מחשבות על גבול בני ברק-גבעת שמואל דרך הנוף

החברה החרדית עוברת שינויים חברתיים שמגבירים את הפתיחות שלה, אך מנגד העיר בני ברק עוברת תהליך של הסתגרות מרחבית. תוכנית לגבול בני ברק-גבעת שמואל מבקשת להציג פתרון תכנוני לבעיה חברתית תוך ניצול התנאים החברתיים והמרחביים-פיזיים הקיימים כמנוע לשינוי בקנה מידה עירוני ומטרופוליני

נוכח התחזיות הדמוגרפיות, ברור כי השנים הקרובות יהיו קריטיות בעיצוב המרחב הפיזי והמרקם התרבותי-חברתי של המדינה. פרופ’ שלמה חסון צופה כי השינוי הדמוגרפי של גידול באוכלוסייה הערבית והחרדית יוביל ל”העמקת האי-שוויון והפער התרבותי־מרחבי בין יהודים לערבים ובין חרדים לחילונים. הקיטוב יתבטא גם בהסתגרות מרחבית בגטאות וביישובים נפרדים, והוא מאיים לפורר את המרקם החברתי־תרבותי המורכב של ישראל […]”.¹ נוכח תחזיות אלה ברצוני להציע חזון להתערבות לשם יצירת דיפוזיה בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסייה הכללית שיביא לאיחוי מרחבי, תרבותי וחברתי. ברשימה זו אציג פרויקט המציע פתרון תכנוני לבעיה חברתית ודמוגרפית, תוך שהוא מנצל את התנאים החברתיים והמרחביים-פיזיים הקיימים, כמנוע לשינוי בקנה מידה עירוני ומטרופוליני.²

החברה החרדית

החברה החרדית מורכבת מתתי קבוצות בעלות אורחות חיים שונים. על הרצף של החברה החרדית ניתן למצוא מצדה האחד חרדים ‘קיצוניים’, מסתגרים ומצדה השני חרדים ‘מודרניים’, קבוצה שכוחה במגזר החרדי צובר עוצמה. חוקרת החרדים, ד”ר לי כהנר, מעריכה שבשנת 2011 מנתה קבוצה זו כ-30% מכלל המגזר החרדי; בשנת 2017 עלה שיעורה לכ-40% וצפויה מגמה של עליה נוספת.

לקבוצה זו שני מאפיינים עיקריים: הראשון הוא כלכלי, גברים ונשים בעלי השכלה ומקצוע המוגדרים כמעמד ביניים ולעיתים אף מעמד ביניים גבוה. המאפיין השני הוא תרבותי, חברי הקבוצה הזאת אינם מדירים עצמם מהתרבות החילונית ואינם חוששים מהתערות ביתר החברה הישראלית (למשל בשירות בצה”ל, שינויים במעמד האישה, ירידת שיעור הילודה, לימודים אקדמאיים, טיפוח עצמי ועוד).

לפי כהנר, מאידאולוגיה של “או או” שעליה מתבססת החרדיוּת הקלאסית, פונה מעמד הביניים המודרני לתפיסה אקלקטית של “גם וגם”, ולחיים על קו התפר שבין שני העולמות. חברי הקבוצה מגדירים את עצמם חרדים ומרגישים בשר מבשרה של החברה החרדית אך בשונה משאר המגזר הם אינם פוחדים מהמודרנה אלא מעורים בה.

עוד טוענת כהנר, שבניהול חיי היומיום לקבוצה זו יש צורך מרחבי משולש: צורך לגור ליד הקהילה החרדית המסורתית ומוסדותיה, צורך לחיות בקרבת המרחב החילוני, וצורך לגור ליד ה”דומה לי” – חרדים מודרניים נוספים המבקשים לחיות בגישת ה”גם וגם”. מסקר שנערך בשנת 2017 והוצג בכנס “עתיד התכנון העירוני לציבור החרדי” עולה כי 58% מהציבור החרדי מעדיפים להתבדל, ו-42% מעדיפים להתגורר ביישוב מעורב.

מקרה מבחן  בני ברק

בני ברק היא מרכז העולם החרדי מבחינה כלכלית, תרבותית וחברתית, ועיני המגזר החרדי כולו נשואות אליה. כבר היום היא העיר הצפופה ביותר במדינת ישראל ובמדינות ה-OECD. כאשר חיים בה 189,000 תושבים בצפיפות של 25,855 תושבים לקמ”ר. לפי תכנית המתאר של העיר לשנת 2035, העיר ממצה את שטח הקיבולת שלה ואת אחרוני השטחים הפתוחים בצפון העיר. אוכלוסיית העיר מנהלת חיים סמי-אוטונומיים, כאשר העיר מספקת לעצמה את רוב צרכי תושביה. היא ממוקמת בלב גוש דן, נושקת לערים רבות, אך לא לוקחת חלק מרכזי בגוש דן בשל חסמים פיזיים וחברתיים:

1. כביש 4 שמפריד בין בני ברק לגבעת שמואל ופתח תקווה: כביש בין עירוני בעל שמונה נתיבים שמשני צדיו קירות אקוסטיים.
2. חסם חברתי בין בני ברק לרמת גן: דחייה ומאבקים שנגרמים בשל המתח החילוני-חרדי ופחד מכפייה דתית.
3. מרכז העסקים BBC בצפון-מערב העיר.
4. נחל הירקון בצפונה התוחם את העיר.

העיר, אם כן, הופכת למעין מרחב סגור כאשר האינטראקציה בין תושבי העיר לסביבתם נמוכה. הזדמנויות לממשקים במקומות כגון פארק הירקון, אוניברסיטת בר אילן ואצבע הסיליקון (אזור ריק שעומד בפני פיתוח, שייך לגבעת שמואל וממוקם בצפון-מערב העיר) כמעט ואינן מנוצלות או מתרחשות מעצמן.

על אף האמור, העיר מנהלת מערכת יחסים עם הערים שסביבה: אם בסיורים אנתרופולוגיים וכלכלה מקומית זולה בבני ברק, או ביציאת התושבים לערים הסמוכות לשם בילוי, פנאי, צריכה ושטחים פתוחים שלא מצויים בשפע בעיר. בתוכה, היא גם מספקת עבור תושביה אורח חיים עירוני בריא: תחבורה ציבורית, רחובות מסחר שוקקים, צריכה, שירותים ועירוב שימושים.

+++

אם כן, שתי תופעות מתרחשות במקביל בשטח וסותרות זו את זו: מחד, החברה החרדית עוברת שינויים חברתיים ותהליכי פתיחות, ומנגד העיר בני ברק עוברת תהליך של הסתגרות מרחבית. מטרת הפרויקט היא מתן ביטוי מרחבי-פיזי לשינויים החברתיים הללו ושימוש בהם ליצירת פלטפורמה לחיים משותפים, היכרות וממשק.

לפרויקט המוצע נבחר הגבול שבין בני ברק לגבעת שמואל כאזור התערבות. בגבעת שמואל ישנה אוכלוסייה מעורבת של חילונים ודתיים לאומיים עם קבוצות של חרדים מודרניים, ועל כן טמון בה הפוטנציאל למפגש אוכלוסיות קצה. בין כביש 4, דרום-מערב פתח תקווה וצפון-מערב גבעת שמואל שוכנת “אצבע הסיליקון”: אזור בשטח של כ-210 דונם מסחר, תעסוקה ומגורים בהתאם לתכנית המתאר של גבעת שמואל לשנת 2040.

תוכנית כללית של הפרויקט (אוהד אבניאל)

מבט על של הפרויקט (אוהד אבניאל)

הפרויקט המוצע כולל שלוש פעולות מרכזיות: הפעולה הראשונה היא הורדת החסמים שבין בני ברק וגבעת שמואל וקירוי כביש 4 לצורך יצירת רצף מרחבי בין שתי הערים. תוואי הכביש כפי שהוא קיים כיום מאפשר קירוי של הכביש ללא חפירה, מאחר והוא נמוך מהערים שלצדו.

הוגדר שטח התערבות שבו מוצעים התחדשות עירונית ופרויקטים של פינוי-בינוי הנובעים מגילם של המבנים, מהשינויים המרחביים, ומהצורך לצופף. בנוסף למבנים אלה, יפונו מבני תעסוקה וייבנו מחדש בפארק תעסוקה בשטח התכנון, מפעל קוקה-קולה יועבר לשטח ייעודי בצפון העיר ומבני מסחר ישנים יפונו. פעולה זו מסייעת בהגדרת כניסות חדשות לעיר, פינוי שטחים מבונים לטובת שטחים ציבוריים פתוחים, ואריגת המרחב לכדי אחד.

הפעולה השנייה היא יצירת ציר מסחרי חדש המקשר בין לבה של העיר בני ברק – רחוב רבי עקיבא, למרכזים התעסוקתיים הקיימים של גבעת שמואל ופתח תקווה. בציר יהיה עירוב שימושים ומשתמשי התחבורה הציבורית והתחבורה הרכה יקבלו בו עדיפות עליונה.

הציר מחולק לשלושה חלקים. הוא משנה את אופיו לפי העיר שבה הוא עובר ומתאים את עצמו לכללי המשחק שחלים בה:

1. בתחומי בני ברק: מטרתו לחבר בין גבעת שמואל לרחוב רבי עקיבא ובין תושבי בני ברק לפארק. בשל היותו ממוקם בתחומי העיר בני ברק הוא נענה לכללי הצניעות החלים עליה, והוא אינו מעודד שהייה ברחוב והתגודדות של שני המינים ושל חבורות בכלל אלא רק מעבר.
2. בתחומי גבעת שמואל: המקטע מיועד לשמש כמוקד המעודד שהייה, ולכן טיפולוגיות הבניינים יוצרות רחבות המאפשרות שהייה ומפגש.
3. החלק המקשר הנמצא מעל הקירוי: בחלק הזה העובר בפארק, הרחוב חף מבינוי והוא משמש כרחבה רב-תכליתית לכינוסים, פעילויות ומסחר ארעי השומרת על הרצף שבין שתי הערים ומחברת את הציר ואת הערים לפארק. ליד הרחבה ישנה מדשאה גדולה שמיועדת לכינוסים המוניים.

מלבד יצירת קישוריות, לציר ישנן שתי מטרות: משיכת העירוניות והכלכלה של בני ברק לערים ואוכלוסיות אחרות, ואספקת מרכז עירוני שחסר בגבעת שמואל.

הפעולה השלישית היא תכנון פארק ציבורי על הקירוי והשטחים הסובבים אותו. מטרת הפארק הינה ליצור מרחבי ביניים, חלל משותף שיאחד בין שתי הערים, מקום שיאפשר חיבור ודיפוזיה ובד בבד ידע לכבד את האמונות והרצונות של כל אוכלוסייה מבלי שאלה יבואו אחת על חשבון השנייה.

עקרון זה בא לידי ביטוי במערכת שבילים מיוחדת המאפשרת דיפוזיה והפרדה משתנה לאורך הפארק שבאמצעותה יכולים המשתמשים לבחור האם להיחשף לפעילויות מסוימות (כגון פעילויות חילול שבת, ספורט בביגוד לא צנוע) מבלי לגרוע ולפגוע ברגשות שאר המשתמשים ובחופש פעולתם, ומבלי לגרוע מהם. כמו כן, מתקני הספורט יוצבו בשולי הפארק בלבד, וכן לא יוצבו אלמנטי מים ופסלים, על מנת לכבד את כלל המשתמשים. התכנים שיוכנסו לפארק מעודדים שיתופי פעולה, היכרות, משחק משותף וממשק, ויפוזרו לאורך השבילים לחלוקת העומס בחופשים וחגים. בפארק יהיו אזורים שמטרתם להנכיח את מעגל השנה היהודי ככלי חינוכי ותרבותי (אגם למצוות תשליך, גן משל יותם, עצי פרי פורחים לברכת האילנות וכד’), והצמחייה בו תדגיש את השתנות עונות השנה בפארק.

הגדלת מקטע מתוך הפארק המדגימה את לוגיקת תכנון השבילים (אוהד אבניאל)

חתך הקירוי: ירידה מהפארק אל חדרי ההמתנה לתחבורה ציבורית בכביש 4 (אוהד אבניאל)

גריד הפארק משמש לאיחוי סטורקטוראלי של הערים על ידי חיבור הרחובות הקיימים. הפארק מחבר בין מוקדים קיימים ומקושר לכביש 4 באמצעות תחנות אוטובוס תת-קרקעיות. מסביב לפארק יתווספו מבני ציבור על מנת  להנכיח את הפארק בחיי התושבים, ובחלקו הדרומי מוצע פארק תעסוקה שישמש גם כמוקד בילוי חדש.

השפעת הפעולות התכנוניות בקנה מידה מטרופוליני

הפעולות התכנוניות משלימות טבעת שטחים ירוקים שמחוברים בצירי אופניים, עוטפים את העיר והופכים את בני ברק לחלק אינטגרלי במטרופולין, והוא מחבר את שבילי האופניים בפרויקט לאלו הקיימים והמתוכננים בגבעת שמואל והעתידיים בבני ברק ומשלים את החתיכה החסרה בתכנית שבילי האופניים הארצית באזור.

השלמת טבעת ירוקה במטרופולין תל אביב (אוהד אבניאל)

פרויקט זה יוצר מרחב ביניים המאפשר לאוכלוסייה החרדית שמעוניינת בכך לחיות מחוץ (אך בצמידות) למובלעת החרדית השמרנית ולקיים עמה קשר יומיומי רציף ברמה תעסוקתית, מוסדית וצרכנית ומצד שני ליהנות מהעולם המערבי-חילוני שמציעה גבעת שמואל.

לסיכום, עלינו כמתכננים להיות קשובים לשינויים שקורים היום בחברה החרדית ולהשכיל להבין שצריך לתת לשינויים אלה משמעות גם בפן הפיזי. המציאות בשטח קוראת לנו לחגוג את המורכבות האתנית, הדתית והתרבותית ולדעת לחבר ביניהן לכדי שמיכת טלאים שמסוגלת להעצים את חוסנה של המדינה מתוך הבנה שרק היכרות, השתלבות מרחבית וממשק פיזיים יגרמו להכרת האחר ולהפסקת השנאה והפחד.

* הפרויקט נעשה במסגרת פרויקט גמר במסלול אדריכלות נוף בטכניון בהנחיית: אדר’ נוף דפנה גרינשטין ואדר’ נוף צופיה רוזנר סלע.