עיר היא לא מחשב

מהם התהליכים העירוניים שאיננו מסוגלים להבחין בהם במודל העיר החכמה? כיצד המודל הזה מעצב את תפיסתנו את העיר? רשימה זו סוקרת את הספר, עיר היא לא מחשב (A City Is Not a Computer), שעוסק בשאלות אלו.

אנו חיים בעולם בו לנתונים יש הרבה ערך. באמצעות נתונים כמותיים, ניתן לזהות ולהבין תהליכים משמעותיים ואף לייעל אותם. ניתן גם לסחור בנתונים ולעשות בהם רווח. לעיתים אף אוספים נתונים למטרה אחת ולבסוף עושים בהם שימוש למטרה אחרת. גם בתכנון ועיצוב עירוני, נעשה שימוש בסנסורים אלקטרוניים לניטור נתונים במטרה לעשות בהם שימוש לתוכניות פעולה עתידיות. נקודת מבט זו הופכת דומיננטית בניהול העירוני העכשווי. אנחנו לא מבחינים בתהליכי איסוף הנתונים, לעיתים אנחנו מגלים את השימוש בהם בדיעבד. מהם גופי הידע שמתפתחים ביחס לעולם הנתונים? אילו כוחות פוליטיים וכלכליים מרוויחים ממנו? כיצד והאם אנחנו יכולים להגיב לנושא? 

החוכמה שמאחורי העיר החכמה

אלו השאלות שעומדות במרכז ספרה של שנון מטרן (Shannon Mattern) עיר היא לא מחשב (A City Is Not a Computer) שיצא לאור בשנת 2021. נקודת המוצא הביקורתית של הספר היא חשיפת הלוגיקה שעומדת מאחורי המודל של העיר החכמה, וכיצד מודל זה מכוון תהליכי פיתוח ותצורות ידע מסוימים, שבתורן מבנים תפיסה ספציפית של המרחב האורבני.¹ לטענת הכותבת, לתפיסה הזאת יש השלכות פוליטיות, כלכליות, אתיות וחברתיות, ובעיקרה היא מצמצמת את האופן בו אנחנו מבינים וחווים את הערים בהן אנו חיים.

מטרן שואלת מהי החוכמה שעומדת מאחורי העיר החכמה. היא לא רואה את העיר החכמה כתוצאה של חדשנות טכנולוגית, קפיצה חריגה בידע האנושי, אלא כחלק מרצף ארוך של תהליכים בצבירת ידע עירוני, השכיחים בערים מזה מאות שנים.² כמו כן, בספרה, מטרן מצביעה על תפיסות אלטרנטיביות שמאירות צדדים נוספים בידע העירוני, מקומיים וקהילתיים, שעלולים להיעלם בזרם הנתונים המספרי. שאיפתה היא להתרחק מדיון ממוקד אמצעים טכנולוגיים לטובת דיון בתהליכים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים שמבנים את התפיסה של ידע עירוני. בכך היא מוסיפה נדבך של ידע לביקורת הכלכלית-פוליטית על הכוח של התאגידים הטכנולוגיים בהכתבת סדר היום של העיר החכמה.³

מערכות ידע עירוניות

בספר ארבעה פרקים. פרק 1 בוחן את ההיסטוריה של לוח המחוונים (Dashboard) כדוגמא לאובייקט, שמקפל בתוכו את האופן בו המרדף המתמיד אחר נתונים משפיע על התפיסה שלנו. בתחילת דרכה של התעופה, לוח המחוונים היה מינימלי יחסית והטייסים הסתמכו על אינטואיציה ומפות כדי להטיס את המטוס. בהדרגה, המטוס הלך והשתכלל ונוספו עוד ועוד מחוונים ללוח. הפעלת כלי הטייס לא הסתמכה עוד על אינטואיציה בלבד, אלא על ידע מבוסס נתונים. הלוח החדש העניק תחושה של שליטה, המבוססת על מבט אובייקטיבי מרוחק הניתן לגיבוי בנתונים. בדרך, נעלמה המיומנות האינטואיטיבית של הטייס והקשר הבלתי אמצעי עם הסביבה שמעבר ללוח. תהליך זה עלול להתרחש גם בערים דרך אותה שאיפה ליצור תחושת שליטה ואובייקטיביות באמצעות ניהול מבוסס נתונים. מטרן מזמינה אותנו לשאול אילו התרחשויות אי אפשר למדוד ולהציג על גבי מסכים בחדר הבקרה.⁴ לטענתה, ההסתמכות האוטומטית על הנתונים מסתירה מאתנו רבדים של ידע המגיעים מקשר ומגע ישיר עם העיר. אנו הופכים שבויים של טכנולוגיה ונתונים מדידים.

פרק 2 מפנה את תשומת הלב לאותן צורות אחרות של תשתיות וידע עירוני, שאינן ניתנות למיחשוב. מטרן סוקרת דרכים לניהול, עיבוד ואחסון ידע שלא ניתן לצמצם לתוך זרם הנתונים. היא נותנת כדוגמא את המוזיאון. הערך התרבותי שמגולם במוצגים נתון לפרשנות אישית ומושפע משאלות אידיאולוגיות מורכבות. גישה לתצוגה, רכישת מוצגים ואצירתם בחלל, כל אלו פרקטיקות של ידע (שאינו מבוסס נתונים) שמעצבות את הזיכרון הקולקטיבי ולעיתים קרובות מזניחות את מקומן של קבוצות מיעוט בשיח. צורות אחרות של ידע כלל לא ניתן לאחסן, כמו האופן בו אנו חווים, פועלים ומדמיינים את המרחב המקומי על סמך היכרות מתמשכת. 

פרק 3 מתמקד בספרייה העירונית, מוסד המשלב תשתית ידע עם תשתית חברתית. מטרן מזהה בו פוטנציאל להתנגד לכוח של הידע הטכנולוגי מבוסס הנתונים. הוא יכול להעניק שירותים לאוכלוסיות שוליים שעוברות קרימינליזציה או נתפסות כלא רלבנטיות על ידי מאגרי המידע הממוחשבים. מטרן מבקשת לדמיין חברה המעמידה במרכז את הידע הציבורי ולא את הניהול הפיננסי. בחברה כזאת, לספרייה יש תפקיד מרכזי בשמירה על מאגרי מידע אזרחיים, הגנה על פרטיות וקידום חומרים מבוססי גישה חופשית.⁵

פרק 4 מפנה את תשומת הלב לידע הגלום בפעולות התחזוקה היומיומיות ההכרחיות ליצירת עיר מתפקדת, לדימוי השני של העיר החכמה, הטכנאים הזוחלים במנהרה. הידע מתבסס על כישורים וניסיון מקומי של עובדים ובא לידי ביטוי בכל הרבדים של ניהול העיר, מהחלפת כבל תקול בחדר הבקרה ועד חיזוק גשרים. עלינו לזכור שכל תשתית עלולה לקרוס ושעבודת תחזוקה אינה דבר חדש או טכנולוגי. ועדיין, מערכות חדשות וחדשניות מקבלות יותר יחסי ציבור ותקציבים מתחזוקה של מערכות ותיקות, שזוכות לתשומת לב רק כשהן מפסיקות לעבוד. 

מטרן מצביעה על זווית נוספת בשאלת התחזוקה דרך דיון בסרט הדוקומנטרי Koolhaas Houselife. רם קולהאס תכנן בית ייחודי שיאפשר נגישות מקסימלית לבעליו, שהתניידותו תלויה בכיסא גלגלים. הבית מאורגן סביב פלטפורמה עם מעלית שמאפשרת להביא את הבית אליו במקום שייאלץ לנוע בו. עם זאת, הסרט מתמקד דווקא בעובדת משק הבית, בקושי היומיומי שלה לנקות את הפלטפורמות המורכבות והרגישות, דרך דרכי הגישה הפתלתלות והאביזרים הפשוטים (דלי ומגב) שמשמשים אותה. ההתמקדות הזאת חושפת את הפער בין החדשנות הטכנולוגית לעבודת התחזוקה היומיומית ולעובדים שמבצעים אותה במסירות וכמעט ללא הכרה. 

העיר החכמה- לאן?

הספר מזמין אותנו להתבונן בפרויקט העיר החכמה דרך זוויות חדשות, מתוך מודעות לאופן בו נוצר ידע. לצד שאלות של אינטרסים כלכליים, פרטיות וביטחון מידע, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה הבסיסית ביותר: כיצד אנחנו תופסים את העיר? כל אדם מפתח זווית ראייה ייחודית דרך ניסיון החיים העשיר שלו וזו יכולה להיות רלבנטית בהתמודדות עם האתגרים המורכבים של תכנון עירוני. אם ניקח לדוגמא עצים בשדרה, אנחנו יכולים לכמת את נפחם, א גובהם, את היטל הצל שלהם בשעות שונות של היום ואף את כמות האנשים שחולפים תחתיהם. אבל אנחנו לא יכולים להציג את המרקם הייחודי של העץ השלישי בשדרה כשילד מעביר עליו את כף ידו, או את מכלול ההקשרים המרובד שהעץ מאפשר, החל מנגישות ובריאות ציבורית וכלה בחיזוק קהילתיות וחינוך. לטענתה, כדי להתמודד עם האתגרים העירוניים, עלינו להכיר את הקשרים והרבדים השונים. העיר היא מערכת מורכבת שמשלבת סוגים רבים של ידע, סביבתי, חושי ומקומי. אם ניתן ליעילות הטכנולוגית של העיר החכמה להוביל את הדרך העירונית, נאבד הרבה מהידע הזה, בצורה שתחזק אנשים וקהילות מסוימות ותחליש אנשים וקהילות אחרות.