טכנולוגי-מקצועי כמכשיר להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה של תלמידים בעלי כישורים מסוימים, ולפתוח צוהר לתפקידו כרכיב חיוני בהתפתחות הפרט, המקרין על צמיחה כלכלית, מוביליות כלכלית ואי-שוויון כלכלי ומרחבי .