מנהל התכנון, משרד הכלכלה והמשרד לאיכות הסביבה ערכו כנס בנושא תכנון סביבות תעשייה וייצור. זהו מהלך מבורך וחשוב, עם זאת קובעי המדיניות לא הציעו סדר יום ברור ולא נראה שהם יודעים לאן הם מובילים אותנו

השאלה, האם ישראל תצליח לחולל שינוי ביחס לפיתוח אזורי התעשייה, עמדה בחלל החדר (גם אם לא נאמרה בפה מלא) בכנס בן יום אחד שנערך במנהל התכנון בירושלים תחת הכותרת: ‘תכנון סביבות תעשייה וייצור במציאות משתנה’. בכנס, פרי יוזמה משותפת של משרד הכלכלה, מנהל התכנון והמשרד לאיכות הסביבה, ביקשו להאיר מנקודות מבט שונות ובהסתכלות רחבה את התפקידים והאתגרים של המערכת התכנונית והרגולטורית בתכנון סביבות תעשייה וייצור. הדוברים, ממשרדי ממשלה ודיסציפלינות שונות, ציינו כולם את חשיבות התעשייה, את המשמעות שלה לעיר ואת הצורך להיערך תכנונית באופן שיהיה מותאם למגמות העכשוויות והעתידיות של התעשייה ושוק העבודה המשתנה. בדרך שתאפשר לתעשייה לחיות לאורך זמן בשכנות לשימושים אחרים. מה שהיה בכנס, הם נתונים וכיוונים ראשוניים. מה שחסר היה בכנס הוא סדר יום ברור לאן הולכים, מה כדאי לעשות, ואולי אף יותר חשוב, מה רוצים לעשות.

אז איפה אנו עומדים, איפה מדינת ישראל עומדת? כמו במקומות רבים בעולם, עברה התעשייה בישראל בעשורים האחרונים תהליכי שחיקה של חלקה היחסי במשק. מנגד רואים בשנים האחרונות תמורות רבות החלות בתחום התעשייה והייצור ומשפיעות בין השאר על מגמות של חזרת התעשייה למדינות המפותחות בכלל, ולעיר בפרט. שינויים אלה, כפי שצוין בתוכנית הכנס: “מדגישים את הצורך בגיבוש מדיניות ומתודולוגיות תכנוניות שיאפשרו פיתוח מיטבי של ענפי התעשייה וכן יספקו מענה תכנוני לצרכיה העתידיים של התעשייה במדינת ישראל”.

איפה מדינת ישראל עומדת? מחד אנו עדים לסגירה של מפעלים ואזורי תעשייה מדורדרים. מפעל טקטסטיל נטוש ‘סלילים חולה’ (צילום:Gary (Tran

מנגד ישנן תמורות בתחום התעשייה והייצור המשפיעות בין השאר על מגמות של חזרת התעשייה, מפעל הנדסת מכון (צילום באדיבות ‘שדית’)

מירי שמואלי מהאגף לאסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה והתעשייה, סקרה את המצב הקיים, נתוני המקרו וחשיבות הייצור. הנתונים שהוצגו מתארים אמנם פערי פריון גדולים לרעת מדינת ישראל מול מדינות הOECD, אך יחד עם זאת, בהסתכלות פנימית, נראה שמדובר על פריון גבוה ביחס לענפי כלכלה אחרים. בנוסף, צוין כי חשוב להתייחס לנוכחות הגוברת של התעשייה בפריפריה ב-20 השנים האחרונות, תהליך שהושפע מעלויות קרקע נמוכות, אך גם מהחוק לעידוד השקעות הון וצעדי מדיניות נוספים. מגמה נוספת של השנים האחרונות, היא הנטישה של הצעירים את התעשייה מה שמוביל למחסור בהון אנושי חדש ומיומן. התחזית היא לאלפי עובדים שידרשו לתעשייה בשנים הקרובות, במגוון משרות ובכל המחוזות. חשוב לציין כי המגמה של ירידה בנתח התעשייה היא מגמה גלובלית. בישראל רואים את המנוף לשינוי בהטמעת חדשנות וייצור מתקדם. משרד הכלכלה הגיב לכך והכין תוכנית אסטרטגית לייצור מתקדם בתעשייה. התכנית מציגה את ההזדמנויות המרכזיות העומדות בפני התעשייה הישראלית מוטת הייצור, וממפה את עיקר החסמים והאתגרים עליהם יש לתת מענה בכדי לאפשר ניצול מלא של פוטנציאל הצמיחה.1

מירב בטט מנהלת תחום פיתוח פרויקטים במשרד הכלכלה והתעשייה, התייחסה למגמת דחיקת התעשייה מהערים ולאתגרים הקיימים בתחום תכנון אזורי תעשייה בארץ. עד היום אין תוכנית מתאר ארצית לתעשייה או ראייה אסטרטגית רחבה. גופים רבים עוסקים בתכנון אזורי תעשייה והריבוי מביא איתו פירבור של המרחב התעשייתי ותכנון ברמה נמוכה שאינו מותאם לצרכי התעשייה העכשווית. אתגרים נוספים שצוינו- תפיסה אוטונומית של אזורי התעשייה במקום תפיסה אזורית נדרשת, הארנונה הגבוהה לשטחי תעשייה שמכוונת ומטה את התכנון ויוצרת אי שוויון בחלוקת המשאבים, אתגרים מיוחדים ליישובים ערבים שעד לאחרונה לא תוכננו בתחומם אזורי תעשייה מה שהגביר קונפליקטים עם אזורי המגורים. כמו כן נידונו סוגיות הקשורות למהפכה התעשייתית הרביעית שמאפשרת את חזרת התעשייה אל העיר וזקוקה לחיבור משמעותי למערכות העירוניות בכלל ולחינוך בפרט. השאלות המרכזיות שהציפה בטט הן איך מתגברים על הדימוי השלילי של אזורי תעשייה? איך הופכים אותם לסביבות חיים ולמרחב איכותי?

לא רק תהליכי ייצור, והפיתוח העירוני מטריד את מקבלי ההחלטות, גם ההיבטים הסביבתיים. רז עפרון ממנהל התכנון מחוז צפון, המחוז בו הריכוז הגבוה ביותר של תעשייה מזהמת  התייחס לניסיונות הנעשים במחוז להתאים את אזורי התעשייה לאתגרים ולנורמות תכנוניות עכשוויות, וכן הצורך להגדיר היררכיה בין אזורי התעסוקה ביחס לתוכנית האסטרטגית 2040.2 דוברים נוספים הזכירו את החלטת הממשלה 4108 לשיפור הסביבה העסקית לתעשייה,3 שעניינה: “גיבוש תכנית לחיזוק התעשייה הישראלית, במטרה לשפר את הסביבה העסקית עבור התעשייה הישראלית, לקצר את משך הזמן הדרוש להקמת מפעלים בישראל, לספק לתעשייה ודאות לדרישות תכנוניות-רגולטוריות ולסנכרן בין דרישות הרגולציה בתחומים המשפיעים על הקמה, תפעול והרחבה של מפעלים לטובת הגדלת ההשקעות, הפריון וצמיחת התעשייה”.

מקבלי ההחלטות מוטרדים ממגמות של דחיקת התעשייה מהערים וכם מהיבטים סביבתיים, ושיפור הסביבה התעשייתית (צילום:גילי ענבר)

במסגרת הכנס הציגה טלי חתוקה את התוכנית האסטרטגית לגליל המזרחי ולקריית שמונה שנערכה במהלך השנה האחרונה בהובלתה במעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב.4 לדבריה סדר היום התכנוני נמצא מאחור ביחס להשתנות המהירה והמשמעותית של השדה התעשייתי בעקבות המהפכה התעשייתית הרביעית, דפוסי החינוך וההכשרה הנדרשים לה אינם תואמים מה שמוביל לחוסר בכוח אדם מיומן, וההתייחסות לאקוסיסטם תעשייתי אינה מוטמעת בחשיבה התכנונית-כלכלית. בכדי להתגבר על הפער הזה, צריך חזון והחלטה לשנות את דפוסי הפיתוח הקיימים. כל נקודת המוצא התכנונית צריכה להישען על ניתוח רב-ממדי ורחב (מעבר לקו הכחול וביחס לכל הפרוגרמות, כולל מגורים) שמתייחס הן לתכנון פיסי והן למדיניות כלכלית ויוצר הכרות מעמיקה עם שחקנים בשטח. התוצר המצופה הינו תוכניות אסטרטגיות בקני מידה מרובים (מהמקרו למיקרו), תוכניות אדפטיביות ותיאום בין-משרדי ברמה העירונית והארצית. יש צורך דחוף בהכשרת משרדים מתמחים להכנת תוכניות כאלה. התוכנית שהוכנה לקריית שמונה, מתייחסת אל הגליל המזרחי כאקוסיסטם תעשייתי אחד ושמה דגש על קידום סדר יום אזורי משותף. האסטרטגיה התכנונית המפורטת שהוכנה עבור קריית שמונה יוצאת גם היא מנקודת מוצא שמפנה את העיר לאזור, יוצרת שילוב של העיר עם אזורי התעשייה שלה לישות אחת, מציעה ומגדירה פיתוח גוף ניהולי משולב שיתמוך בהטמעת סדר היום העירוני-אזורי.

הרהור נוסף על תעשייה ורגולציה

עוז כץ ממשרד הכלכלה דיבר על קשיי התעשייה בישראל, על היותה תקועה בדרישות רגולציה והכבדות ממשלתיות שפוגעות בקידומה. הדרישות המחמירות מקשות על פעילות עסקית ועל יזמים רבים שאינם מסוגלים לעמוד בזמן הארוך הנדרש להוצאת היתרי בניה למפעל (כ700 יום בממוצע) ובהנחיות בלתי סבירות ולא אחידות בתבעו”ת. חלק מהיזמים מרימים ידיים ופונים להקים את מפעליהם בחו”ל. מנגד, מי שעוקב אחרי נושאים ומאבקים סביבתיים בהקשר של תעשייה, אכיפה וחוק אויר נקי, מבין כי תהליכים אחרים בקנה מידה גדול הרבה יותר מתרחשים ומעלים שאלות קשות בדבר סטנדרטים כפולים. בשנים האחרונות אסדת קידוח הגז תמר הממוקמת כ25 ק”מ מול חופי אשדוד פלטה לאוויר חומרים מסרטנים בכמות גבוהה יותר מכל המפעלים בארץ גם יחד. 5

אף שמומחי שותפות נובל-אנרג’י, היזמים, חזו פליטות קטנות פי 30. אותה חברה עצמה, מקימה בימים אלה בחוף הכרמל מול חוף דור את אסדת קידוח לוויתן. סביב הקמת האסדה במרחק של פחות מ-10 ק”מ מהחוף נערך מאבק סביבתי שלא צלח, כדי שזו תמוקם על פי התכנון המקורי מעל מאגר לוויתן במרחק 120 ק”מ מהחוף משיקולים של בריאות הציבור, בטחון הציבור ובריאות הסביבה. המיקום הנוכחי אושר אמנם ע”י המועצה הארצית לתכנון ובנייה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה, ואף נתמך ע”י חלק מהארגונים הירוקים אך עמדתם לפי המתואר באתר המשרד להגנת הסביבה, התבססה בעיקר על נתוני נובל אנרג’י ומסתמכת על יכולות האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. אלא שהנתונים שמספקת נובל-אנרג’י כפי שראינו מוטלים בספק, ואילו בעניין אכיפה, הרי שהמשרד להגנת הסביבה בעצמו הודה בשנה שעברה שאינו מצליח לאכוף את חוק אוויר נקי (בהקשר של פליטות מבתי זיקוק נפט במפרץ חיפה-בז”ן)6, אז האם הבעיה היא עודף רגולציה? או שיותר מדויק להגדיר את הבעיה כעודף רגולציה כלפי מפעלים בקנה מידה קטן מול חוסר רגולציה ואכיפה כלפי מפעלים גדולים עם פוטנציאל נזק גדול הרבה יותר?

לסיכום, מתחזקת ההכרה בנושא אזורי התעשייה וניכר כי מדינת ישראל שואפת לחולל שינוי. אולם, בכל הנוגע לסדר היום, המטרות, והחזון של מקבלי ההחלטות, הדוברים נשארו מעט מעומעמים. מה שברור שכדי לחולל שינוי חייבים שחקני מפתח בכל הרמות, ברמה הארצית, האזורית והמקומית. כמו כן חייב להיות שינוי באופן בו מתכננים אזורי תעשייה. כמו שאמר יוסי אנגלר שר מנהל אזור התעשייה של נעמ בדרום, התכנית האסטרטגית מציעה חזון, כלים חשובים בפיתוח כלכלי ותכנוני, לא ניתן לוותר עליה, היא נותנת את הכלים לפיתוח עתידי. התב”ע היא נגזרת חלקית שלה.

 

  1. תוכנית אסטרטגית לאומית לייצור מתקדם בתעשייה
  2. תוכנית אסטרטגית 2040
  3.  החלטת הממשלה 4108 שיפור הסביבה העסקית לתעשייה
  4.  להרחבה בדבר ניתוח המצב הקיים באזור: טלי חתוקה. 2019. לקראת סדר יום תעשייתי-אזורי: דפוסי פיתוח בגליל המזרחי ובקריית שמונה
  5.  מרשם פליטות לסביבה דו”ח שנתי מוגש לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת 13לפי סעיף לחוק הגנת הסביבה פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם (תשע”ב-2012) עמ’ 19.
  6. המשרד להגנת הסביבה: חוק אוויר נקי לא ניתן לאכיפה בבתי הזיקוק