כנס ‘קוד העיר’ 2026: פענוח ועיצוב עיר המחר

איך מתכננים את העיר בעידן המהפכה התעשייתית הרביעית, בו דיגיטציה ובינה מלאכותית משנות את פני חיינו בכל התחומים ותחת משברים תכופים ברמה המקומית והגלובלית? כנס ‘קוד העיר: פענוח ועיצוב עיר המחר’ שהתקיים במאי 2026, בסינמטק תל אביב, יוזמה משותפת של המעבדה לתכנון ועיצוב עירוני ע”ש לבנטר באוניברסיטת תל אביב וחברת סיסטמטיקס, ביקש לענות על השאלות הבוערות של התכנון העירוני ולחזק את הגשר שבין המחקר האקדמי לעשייה המקצועית בשטח.

עיר המחר: יצירה במתח שבין שורות קוד והנפש האנושית

מהפכת הבינה המלאכותית והדיגיטציה, לצד ריבוי משברים מקומיים וגלובליים, מעמידות את עולם התכנון העירוני בפני אתגרים חסרי תקדים. בפתיחת כנס ‘קוד העיר: פענוח ועיצוב עיר המחר’ של המעבדה לתכנון ועיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב וחברת סיסטמטיקס, הדגיש פרופ’ דוד מנדלוביץ’, נשיא מכללת כינרת, כי התחום הפך למולטי-דיסציפלינרי מובהק ומחייב כיום העמקה בטכנולוגיות עמוקות (Deep Tech) ובמדעי הנתונים. מול מגמה טכנולוגית זו, הציב מהנדס עיריית תל אביב-יפו, אדר’ אודי כרמלי, תזכורת ערכית והבהיר כי תפקידם של המתכננים הוא לעמוד על המשמר ולהבטיח שעולם הערכים האנושי והרגישות החברתית יישארו תמיד במרכז משום שהם חיוניים ליצירת מרחב ציבורי מכיל ומקנה שייכות. כדי לתרגם את המתח הזה למדיניות משפיעה בשטח, הדגיש עודד לבנטר, מנכ”ל סיסטמטיקס, את נחיצותו של שיתוף פעולה הדוק בין חזית המחקר האקדמי ליישום המעשי בשוק הפרטי ובמגזר הציבורי. חזון זה עמד בלב מושבי הכנס, מתוך אמונה כי כאשר האקדמיה והטכנולוגיה עובדות יחד התוצאה היא מרחב עירוני איכותי, מתפקד, מכיל ועמיד יותר למשברים.

על רקע תובנות אלו שרטטה פרופ’ טלי חתוקה, ראשת המעבדה לתכנון ועיצוב עירוני באוניברסיטת ת”א, את המסגרת המושגית והנורמטיבית של ערי המחר והצביעה על שלושה מישורים מרכזיים שבהם הדיגיטציה משפיעה על המרחב: מקומות וקני מידה, מערכות ושיתופי פעולה אזוריים ומנגנונים ומשילות. ברמת המקומות, הדיגיטציה מחזקת דווקא את קנה המידה השכונתי והמקומי ומחייבת מעבר לתכנון אסטרטגי שכונתי דינמי שיגיב לטלטלת המסחר המסורתי ויעודד תצורות פנאי ותעסוקה חדשות. ברמת המערכות, האתגרים המרכזיים  של חוסן עירוני, סביבה ודיור חורגים מגבולותיה של רשות בודדת ומחייבים קידום דחוף של שיתופי פעולה אזוריים ומטרופוליניים מבוססי רשתות ושיתוף משאבים. ברמת המנגנונים והמשילות, הציבה פרופ’ חתוקה תמרור אזהרה מפני הנטייה של רשויות להשתמש בפתרונות טכנולוגיים כחלופה למדיניות תכנונית כוללת. לנוכח אתגרים מורכבים של סיכוני פרטיות, הטיות אלגוריתמיות, קיטוב חברתי ואלימות היברידית, על הטכנולוגיה להוות כלי משלים בלבד ולא הפתרון עצמו. ברמה הערכית, היא ציינה כי עיר העתיד צריכה לאפשר גישה למשאבים וזכות לשנות את עצמנו, ותפקיד המתכנן להוביל את השינוי הזה בצניעות וברגישות.

פניה של מהפכת הדיגיטציה בעיר: בין ניכור אלגוריתמי ומאבקי זהות לרווחה חברתית

המושב הראשון של הכנס הציף את אחד האתגרים המרכזיים של ערי המחר: שילובן של טכנולוגיות אוטומציה ובינה מלאכותית (AI) בחיי היומיום, אל מול הצורך בשימור הגורם האנושי והחברתי. ד”ר אדר’ נירית פילוסוף הציגה את שינוי הפרדיגמה המוחלט במערכות הבריאות, שמול אתגרים משמעותיים של הזדקנות האוכלוסייה ומחלות כרוניות, משנות את התפיסה הפונקציונלית שלהן ועוברות מתכנון של בתי חולים ענקיים, ריכוזיים וסגורים לרפואה מבוזרת והיברידית המשלבת אמצעים וירטואליים וניטור מרחוק ופרוסה במרחב העירוני, השכונתי והביתי. התכנון העירוני הופך לשחקן מפתח בעיצוב סביבות חיים מקדמות בריאות, בהן המטופל מנווט בין שלוש זירות: הבית, הקהילה והשכונה והמרכז הרפואי. ואולם, כפי שהדגישה פילוסוף, חברות טכנולוגיה רבות נכשלות במשימה זו משום שהן מתעלמות ממאפייני המרחב הפיזי והחברתי המקומי. הדיגיטציה של מערכות הבריאות והעברתן אל הקהילה מדגישות ביתר שאת את הצורך בתכנון קפדני של המרחב הציבורי ושל ‘מקומות שלישיים’ החל מרמת סף הבית, דרך השכונה ועד לעיר כולה. מרחבים אלו מהווים עוגן קריטי לשמירה על חוסנו הפיזי והנפשי של האדם ויכולים לפצות על הניכור שמייצרת הסביבה האלגוריתמית.

ד”ר יערה ולצמן מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב שרטטה את השתלטות הניהול האלגוריתמי על עולם התעסוקה, מגמה המייצרת סמכות עיוורת, “קופסה שחורה”, שלוקחת מהעובד את היכולת לנהל משא ומתן ותקשורת אנושית. היא הפריכה את מודל ה-“51/49”, שגרס כי האדם תמיד יישאר הסמכות המפקחת העליונה. לדבריה, הנטייה הפסיכולוגית שלנו להסתמכות יתר על המכונה (Automation Bias) מייצרת “אזור קריסה מוסרי” שבו האחריות המוסרית והמקצועית מתמסמסת. כאן לטענתה נכנס תפקידו הקריטי של התכנון העירוני: ככל שהמרחב התעסוקתי הופך למבודד ומוכוון אלגוריתם, וככל שהאינטראקציות האנושיות מצטמצמות, עולה חשיבותו של תכנון ‘המרחב השלישי’ הציבורי בעיר (כגון בתי קפה וכיכרות עירוניות),¹ כזירה חיונית למפגש ולשמירה על כשירות קוגניטיבית, רגשית וחברתית של האדם.

אבל האם המרחב הציבורי יכול לתת מענה לאתגרים החברתיים שיוצרת הדיגיטציה? בעידן הנוכחי הקיטוב החברתי לא נעצר במרחב המקוון או התעסוקתי. ד”ר מריק שטרן תיאר את המציאות של המרחב הציבורי העירוני בעידן ה”פוסט-ליברליזם” כזירה של מאבקי זהות, שבה הפוליטיקה והאידאולוגיה המשתנות מעצבות ישירות את המרחב הפיזי. שטרן הצביע על שתי תגובות מנוגדות לעידן הליברלי: מחד, מגמות פרוגרסיביות של חזרה למקומיות, “פלייסמייקינג” ופוליטיקת זהויות, ומאידך, התבצרות שמרנית-דתית הדוחה את רעיונות הפלייסמייקינג הליברליים. הקבוצות השמרניות מתנגדות פעמים רבות ליצירת מרחבי שהייה ומבקשות למנוע מפגש ספונטני ולא מבוקר והן מבקשות לשלוט במרחב באמצעות סממנים פיזיים לאומיים ודתיים. מציאות זו באה לידי ביטוי בשלוש מגמות מרחביות: מאבק על זהות במרחבים סימבוליים, רה-סגרגציה והפרדה מרצון, והיווצרותם של מרחבי כלאיים (היברידיזציה) שבהם שימושים ועולמות שונים זולגים זה לזה.² המציאות המרחבית הזו מאתגרת את התפיסה שניתן לייצר מרחב הומוגני, מחייבת את המתכננים לפתח ‘סיבולת למגוון ואחרות’ (Otherness) ולשאול מה תפקיד המתכנן ביצירת פלטפורמות פיזיות המקלות על המפגש בין הקבוצות השונות.

להגיב בזמן אמת: המתכנן העירוני החדש בעולם של סימולציות ותכנון אדפטיבי

המושב השני של הכנס עסק בכלים הטכנולוגיים החדשים בפרקטיקה התכנונית, המשנים את כללי המשחק ומגדירים מחדש את תפקידו של המתכנן העירוני. אם עד היום המתכננים טבעו בנתונים מפוזרים בעודם צמאים לתובנות, ויצרו בעיקר מסמכים סטטיים שהתיישנו מיד עם פרסומם (כמו סקרים תכנוניים, תוכניות בנין עיר ומסמכי מדיניות), כיום הם נדרשים לנהל מציאות דינמית ולעבור לחשיבה אסטרטגית ואדפטיבית, המבוססת על סימולציות אורבניות המאפשרות את חיזוי צורכי העיר, אופטימיזציה של המרחב והקצאת משאבים בזמן אמת.

יגאל מונטנר, מנהל קבוצת מומחי GIS בסיסטמטיקס, הציג את קפיצת המדרגה ממיפוי GIS סטטי למערכות בינה מלאכותית מרחבית (GeoAI) המאפשרות אוטומציה של משימות מורכבות, ביצוע ניתוחים וקבלת החלטות מבוססת נתונים עדכניים מהשטח. כך למשל, פרויקט עבור עיריית ירושלים סיווג באופן מדויק שימושי קרקע מתוך תצלומי אוויר ואיפשר חישוב מיידי של מדדי הליכתיות, ניהול נגר ומניעת הצפות ומודלים של איי חום והצללה.³  עמוד תווך נוסף הוא תחום התכנון היוצר (Generative AI) והאדריכלות האלגוריתמית, המאפשרים לבצע אופטימיזציה של המרחב העירוני, לאזן בין אילוצי חוק וצרכי אוכלוסייה, לייצר חלופות תכנוניות והדמיות במהירות שטרם הכרנו, וכן לשפר את היכולת לשתף את הציבור. בחזית נוספת, הציג מונטנר כיצד מודלי שפה (LLM) מאפשרים דמוקרטיזציה של הרגולציה באמצעות שיח חופשי עם מסמכים תכנוניים לשם קבלת תשובות סטטוטוריות אמינות.

יישום מרשים לגישה זו הודגם בפרויקט ‘עולים כיתה’ לתכנון אסטרטגי מבוסס נתונים של עיריית תל אביב-יפו שהוצג על ידי רועי עברי, מתכנן ערים ומנהל תחום GIS ותמנע חורגיס גולן, מתכננת ערים ביחידה לתכנון אסטרטגי במינהל הנדסה בעיריית ת”א. הפרויקט נועד לשבור את “חומות המידע” בין מחלקות העירייה וליצור בסיס נתונים גיאוגרפי ואחוד המשלב נתוני תב”ע, רישוי, ארנונה ומרשם תושבים. המערכת החדשה מספקת מבט דינמי על מלאי הזכויות, מרמת המאקרו ועד לרמת החלקה הבודדת. כוחה הודגם ברובע 4, שם הציפו הנתונים “צונאמי” תכנוני: בעוד שנתוני הארנונה הראו ירידה זמנית עקב הריסות של פרויקטים להתחדשות עירונית, מסד הרישוי חשף קידום של למעלה מ-6,000 יחידות דיור בשלבי בנייה שונים. מידע זה הוזן ישירות למערכת תחזית התלמידים העירונית, המאפשרת לחזות בדיוק של חמש שנים קדימה היכן ובאיזו כמות יידרשו כיתות לימוד חדשות, ואף לאיזה זרם חינוכי. מהלך זה ממחיש הלכה למעשה כיצד סימולציות אורבניות יכולות לשפר את הקצאת המשאבים וההיערכות התכנונית העירונית.

כוחו הקריטי של ארגז הכלים החדש מתגלה ביתר שאת בשעת חירום. אדר’ מירב בטט מנהלת מעבדת NUR, ואדר’ יונתן כהן, המנהל הטכנולוגי של מעבדת NUR, הציגו את פרויקט ‘עיר מקלט’ להתמודדות עם פערי המיגון בכפרים הלא מוכרים בנגב – סביבה לא פורמלית, נטולת תוכניות בנין עיר, כתובות או מידע רשמי ונעדרת תשתיות מיגון. כדי להתגבר על היעדר הנתונים הם השתמשו במודל למידת מכונה (Machine Learning) של מיקרוסופט ומיפו כ-60,000 מבנים במרחב מתצלומי אויר. הם סיננו מתוכם את מבני מגורים באמצעות ניתוח גיאומטרי סטטיסטי והצליבו אותם עם זיהוי של 400 המיגוניות הקיימות בשטח.⁴ המערכת תרגמה את זמני ההתרעה של דקות בודדות להגדרה של ‘מחסה אפקטיבי’ במרחק של רדיוס נגישות פיזי של 350 מטרים. על בסיס זה, הורצו מודלים של ניתוח אשכולות ((Cluster Analysis שקבעו תיעדוף חכם למיקומן של מיגוניות חדשות באופן שיגן על מקסימום תושבים בצורה היעילה ביותר. כיום הפלטפורמה הפתוחה משמשת כלי עזר לקביעת מדיניות רציפות תפקודית במשרדי הממשלה והכנסת, ואף הובילה לפניות ליישום מודלים דומים מערים נוספות כגון בית שמש וגדרה.

בהמשך לכך, מחקר משותף של פרופ’ יעל אלואיל וד”ר יפתח אשכנזי ממעבדת המגורים בטכניון ושל פרופ’ משה לביא ממעבדת אליהו באוניברסיטת חיפה בשיתוף פעולה עם הרשויות המוניציפליות של נהריה וגדרה, הציג פלטפורמת AI שנועדה במקור לפתור את “פרדוקס המידע התכנוני” בהתחדשות עירונית: יש שפע של מידע הפתוח לציבור אך הוא מבוזר, סותר ומורכב להבנה, דבר המייצר חוסר אמון ומקשה על הציבור והמתכננים. הפלטפורמה שפיתחו מסוגלת לקרוא ולפרק מסמכי תכנון מורכבים המשלבים טקסט ותשריטים במטרה לספק תמונת מצב של פוטנציאל הבינוי במגרש מסוים. במהלך תקופת הלחימה האחרונה הם זיהו כי המערכת יכולה לספק מענה קריטי לכוחות ההצלה בשטח בעת פגיעת טילים במבנים, ופיתחו שכבת חירום המאתרת בזמן אמת את היתר הבנייה הרלוונטי מתוך תיק הבניין העירוני ומפרקת אותו לשרטוטים נגישים וברורים הישר לטאבלט או לסמארטפון. כוחות ההצלה יכולים לשאול בזמן אמת את המערכת בשפה חופשית שאלות מצילות חיים כגון “האם יש ממ”ד או מקלט בבניין שנפגע, והיכן הוא ממוקם?”, “באיזו קומה ממוקמת דירה מספר 4?” או לבקש מודל דינמי לניווט רחפני חילוץ בתוך מבנה פגוע. שיתוף הפעולה הזה מייצר פריצת דרך של ממש ברציפות התפקודית של המידע התכנוני מניהול שגרה למענה מציל חיים בחירום.

הענקת פרסי לבנטר לתכנון עירוני: ציון עשייה משפיעה ופורצת דרך

הכנס נחתם באופן חגיגי עם טקס ההכרזה על הזוכים בפרסי לבנטר לתכנון עירוני בשלושה מסלולים: תכנון המרחב הציבורי, חדשנות בתכנון עירוני וקידום מרחבים אזוריים ומטרופוליניים. בכך בא לידי ביטוי חזונו של יואב לבנטר ז”ל לחיבור בין החופש המחשבתי של האקדמיה ולחקר גבולות הידע ליכולת היישום בשטח של המגזר הפרטי והציבורי, כפי שציין בדבריו עודד לבנטר, מנכ”ל סיסטמטיקס.

במרכז הטקס עמדו שלושה פרויקטים פורצי דרך: במסלול תכנון המרחב הציבורי זכה פרויקט ‘פארק הסופרים’ בבאר שבע בתכנון משרד צורנמל טורנר אדריכלי נוף, שהוכיח כיצד תכנון רגיש הופך אזור מוזנח למחולל קהילה ומפגש. במסלול חדשנות בתכנון עירוני זכה פרויקט ‘עתיד המסחר’ של עיריית תל אביב-יפו בשיתוף חברת Build המציג מדיניות תכנונית מבוססת דאטה למסחר עירוני שמטרתה התמודדות עם טלטלת המסחר המקוון והשפעותיה על הרחוב והשכונה. במסלול לקידום מרחבים אזוריים ומטרופוליניים הוענק הפרס לפרויקט ‘מרחב הסכמה’ בחבל תקומה של מעבדת NUR, יוזמה חדשנית לרתימת הקהילה ושיתוף הציבור בתהליכי התכנון והשיקום של בתיהם בעוטף עזה באמצעות שילוב מתודולוגי יוצא דופן של מדיות דיגיטליות, מודלים פיזיים וכלים אינטראקטיביים.

הפרויקטים הזוכים ייסקרו בהרחבה בסדרת רשימות מיוחדת שתתפרסם כאן באורבנולוגיה.

את הכנס נעל ד”ר יואב לרמן, שהגדיר את האירוע “לא רק במה מקצועית, אלא תחילתה של מסורת חשובה וסרגל כיול חיוני לתחום התכנון העירוני בישראל”. כנס ‘קוד העיר’ הראשון הוכיח כי כשהאקדמיה יורדת אל השטח, וכשהטכנולוגיה פוגשת את הרגישות האנושית, התוצאה היא תכנון המייצר מרחב עירוני חסון, חכם ואנושי יותר.