טלי חתוקהברשימה הקודמת עלו שאלות אקלימיות וסביבתיות ביחס לתכנון הפארק העירוני בעיר ניס שבצרפת. ביקשנו לשמוע את תגובתו של המתכנן שהופקד על הפרויקט. לפניכם הריאיון הקצר עם אדריכל הנוף מישל פנה, המסביר את מערכת השיקולים הסביבתיים בתכנון הפארק החדש.
צפו: אדריכל הנוף מישל פנה בסרט תיעודי על פעילות המשרד (בצרפתית)
“לקונטקסט של האתר ולהיסטוריה שלו יש חשיבות רבה”, מסביר האדריכל מישל פנה. “הפארק ממוקם מעל לנחל הפילון, שהוקף במלואו במבנים במהלך המאה האחרונה במאה האחרונה. הנחל הפריד בין ניס לבין ההרחבות של העיר שנבנו במהלך המאה התשע עשרה והמאה העשרים. העיר העתיקה של ניס היא ציוריות וצבעונית, ממוקמת למרגלות המצודה הישנה, ובעבר נחל הפילון שימש בעבור צורכי הגנה. הנחל זורם כנחל אכזב לים התיכון, והינו יבש כמעט 11 חודשים בשנה – וסובל מסחף של בוץ בעונות המעבר. זוהי הסיבה מדוע מתכננים שונים גרמו לו ל”היעלם” מנוף העיר. באזור הזה, שרוחבו כ-100 מטרים ואורכו כ1.2 קילומטרים, נבנו לאורך השנים מתקנים ומבנים שיצרו סביבו חומת בטון אמתית. יתר על כן, בחלק הוותיק יותר של כיסוי הנחל, הכיכר העירונית הוותיקה כבר הזדקנה והיה צורך להתאים אותה לפעילות עכשווית”.
הדמיית השדירה החדשה (דימוי: באדיבות Péna Paysages)
תוכל לספר לנו על העיצוב של הפארק? מה הם עקרונות המפתח שעמדו בבסיס תהליך התכנון?
“השלב הראשון שלנו בעבודה היה לזהות תחילה את כל אותם הבניינים והמתקנים המכוערים; כמו חנייה, תחנות אוטובוס וכד’. כשהרסנו אותם קיבלנו הזדמנות ליצור זיקה בין חלקה הישן של העיר לחלקה החדש. האתגר היה לגרום לרקמה העירונית הזאת ל”החלים”, ובכך להחיות מחדש את הנהר וסביבתו.” מדובר באזור רחב ידיים שדרש מהמתכננים חשיבה אסטרטגית. ” זה דרש מאתנו לבנות עקרונות תכנון וחתך עקרוני לאתר שאורכו 1.2 קילומטרים. זהו חתך המורכב משביל ברוחב 8 מטרים, רצועה ירוקה ברוחב 24 מטרים וסמטה צרה ברוחב 1.6 מטרים. ממדים אלו פותחו כאמצעי ליצירה של שפה אחידה לכל האתר המורכב מחללים מאוד הטרוגניים ושונים אחד מהשני (בכיכרות הותיקות כבר ננטעו עצים והותקנו מקומות ישיבה חדשים). בהמשך, גם יצרנו מחדש סוג של “נהר ירוק”, מעין חלל ריק גדול, אשר בגדותיו שני “יערות” שנועדו למסגר אותו ולהגן עליו. הגדה הצפונית, בחלקה המודרני והחדש של העיר, היא צפופה – עם שפע צמחיה שמתכתבת עם אקלים סוב-טרופי. היא ממתנת את ההשפעה של חזיתות הבתים המודרניים. הגדה הדרומית טופלה יותר כסוואנה, עם צמחייה האופיינית לאקלים ים תיכוני יבש – שמאפשרת מבט פתוח לחזיתות הצבעוניות של העיר העתיקה. הטיפול באדמה ובנתיבי ההליכה כלל שימוש בלוחות ירוקים ואפורים גדולים שעוקבים אחר אפיק הנחל”.
שתי גדות, שני טיפוסי צמחייה. הפארק החדש בניס, צרפת (צילום: באדיבות Péna Paysages)
פנים חדשות לנחל הפיילון (צילום: באדיבות Péna Paysages)
בכל מה שנוגע לשיקולים סביבתיים מסביר פנה כי מדובר בנושא מורכב שנלקח בחשבון. “אמנם ניטעו בפארק למעלה מאלף עצים, ששת אלפים שיחים ו-55 אלף שתילים, אבל השאלה היא האם מזערנו את טביעת הרגל הפחמתית של הפארק? התשובה שלי היא כן. יצרנו חלל עצום שלמעשה מגביר את נוכחות הטבע בעיר, צמצמנו את כמות הבטון בשטח, יתר על כן, פיתחנו נתיב ההליכה המעודד אנשים ללכת דרך העיר וכך נוצר חיבור בין שני קטבים שהיו בעבר מנותקים. הפארק מעודד הליכה רגלית על חשבון שימוש ברכבים פרטיים ובתחבורה ממונעת. עם זאת, אנחנו חייבים להודות שעץ שנשתל בכאלו תנאים לא נמצא בתנאים אופטימליים של תביעת רגל פחמתית”.
בכל אופן, קובע פנה, כדאי להסתכל על התמונה בכללותה, על מה שהושג. יש משהו בדבריו. לעיתים קרובות קשה להשיג בפרויקטים את כל היעדים, צודקים ונכונים ככל שיהיו. השאלה על מה מוותרים ועל מה נלחמים. לתפיסתו של פנה התשובה ברורה. “הצלחנו להפחית את השימוש ברכב פרטי במרכז העיר וגם לעשות שימוש במים מן הנחל להשקיה של הצמחייה. גם המהפך של אותם עשרה דונם של בטון לעשרה דונם של שטחים ירוקים משפיעה באופן ניכר על ריסון אי החום העירוני במרכזה של ניס”. אבל גם כל הנושאים הללו, אומר פנה, חשובים ככל שיהיו, אינם הליבה של הפרויקט. המוקד הוא הציבור הרחב ולו הוא מבקש לתרום ולהשפיע, כפי שהוא אומר “הפארק החדש הפך את המרחב היומיומי לנעים יותר, אטרקטיבי יותר. מרחב שמסוגל לספק נוחות והנאה. מרחב שיספוג כמויות של פחמן דו חמצני ויפחית את צריכת האנרגיה הכוללת בעיר. השדרה מעודדת את התושבים והמבקרים בעיר לצאת מהסביבה היומיומית שלהם וליצור מערכת יחסים חושנית ואפקטיבית יותר עם הטבע.” פנה רואה במשתמשים נדבך מרכזי והוא צודק. רק באמצעות חיזוק הזיקה בין ההיבטים החברתיים לאלו הסביבתיים ניתן יהיה לחולל שינוי ממשי ותודעתי ביחס למשבר האקלים. כך ייתכן שהפארק לא הצליח לממש את כל ההזדמנויות הסביבתיות שעמדו בפניו, אבל הוא בהחלט עשה כברת דרך ושינוי גדול בסביבה עבור התושבים והמבקרים כאחד.
משרד אדריכלות הנוף הפריזאי Péna Paysages הוקם על ידי בני הזוג מישל וכריסטין פנה, בוגרי בית הספר הלאומי בצרפת לאדריכלות נוף בוורסאי. המשרד עוסק בימים אלה בפרויקטים גדולים של פיתוח נופי בצרפת וברחבי העולם, ומתמקד בפרקטיקות של שיתוף פעולה בין אדריכלים למהנדסים.