כיצד ניתן להגדיר מהי שכונה? מה המאפיינים שהופכים שכונה לטובה ומוצלחת? רשימה זו סוקרת את ספרה של אמילי טאלן, Neighborhood, שעוסק בשאלות אלו, בניסיון להבין מהי שכונה ומה חשיבותה לחיי היומיום שלנו בעת הנוכחית.

כשנשאל מכר איפה הוא גר, האם הוא יציין את שם השכונה או יסתפק בשם העיר? ובמידה ויציין את שם השכונה, מהי מסמלת עבורו? האם הוא מרגיש שייך אליה? האם היא ממלאת תפקיד משמעותי בחיי היומיום שלו? התשובה תלויה באת מי שואלים. אם היינו שואלים מישהו בתחילת המאה ה-20, סביר להניח כי היה משיב באופן חיובי, רוב תושבי העיר עד אז גרו בשכונות וניהלו את חייהם בקנה מידה מקומי. הם עבדו, קנו וגידלו ילדים בסמיכות גיאוגרפית יחסית, פעולות שאפשרו היווצרות קשרים חברתיים עם תושבי השכונה והיכרות אינטימית עם המרחב הבנוי. השכונה הפכה להיות מקום ספציפי, מעורר הזדהות. תושב השכונה היה מציין את שמה בגאווה, היא הייתה חלק מהזהות שלו. בניגוד לכך, כיום, רבים מאיתנו ישנים בשכונה אחת, עושים קניות בשכונה שנייה, מבלים בעיר אחרת ועובדים בעיר שלישית. החיבור שלנו לשכונה הולך ומתרופף. הטכנולוגיה המתקדמת, על אמצעי התקשורת והתחבורה המודרניים, מקצרת את המרחק בין מקום למקום ומעניקה לנו את התחושה שכולנו חולקים תרבות גלובלית אחת.1 קנה המידה המקומי, השכונתי, מאבד רלבנטיות בחיי היומיום, אך עדיין אפשר לשאול: האם זה חייב להיות כך? מהם היתרונות הטמונים בחיים בקנה מידה מקומי סביב השכונה?

ספרה של אמילי טאלן (Emily Talen), שכונה (Neighborhood), שיצא לאור בשנת 2019 מציע להחזיר עטרה ליושנה- להפוך את השכונה רלבנטית לחיינו מחדש. טאלן טוענת שהשכונה לא חייבת להיות סמן גיאוגרפי ריק ממשמעות כפי שהיא כיום. במקום זאת, היא יכולה לספק הקשר משמעותי לחיי היומיום. על מנת להגשים זאת, טאלן קוראת ליצירה של שכונות יומיומיות, ניתנות לזיהוי, מגוונות עם קישוריות טובה ושירותים מצוינים. הספר מורכב משני חלקים. בחלק הראשון הדיון מתמקד בהיסטוריה של מושג השכונה, דרך תפקידה עוד מימי קדם, התדרדרותה במהלך המאה העשרים והניסיונות השונים להמציא אותה מחדש. בחלק השני טאלן דנה בחמישה ויכוחים עקרוניים בתכנון והוויית השכונה שמתווים את העבר, ההווה והעתיד של השכונה. ברשימה זו, אציג בקצרה את ההיסטוריה של השכונה והמשגתה, את חשיבותה כיום ואת חמשת הוויכוחים שיקבעו את עתידה.

על מושג השכונה

במהלך רוב ההיסטוריה העירונית, השכונה הייתה יסוד החוויה האורבנית. אנשים הסתמכו על רגליהם כדי להגיע ממקום למקום והקירבה הפיזית הייתה יסוד הכרחי בניהול התשתיות העירוניות. שכונות התבססו על עירוב שימושים וסיפקו את הצרכים של התושבים בצורה מקומית. בעזרת אסטרטגיות של התוויית מקומות מרכזיים ויצירת גבולות, השכונות הפכו למקומות ספציפיים, ניתנים לזיהוי, שונים ונפרדים מהעיר הגדולה, של המונומנטים והראווה. השכונות היו המקום שאנשים חשו שייכות כלפיו, כחלק מקהילה מוגדרת.

הקיום מבוסס שכונתיות חווה טלטלה משמעותית עם התפתחות הקפיטליזם התעשייתי. תהליכי התיעוש המאסיביים שינו את פני העיר. הצורך להתמודד עם הזיהום שנוצר בתעשייה הכבדה הוביל להפרדת שימושים ופריסה גיאוגרפית רחבה יותר של שכונות. הקמת שכונות כבר לא התבססה על סמיכות גיאוגרפית והתרחבות הדרגתית של העיר, אלא על הצורך ליצור חצץ בין פגעי העיר לאזורי המגורים. המגמה הזאת התעצמה עם המעבר מרכבות וחשמליות לשימוש ברכב הפרטי, שאפשר להגדיל ולהגדיל את המרחק בין מקום העבודה למקום הלינה. במחצית השנייה של המאה ה-20, החוויה האורבנית הפסיקה להיות מקומית והפכה להיות מבוססת ניידות ותחושת חופש. השכונה אף היא הפסיקה להסתמך על הליכתיות וקירבה גיאוגרפית. מקומות העבודה, הקנייה והבילוי נשארו לרוב מחוץ לגבולותיה. למעשה, השכונה איבדה את ייעודה ההיסטורי כמקום ספציפי שמספק את צרכי הקהילה.

על רקע שינויים אלו, עולה השאלה מה משמעותה ומהותה של היחידה השכונתית במציאות החדשה שנוצרה. ניתן לזהות שתי תגובות לתהליכים אלו.2 הראשונה, חיפוש אחר דרכים ליצירת משמעות לקנה מידה השכונתי, כמקומות מעוררי הזדהות בתוך הכאוס והמורכבות של הכרך המודרני. הדרך ליישום תפיסה זו התבססה על יצירת הומוגניות חברתית ושיווק השכונה לקהילה מוגדרת (לרוב על בסיס אתני או סוציו אקונומי). השכונות שתוכננו בהתאם לתבנית הזאת התבססו על סגרגציה של שימושי קרקע ושל קבוצות חברתיות, והיוו, למעשה, את ההפך המוחלט מהתפקיד המקורי שמילאה השכונה ההיסטורית, מקום מפגש מגוון. הזהות בשכונות האלו, שהלכו והתרבו כמו בפס ייצור בתהליך הפירבור האמריקאי, התאפיינה באחידות חברתית והיעדר גיוון.

התגובה השנייה גרסה כי מושג השכונה איבד ממשמעותו. המושג נתפס כאנמי ומעורפל, שייך לעבר. כיצד ניתן להגדיר מהי שכונה אם לא נוצרת בה קהילה מוגדרת? התגובה הזאת הפכה רווחת בשיח האקדמי והובילה לתפיסה ביקורתית של המושג, המתקשר לעיתים לתופעות שליליות כמו סגרגציה וג’נטריפיקציה. במקביל, ריבוי הגדרות, לעיתים סותרות, של המושג, צמצמו את האפשרות לנהל דיון בחשיבות השכונה והובילו לפיחות משמעותי במעמדו בשיח. טאלן גורסת ששתי התגובות יחד פגעו בתפיסה ההיסטורית של השכונה והובילו לחסך במציאות האורבנית. החוויה המקומית והיומיומית עם תחושת המקום החזקה והקשרים החברתיים הענפים נעלמה לבלי שוב.

מה עכשיו?

טאלן מעלה את השאלה האם השכונה ההיסטורית מסוגלת להמציא את עצמה מחדש כצורת קיום רלבנטית וחשובה בעת הנוכחית. האתגרים שעומדים בפניה משמעותיים אף יותר מאשר בתחילת המאה ה-20. המסחר האלקטרוני מצמצם את הצורך בעסקים שכונתיים קטנים, הקשרים החברתיים עוברים לאינטרנט וקהילות אקסקלוסיביות ומגודרות הופכות רווחות יותר ויותר. על אף כל אלו, טאלן מאמינה בפוטנציאל של השכונה. בעבר, שכונות היסטוריות נוצרו יש מאין, בצורה אורגנית. בערים מודרניות, יצירתן דורשת יותר מאמץ, אך אם השיח התכנוני והאקדמי יסיט הצידה את הביקורתיות המופנה אל השכונה, ויתמקד בעיצובן, ניהולן ותפקידן החברתי, השכונות יחזרו להיות רלבנטיות לחוויית החיים של תושביהן.

טאלן מסמנת ארבע סיבות מרכזיות לחשיבות השכונות היומיומיות בעת הנוכחית. הראשונה היא הביקוש העצום וההיצע המוגבל למגורים בשכונות היסטוריות שנותרו לרוב במרכזי ערים ותיקות ושמרו על חוויה שמשלבת הליכתיות ועירוב שימושים. השנייה היא תחושת הזהות שהשכונה יוצרת אצל תושביה, שמובילה לאכפתיות ודאגה כלפיה. השכונה היא לא אוסף מקרי של בניינים, מין אבסטרקציה מנותקת מהקיום היומיומי, היא מציאות חיים קונקרטית. השלישית היא הקשרים החברתיים והכלכליים שמתהווים בתוכה מעצם הקישוריות הגבוהה ומגדילים את סיכויי ההצלחה של מסגרות חברתיות שונות. הסיבה האחרונה היא האופן בו השכונה היומיומית מחליפה את ההומוגניות בבסיס הזהות השכונתית בזהות מבוססת מקום. הגיוון שנוצר מצמצם את ההבדלים החברתיים ואת הפחד מהאחר. באופנים האלו, טאלן רואה בשכונה היומיומית כלי לשינוי חברתי.

לא הכל ורוד – מתווכחים על השכונתיות

גם אם מסכימים שהשכונה היא יחידת ייחוס משמעותית, קיימים הרבה ויכוחים בנוגע לאיך כדאי לקדם אותה. טאלן מסמנת חמישה ויכוחים מרכזיים שהכרחי לדון בהם כדי להבין ולהגדיר את השכונה היומיומית:

  1. עיצוב פיזי. מה הפוקוס המרכזי בעיצוב- מבנה הרחובות? קישוריות פנימית? חיצונית? מה החשיבות של המבנה של השכונה, ליצירת הזהות השכונתית? טאלן גורסת כי הזהות נובעת מהמאפיינים הפיזיים של השכונה, מאתגור הבידוד והניתוק מהמבנה של השלד העירוני.
  2. תכנון שכונה. האם ניתן לתכנן שכונה בצורה מוצלחת או שהצלחתה נובעת מצמיחה אורגנית? האם התכנון צריך להיות מבוסס על תכניות פורמליות, מלמעלה למטה, או על תהליכים חברתיים, מלמטה למעלה? טאלן טוענת שכדי ליצור שכונה מוצלחת, יש לשלב בין הגישות, בין תהליכים שמוכתבים מלמעלה לבין תהליכים שמתחילים מלמטה, מהתושבים עצמם.
  3. שלטון מקומי. האם שכונה צריכה להיות מנוהלת בצורה דמוקרטית ועצמאית? התושבים יודעים הכי טוב מהם הצרכים שלהם, אך למבנה המקומי יש פחות עוצמה בהקשר הפוליטי הרחב יותר. טאלן מאמינה שהשלטון השכונתי המקומי יכול להיות אפקטיבי אם הוא מתמקד בשיפור התנאים הפיזיים של השכונה באמצעות פעולות קולקטיביות.
  4. יצירת קהילה שכונתית. האם המבנה המסורתי של השכונה יוצר תחושת קהילה או הטכנולוגיה? טאלן גורסת שיש להסיט את הפוקוס מהדיון ביצירת קהילה לטובת דיון בפונקציונליות שכונתית. השימוש המשותף בשירותים ובמוסדות יוצר מציאות חברתית משותפת.
  5. שכונות וסגרגציה. תמיד קיים סיכון שהשכונה תאפשר בידוד חברתי וסגרגציה. יש להבין כיצד מבנה השכונה משפיע על כך וכיצד ניתן להתמודד עם הבעיה, בין אם באמצעות בנייה המכוונת ליצירת גיוון שכונתי או באמצעות התפשרות על שכונות הומוגניות קטנות בתוך אזורים הטרוגניים גדולים יותר.

טאלן טוענת שהבנת המקום של חמשת הוויכוחים בשיח חושפת מה באמת משנה בנוגע לשכונות ומה הכרחי לעשות כדי להמציא אותן מחדש. בכל מקרה, היא אינה מסכימה עם השיח האקדמי ששקוע בביקורת על עברן של השכונות וחושבת שיש להתוות דרך עבור התושבים המבולבלים הזקוקים למקום מוכר שישרת את צרכיהם.

השכונה בהקשר הישראלי

ספרה של טאלן אמנם מתמקד בחוויה האמריקאית, אך השיח על עתיד השכונה רלבנטי מאוד גם לחוויה הישראלית. דפוסי התכנון במחצית השנייה של המאה ה-20 התבססו על פיזור גיאוגרפי והחלשה יחסית של מרכזי הערים הוותיקות. כיום, כשמדינת ישראל סובלת ממשבר דיור חריף וצפיפות הולכת וגוברת כתוצאה מהילודה הגבוהה, עולה הצורך לפתרונות קומפקטיים יותר, אך אלו לא בהכרח מיישמים את הגישה של טאלן. מחד, המדינה מנסה לפתור את המשבר באמצעות תכנון מואץ של שכונות מתחמיות, מנותקות מהמרקם האורבני הרחב, המבוססות על שימוש ברכב פרטי לכמעט כל צורך יומיומי.3 מאידך, הביקוש לדירות במרכזי הערים הוותיקות במרכז הארץ עולה והמחירים מטפסים. תהליכי התחדשות עירונית תופסים יותר ויותר מקום בשיח התכנוני, אך השיח לא מתמקד בשיקום השירותים העירוניים ומתן מענה לצרכי התושבים, אלא בכדאיות כלכלית ליזמים בשוק הפרטי ופעמים רבות תשתיות הערים קורסות תחת עול התושבים החדשים. שיח שמחזיר את תשומת הלב לשכונה כפי שמתארת אותה טאלן, כאלטרנטיבה לדפוסי התכנון הקיימים.4 השאלה היא באיזה מקום אנחנו רוצים לחיות? בשכונה שאנו מרגישים חלק ממנה, או בעוד מתחם חסר זהות, נעים במעלית בין הדירה לחניון, בדרך לעוד נסיעה ברכב הפרטי?5

  1. לעיון נוסף: רשימה העוסקת בקשר בין סביבות צריכה לחיים בעיר
  2. תגובה נוספת, מאוחרת יותר, ניתן למצוא בגישת ניו אורבניזם
  3. ראה למשל: פיתוח בעיר הוד השרון
  4. פרופ’ נטע זיו מציעה עקרונות מרכזיים להתחדשות עירונית הוגנת
  5. לעיון נוסף, ראה: הרשימה עושים שכונה על הספר מדינה-שכונה שיצא לאור במסגרת פעולת המעבדה לעיצוב עירוני, והרשימה המארג קם לחיים שעוסק ביישום הרעיונות בספר בתוכנית מתאר להתחדשות עירונית בנתניה.