פיתוח מורשת תעשייתית באי ג’ודקה (Giudecca) בוונציה

שימור או חידוש? האם שימור מאתגר את הצמיחה העירונית? המקרה של ונציה מדגים את המורכבות של שיח השימור ומציג חזון עדכני לעיר. רשימה אחרונה ומסכמת.

כיצד מפתחים בעיר היסטורית המוכרזת על ידי אונסקו כעיר מורשת עולם? עבור אדריכלים ומתכננים בוונציה רוב המכשולים נעוצים בנטייה לחשוב מהו מודרני ומסורתי. ארכיטקטורה מודרנית מדגישה את הדחייה של מודלים היסטוריים ומבוססת פורמליות צורנית בעוד שהמסורת מציגה צורות מקומיות והיסטוריות. מסורת ומודרניות נצפות כרעיונות מנוגדים, ולכן אדריכלים עכשווים בוונציה נאבקים כדי למצוא שפה אדריכלית שמציעה פשרה בין השניים. עבודתם של אדריכלים מודרניים מדגישה איך יכולות מסורת ומודרניות להתקיים בהרמוניה וכיצד חדשנות יכולה להשתלב בסביבה היסטורית. כך ואחרי עשורים של שיתוק ורפיון, הממשל בוונציה יצא בקמפיין נמרץ להתחדשות של הרקמה האורבנית הישנה במטרה להתמודד עם הדמוגרפיה השלילית, ועם הדעיכה וההתנוונות של הסביבה הבנויה. כך החליט הממשל לקדם מדיניות נמרצת של שיקום ושחזור, תוך מטרה לעודד את הוונציאנים להישאר באי ואת הזרים לקנות נכסים בעיר. טכניקות השיקום שהונהגו על ידי המדינה כללו התערבויות אגרסיביות במורשת האדריכלית, וכללו גישה של חידוש המועדפת על השימור. ברשימה זו, אציג את אחד הפרויקטים שנענה למטרות השאפתניות של קובעי המדיניות בונציה, ואנסה לעמוד על יתרונותיו. לבסוף אתייחס להקשר הישראלי בכל הנוגע למורשת תעשייתית.

העיר ונציה ואתגריה

אונסקו כללה את העיר ונציה והלגונה שלה (מוראנו, בוראנו, לידו ופלסטרינה), שממוקמות במחוז ונטו בצפון איטליה כעיר מורשת עולם. העיר ההיסטורית נוסדה במאה ה-5 לספירה ומתפרשת על 118 איים קטנים. ונציה הפכה לכוח ימי גדול כבר במאה ה-10. העיר כולה היא יצירת אמנות שבה גם הבניין הקטן ביותר כולל עבודות של האמנים הגדולים בעולם.

כיום, העיר ונציה עומדת בפני מספר אתגרים מורכבים. אתגר ראשון, העיר פגיעה מאוד לאיבוד שטח כתוצאה משקיעה והצפה בגלל גובהה היחסי הנמוך מעל פני הים. ונציה היא העיר השוקעת המפורסמת בעולם. התעלות היו חלק מהעיצוב המקורי של מערכות התנועה בעיר. בעבר היו הכיכרות ורשת השבילים מעל מפלס המים – עד שהפכו נתונים להצפות של הגאות שהביאו לשקיעת העיר¹.  יחסה של הקהילה המדעית לבעיה זו גדל בשל התחזיות לעליית מפלס הים הנגרמת מהתחממות גלובלית. שקיעת קרקע היא תוצאה של מגוון מנגנוני העתקה טבעיים ומעשי ידי אדם².

תכנית ההצלה העיקרית לוונציה כוללת התקנת מחסומים ניידים בשלוש כניסות ללגונה כך שיוכלו להיות סגורים כדי להרחיק את הגאות הגבוהה. האלטרנטיבה של סוללה טבעתית קבועה מסביב לכל העיר אינה מועדפת, משום שאיכות המים בתעלות הוונציאניות תלויות בשיטפון של הגאות. אתגר נוסף הוא ענף התיירות, המהווה פעילות עקרונית בעיר בשל החשיבות הבינלאומית, הכלכלית ומספק עבודה לתושבים. במשך שלושים השנים האחרונות ונציה הפכה לאחד המקומות המתויירים בעולם. העיר מייצגת חלק מרכזי של האמנות ביחס לערים האחרות באיטליה, הודות לייחודה האדריכלי וההיבטים התרבותיים.

הגידול העקבי בתיירות מתבטא במספר הכניסות לעיר: ב-1949 המרכז ההיסטורי של העיר כלל 382,760 כניסות ו-985,085 לינות של מבקרים בעיר. ב-2012 היו 2,202,020 כניסות ו- 5,472,671 לינות של מבקרים. מליוני התיירים המגיעים מן הנמל הפכו את ונציה לנמל הבית הראשון בים התיכון, והשלישי עבור נוסעים באירופה וה-11 בעולם. הצמיחה מ-1997 ועד 2011 הייתה עצומה ועומדת על כ-496%. בשנת 2011 נמל ונציה קלט כ 2,248,453 נוסעים. התיירים הפכו לתופעה שאינה ברת קיימא עבור העיר, התושבים והסביבה.

בכל שנה מבקרים בעיר כ-22 מיליון אנשים, דבר שתורם להריסתה. בתקופות מסוימות בשנה כמות התיירים יכולה להגיע ל-120,000 איש ביום. בקרנבל שמתרחש בפברואר, אנשים מסתובבים עם מסיכות ותחפושות וחוגגים ברחובות או במסיבות פרטיות שמתרחשות בארמונות הישנים. מירוץ הסירות ההיסטורי נחגג בספטמבר, אז סירות היסטוריות עוברות בתעלה הגדולה. הרדנטורה נחגגת ביולי והיא מסורת דתית. אנשים אוכלים ארוחת ערב ברחובות וממתינים בסירות להופעות הזיקוקים בחזית כיכר סן מרקו³.

בשונה מהמרכז ההיסטורי של ונציה האזור הפריפריאלי והיבשת הפנימית מאופיינים בכלכלה אזורית משגשגת ובצמיחה דמוגרפית. משקי בית צעירים נדחקו החוצה מהמרכז, והאוכלוסייה במרכז ההיסטורי ירדה מ-170,000 ל-70,000 בחצי מאה, וממשיכה לרדת ב-0.5% בכל שנה⁴. לתופעה הזו יכולים להיות כמה הסברים: מחירי דירות גבוהים, ירידה במספר מקומות העבודה, מעבר פעילויות אל מחוץ לגרעין ההיסטורי, גידול בכמות חדרי המלון והקטנת כמות הדירות למגורים עבור התושבים. כמו כן בעיר מתקיימות יותר פעילויות הפתוחות לתיירים מאשר פעילויות מסחריות לתושבים. תהליך זה נקרא העתקה והוא גורם לסגירת פעילויות שגרתיות בשל הירידה בכמות התושבים. מנגד נפתחות יותר חנויות לתיירים וחלקן מוכרות רק מזכרות באיכות נמוכה⁵.

בעקבות כך תופעה נפוצה נוספת בוונציה היא השקעה בשוק המגורים על ידי נופשים. הסחרה זו של חללי מגורים בבניינים מקומיים מביאה לשינויים אדריכליים וחוזיים שמאיימים על האיכויות ההיסטוריות של העיר. התופעה מביאה, בין היתר, לירידה בביטחון, ביציבות הכלכלית והפוליטית, ובאיכות החומרית של רקמת המגורים עצמה⁶.

בעקבות הגידול בתיירות המחירים בעיר ממשיכים לעלות ככל שאנשים מוכנים לשלם ופוגעים ביכולת של תיירים אחרים ליהנות ממנה. כמות התיירים גורמת גם ליצור גדול יותר של אשפה, גורם בעייתי במידה והיא לא מטופלת. האשפה עלולה לחדור לתחום המים ולזהם את הלגונה והים. מערכות התנועה הימיות מגבירות את זיהום הים בשל השימוש בשמנים וגורמות לתופעת הגלים שפוגעים ביסודות הבניינים והרחובות.  

עם הפנים קדימה: פיתוח האי ג’ודקה (Giudecca) 

ג’ודקה הוא האי העצמאי הגדול ביותר בעיר. במאה ה-18 היה האי מלא בחלקות צמחיה, ירקות וגנים, עם אינספור בתי הימורים שבהם הייתה האצולה נפגשת ומבלה. היו בו ארמונות קטנים, מנזרים עם אכסדראות, והיה נשלט על ידי הכנסייה של פאלאדיו. במהלך המאות ה-19 וה-20 הפך האי לאזור תעשייתי עם מפעלים ומגורים לפועלים. כיום לא מתקיימת פעילות תעשייתית באי.  חלק ממבני התעשייה עברו הסבה לשימושים אחרים ואחרים נטושים⁷.

אחד הפרויקטים המעניינים באי הוא מתחם היונגהאנס (מגרמנית Junghans) יונגהאנס היה אזור תעשייתי ידוע בשל מפעל השעונים הענק. בשנת 1877 הקימו האחים הריון, סוכנים באיטליה של חברת יונגהאנס הגרמנית, את מפעל השעונים האיטלקי הראשון. בשנת 1899 ארתור יונגהאנס הצטרף לחברה והשתלט עליה ב-1903. בשנים אלו Junghans הייתה יצרנית השעונים הגדולה בעולם. במפעליוצרו מידי יום כ-1500 שעונים. ייצור השעונים הופסק במהלך מלחמת העולם השנייה, והמפעל הוסב לייצור של אמצעי לחימה עד לסגירתו בשנת 1971. בנוסף, מבנה התיאטרון שנמצא באי הוקם בשנת 2005 על מבנה היסטורי ששימש כמחסן תחמושת. התיאטרון נחנך במקביל לבניית המגורים החדשים באי, כמנוע למשיכה ושינוי תדמית המקום, מה שימנף את הדרישה למגורים ויהווה משענת לשירותים ציבוריים לקהילה.

אזור ה- Junghans היה נפרד פיזית ופונקציונלית משאר האי ג’ודקה. בשנת 1990 בעקבות תהליכי פיתוח חדשים וירידת התעשייה באזור,  הזמינה מועצת העיר חמישה אדריכלים להציע תכנון לחלק זה של האי. האדריכלCino Zucchi  ממילאנו זכה בתחרות. הצעתו נבחרה בשל רגישותה וטבעה הניתוחי המדויק. זוקי דימה את הריבוד האורבני הצפוף של ונציה למצבות של בית הקברות היהודי בפראג, התחום על ידי גבול נצחי. לפי רעיון זה, העיר מוכרחה לצמוח בתוך עצמה, ולהשמיש כל פיסת חלל קיימת.

הסכמה של זוקי מחדשת קשרים פיזיים עם ג’ודקה דרך סדרת גשרים חדשה שמשלבים את האתר ג’אנגהאנס עם החיים בעיר. האסטרטגיה שלו מפנה תשומת לב מיוחדת לניואנסים של החלל העירוני של ונציה עם היררכיה לפרטי ולציבורי, כמו רחובות, כיכרות, חצרות וגנים

בתכנון המורפולוגי הכולל ניתן למצוא ניגוד מסוים למצב הקיים. מצד אחד, התכנית עושה שימוש בדפוס הרקמה הקיימת בניתוח מיקרו תכנוני חכם, כך שהנפח והצורה של הבתים הקיימים משתקפים בו. מצד שני, אזור המגורים החדש מגיע עד הקצה חוף הדרומי בצד המזרחי ואינו משאיר חלל בין הבניינים לבין הלגונה. חלק מהמבנים התעשייתיים נשמרו ותוחזקו, ושונו למבנים אחרים היושבים על אותם היסודות. בצד הדרומי לא נותרו שרידים מהמבנים התעשייתיים, שהוחלפו על ידי בניינים המסודרים בשורות. כיכר התיאטרון תוכננה כמרחפת מעל מי הלגונה, זאת בשל פתיחת שתי התעלות החדשות בשטח האי. שילוב האלמנטים האלה מציע נוף שעד עתה לא נראה ושהוערך רק מעט.

זוקי  חיפש לתת תשומת לב מיוחדת לניואנסים של החלל האורבני הוונציאני, עם רשת דרכים ביבשה המקושרת לרקמת העיר הכוללת כיכרות, חצרות וגנים ציבוריים. סדרה של גשרים חדשים בין האיים בים משולבת בתכנון כמו גם חידוש הקשרים הפיזיים עם ג’ודוקה, ושילוב האתר עם החיים באי⁸. מצד אחד, נעשה אימוץ של הממדים החוזרים של טיפולוגיית הבניינים וסוגי הפיתוח המסורתיים של ונציה. מצד שני, ניתנה פרשנות חדשה לגיאוגרפיה המלאכותית של הלגונה.

במצב החדש ניתן לראות כי החללים של האזור הקיים נשמרו. הבניינים החדשים משקפים בקירוב את קני המידה, קווי המתאר והטיפולוגיות של הבתים שהוחלפו. לעומת זאת המבנה הרדיאלי של מפעל השעונים הראשי הקודם נהרס כולו,  הגיאומטריה החיצונית שלו ברקמה האורבנית נשמרה בקווים עקרוניים באמצעות הבניינים החדשים⁹. למרות הפעולה הזאת ניכר השינוי בצורת הבינוי של האזור התעשייתי מדרום מזרח. תכנון שורות הבתים ופתיחת התעלות בחלק זה יוצרים מרקם מגורים חדש.

השריד ההיסטורי הבולט ביותר מהתקופה התעשייתית באי הוא הארובות. הבנייה החדשה כללה עירוב שימושים של סוגים שונים של מגורים ומסחר בקומת הקרקע בחלק של הכיכר. המגורים שתוכננו באי הם משלושה סוגים: מגורי סטודנטים של האוניברסיטה של ונציה, מגורים מסובסדים ומגורים במחירי השוק. המגורים כוללים דירות מודרניות במגוון גדלים, חלקם עם גינה, טרסה או מרפסת בחזית. ישנו מגוון סוגים של תכניות כך שאנשים מרקע חברתי שונה יכולים להתערבב. זהו אינו צירוף מקרים שמבנים אלה הוקצו בחלקם לקונים שאינם ונציאנים. מערכת החללים הפתוחים, של רחובות, כיכרות וגנים והיחסים שבין התעלות והמים, או עם אזורים פתוחים ירוקים של גינות פרטיות קטנות מציעים רעיון של חלל אורבני ונציאני מתמשך.

הצורה וקנה המידה של המבנים החדשים מזכירים מבנים ונציאנים ישנים, אבל הם מטופלים בדרך אבסטרקטית, אופנתית עכשווית, עם דגש על שטיחות של המשטח החיצוני. החומרים מסורתיים: רינדורים באפור ובלבן ברחובות ובצידי התעלות, גוון לבן בחצרות הפנימיות, אבן איסטריה לבנה המגדירה את הפתחים בקירות ביחד עם חלונות עץ ומסגרות לדלתות ולתריסים. הסידור של הפתחים, ביחד עם מסגרות האבן משקפים את העניין של זוקי באופי המקומי של הארכיטקטורה הביתית – מקומית של ונציה. התוצאה של העיצוב שלו היא פרשנות משכנעת ואינטליגנטית למגוון הוונציאני. זוקי מחפש לייסד פשרה בין דרישות המסורת והשפה הארכיטקטונית העכשווית¹⁰.

הפרויקט עושה מאמץ להבחין כל בניין מזה שאחריו. תכנון זה מעביר חזון סנטימנטלי של ונציה שמעדכנת את דימויה, שמרחיבה ומעשירה אותה בכל החוויות הבלשניות האלה עם המודרני שממנו ונציה נמנעה. מצד אחד מוצע תיקון והרחבה של הרקמה האורבנית. מצד שני ישנה הדגשה של החיפוש למאפיין ייחודי עבור כל בניין, הנע בין סביבתנות, נוף עירוני וציוריות.

אזור היונגהאנס כיום מתאים מאוד למאמצים של ונציה הקשורים לתנאים החברתיים של תושביה, מספק פונקציות חדשות וחללים עבור חיים ציבוריים ותרבותיים. תכנון זה מבטא את גישת נופים אורבניים היסטוריים, לפיה המורשת התרבותית פועלת כזרז לפיתוח כלכלי חברתי דרך תיירות ושימושים מסחריים. לפי גישה זו השמירה על המורשת האורבנית והפיתוח החדש מתקיימים זה לצד זה ומעצימים את תרומתם למרחב האורבני. ואמנם זוקי שומר במידת מה על ערכי העבר, זאת באמצעות שמירת הארובה התעשייתית, חזרה על קווי המתאר של המבנים הקיימים, בניית התאטרון והביטוי העיצובי והחומרי. מצד שני פעולת ההריסה של מפעל השעונים הגדול מחקה את זכר המורשת התעשייתית כמעט לגמרי מהמקום. הפרויקט מבטא גם כמה עקרונות ברי קיימא. בר הקיימות בפרויקט של זוקי מושגת בחלקה על ידי יצירת המקום כיעיל ואינטגרלי לחיים היום יומיים ולתושבים המקומיים, זאת על ידי תכנון מערכת חללים ומעברים המאפשרים פתיחות, מפגשים ומבטים לחלקים השונים של האי. התחדשות עירונית זו מתממשת באמצעות עירוב שימושים: מגורים, מלונאות, מסחר ומבני ציבור, חלקם חדשים וחלקם קיימים, כולם מתפקדים במערכת אחת כוללת. התכנון כולל גם פיתוח נופי המלווה את הרחובות והכיכרות במקום. נפחי הבנייה מנצלים באופן מרבי את שטח הקרקע. במשך היום ניתן לצפות בתנועה רבה יחסית של תושבים בשטחים הציבוריים באי, מה שמעיד על הצלחה ביצירת חיות וחיוניות. השענות על יסודות קיימים גם היא פרמטר של בנייה מקיימת.

הפרויקט כולל גם עקרונות שמשקפים את תהליך התכנון התרבותי: ביניהם השימוש במכלול המשאבים התרבותיים הזמינים באזור וההתערבות המייצרת אפקט מתחדש גלובלי של העיר. תרבות, יצירתיות ותכנון מרחבי המתבטאים בחידוש מבנה התיאטרון, המרחב הציבורי המגוון, הבינוי והעיצוב המשלבים חומרים ישנים וחדשים, השפה האדריכלית והתכנון המקורי שמייצר פתיחות ומתייחס לייחודיות של האי כמקטע של עיר על מים.

סיכום: ונציה ומבט לישראל

ונציה חייבת את קיומה למים, יחסיה עם הלגונה ארוכי טווח. למרות ההתאמה של דרישות העולם המודרני, העיר עדיין משועבדת לעברה, ולכן הפעולה הפשוטה של בניית מבנה עכשווי בעיר הופכת להיות אתגר נוכח והשליטה הסנטימנטלית של ההיסטוריה¹¹.

כל עיר צריכה להסתגל לשינויים בחברה. ג’ודוקה היא דוגמא למקום שבו מוצגת הדרך שבה רעיונות חדשים יכולים להשתלב בתוך הצורה האורבנית של העיר שעוצבה בעוצמה על ידי היסטוריה ארוכה. כיום ניכר כי ונציה, עיר הלגונה, צריכה להתפתח יותר כדי להתמודד עם העתיד. דרושים רעיונות חדשים כדי לאבטח את ההישרדות הממשית של העיר. איבוד התושבים כתוצאה מתיירות ועליית מחירי המגורים במרכז ההיסטורי הסתיימו בהגירה המונית של אוכלוסייה רבה. במשך עשרים השנים האחרונות ונציה איבדה שליש מתושביה.

מורשת תעשייתית צריכה להיות מנוהלת לא רק כדי להגן על הסביבה הבנויה אלא גם כדי לשפר את המשמעות התרבותית ואת איכות החיים. במובן זה, המורשת חיונית ביצירת קהילה והמשכיות תרבותית. מורשת תעשייתית מתייחסת למוצרים, בתים, ישובים ותהליכים של קהילות תעשייתיות. אתרים תעשייתיים לא תמיד יפים ומושכים אך הם המורשת שלנו ובמובן זה המורשת היא דרך מסוימת לדעת את העבר.

המורשת התעשייתית ממלאת תפקיד חשוב בשיקום אזורים פגועים ואבודים בקנה המידה האורבני והכלכלי. בשל זאת, מורשת תעשייתית היא מקור כלכלי. השימוש הנכון שלה מאפשר לשמור על האנרגיה שהייתה אובדת בתהליך ההריסה. מבני תעשייה הם צורך של החיים המודרניים וצריכים להשתלב בחיי התושבים ביחד עם העקבות מהעבר. במובן זה תחום המורשת התעשייתית מוגדר כעקבות של התעשייה או תהליך ההגליה של העבר¹².

מורשת תעשייתית בישראל

בהקשר הישראלי, הנושא מתחיל להתעורר והגישות ליחס למורשת התעשייתית מגוונות. באזורים מסוימים בנמלים ישנים וראשיים בארץ, כגון נמל יפו ונמל חיפה, ניתן לראות גיבוש של תוכניות אדריכליות ופיתוח אורבני המתבססים על שימוש חוזר בתצורות של מבני תעשייה ישנים, ושילובם במערך הכולל של התכנון החדש למקומות הללו ומתן פונקציות חדשות לצורכי מסחר, תחבורה, תעסוקה ותיירות. דוגמא לכך היא מבנה הטרמינל הנוסעים החדש בנמל חיפה, טרמינל שיהווה שער בינלאומי לנוסעים ויכלול שילוב של מבנים היסטוריים – מחסנים 8 ו-9, ששימשו את הנמל מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת.

דוגמא נוספת היא מבנה המכולות (מחסנים 2,3) בנמל יפו, שם נעשתה עבודה תכנונית  המחזקת את הערכים הקיימים ומחדשת אותם: מצד אחד שימור הקו מתאר של המבנה, כולל המסה ושיחזור הקונסטרוקציה המנדטורית ההיסטורית (מסמליו של נמל יפו); ומצד שני יצירת קלילות, תנועה וצבעוניות בעזרת הבנייה החדשה הפנימית.

בשני המקרים התכנון כולל עיצוב מוקפד המתבסס על גיאומטריות מבניות קיימות עם עיצוב חדשני ששומר על ערכי המבנים כמבני תעשייה. בשני המקרים תוכננו המבנים ע”י אדריכלים מפורסמים, מהמובילים בארץ ובעולם. גישה לפיה שינוי הייעוד והתוספות והפיתוח החדש לא בהכרח יגרמו לאיבוד המשמעויות המסורתיות של מבני התעשייה בערי הנמל.

באזורי תעשייה אחרים בארץ (שאינם סביבות נמל) ניתן לזהות גישה אחרת שבה קיים תכנון לביטול והריסת מבני תעשייה קיימים, שאינם מיועדים לשימור, ופיתוח המבוסס על עירוב שימושים, הכולל מבנים למסחר, לוגיסטיקה, מבני ציבור ומבני תעסוקה חדשים. במרחבים מסוימים קיים גם שילוב של מבני מגורים ומלונאות ופיתוח סביבתי בסביבות של  מפעלים ישנים. במקרים אלו ניתן לראות שיקום של האזורים התעשייתיים באמצעות פיתוח כלכלי, חברתי וסביבתי חדשים ומתן מענה לצורכי הגידול באוכלוסייה.

בשתי הגישות שצוינו לעיל הושם דגש רב על נושא פיתוח סביבתי ואורבני בדגש על קיימות. המטרה היא לאפשר גישה נוחה לצירי תנועה ראשיים בעיר, לשמור על רציפות אורבנית, לייצר פיתוח חי ותוסס בתוך רקמה בנויה חדשה או ישנה, להביא לזרימה של אנשים למקום החדש, להביא להחייאת אזורים שבעבר שירתו אוכלוסיות מסוימות, להשמיש אותם לטובת כלל הציבור, תוך שימוש והעצמת יתרונות של משאבים טבעיים שמאפיינים את האזור. כמובן, שהדרך בתחום בישראל עוד ארוכה. אזורי תעשייה הם סביבות שעתה מתחילים לתת עליהם את הדעת, ויש מקום לפיתוח חדשנות וחשביה אסטרטגית בתחום