אירה יעקב-סולוביציק וניר חןבמשך שנים התחבטו מתכננים, חוקרים ואנשי ציבור בשאלה כיצד ליצור פתרונות דיור אשר יעניקו מענה למגוון רחב של קבוצות חברתיות תוך יצירה של אינטגרציה מפרה ביניהן. אך מדוע בכלל מדובר במטרה חברתית כה חשובה? ומדוע כל כך הרבה ניסיונות ליצירת הטרוגניות נכשלו לאורך השנים? גיליון מיוחד של כתב העת האקדמי Housing Studies מחזיר לקדמת הדיון את שאלת התמהיל החברתי במרחב העירוני.
לפני כשנה כתב העת Housing Studies הקדיש גיליון שלם לאחת מן הסוגיות המרכזיות בתחום המגורים, “Social Mix”, “תמהיל חברתי.1 המושג אשר השפיע בצורה מרחיקת לכת על פרויקטים לאומיים-אדריכליים בשנות החמישים,2 זוכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות. ספרים ומאמרים רבים נכתבו אודות היתרונות בסביבות מגורים מעורבות, אך חלק גדול מן האסטרטגיות ליצירת תמהיל חברתי בשכונות מגורים נחלו כישלון מוחץ. דווקא משום כך, טוענים המחברים, יש מקום לנסות ולהבהיר את המושג, לנתח את השיח והוויכוחים המתקיימים סביבו ולהבין באופן מורכב יותר את הניואנסים והעדויות הנוגעות ל’תמהיל חברתי’.
התיאוריה של תמהיל חברתי צמחה בשדה התכנון העירוני והיא נוגעת בקשר העמוק והלא מספיק מפוענח בין מרחב לחברה. השאלות המרכזיות הן: האם שכונות שבהן חיים אנשים ממוצא, מעמד, גיל ורקע אתני מגוון תורמות למוביליות חברתית? באילו אופנים משפיעה המסגרת השכונתית על הזדמנויות תעסוקה, הזדמנויות לשינוי מעמדי, יצירת קשרים בין תרבותיים והפגת מתחים חברתיים? לאורך ההיסטוריה נעשו ניסיונות שונים ליצירת תמהיל חברתי, קרי הטרוגניות מעמדית ואתנית. למשל תכנית האינטגרציה בבית ספר בישראל אשר ביקשה להתגבר על הפרדה מרחבית כלכלית ואתנית באמצעות חינוך משותף. תוכניות שכאלה נידנו לביקורת מכיוונים שונים החושפים את הקושי והרגישות החברתית שהם מעוררים. לאחרונה הנושא עלה בכותרות גם בהקשר של הקהילה האתיופית וההפרדה בינה לבין קבוצות חברתיות אחרות במוסדות ההשכלה בערים ברחבי הארץ.3 תהליכים אלו הנוגעים בנושאים של גזע ומעמד, ריבוד חברתי, כלכלי ואתני, נוגעים בליבו של מקצוע התכנון כבא כוחה של המדיניות ציבורית ורשויות העיר והמדינה. כזרוע הביצועית של מדיניות היכולה להיות גזענית אך גם יכולה להיות “מתקנת”. האם האדריכל או המתכנן צריך ויכול להתנגד למדיניות של הפרדה ולחילופין לעודד את הרעיון של ה”תמהיל החברתי”?
ניסיון כושל לדיור ציבורי, אינטגרציה ויצירת תמהיל חברתי: פרויקט Pruitt-Igoe, סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית, 1956. (צילום: Joe Wolf, אתר פליקר, תמונה ברישיון CC BY-ND 2.0)
עורכי הגיליון במאמר הפתיחה טוענים כי השימוש התכוף והאופנתי במושג “תמהיל חברתי”, הפך אותו למעומעם ובאופן אירוני הוא משמש אידאולוגיות סוציאליסטיות וניאו-ליברליות כאחד. לטענתם ההגדרה הפשוטה היא: שיתוף מגוון של קבוצות חברתיות שונות (מבחינה מעמדית, אתנית, גילאית, הרכב משפחתי) בשכונה ומשאביה המוסדיים והמרחביים. במחקרם הם מתמקדים בשכונות בהן מתקיים תמהיל חברתי המבוסס על שונות מעמדית, סוציו-אקונומית ואתנית גזעית. זאת בשונה ממרחבים המאופיינים בריכוז גבוה של בתי אב ממעד סוציו –אקונומי אחיד- נמוך או גבוה.
בגיליון מוצגים מחקרים אמפיריים ותיאורטיים העוסקים בתמהיל חברתי הרווחים והמחירים שלו, אסטרטגיות שיושמו במידת הצלחה כזו או אחרת. הגיליון מחולק לשלושה שערים שכל אחד מתמקד בשאלה קריטית אחרת. השאלה המרכזית המוצגת בשער הראשון היא: “האם ההזדמנויות של אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נפגעות כתוצאה מחיים באזורים של ריכוז אוכלוסיות מוחלשות?” התשובה העולה מן המחקרים היא בוודאות, כן.
השאלה המרכזית בשער השני היא: “באיזה אופן יכולות שכונות מעורבות חברתית לספק יתרון לאוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך”? התשובה העולה מתוך המאמרים שוללת את מה שנדמה כהנחה המקובלת. ייתכן כי שכונות מעורבות יכולות להועיל אך לא על ידי אינטראקציה חברתית בין האוכלוסיות השונות ולא על ידי יצירת נגישות לשירותים חברתיים טובים יותר. מסקרן אם כן לקרוא שער זה ולהבין במה כן שכונות מעורבות מספקות יתרון.
כיצד תמהיל חברתי עשוי לתרום לאוכלוסיות מוחלשות? שכונה מעורבת בלוס אנג’לס, קליפורניה, ארצות הברית (צילום: Gilbert Mercier, אתר flickr, תמונה ברישיון CC BY-NC-ND 2.0)
השער השלישי בוחן את השאלה, “האם ניתן לשמור על תמהיל חברתי באמצעות מדיניות מתערבת”? התשובה המורכבת והטענה היא כי זה תלוי במדיניות. מאמרים אלה חושפים עד כמה התמהיל החברתי היא משימה לא פשוטה נוכח נטייתן של אוכלוסיות ממעמד גבוה להגר אל מחוץ לשכונות ה”חלשות.”
הכותבים נועצים את השורשים לדיון בתמהיל חברתי עוד במאה ה-19, עם צמיחתו של התכנון העירוני. ההסכמה בנוגע לחשיבותה של ההטרוגניות הייתה אז בגדר אמונה לא פורמלית. ספרה החלוצי של וילסון (William Julius Wilson’s 1987), The Truly Disadvantaged”, היווה פתח לשורה של מחקרים מדיסציפלינות שונות ביניהן כלכלה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אשר ניסו לכמת ולספק מידע אמפירי שיוכיח את החשיבות של תמהיל חברתי. המציאות בשטח לא חיכתה למחקרים האמפיריים, אסטרטגיות וכלי מדיניות שונים יושמו בארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ואירופה וישראל במטרה לעודד, לשמר וליצור שכונות ובהם תמהיל חברתי.
במפנה של המאה העשרים ואחת תפיסה זו החלה לאבד קרנה, קונספטואלית ואמפירית. הרעיונות של תמהיל חברתי היו תחת מתקפה אקדמית קשה. עם זאת הכותבים אינם מוותרים על הקונספט והמשטרה של יצירת תמהיל חברתי ומאמינים ששדה התכנון והמדיניות חייבים להמשיך ולעסוק בשאלות אלה. מתוך אמונה שריכוזי אוכלוסייה חד גוניים מבחינה סוציו-אקונומית ו/או אתנית גזעית הם דבר בעייתי, מחליש, פוגעני ובעיקר משמר את המצב החברתי מעמדי הקיים. על כן הם מציעים בגיליון זה, מה שהם מכנים “תמהיל חברתי 2.0”. מדובר בתפיסה בוגרת יותר, מודעת לביקורת ועם זאת מתעקשת על המטרה תוך שימוש במדיניות חכמה, רלוונטית ולמודת ניסיון. הכותבים מציעים לנקוט בגישות אחרות, הדרגתיות, דרכים שמאפשרות לאוכלוסייה המוחלשת אפשרויות בחירה, ולייצר תהליך וולונטרי ומשתף.
גם בישראל נעשו ונעשים מאמצים מצד הרשויות לעודד תמהיל ואינטגרציה חברתית בשכונות מצוקה (מקור: “עיתונות יהודית היסטורית”, עיתון “דבר”, יום שישי, ספטמבר 19, 1975, עמ’ 11)
טוב ל”חלשים” אבל מה עם “החזקים”?
בעוד הכותבים מתמקדים בהשפעות החיוביות של מגורים בתמהיל חברתי מגוון על האוכלוסיות המוחלשות, הם כמעט ולא מתייחסים ל’אוכלוסיות החזקות’. הדיון בנוגע לאוכלוסיות חזקות יותר מבחינה כלכלית וחברתית שעלולות לחוש ש”מאלצים” אותן להתגורר בקרבת אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי שונה, לא מקבלות התייחסות במאמר. זו קבוצה שחשוב להתייחס אליה ובעיקר כי הם הראשונים לברוח לשכונות ‘טובות יותר’, להתנגד לאינטגרציה ולפעול למען התבדלות.
בכך, לדעתנו, המאמר חסר ולא מספק התייחסות לכלל ההיבטים של תמהיל חברתי מגוון. הוא מפספס את הדיון באוכלוסיות החזקות שגם יוצאות נשכרות מהמגורים בסביבה מגוונת. אנו סבורים שחשוב להדגיש היבט זה על מנת לעודד אוכלוסיות חזקות לקחת חלק בתהליכים אלו, לקבל אותם בהבנה, ולהימנע מבריחה החוצה לשכונות אחרות, הומוגניות יותר. שכונות הומוגניות כאלה עלולות להיות מנוכרות, על אף הדומה בין תושביה. שכונות הומוגניות לא יחשפו את האדם למגוון אנושי, תרבותי, חברתי, מה שעשוי להיות מעניין ובעל תרומה רבת ערך לחיים. יש לקוות שחלקם לפחות, ימצאו ערך בהגדלת ההוגנות החברתית, תרומתם לצמצום פערים כלכליים וגישור על סגרגציה, דעות קדומות והפרדה על בסיס אתני-גזעי.
ובחזרה לישראל, וועדת טרכטנברג הצביעה גם היא על החסרונות של שכונות הומוגניות:
“תמהיל דירות הומוגני עלול ליצור סביבת חיים מנוכרת, הנשענת על שכונות יוקרה ופרברים עניים, על הדרה של אוכלוסיות רבות מהמרחב העירוני ודחיקתם אל שולי הערים או אל פרברים מרוחקים, תוך העמקת הפערים ופגיעה במוביליות החברתית והתעסוקתית”.4
אך האם יש מדיניות שמבקשת לאכוף את זה ולייצר תמהיל חברתי בשכונות בישראל?
- Galster, George C., and Jurgen Friedrichs. “The Dialectic of Neighborhood Social Mix: Editors’ Introduction to the Special Issue.” Housing Studies 30.2 (2015): 175-191. ↩
- בניהם מודל “יחידת המגורים” (Unité d’Habitation) של האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה אשר נבנה בין היתר בברלין ובמרסיי או פרויקט “פרוט אייגו” (Pruitt–Igoe) של האדריכל האמריקאי מינורו ימאסקי אשר נבנה בסנט לואיס, מיזורי, ארה”ב. ↩
- לאחרונה אף פורסם כי לפני נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת רק אחוז אחד מהסטודנטים בישראל הם ממוצא אתיופי. נתון זה בא על רקע דיווחים נוספים על דפוסים של הפרדה במערכת החינוך הממלכתית על בסיס מוצא אתני. ↩
- מתוך: דו”ח ועדת טרכטנברג, 26.9.2011 ↩