האם לכלכלת המתנות סיכוי בעולם החילוני?

הקפיטליזם מוכיח את איתנותו אך מעת לעת צומחות אלטרנטיבות לסדר הכלכלי הקיים, כלכת השיתוף וכלכלת מתנות הן שתי דוגמאות לכך. מה ההבדל ביניהם, והאם הן מהוות אלטרנטיבה לקפיטליזם?

בכל תקופה ותקופה, לשיטה הכלכלית השפעה מכרעת על האופן בו בני אדם חיים, החל משגרת יומם, דרך הטרדות והדאגות האופייניות לתקופה ועד הדעות, הרגשות והערכים הכמוסים ביותר. הסוציולוגית אווה אילוז בספרה ״תרבות הקפיטליזם״ מציגה שני צדדים לקפיטליזם: ״מצד אחד הקפיטליזם מבוסס על קידום ועידוד של אינטרסים כלכליים של שחקנים המתחרים זה בזה בשוק החופשי, ולכן הוא נתפס כגורם המפורר את היחסים החברתיים והסולידריות החברתית, כמאיץ תהליכים של ניכור וכשיטה הטומנת בחובה גם יכולות פיקוח ושליטה גדולות מבעבר. מצד שני, הקפיטליזם מעורר ומפתח כוחות ייצור אדירים, ומאפשר לאדם לכבוש את העולם הטבעי ולנצל את משאביו לרווחתו.״¹ למרות הביקורת הענפה כנגד הקפיטליזם, השיטה הכלכלית מחזיקה מעמד ומוכיחה את איתנותה. בין היתר משום האופן העמוק שבו הקפיטליזם מסייע להגדרת הזהות שלנו, בעיקר באמצעות צריכה, מעצב את מערכות היחסים שלנו וההפרדה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. לדוגמא מסבירה אילוז כי בעולם הקפיטליסטי, בניגוד לזה שהתקיים לפניו, מתקיימת הבחנה בין המרחב הפרטי שמטרתו העיקרית היא לדאוג לרווחתם הנפשית של בני הבית, למרחב הציבורי ממנו האדם מנותק רגשית ובו הוא פועל באופן אינטרסנטי המשרת את צרכיו הכלכליים. מעת לעת ובחברות שונות צומחות צורות של התארגנות חברתית המציעות אלטרנטיבה חלקית לסדר הקפיטליסטי. המעבירות את היחסים מניכור ותחרות לסולידריות ושיתוף. כלכלת השיתוף וכלכלת המתנות הנפוצה במגזר החרדי, הן צורות של התארגנות חברתית-כלכלית, מה ההבדל ביניהם, והאם הן מהוות אלטרנטיבה לקפיטליזם?

למרות הביקורת הענפה כנגד הקפיטליזם, השיטה הכלכלית מחזיקה מעמד ומוכיחה את איתנותה. בין היתר משום האופן העמוק שבו הקפיטליזם מסייע להגדרת הזהות שלנו, בעיקר באמצעות צריכה, מעצב את מערכות היחסים שלנו וההפרדה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

כלכלת שיתוף- הסחרה של זירות נוספות בחיים או אלטרנטיבה לקפיטליזם?

המושג ״כלכלת שיתוף״ החל את דרכו בתחילת שנות האלפיים כדי לתאר את התופעה בה אזרחים מן השורה חולקים ידע ומשתפים פעולה בפרויקטים של קוד-פתוח לטובת הציבור כמו ויקיפדיה או לינוקס. בשנת 2010 נכנס לשימוש המונח ״צריכה משותפת״  (Collaborative Consumption) וזמן קצר אחר כך איבד את בכורתו לטובת המונח ״כלכלת שיתוף״.²בשנים האחרונות הפכו אתרי שיתוף עמיתים מחברות סטארט אפ שוליות לחברות ענק. Airbnb למשל, מוערכת בשווי של יותר מ 30 מיליארד דולר.³

יש הרואים בכלכלת השיתוף קריאת תיגר וחיפוש אחר התנהלות כלכלית שאיננה מופרטת, מבוססת תחרות על משאבים וצריכה אישית של מוצרים.  אך כלכלת השיתוף המבוססת על יחידים המשתפים ביניהם משאבים, לעיתים בתשלום, מכילה סתירה פנימית. בדרך כלל, הגדרתנו את המושג שיתוף לא כוללת פעולות הנעשות לשם הפקת רווח, כי אז נגדיר אותן בשם ״מסחר״ או ״שירותים״, אך כשיחידים הם אלו המבצעים את הפעולות הללו מקובל לקרוא להן ״כלכלת שיתוף״, ובמיוחד אם הם משתמשים בפלטפורמות אינטרנטיות לתיווך בין נותני ומקבלי שירותים.

 שיתוף היא צורה בסיסית של ארגון כלכלי, והיא התקיימה לאורך ההיסטוריה אצל מיני אדם קדומים. זה קיים במגוון רחב של הקשרים עד היום, ומהווה אחת מן הדרכים הבולטות ליצירת סולידריות בין אנשים.⁴

השימוש במושג ״שיתוף״ כדי לתאר את שיטת המסחר המכונה ״כלכלת שיתוף״ מנכס את המשמעויות הללו והוא אחת הסיבות לדימוי האופטימי והחיובי של כלכלת השיתוף. ארגון כלכלי זה נהנה ממספר יתרונות התורמים לפופולריות שלו:⁵

• הוא מאפשרת ליחידים לייצר הכנסות מנכסים שבבעלותם (הקבועה או הזמנית) שבעבר לא נחשבו סחירים, כמו דירת מגורים או מכונית.
• היא צורת צריכה מקיימת יותר מצורות קודמות לה, מכיוון שהיא דורשת פחות מוצרי צריכה בעבור אותו מספר אנשים.
• היא מאפשרת כלכלה מבוזרת ולא ריכוזית הפועלת במתכונת של שוק בלתי מפוקח.

אך היתרון הראשון טומן בחובו גם פוטנציאל הרסני. אמנם שירותי ההשכרה בין עמיתים מאפשרת לכל אחד להפוך ליזם זעיר ובכך להעצים את האפשרויות הכלכליות העומדות בפניו, אך הפופולריות המתעצמת של שירותים אלה מעמידה בסימן שאלה את צורת העבודה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, והיא מייצרת עבודה ללא זכויות, ללא ערבויות, ללא מעסיק וללא ביטחון סוציאלי מינימלי. ככל שצורת עבודה זו תתעצם על חשבון אופני העסקה אחרים, כך יפחתו מספר המשרות ה ״רגילות״ המציעות ביטחון סוציאלי בהתאם לחוקי התעסוקה. כמו כן, האפשרות לסחור בנכס שבבעלותך מתאפשרת רק לבעלי נכסים.

מייצג נייד של wework שמציעה חללים עבודה ומגורים שכירים המובססים על הרעיון של שיתוף והשכרת שירותים במקום בעלות על נכסים. אך צורך העבודה של מעמד העצמאיים הוא מעד פגיע, חסר ודאות ותנאים סוציאליים (צילום:Joe Flood Flickr)

נדמה כי העתיד שצופנת לנו ״כלכלת השיתוף״ אינו כה ורוד אחרי הכל. במסווה של העצמה, ביזור הכוח ושוויון, כלכלת השוק מחלחלת לעוד ועוד מקומות שבעבר נחשבו למרחב האישי והפרטי, ואחרונת המחוות האנושיות – השיתוף במשאבים – הופכת מזירה של ידידות, חיבה ורצון טוב למשאב כלכלי שיש לנהל בצורה רציונאלית ותועלתנית.

האם הגמח”ים הם כלכלת מתנות המאפשרת  מערכת פוליטית וכלכלית מבוזרת?

בחיבורו המפורסם ״מסה על המתנה״ ⁶ מתאר מרסל מוס שיטה כלכלית המבוססת על מערכות יחסים ארוכות טווח ואמון בין קבוצות ויחידים, הבאה לידי ביטוי באמצעות חלוקה נרחבת של מתנות. לפי מוס, שלושה כללים מנחים חברות כאלה: החובה לתת, החובה לקבל והחובה להשיב מתנה על מתנה ⁷ ולא רק להשיב, אלא להחזיר מתנה גדולה יותר, בדרך כלל ב״ריבית״ של 30%-100% לשנה.⁸ נוהג זה, מעבר לתועלת הישירה שבו, הוא כלי חזק מאוד לשימור וחיזוק מערכות יחסים, כי הוא טווה רשת סבוכה של מחויבויות, ומייצר אמון בין הצדדים.

החובה לתת, החובה לקבל והחובה להשיב מתנה על מתנה טווה רשת סבוכה של מחויבויות, ומייצרת אמון בין הצדדים. (John Mosbaugh Flickr)

אולם הענקת מתנה נתפסת כיום כמעשה שצריך להיעשות ממניעים אלטרואיסטיים וללא רצון בתמורה, ואילו נתינה לשם הפקת תועלת נחשבת בזויה ולא ראויה. אך כלכלת המתנות מושתתת על המתח שבין אלטרואיזם לתועלתנות.⁹ לפי מוס, צורה זו של חליפין מאפיינת חברות קדם מודרניות. ההון אותו ניתן לצבור במערכת כלכלית כזו הוא בעיקר הון חברתי, המוגבל בכמות הכוח שאדם אחד יכול לצבור שכן הוא נובע ממספר האנשים שאדם יכול להכיר ולקיים עימם יחסי אמון יציבים. לכבוד והערכה זוכים הנדיבים המוכנים לוותר על רכוש, לממן מסיבות גדולות ולחלק מתנות ללא הכרה, ולכן לא בקלות מתאפשרת צבירה של הון כלכלי.¹⁰

הגמ״חים בחברה החרדית הם דוגמה לקהילה המקיימת כלכלת מתנות ענפה לטובת התמודדות עם יוקר המחיה, הגברת הסולידריות וגיבוש הקהילה. שיטה זו התפתחה מתוך הציווי אך הוא הפך בעשרות השנים האחרונות למנגנון ענף ומסועף של פעולות נתינה למען הזולת.

הנתינה נחלקת לשני סוגים שונים: הראשון הוא צדקה- עזרה בעיקר כלכלית לנזקקים ואוכלוסיות מעוטות יכולת.¹¹ והשני הוא חסד- נתינה בין אדם לחברו ולאו דווקא בשל מחסור או מצוקה, ואין לה גבול עליון.¹² חסד נחשב נעלה אפילו על צדקה, מכיוון שצדקה היא רק בממון, לעומת חסד שהוא בגוף ובממון כלומר אדם משקיע מזמנו וממרצו בחסד. וגם מכיוון שצדקה היא חובה דתית וחסד הוא מעבר לחובה.¹³

המוסדות בהם מקיימים החרדים את מצוות גמילות החסדים נקראים בקיצור ׳גמ״ח׳ ומתקיימים בעיקר בשלוש צורות:

גמ״ח עצמאי מן המוסדות העתיקים בקהילה החרדית וישנם כאלה בני יותר ממאה שנים שממשיכים ופועלים עד היום. אדם שלרשותו סכום כסף פנוי מפקיד אותו בגמ״ח, ובזמן זה מישהו אחר לווה את הכסף ללא ריבית, ומחזיר בפריסת תשלומים מסוימת. בזמן זה הכסף ממשיך להתגלגל ללווים נוספים עד שהמלווה נזקק בחזרה לסכום ומקבל אותו (כשיש מלווים ולווים רבים אין תלות ישירה בלווה ספציפי והגמ״ח תמיד מחזיק סכום מסוים במזומן).

גמ״ח מוסדי , אגף במוסד מסוים, לדוגמה בית ספר או ישיבה, המרכז פעילות נתינה בנושא כלשהו. כלומר מדובר בהשאלה של חפצים מסוג מסוים או פעילות כלשהי המוצעת בחינם.

גמ״ח ביתי, אולי המוסד המעניין והייחודי ביותר מבין השלושה. מבחינת התוכן הוא אינו שונה בהרבה מהגמ״ח המוסדי – גם הוא ירכז בדרך כלל מלאי מוצרים מסוג מסוים כמו שמלות כלה, מוצצים, מזון לתינוקות, פלטות שבת, כלים חד פעמיים וכו׳, או שירותים כדוגמת גמ״ח ילדים שהלכו לאיבוד, אך ייחודיותו נובעת מכך שזהו מוסד קטן מאוד, בדרך כלל בגודל של ארון אחד בבית, וכל בני הבית מסייעים בתפעולו כל השבוע ובכל שעות היממה (הגמ״חים פעילים במיוחד בשעות הלילה ובשבתות, כשמתגלה פתאום שאין דרך להשיג מוצר נחוץ כלשהו). בראיונות עם בעלי גמח״ים מסתבר שפעמים רבות מדובר בנושא הקרוב לליבם, או צורך אותו הם זיהו כשהזדקקו בעצמם לדבר כזה או אחר.¹⁴

הגמ״חים בחברה החרדית הם דוגמה לקהילה המקיימת כלכלת מתנות ענפה לטובת התמודדות עם יוקר המחיה, הגברת הסולידריות וגיבוש הקהילה (צילום: דר’ אבישי טייכר, פיקוויקי)

האם ניתן להעתיק מבנה זה לחברה החילונית?

באמצעות תרבות הגמח”ים נהפכת כלכלת המתנות לחלק מהסדר הכלכלי. לא רק שתרבות מתנות זו מאפשרת למשפחות חרדיות רבות לכלכל משפחות גדולות בסכומי כסף הנראים לנו בלתי אפשריים,¹⁵ היא גם מייצרת ״רשת ביטחון״ של ערבות הדדית, ומגבירה את הסולידריות בין הפרטים השונים בחברה. סולידריות זו, המבוססת על מערכות יחסים רבות ומורכבות בין אנשים שונים, עמידה מאוד לזעזועים ושינויים, מכיוון שהיא לא תלויה באופן בלעדי באף אחד מהגופים וקריסתו של גמ״ח כזה או אחר לא משפיעה כמעט בכלל על המערכת בכללותה.  

מכל המבנים החברתיים שקיימים היום נדמה שהשיטה הכלכלית הקפיטליסטית הינה המבנה היציב ביותר. לא ברור מה יהיה על מדינת הלאום, מבנה המשפחה, שוק העבודה או כוחה של הדת, אבל נראה שכלכלת השוק היא כאן כדי להישאר. אך נראה כי גם בתוכה ניתן לקדם מערכים אלטרנטיביים כמו כלכלת המתנות. הערך המשמעותי שלה הוא הסולידריות שמתנות אלה מעוררות והחוסן של הקשרים החברתיים הנוצרים בעקבותיהם, שכל מתנה וכל אירוע מהדקים אותם עוד קצת.