השינוי הכלכלי-חברתי בקיבוצים והקשר לחוסן לקהילתי במלחמת חרבות ברזל

האם במבחן התוצאה של משבר קיצוני, הערבות ההדדית השיתופית היא עוגן שמציל את הקהילה, או משענת קנה רצוץ שיוצרת תלות ומקשה על ההסתגלות? ברשימה הקודמת בחנו את מושג החוסן הקהילתי מזווית תיאורטית ואסטרטגית, ועמדנו על חשיבותו בגיבוש תוכניות פעולה מקומיות. רשימה זו ממשיכה את הדיון ובוחנת את הקשר המורכב שבין המבנה החברתי-כלכלי של קהילה לבין יכולתה לבנות ולשמר חוסן קהילתי. על רקע התמורות ההיסטוריות בתנועה הקיבוצית – מהמודל השיתופי ועד לתהליכי ההפרטה, הרשימה מנתחת כיצד משפיעים דפוסי הבעלות, ניהול המשאבים וההון החברתי על ההתמודדות הקולקטיבית של החברים. דרך השוואה בין מקרי הבוחן של קיבוץ סאסא השיתופי לבין קיבוץ יפתח המופרט במהלך פינויים במלחמת “חרבות ברזל”, תיבחן תפיסת החוסן, הלכידות והאדפטציה בהתאם למבנה הקהילה.

ברשימה זו אתמקד אדון בבחינת הקשר בין המבנה החברתי-כלכלי של קהילה לבין בניית החוסן הקהילתי בעתות משבר ואשאל כיצד משפיע המבנה החברתי-כלכלי של הקהילה על בניית החוסן הקהילתי בזמן משבר? בנוסף אתמקד בארבע שאלות משנה: מבנה כלכלי: כיצד השפיעו המודלים הכלכליים השונים (שיתופי/מופרט) על יכולת ההתמודדות של החברים עם אתגרי הפינוי? מנגנונים חברתיים: אילו מערכות קהילתיות קיימות סייעו בבניית החוסן, ומהן המערכות שנדרשו להיווצר במהלך המשבר? השתתפות: כיצד תרמה מעורבות החברים בקבלת החלטות ובפעילות קהילתית בזמן המשבר לחוסן המשותף? אדפטציה: באילו דרכים באה לידי ביטוי יכולת ההסתגלות של הקיבוצים השונים, וכיצד זו השפיעה על תהליך ההתאוששות?

באומה הישראלית שבדרך, הקיבוץ היה “היהלום שבכתר” אך ההיסטוריה של התפתחות התנועה הקיבוצית היא גם היסטוריה של דלדול מלאי ההון החברתי של הקהילה הקיבוצית . לשינויים בחברה הישראלית היו השפעות מרחיקות לכת על אופייה של המערכת הקיבוצית. מבחינת המבנה החברתי כלכלי ניתן לאפיין את השינוי בחברה הישראלית כמעבר מכלכלת קיום כמעט פרימיטיבית לכלכלת שוק. ההתפתחות הכלכלית שחלה בעקבות הביקוש המוגבר למוצרים חקלאים, שנבע מגידול האוכלוסייה העירונית עם העלייה הגדולה לאחר קום המדינה, אפשרה וגם דחפה את הפיכת הקיבוצים ממשקים העוסקים בעיקר באספקת צורכיהם של המתיישבים, למרכיבים בלתי נפרדים של השוק הישראלי ואף של השוק הבינלאומי¹.

במחצית השנייה של שנות ה-80 נעלמה היציבות שאפיינה את העשור הקודם, והתנועה הקיבוצית נקלעה למשבר פיננסי חמור. הגורם המיידי למשבר היה המיתון הכלכלי ונפילת הבורסה הישראלית בתחילת שנות ה-80. עם זאת, המשבר פגע בתנועה הקיבוצית בחומרה יוצאת דופן עקב שילוב מספר גורמים נוספים. הבולט שבהם היה ניצחונה של מפלגת הליכוד הימנית בבחירות 1977 – לראשונה בתולדות ישראל. כל עוד מפלגת העבודה הייתה בשלטון, נהנתה התנועה הקיבוצית מתמיכה מדינתית בצורת סובסידיות, השקעות ונגישות לאשראי זול. זאת משום שרוב הקיבוצים הוקמו באזורי ספר וגבול, ותפסו תפקיד מרכזי בביטחון הלאומי של ישראל. בשנת 1986 התארגנה קבוצת דמויות מפתח בתנועה הקיבוצית תחת השם “הקיבוץ החדש”, שדחפה לרפורמות ולהפרטה בקיבוץ. קבוצה זו קיימה סמינרים, פרסמה מניפסטים ותכניות, והציעה שירותי ייעוץ לקיבוצים בודדים במשבר. היא ניהלה מאבק פוליטי ואינטלקטואלי למען ההפרטה בתוך התנועה הקיבוצית, ובתחילת שנות ה-90 הצליחה לזכות במזכירות התנועה הקיבוצית הגדולה, התק”ם. בתחילת שנות ה-90 החלו קיבוצים ברחבי התנועה הקיבוצית להפריט. לא כל הקיבוצים הופרטו, ולא כולם עברו את התהליך באותו קצב או באותה מידה. היו שלוש תחנות עיקריות בתהליך ההפרטה: הפרטת השירותים, הנהגת שכר דיפרנציאלי, והפרטת הנכסים (נדל”ן ואמצעי ייצור)².

הקיבוץ היה בעבר סמל של שוויון ודמוקרטיה וזמן רב נחשב לדגם אידיאלי של “החברה הטובה”.  ההסדרים המוסדיים שאפיינו שנים רבות את המערכת הפוליטית של הקיבוץ מנעו צבירה של עוצמה בידיה של קבוצת אנשים קטנה ואפשרו את השתתפות החברים בניהול העצמי של ענייני הקיבוץ.

הדבר נעשה באופן הבא:

(1) קבלת החלטות ישירה על ידי כל החברים, בכל הנושאים החשובים, באמצעות האסיפה הכללית

(2) פיזור הסמכות בין מספר רב של נושאי תפקידים וועדות ציבוריות.

(3) תחלופה בתפקידים הניהוליים. תמורות שהתחוללו ביישוב הקיבוצי גרמו ליצירת היררכיות ולהגדלת המרחק החברתי בין חברים לבין עצמם ובין תת-קבוצות באוכלוסייה³.

בימים כתיקונם הציפייה מחברים בארגון או קהילה היא להתנהגות אזרחית טובה. התנהגות אזרחית טובה מבטאת את נכונותו של הפרט לתרום באופן ספונטני לסביבתו מבלי לצפות לתגמולים ישירים כלשהם. בעולם העבודה מבטאת התנהגות אזרחית תמיכה ביעדי הארגון ובחבריו, וביצוע רצוני של פעולות המסייעות לארגון מעבר לדרישות הפורמליות. נשאלת השאלה: מה קורה בעת משבר? יש במשבר יסוד של הפתעה, איום על המערכת וקוצר זמן לקבלת החלטות. תוצאות המשבר תלויות במידה רבה במשאבים העומדים לרשות הקהילה, אך יעילות השימוש המשותף של המשאבים הקיימים נגזר מחוסנה החברתי של הקהילה. כללית, אפשר להגדיר “חוסן חברתי”( Social Resilience )  ביכולתן של קבוצות או קהילות להתמודד עם לחצים או הפרעות חיצוניים הנובעים משינויים חברתיים, פוליטיים או סביבתיים⁴.

השינויים שהונהגו בעשורים האחרון גרמו להתהוות מערכת יחסים חדשה בין החברים לבין עצמם, וביניהם לבין הקיבוץ, אשר לרוב משקפים תפיסות נבדלות של מהות הקיבוץ. השינויים העמוקים גורמים לפיחות הולך וגובר ברמת ההון החברתי של הקהילה, כי ההסדרים החדשים משנים את התנאים ליצירתו של הון חברתי חדש. לעומת זאת, השינויים משקפים גם פיחות במלאי ההון החברתי שהיה קיים בקיבוץ. יש שינויים שלא היו מתקבלים ברמת הסולידריות שהייתה קיימת בשנים קודמות ולא התרחשו במשברים, חריפים לא פחות, שעברה התנועה הקיבוצית. בכל המרכיבים של ההון החברתי, טווח הקהילה הכלולה בתפיסה ­התאמת אינטרסים, שאפשר לתת בה אמון, תחושת דמיון, אפשרות לשיתוף פעולה והנכונות להושיט עזרה ­הולך ומצטמצם ככל שהשינוי עמוק יותר . גם מידת הנכונות לפעול למען החברה הולכת ויורדת ככל שהקיבוץ ביצע שינוי עמוק יותר.

קיבוץ סאסא וקיבוץ יפתח: משבר ותקומה

הדיון שלהלן מבקש לחבר בין ממצאי השטח שנאספו בשאלונים לבין מסגרת התיאוריה הקיימת בספרות המחקר, תוך התמקדות בהשפעת המבנה החברתי-כלכלי על חוסן קהילתי בזמן משבר. הנתונים מהקיבוצים סאסא (שיתופי) ויפתח (מופרט), אשר פונו במהלך מלחמת “חרבות ברזל”, מציעים תובנות ייחודיות על האופן שבו מודלים כלכליים, רשתות תמיכה חברתיות, מאפייני השתתפות ויכולות הסתגלות משפיעים על יכולת ההתמודדות הקולקטיבית. ממצאים אלה ייבחנו לאור המודלים התיאורטיים המרכזיים שהוצגו בסקירת הספרות.

ראשית כל, אחת השאלות הראשונות שבחנתי הייתה המיקום של הנשאלים בזמן הפינוי לפני שמתייחסים לנתונים הקשורים לשאלות המשנה, מבחינה של הנתונים הללו ניתן ללמוד קודם כל על כך שבקיבוץ סאסא שהינו קיבוץ שיתופי רוב האוכלוסייה (שענתה על השאלון) התמקמה ביחד למשך תקופת הפינוי. המיקום הפיסי של החברים בקיבוץ יכול להשפיע המענה לשאלות הנוגעות לחוסן הקהילתי.

לפני שמתייחסים לשאלות המשנה של המחקר, הנסקרים נשאלו על האופן בו היו מגדירים את המושג חוסן קהילתי. ניתוח ההגדרות שמסרו חברי הקיבוצים למושג ‘חוסן קהילתי’ מעלה כי רובם מדגישים את יכולת ההסתגלות, הגמישות, המשכיות התפקוד, הערבות ההדדית והלכידות החברתית – מרכיבים העולים בקנה אחד עם הספרות התיאורטית בתחום ⁵ מעניין לציין כי בתשובות רבות מופיעה גם חשיבות החזרה לשגרה ותחושת השייכות, וכן דגש על השתתפות פעילה ויוזמה קהילתית, המהווים ביטוי למעורבות אזרחית ולתחושת שליטה. יחד עם זאת, חלק מהנסקרים הדגישו היבטים ייחודיים, כמו מדידת החוסן לפי מספר החברים שישובו לקיבוץ, או שלילת קיומו של חוסן קהילתי לעומת חוסן אישי – דגשים המעשירים את הדיון ומדגישים את הרב-ממדיות של המושג.

בהתייחס להשפעת המבנה הכלכלי של הקיבוץ על החוסן הקהילתי בזמן המשבר, ניתן למקד את הדיון בשתי שאלות עיקריות שנכללו בשאלון.

השאלה הראשונה עסקה בהשפעתו הישירה של המבנה הכלכלי על ההתמודדות עם המשבר. מהממצאים עולה כי נשאלים מקיבוץ סאסא הציגו ממוצע גבוה יותר ביחס לתפיסת תרומת המבנה הכלכלי, אם כי סטיית התקן במקרה זה הייתה גבוהה, דבר המעיד על שונות בתשובות. ממצא זה עשוי להעיד על כך שמבנה כלכלי שיתופי תורם לתחושת ביטחון ויכולת התארגנות בזמן חירום. נתון נוסף המחזק ממצא זה הוא שיעור גבוה של נשאלים (81%) ששהו עם הקהילה במהלך הפינוי. ממצא זה תומך בהשערה כי למבנה כלכלי-שיתופי יש תפקיד חשוב בבחירה הראשונית של מיקום פיזי לאחר התפתחות המשבר – ובפרט כאשר מדובר בפינוי יישוב שלם. בהקשר זה, ניתן להיעזר בתיאוריה של הובפול ⁶, הרואה בחוסן קהילתי לא רק את היעדר המשבר, אלא את היכולת לשמר משאבים קיימים ולפתח חדשים תוך יצירת “ספירלות חיוביות”. שהות משותפת של חברי הקהילה, המאפיינת קיבוצים שיתופיים, עשויה לתרום לשימור המשאבים הכלכליים, הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית.

כיצד השפיעו המודלים הכלכליים השונים (שיתופי/מופרט) על יכולת ההתמודדות של החברים עם אתגרי הפינוי?

השאלה השנייה בחנה את התרומה של המבנה הכלכלי לגמישות בהקצאת משאבים לצרכים שעלו במהלך הפינוי. גם כאן ניכר כי הממוצע בקרב נשאלי קיבוץ סאסא היה גבוה יותר. ממצא זה עולה בקנה אחד עם ממצאי ספרות המחקר, המצביעה על יתרונותיהן של קהילות שיתופיות בהתמודדות עם משברים – ובפרט ביכולת לגייס מימון פנימי ולבקש סיוע ממוסדות חיצוניים, לרבות המדינה⁷⁸.

במסגרת סקירת הספרות נמצא כי מרכיבים כגון הון חברתי, לכידות חברתית, יעילות קולקטיבית, תמיכה חברתית, תחושת אמון וקשר למקום קשורים באופן הדוק ליכולתה של קהילה להתמודד עם מצבי חירום ⁹.

בהתייחס לשאלת המשנה שבחנה את תרומת המערכות החברתיות לחוסן הקהילתי, נבחנה בין היתר השאלה: ” עד כמה הרגשת צורך במערכות תמיכה חברתית נוספות במהלך הפינוי?” ממצאי השאלון העלו כי הממוצע שניתן לשאלה זו היה גבוה יותר בקרב חברי קיבוץ סאסא, על אף אופיו השיתופי של הקיבוץ ועל אף שרוב חבריו שהו יחד במהלך הפינוי.

ממצא זה עשוי להעיד כי דווקא בקיבוץ שיתופי, שבו קיימות מערכות תמיכה ענפות בשגרה, קיים פער משמעותי יותר כאשר מערכות אלו אינן זמינות או אינן מתפקדות באופן מלא בזמן חירום. תחושת החסר עשויה להיות מוחשית יותר בקרב חברי קהילה רגילים לרמת תמיכה גבוהה, כאשר זו נפגעת. מנגד, תושבי קיבוץ יפתח, אשר חלקם התפנה בנפרד מהקהילה, ייתכן שמראש התבססו על מערכות תמיכה אישיות יותר ולכן לא ביטאו את אותו הצורך במסגרת הקהילתית.

עם זאת, חרף תחושת החסר שעלה בקרב חברי סאסא ביחס למערכות תמיכה נוספות, נמצא כי השירותים החברתיים שכן פעלו – לצד תחושת השייכות לקהילה – היוו גורם משמעותי בבחירתם של רבים להישאר עם הקיבוץ במהלך הפינוי. ממצא זה מחזק את ההבנה כי גם כאשר התמיכה החברתית אינה שלמה, עצם קיומה של תשתית חברתית חזקה מהווה עוגן מרכזי בשעת משבר.

כיצד תרמה מעורבות החברים בקבלת החלטות ובפעילות קהילתית בזמן המשבר לחוסן המשותף?

תהליכי השתתפות קהילתית רלוונטיים במיוחד במצבים בהם קולקטיב חווה אירוע חירום או אסון בעל השלכות רחבות ומשותפות .טראומה קולקטיבית עשויה להתרחש כאשר קבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף – חברתי, גאוגרפי או אחר – חווה אירוע ממשי או פסיכולוגי הנתפס כאיום קיומי, ומגיבה אליו באופן טראומתי.

מחקרים מראים כי כאשר אדם השרוי במצב של דחק משתתף בפעילות קהילתית שמטרתה שיפור המצב – הן שלו עצמו והן של אחרים הנמצאים בנסיבות דומות – חלים שיפורים במדדי הרווחה האישית שלו. זאת, גם אם אין בידו שליטה מלאה על הסיטואציה. דפוס זה נמצא תקף במצבים כגון אסונות טבע, מגפות ומשברים ביטחוניים, בהם עצם המעבר מתפקיד פסיבי לתפקיד פעיל ובעל השפעה – ולו ברמה מקומית – משיב לאדם תחושת שליטה ומשמעות, ומשפר את רווחתו האישית¹⁰.

ממצאי השאלונים מצביעים על כך שבשני הקיבוצים שנבדקו – סאסא ויפתח – תושבים רבים נטלו חלק בפעילויות קהילתיות במהלך תקופת הפינוי. ההשתתפות הפעילה הזו תרמה באופן מובהק לתחושת החוסן הקהילתי. מעניין לציין כי חרף ההבדלים במבנה החברתי-כלכלי של שני הקיבוצים, התחושות בנוגע להשפעה על תהליכי קבלת ההחלטות בזמן הפינוי היו דומות בין הקבוצות.

באילו דרכים באה לידי ביטוי יכולת ההסתגלות של הקיבוצים השונים, וכיצד זו השפיעה על תהליך ההתאוששות?

רוב ההגדרות העוסקות בחוסן קהילתי מתארות אותו כתהליך של הסתגלות חיובית לאחר הפרעה, מצוקה או מצב חירום. חוסן קהילתי נתפס כיכולת להסתגלות מוצלחת ולתפקוד אפקטיבי, חרף נוכחותם של גורמי סיכון משמעותיים, לחץ מתמשך או טראומה חמורה¹¹.

ניתוח התשובות שניתנו בשאלונים מעלה כי בשני הקיבוצים – סאסא ויפתח – תושבים העניקו הערכה גבוהה למנגנונים הארגוניים הפועלים בשגרה, וציינו את תרומתם ליכולת ההסתגלות בעת חירום. כמו כן, הודגשה הגמישות התפקודית שגילו הקיבוצים במהלך הפינוי, והיכולת להסתגל במהירות למציאות המשתנה.

עם זאת, לצד המנגנונים הקיימים, עלה צורך מובהק בהקמה של מנגנונים ארגוניים חדשים אשר יותאמו למציאות החרום הייחודית, ויענו על אתגרים שלא טופלו במסגרת הכלים השגרתיים של הקיבוץ. ממצא זה מעיד על הפער שבין ההתארגנות לשגרה לבין הצרכים הדינמיים שמציב מצב חירום.

מעניין לציין כי תושבי קיבוץ סאסא העניקו ציון נמוך יותר לתפקוד המנגנונים הניהוליים של הקיבוץ בזמן הפינוי, במיוחד בכל הנוגע ליכולתם להגיב לשינויים שנכפו על ידי המציאות. ייתכן כי עצם ההישארות הקבוצתית של רוב חברי הקיבוץ, על אף יתרונותיה, הביאה גם לחשיפה גבוהה יותר לקשיים תפקודיים ולמתחים פנימיים. המעבר החד ממצב של שגרה מאורגנת ומוכרת, למצב חירום כאוטי וחסר ודאות – עשוי היה להעצים את תחושת הפער, במיוחד בקהילה המתאפיינת בלכידות ובציפייה לרשת תמיכה מתפקדת.

קיבוצים בעיתות משבר

מממצאי השאלונים עלה כי למבנים הכלכליים והחברתיים של הקיבוצים הייתה השפעה משמעותית על הבחירה הפיזית בזמן הפינוי. מרבית חברי קיבוץ סאסא (קיבוץ שיתופי) שבחרו להישאר עם קהילתם בזמן הפינוי, ציינו כי המבנה הכלכלי והשירותים החברתיים שסיפק הקיבוץ תרמו לכך. על פי הספרות, אחד המרכיבים המרכזיים בחוסן קהילתי הוא היכולת להפגין גמישות בעת התמודדות עם שינויים. נתוני השאלונים מאששים זאת: המבנה החברתי-כלכלי של הקיבוץ השיתופי איפשר הקצאה גמישה של משאבים בהתאם לצרכים שצפו במהלך הפינוי, וכן קבלת החלטות מהירה ומבנית. כאשר ההון הוא קולקטיבי, ייתכן שהיכולת להגיב במהירות ולבצע התאמות מבניות זמניות גבוהה יותר.

הספרות גם מצביעה על כך שרשתות חברתיות צפופות, אינטראקציות תומכות ומערכות עזרה הדדית תורמות לחיזוק ההון החברתי – ובכך גם לחוסן הקהילתי. ואולם, למרות שחברי קיבוץ סאסא חיים בשגרה בתוך רשת חברתית תומכת וצפופה, רבים מהם דיווחו על צורך מוגבר במערכות תמיכה נוספות במהלך הפינוי. לעומתם, חברי קיבוץ יפתח (המופרט), לא הביעו צורך דומה. ממצא זה מדגיש את המורכבות של המעבר ממצב שגרה לחירום, ואת ההבחנה שבין חוסן אישי לחוסן קהילתי. בעוד שבקיבוץ השיתופי התמיכה החברתית הרחבה מהווה חלק אינטגרלי מהשגרה, במצב חירום עלולה להיווצר תלות דווקא במערכות אלה, אשר מתקשות לתפקד בתנאים משתנים. מנגד, חברי קיבוץ מופרט, המורגלים להתמודדות אישית ותמיכה בהתאם ליכולת הכלכלית האישית, עשויים דווקא לגלות יתרון במצבים שבהם אין הסתמכות על מערכת קולקטיבית. המחקר בחן את השפעת המבנה החברתי-כלכלי של הקהילה על בניית חוסן קהילתי בעת משבר, תוך התמקדות במרכיבים כלכליים, חברתיים, השתתפות קהילתית ואדפטציה. מהניתוח עולה כי מבנה קהילתי שיתופי תורם לגמישות בהקצאת משאבים ולקבלת החלטות מהירה בשעת חירום. עם זאת, נמצאו פערים בין חוסן קהילתי לשגרתי לבין חוסן קהילתי במצבי משבר: בקיבוץ שיתופי קיימת תלות גבוהה יותר במערכות תמיכה קולקטיביות, שעשויה להפוך לחולשה בעת משבר. לעומת זאת, בקיבוץ מופרט, שבו התמיכה מבוססת על יכולת אישית, ניכרה עצמאות גבוהה יותר. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות המבנה החברתי-כלכלי כגורם משפיע על יכולת הקהילה להסתגל, לשמר תפקוד ולהפגין חוסן בעת משבר.

עם זאת, יש להיזהר מהסקת מסקנות חד-משמעיות לאור מגבלות המחקר – גודל מדגם קטן, הקשר ייחודי של פינוי במלחמה, והבדלים תרבותיים בין הקיבוצים. ממצאים אלה תומכים במסקנה כי המבנה החברתי-כלכלי הוא גורם משמעותי, אך אינו יחיד, בעיצוב החוסן הקהילתי. שילוב בין יתרונות של מודלים שיתופיים (ערבות הדדית, גמישות קולקטיבית) לבין יתרונות של מודלים מופרטים (עצמאות אישית, הסתגלות פרטנית) עשוי להוות בסיס לחיזוק עמידות הקהילות בעתיד, אך נדרשים מחקרים נוספים להעמקה והכללה של הממצאים.

כמי שגדל בקיבוץ וחווה מקרוב את תהליך ההפרטה, ליוותה אותי לאורך השנים סקרנות לגבי ההבדלים בין הקיבוצים שהופרטו לבין אלו שנותרו שיתופיים. פינוי קיבוצי גבול הצפון בעקבות אירועי השביעי באוקטובר הציב מקרה מבחן ייחודי ליכולתן של קהילות לתפקד בעת משבר. מתוך ההתבוננות הזו התחזקה בי ההבנה כי אין מודל קהילתי אחד “נכון” או מושלם, כל מבנה חברתי מציע יתרונות לצד אתגרים. דווקא השילוב בין תמיכה קהילתית רחבה, עצמאות אישית ויכולת הסתגלות הוא שמייצר חוסן אמיתי. אני מאמין כי הבנה של הדינמיקה שבין מבנה חברתי-כלכלי לבין חוסן קהילתי היא מפתח לעיצוב קהילות חזקות, גמישות מיטיבות, לא רק בזמני חירום, אלא גם ובעיקר בשגרה.