האם בעבר הינו קהילתיים וסולידריים יותר? הספר 'לשחק באולינג לבד'  טוען שכן. מדוע הפכו חיינו לפחות קהילתיים? פירבור היא אחת הסיבות לכך. על המושג "הון חברתי" וירידת קרנה של הקהילה לפי הסוציולוג רוברט פאטנם

רוברט פאטנם מחבר הספר Bowling Alone שיצא בראשית שנות האלפיים 1 דן בהיחלשות החיים הקהילתיים  והקשרים החברתיים בארצות הברית. הוא מונה לכך סיבות שונות שנסביר בהמשך. אך ראשית ננסה להבין את המושג "הון חברתי" והאופן בו הוא צומח מקיומן של קהילות.  "הון חברתי" לפי פאטנם הוא צורה של הון, שבדומה להון פיזי או הון אנושי, מכשירים ומגבירים את הפרודוקטיביות של האינדיבידואל והינם כלי בעל ערך. ממש כמו שתעודה אקדמית (הון אנושי) או רישיון נהיגה הם מקור להון ויכולים להעלות את הפרודוקטיביות ברמת הפרט והקולקטיב, כך גם קשרים חברתיים ורשתות של יחסים חברתיים. הון חברתי מתייחס לקשרים, לחיבורים בין אינדיבידואלים, לרשתות חברתיות ומה שהן מספקות לפרט: זה יכול להיות אמון, נורמות משותפות, רשתות  תמיכה וסיוע. הון חברתי בניגוד למידות אזרחיות (virtue) מדגיש את צפיפות רשת היחסים. חברה שיש בה מידות אזרחיות טובות אבל האינדיבידואלים שלה מרוחקים או מבודדים היא לא בהכרח עשירה מבחינת ההון החברתי שלה.

להון חברתי יש אספקטים אינדיבידואלים וקולקטיביים, בהיבט האישי חוקרים הראו כיצד זה משפיע על מציאת עבודה (networking), מקורות תמיכה, כתף בעת צרה ושותפות. אך האפקטיביות של הון החברתי תלויה גם בדפוסים הקולקטיביים. כלומר אדם מקושר בחברה שלא פועלת בקודים של הון חברתי הוא מוגבל.2 כך גם אדם שאינו בהכרח  מחובר אבל חי בחברה עם קשרים חזקים, למשל כאלה ששומרים על רמת פשיעה נמוכה בשכונה, ייהנה מהיתרונות  הקולקטיבים.  כך הון חברתי יכול להיות טובין ציבורי וטובין פרטי. בחברה שמתנהלת על בסיס מחוות הדדיות, הפרט יודע שהוא עושה משהו כעת ובעתיד יקבל בתמורה טובה, סיוע, תמיכה. חברה המתאפיינת בהדדיות היא יעילה יותר מחברות נטולות אמון, ברגע שאין צורך לאזן כל נתינה או חליפין אפשר להשיג יותר. הון חברתי-יכול להופיע בצורות שונות: קבוצות אינטרס, קהילה דתית, מועדון חברים או קהילה מקצועית. קל לחשוב על בהקשר הישראלי על יחידות מסוימות בצבא כמספקות הון חברתי בחיים האזרחיים. כמו כן הקיבוצים היו והקהילה החרדית עודנה קבוצות המייצרות הון חברתי.  תרבות היזמות, חממות, 'האבים' ואף חללי עבודה משותפים מושתתים על הרעיון שקשרים חברתיים ורשתות של יחסים מהוות הון חברתי התורם ליצירת קשרים וחיבורים בין אינדיבידואלים.

חברה שיש בה מידות אזרחיות טובות אבל האינדיבידואלים שלה מרוחקים או מבודדים היא לא בהכרח עשירה מבחינת ההון החברתי שלה. (צילום: יובל הידש)

המושגים "הון חברתי" וקהילה" לעיתים זוכים לייחס רומנטי והאדרה אך יש להיזהר מפני נפילה במלכודת דבש טוען פאטנם. הרשתות החברתיות והנורמות ההדדיות המתלוות אליהם לרוב פועלים לטובת מי שמצוי בתוך הרשת, ומי שמחוצה לה אינו בהכרח חווה השפעה חיובית.  אלו יכולות לפעול כקבוצות כוח שמנצלות את הקשרים שלהן להשגת מטרות שפוגעות ביתר החברה.3 ההון החברתי יכול להיות מכוון כלפי פנים ואז הוא נועד לחזק זהות אקסקלוסיבית וקבוצות הומוגניות (לדוגמא ארגונים אתניים, קבוצות דתיות, או קבוצות יוקרה).  לעומת קשרים המכוונים כלפי חוץ  שמעודדים קשר בין אנשים מקבוצות מגוונות (למשל תנועות אזרחיות, קבוצות נוער). רשתות צפופות במובלעות אתניות הן בעלות תפקיד חברתי ופסיכולוגי מכריע במיוחד עבור חברי קהילה שהם בעלי פחות משאבים שכן הם מאפשרים הזדמנויות תעסוקתיות, כלכלה מקומית, עבודה ותמיכה. יש בכך להסביר מדוע בערים רבות קבוצות מהגרים מתגוררות בסמיכות. קשרים אלו מכנה פאטנם קשרים מחברים (Bonding social capital). לעומת זאת קשרים מגשרים (Bridging networks) הם קשרים  עם אנשים מחוץ לקהילה הקרובה, ודווקא הם מהווים הם חיבור טוב יותר למשאבים ונכסים חיצוניים וסירקולציה של מידע. רשתות קשרים אינם בהכרח או מגשרים או מחברים, הם יכולות להיות כאלה וכאלה, המושגים אינם מוציאים זה את זה אלא מהווים צורות שונות של הון חברתי ומאפשרים לנו לבחון את האספקטים המחברים והמגשרים של רשתות שונות.4 הסוציולוג מארק גרנובטר הצביע על כך שכשאר מחפשים עבודה או שותפים פוליטיים הקשרים ה"חלשים" שמחברים אותי למכרים רחוקים שמסתובבים במעגלים שונים משלי, הם דווקא בעלי הערך הגבוה ביותר. ולאו דווקא הקשרים הכי "חזקים" שלי שמחברים אותי לקרובי משפחה וחברים שנמצאים לרוב בנישה סוציולוגית דומה לשלי.  קשרים מחברים (bonding social capital) חשובים בכדי "להסתדר" אך קשרים מגשרים חשובים בכדי "להתקדם".

היחלשות החיים הקהילתיים בעידן הניאוליברלי

משנות השמונים רווחו הדיונים על היחלשות 'הקהילה'. האמנם קודם חיי הקהילה אכן פרחו? תפיסה זו יכולה ללקות בנוסטלגיה או רומנטיקה לעבר מדומיין. פאטנם ניזהר מכך אך מראה אמפירית שחל שינוי משמעותי בקשרים החברתיים והמעורבות האזרחית בארצות הברית בשליש האחרון של המאה העשרים. בשני שליש הראשונים של המאה העשרים אמריקאים לקחו תפקיד פעיל יותר בחיי הקהילות שלהם- בכנסיות, איגודים, אולמות באולינג, אירועי צדקה, מועדוני תרבות ומשחקי קלפים. הם תרמו באופן נדיב מדי שנה לפעילות הקהילתית של הכנסייה, לקחו חלק בפרויקטים שכונתיים והתנהגו בצורה מעוררת אמון זה כלפי זה. ואז באורח פלא, באופן מיסתורי החלו לעשות זאת באופן פחות תדיר.  עדיין בארצות הברית יש נטייה לשותפות ומעורבות אזרחית גדולה יותר מאשר במדינות אחרות  אך בהשוואה לעבר  "אנחנו פחות מחוברים". במחקרו הוא שואל מה הוביל לירידה בחיים הקהילתיים והמעורבות האזרחית? ומצביע על מספר תהליכים מרכזיים:

לחץ של זמן וכסף– הכניסה של נשים לעולם העבודה והשתנות שוק העבודה והמשק המשפחתי לשני הורים מפרנסים השפיעה על מידת המעורבות הקהילתית. נמצא שנשים שעבדו בעבודה חלקית נותרו מעורבות אך זה משקף את התפקיד שהיה לנשים בתחזוקת הקשרים החברתיים, ארגוני הצדקה, אירוח, ארגון ועשייה של פעילות קהילתית, התנדבותית. התנועה של נשים לשוק העבודה ולשוויון תעסוקתי חיזקה את האוטונומיה האינדיבידואלית שלהן. כמו כן העלייה בלחץ הכלכלי עם התייקרות אורח החיים היוותה גורם נוסף.

פירבור ומוביליות– בין שנות ה-60 לשנות ה-90  מספר האנשים שמחזיקים באוטו פרטי גדל, הפרברים צמחו ואיתם כמות היוממים. התוצאה היא שאנו מבלים יותר זמן לבד באוטו. התלות ברכב הפרטי והנסיעות לעבודה ובחזרה, הם גורם שלילי עבור חיי הקהילה. המחקר מראה שכל תוספת של 10 דק' נסיעה לעבודה חותכת בעשרה אחוז את המעורבות בחיי קהילה- פחות השתתפות בפגישות, באירועים, בוועדות, פחות התנדבות וכן הלאה.  יש לזה השפעה שלילית על מפגשים ואינטראקציות לא פורמליות. הנתון המעניין הוא שככל שזמן הנסיעה לעבודה מתארך זה מוביל לירידה בהשתתפות האזרחית גם על מי שכלל לא נוהגים לעבודה. כלומר זה לא הישיבה באוטו עצמו אלא גם הפרגמנטציה המרחבית בין מקום העבודה למקום המגורים שמשפיעה לרעה על חיי הקהילה. שכונות ואזורי מגורים הופכים לעיירות שינה עבור ערים מרכזיות שאליהם נוסעים לעבוד. נוצר פיצול בין השכנים שלי ומי שאני חי לצידו לבין מי שאני עובד איתו. לכן הפירבור משפיע לרעה באופן כללי על מעורבות חברתית ומייצר תרבות של 'הישארות בבית'. כמובן שהפרברים גם סיפקו יתרונות שמשכו אוכלוסיות רבות: בתים גדולים, מרחבים מרווחים, עלויות מחיה נמוכות והפרדה מעמדית וגזעית. זוהי נקודה נוספת, הפרבור הוביל לסגרגציה חברתית והומוגניות שמהווה מקור לירידה במוטיבציה למעורבות אזרחית כמו גם את ההזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים שחוצים חלוקות מעמדיות וגזעיות. הפרבור אם כן הוא בעיקר בעל השפעה שלילית על הון חברתי מגשר.

הפירבור שהגביר את הזמן שאנו מבלים ברכב בנסיעה לעבודה וחזרה הוביל לירידה בהשקעה בחיים החברתיים ולכן מהווה גורם שלילי עבור חיי הקהילה. זאת אל מול הדימוי של הפרברים כמציעים אורח חיים קהילתי יותר מן העיר המנוכרת (צילום: Andreas Praefcke, Wikimedia)

טכנולוגיה ותקשורת המונים – העלייה בשימוש בתקשורת אלקטרונית וצריכה של בידור היא אחד משינויי העומק שעיצבו את החברה האמריקאית במאה העשרים. במובנים רבים מהפכה זו הקלילה את נפשנו והאירה את מוחינו, אבל היא בה בעת גם שינתה את תרבות הפנאי שלנו והפכה אותה לפרטית ופאסיבית. יותר ויותר מהזמן שלנו והכסף מתבזבז על צריכה, טובין ופעילויות אינדיבידואליות ולא משותפות. התרבות השתנתה כך שאנשים יותר מסתכלים על דברים (מסכים) מאשר עושים דברים (פועלים).5

העלייה בשימוש בתקשורת אלקטרונית ותרבות המוסכים הפכה את תרבות הפנאי שלי לאינדבידואלית ופאסיבית (צילום: יובל הידש)

ספרו של פאטנם התפרסם בשנת 2001 לפני מהפכת הטלפונים החכמים והרשתות החברתיות. הסברה שבעידן הדיגיטלי אנו מחוברים וקהילתיים יותר, מוטלת בספק. אנו ללא ספק מחוברים יותר ומצויים ברשתות חברתיות מרובות, אך האם הן מהוות הון חברתי? האם עונות על הצורך וההגדרה של קהילה? ברשימה הבאה נדון בטענה הפוכה לפאטנם שהצורך בקהילה בעידן הגלובלי  דווקא גובר.

** סדרת הרשימות בנושא קהילה מבוססת על חומרים מתוך הספר "מרחב מיקוח" של המעבדה לעיצוב עירוני, שייראה אור בשנה הקרובה.

לרשימה הקודמת לרשימה הבאה

  1. Robert D. Putnam, Bowling Alone: The Collapse and Revival of American Community (Simon and Schuster, 2001).
  2. לדוגמא אדם שמחפש עבודה ומקושר לאנשים רבים בחברה שאינה מעריכה הסתמכות על הכרות אישית, או לא מאפשרת קבלה על בסיס היכרות לא יימצא בכך יתרון.
  3. לדוגמא כנופיות, אליטות שמנסות לשמור על מעמדן ולהשאיר אנשים מחוץ לעמדות הכוח, תופעות כמו  NIMBY
  4. Putnam, Bowling Alone., p. 183-246
  5. שם