מיכל טורנר וורדית צורנמלפרויקט פארק הסופרים בשכונה ב’ בבאר שבע בתכנון משרד צורנמל טורנר אדריכלות נוף תרגם את מושג ה’ספרייה’ למערכת מרחבית פתוחה של גילוי, שיטוט ומפגש. הפרויקט, שזכה בפרס לבנטר לחדשנות בתכנון המרחב הציבורי בכנס ‘קוד העיר’ 2026 של המעבדה לעיצוב עירוני, ממחיש כיצד תכנון נופי רגיש לאקלים ולקהילה המקומית יכול לאחות את המרקם השכונתי ולהפוך אזור מוזנח למחולל קהילה. הפארק הליניארי, המעוצב כמערכת רציפה ומשתנה המחברת בין מוקד ציבורי לאזורים אינטימיים, מהווה מעין “מתנ”ס ללא קירות”, מרחב פתוח לפעולה שהחיים השכונתיים זולגים אליו באופן טבעי.
התכנון של פארק הסופרים נולד מתוך מחשבה על המרחב הציבורי כעל מסגרת פתוחה לפעולה: מקום שמאפשר לאנשים שונים למצוא לעצמם צורת שימוש אישית בתוך מערכת משותפת, ומסוגל להכיל בו זמנית שיטוט, מפגש, אינטימיות, פעילות קהילתית ושימושים יומיומיים אגביים. במובן זה, מושג ה’ספרייה’ עניין אותנו פחות כאובייקט ויותר כמצב מרחבי. ספרייה כמקום של גילוי, חיפוש, סקרנות, שקט ומפגש. מקום שאנשים עשויים להיכנס אליו ללא מטרה אחת ברורה ולהשתהות בו בדרכים שונות.
כאשר ניגשנו לתכנון פארק הסופרים במסגרת תחרות שקיימה עיריית באר שבע ל”חידוש שדרות הסופרים”, נחשפנו לרצועת פארק צרה ומוארכת של כ 30 דונם בלב שכונה ב’ הוותיקה, שמתרחבת כ’פעמון’. רחובות קטנים חודרים אליה ממקומות שונים, רחובות מרכזיים יותר חוצים אותה, וביניהם מתקיימת מערכת בלתי פורמלית של שבילים ותנועה יומיומית. שטח התכנון היה חלק משרידי תפיסת “עיר הגנים” של באר שבע, תפיסה שיצרה לאורך השנים לא מעט נתקים וחללים חסרי הגדרה בתוך המרקם העירוני.
כבר בביקור הראשון במקום היה ברור ששטח התכנון אינו מקשה אחת. חלקו העליון היה אינטימי, מוצל ומופנם יחסית, תחום בין בתי מגורים, בתי כנסת ומוסדות ציבור קטנים. למרות היעדר אופי מובהק, היה בחלק הזה קסם שנבע בעיקר מקנה המידה שלו ומהעצים הוותיקים הרבים שצמחו בו. בעיר כמו באר שבע, לעצים בוגרים ולצל שהם מייצרים יש משמעות מרחבית וחברתית עמוקה. הם אלה שמשכו אנשים החוצה גם כשהמרחב עצמו כמעט שלא הציע סיבה ממשית לשהות בו.
בהמשך נפתח שטח התכנון אל חלק תחתון רחב וחשוף בהרבה. שם קנה המידה האינטימי של השכונה כמעט התפרק, והמרחב הפך פתוח מאוד, לא מוגדר וחשוף לשמש. לצד זאת, דווקא החלק הזה היה קרוב יותר לבית הספר הסמוך ולרחוב מרכזי יותר, חלק מהטבעת העירונית של באר שבע, ולכן נשא גם פוטנציאל ציבורי רחב יותר. כבר בשלבים הראשונים היה ברור לנו ששני חלקי הפארק צריכים לפעול באופן שונה, אך כחלק ממערכת מרחבית אחת בעלת זהות רציפה, שמגיבה למצבים השונים לאורכו של האתר.
המקום לא היה פארק פעיל במובן המקובל של המילה, אך כבר מהתרשמות בשטח ניתן היה לזהות רמזים לפעילות שחיפשה מקום להתרחש בו. בשכונה ב’ מתגוררת אוכלוסייה ותיקה לצד אוכלוסייה צעירה, מתחלפת וסטודנטיאלית, הניזונה מקרבה לאוניברסיטת בן גוריון ובית החולים סורוקה. דירות קטנות, מגורי שותפים, מוסדות ציבור שכונתיים ומרחב ציבורי חסר הגדרה יצרו מצב שבו פעילויות יומיומיות “זלגו” אל החוץ, גם אם באופן חלקי ולא מאורגן. בקרבת שטח התכנון פעלו בתי ספר, גני ילדים, בתי כנסת והספרייה העירונית, אך כמעט ללא זיקה ממשית למרחב הפתוח עצמו. ניתן היה לזהות את הפוטנציאל, את החיפוש אחר מקום אישי בתוך המרחב הציבורי, אחר אינטימיות, שקט, מפגש או פעילות, עבור תושבים המתגוררים לעיתים בדירות קטנות וצפופות.
לצד הניתוח הפיזי של האתר, ההצעה התכנונית שלנו ל’פארק הסופרים’ נבעה גם מפרשנות של הסיטואציה העירונית שנוצרה סביבו. רצינו לייצר מרחב בעל זהות ברורה שיצליח לחבר בין הפעילויות, האוכלוסיות והפוטנציאלים שכבר התקיימו במקום באופן חלקי ומפוזר. במובן זה, האתגר התכנוני לא היה רק חידוש פיזי של הפארק, אלא יצירת מסגרת מרחבית שתאפשר למרחב הציבורי להפוך לחלק פעיל ומשמעותי יותר בחיי השכונה.
אל תוך הקריאה הזו נכנסה גם בקשת העירייה במסגרת התחרות להתייחס לשם המקום, “שדרות הסופרים”. בשכונה ב’ רחובות רבים נקראים על שמם של סופרים ומשוררים, והאפשרות המתבקשת הייתה ליצור התייחסות סימבולית ישירה באמצעות ציטוטים, סמלים או אלמנטים ספרותיים מובהקים. אנחנו בחרנו להתייחס לשם באופן מופשט, כטריגר רעיוני ולא כנושא סימבולי. פארק הסופרים נולד מתוך ניסיון להרחיב את מושג ה“ספרייה” כמקום של גילוי, חיפוש, סקרנות, מפגש ושקט. לא ספרייה כאובייקט סמלי, אלא מערכת מרחבית המאפשרת מגוון שימושים, רמות שונות של אינטימיות ומצבים משתנים של שהייה ומפגש.
מושג הספרייה סימן עבורנו אפשרות לייצר מרחב של שיטוט, עלעול, מפגש וסקרנות. מרחב למצוא בו מקום – למפגש אנושי ולשימוש אישי בתוך מרחב משותף. בדומה ליוזמות אחרות מאותן שנים שביקשו להוציא את פעולת הקריאה אל תוך המרחב הציבורי, כמו ספריית גן לוינסקי בתל אביב (‘ארטים’ ואדר’ יואב מאירי, 2009) או ספריות חוץ זמניות בירושלים בשיתוף בצלאל ועיריית ירושלים (2007 ואילך), גם כאן הספרייה נתפסה כמנגנון עירוני וקהילתי ולא רק כמקום לאחסון ספרים.
התכנון ביקש לייצר פלטפורמה גמישה, מאפשרת ומשתנה, כזו שמעצימה תהליכים שכבר התקיימו בשטח ומזמינה מפגשים בין אוכלוסיות, פעילויות פורמליות וספונטניות ויצירת קהילה. במובן זה, הפארק תוכנן כמרחב פתוח לפעולה, כזה שיכול להפוך עם הזמן למעין מרכז קהילתי ללא קירות, מתנ”ס עירוני פתוח המתנהל מתוך עצמו ומתוך המשתמשים בו.
(צילומים: צורנמל טורנר אדריכלות נוף – ניר כפרי)
אזורי הפעילות בפארק עוצבו בהשראת “מדפי ספרייה” החודרים אל תוך הטופוגרפיה הרכה וההמשכית של הפארק ומגדירים מקומות שהייה, הצללה, משחק ומפגש. “מדפי הספרייה” תורגמו למערכת ליניארית של אלמנטים מרחביים היוצרים כניסות, אזורי ישיבה, במות קטנות ומעברים. במקומות מסוימים הם מגדירים גבול חלקי, במקומות אחרים הם מייצרים אינטימיות או מסמנים מוקדי פעילות. המערכת נפרשה לאורך הפארק באופן המאפשר קריאות שונות של המרחב ובהתאם גם שימושים מגוונים ומשתנים לאורך הזמן.
ההתערבות החדשה במקום השתלבה בהחלטה לשמר את העצים הוותיקים בפארק, כחלק מהרצון לנצל את הפוטנציאל הקיים של המקום ולהציע פרשנות חדשה למה שכבר מתקיים בו. מערכת השבילים תוכננה כך שתנוע בין העצים הקיימים, תיהנה מהצל שהם מייצרים ותיצור חוויית הליכה זורמת ואינטואיטיבית. במקום מערכת היררכית של צירים ראשיים ומשניים, נוצרה רשת הליכה המחברת בין הכניסות המרובות לפארק כמערכת אחת רציפה. התנועה בפארק תוכננה כפעולה יומיומית, אגבית כמעט, כזו שמאפשרת לעבור, להשתהות, לסטות מהדרך או לעצור בצל או באחד המוקדים שמציע התכנון. לצד שימור העצים הקיימים ניטעו עצים חדשים רבים שחיזקו את מערכת ההצללה והמשיכו את האופי הנופי של המקום.
בלב הפארק מוקמה ספריית חוץ, שהוצעה כבר בשלב התחרות כאלמנט מרכזי המחבר בין שני חלקי הפארק ומעניק זהות לנקודת המפגש המרכזית שלו עם השכונה. לאחר הזכייה תוכננה הספרייה בשיתוף צוות הספרייה העירונית הסמוכה. המחשבה הייתה לייצר מידוף המגן על הספרים מתנאי מזג האוויר, מאפשר פתיחה וסגירה ויוצר מרחב לעיון, בחירה, קריאה ומפגש. הספרייה עצמה “מתפרקת” אל תוך הפארק באמצעות מגוון של מצבי ישיבה, שהייה והתכנסות, כך שהגבול בין מבנה הספרייה לבין המרחב הציבורי שסביבו נותר פתוח וגמיש. בפועל, מעבר לפעילות סביב הספרים עצמם, הספרייה הפכה לנקודת ציון עירונית שסביבה מתקיימות פעילויות מגוונות: מפגשים, עבודה עם מחשבים ניידים, קבוצות אימון, התכנסויות וצילומים.
תוך כדי עבודת התכנון המפורט התפתח, בשיתוף העירייה, שיח עם מוסדות ויוזמות שפעלו סביב הפארק. צוות בית הספר הנושא לפארק, ביטא רצון במרחב חיצוני שיוכל לשמש להתכנסויות, מופעים מוזיקליים קטנים ופעילות משותפת מחוץ למבנה בית הספר. מתוך הדיאלוג הזה הורחב אזור ההתכנסות שנכלל בהצעה המקורית והפך למרחב רב תכליתי שיכול להכיל מגוון שימושים, ממופעים ואירועים קהילתיים ועד לפעילות יומיומית בלתי פורמלית. כיום מתמקמות במרחב ה’במה’ הלא פורמלית שתכננו קבוצות אימון וספורט המשתמשות בסיטואציה התיאטרלית שנוצרה בלב הפארק.
האמפי (צילומים: צורנמל טורנר אדריכלות נוף – ניר כפרי)
בשלב מתקדם יותר שודכה לפרויקט גם יוזמה מקומית להקמת ‘יער מאכל’ קהילתי. בשיתוף עם היוזמה נוצרה דופן רכה יותר המתווכת בין אזורי הפעילות האינטנסיביים של הפארק, מתקני המשחק וההתכנסות, לבין בתי המגורים הסמוכים. מעבר לתפקידו הנופי, המהלך יצר חיבור קהילתי משמעותי למקום. באחת מפעילויות ט”ו בשבט הראשונות שנערכו בפארק ניטעו עצי הפרי יחד עם תלמידים, שכנים ותושבים מהאזור, פעולה שיצרה תחושת שייכות וקשר ישיר למקום המתחדש.
מהלכים אלה השתלבו בתפיסת התכנון הכוללת של הפארק, שהתבססה על יצירת רצף מרחבי המאפשר חפיפה בין פעילויות שונות וקריאות משתנות של המרחב. במה יכולה להפוך למתחם יוגה, אזור משחק למרחב התכנסות קהילתי, ורצועת דשא פתוחה לאירוע שכונתי או לפעילות של מוסדות החינוך הסמוכים. לאורך השנים הפארק החל לארח מגוון רחב של שימושים ויוזמות: שיעורי יוגה ופילאטיס, אירועי קהילה, צילומי חתונה, מפגשי סטודנטים ופעילויות של בתי ספר וגני ילדים. מוסדות הציבור שפעלו לצד הפארק החלו ‘לזלוג’ אליו כחלק מהפעילות היומיומית שלהם, ובתי עסק קטנים שנפתחו בסביבתו החלו להשתמש בו כהמשך בלתי פורמלי של המרחב המסחרי והקהילתי.
בפרספקטיבה של הזמן שחלף מאז השלמת הפרויקט, שנים שכללו גם תקופות של קורונה ומלחמה, ניתן לראות כיצד הפארק ממשיך לשמש כמוקד פעילות יומיומי עבור אוכלוסיות שונות בעיר. חללים רבים שעמדו ריקים ומוזנחים שנים רבות הפכו לבתי קפה ולחללי סטודיו, עסקים קטנים החלו לפנות אל המרחב הציבורי במקום להפנות לו עורף, והשכונה החלה למשוך אליה גם אוכלוסייה צעירה ומשפחות המבקשות לקבוע בה את ביתן לאורך זמן. פארק הסופרים הפך למוקד ברור של פעילות, מפגש וזהות מקומית.