תכנית לונדון כפארק לאומי- מיתוג מחדש או חזון בר קיימא?

העיר לונדון הכריזה על העיר כולה כפארק לאומי, תפיסה שמארגנת מחדש את היחסים שבין טבע לעיר. המהלך צמח מתנועה של תושבים אך אומץ על ידי הרשות העירונית. הספקנים תוהים על משמעותו בפועל והתומכים רואים בכך שינוי הכרחי בעידן של משבר האקלים

טבע ועיר. שני מושגים המצויים במאבק ארוך שנים, מעין התנגשות חזיתית בין שני עולמות מנוגדים אשר לכאורה משרתים אוכלוסיות שונות. עבורנו, אנשי העיר, טיול בטבע משמעו יציאה מהמרחב האורבני המזוהם לעבר שמורת טבע או גן לאומי, מעין גיחה קצרה לאזור שבו הרעש העירוני מתחלף בצלילים מעולם החי. המרחב העירוני מתרחב ונוגס בשטחי המחיה של בעלי חיים שונים. אך “הטבע”, קיים בתוך העיר במה שאנו רגילים לתחום במושג טבע עירוני. לעיתים ‘הטבע’ חורג ומתערבב בעיר, אם אלו חיות כמו חזירי בר, תנים, קופים שמוצאים עצמם מתרוצצים בממלכתו הבנויה של האדם. כריתת עצים רבים לצד אובדן שטחים פתוחים לטובת מגורים, מסחר ותחבורה, הגדילו את הקוטביות בין הטבע העירוני לבין בני האדם, ויצרו סכנה קיומית למגוון הביולוגי החי בעיר ובסביבתה, תוך פגיעה באיכות האוויר ובמשאבי הטבע החיוניים. ¹ האם ישנה דרך לייצר סינרגיה בין הטבע לעיר באופן שיטיב עם האדם, בעלי החיים והצומח?

כיום ערים מנסחות מחדש את מערכת היחסים שלהן עם הטבע.² נושאים כמו שטחים ירוקים ושמירה על המאזן האקולוגי תופסים מקום נכבד במסמכי מדיניות אשר מיושמים בפועל בערים שונות בעולם, לצד שינוי תפיסה הרואה בנוף הטבעי מרכיב מרכזי ביצירת מערכות אקולוגיות החיוניות לקיומה של העיר ותושביה. תפנית תפיסתית זו באה לידי ביטוי בשני מושגי מפתח בעירוניות עכשווית: העיר המקיימת והעיר החסונה. התפיסה המקיימת מדגישה את העלות הגבוהה של אורח החיים המפותח ואת הצורך לפעול להפחתת הפגיעה בסביבה תוך נקיטת צעדים לשיקומה, מתוך חשיבה של אחריות כלפי הדורות הבאים. מבחינה פיזית העיר המקיימת דוגלת ברעיונות כמו קומפקטיות, צפיפות, עירוב שימושים, גיוון והגנה על שטחי הטבע בעיר. תפיסת העיר החסונה, בוחנת את רמת הפגיעות באזורים השונים למול האיום האקלימי, ומשתמשת בתכנון עירוני ככלי מרכזי לעיצוב סביבה על מנת שזו תהיה ערוכה היטב להתמודדות עם סכנות צפויות.³

העיר לונדון בשנת 2019 הכריזה על מהלך פורץ דרך בתחום הזה כאשר הגדירה את העיר כולה כפארק לאומי London National Park City. מהלך המטשטש בין גבולות העיר לטבע, ומעודד את התושבים לראות עצמם כחלק מאותו מארג טבעי, במטרה לייצר עיר מקיימת שדואגת לחי ולצומח, ומעניקה לכולם איכות חיים טובה יותר. לא עוד מדיניות נפרדת לשטחי פארק מוכרזים ולשטח העירוני, אלא תפיסה הרואה בהם כישות אחת.⁴ הכרזה יוצאת דופן זו, אשר לכאורה מציגה נקודת מבט שונה לחלוטין מהגישה האנתרופוצנטרית (האדם הוא תכלית העולם) הרווחת בתכנון ערים, מעוררת תהיות רבות שבבסיסן השאלה: האם מדובר במיתוג מחדש – מעין סיסמאות המושלכות לאוויר, המייצרות הד תקשורתי עולמי ברוח הדיון על עיר מקיימת, או שמא מדובר בחזון בר קיימא המתורגם למדיניות תכנונית, כלכלית וחברתית אשר מטרתה להיות מיושמת בפועל? ברשימה זו אציג מסמכי מדיניות ואת התנועה הקהילתית בלונדון אשר הציתה את המהלך, ואבחן האם מדובר בבשורה והתפתחות חשובה בתכנון העירוני בעידן משבר האקלים.

London National Park City

מחלום למציאות 
תוכנית London National Park City (LNPC) החלה להתגבש בשנת 2013, כאשר דניאל רייבן-אליסון (Daniel Raven-Ellison) גיאוגרף אנגלי החי ופועל בלונדון, סייר במסגרת עבודתו בפארקים הלאומיים של אנגליה ונחשף לצורות נוף שונות, בתי גידול ומגוון ביולוגי עשיר. אליסון תהה מדוע הנוף העירוני – בית הגידול של בני האדם ובעלי חיים נוספים, אינו מוכרז כפארק לאומי הנהנה מאותה מדיניות שימור וטיפוח תחתיה מוגנים כל אלו החיים במסגרת הגנים הלאומיים.⁵ אותה מחשבה סחפה אחריה תושבים שהתגבשו לתנועה סביבתית חברתית ששמה לה למטרה להפוך את העיר לונדון לפארק לאומי הראשון מסוגו בעולם.⁶ התוכנית הצליחה לרתום לשורותיה נבחרי ציבור רבים, עד אשר הוכרזה ביולי 2019 על ידי ראש עירית לונדון סאדיק קאן, שקשר תכנית זו לתכניות נוספות בעיר שעניינן חיזוק הקיימות העירונית והדאגה לבריאות של תושביה ההולכים על שתיים או על ארבע, לחיזוק הכלכלה ומעמד העיר ביחס לערי העולם, ושתצעד בבטחה לקראת האתגרים שמביא איתו משבר האקלים.⁷

טבע אורבני בלונדון – נתונים פיזיים

העיר לונדון כוללת בתוכה את מרכז העיר ההיסטורי ובנוסף 33 רובעים – מחוזות עירוניים, שנוספו במהלך השנים לשטח העיר המקורית (החל משנת 1965). שטחה של לונדון הינו 1,579 קמ”ר, וצפיפות האוכלוסין בה היא כ- 5,700 נפש לקמ”ר.⁸ ברובעים השונים ניתן למצוא 3,000 פארקים בגדלים שונים, 142 שמורות טבע מקומיות ו-3.8 מיליון גינות פרטיות וציבוריות. בנוסף בעיר מתגוררים מעל 14,000 סוגים שונים של צמחים ובעלי חיים.⁹ לונדון נחשבת לעיר עם הכי הרבה שטחים ירוקים ביחס למדינות אירופה, והעיר השלישית בגודלה בשטחים ירוקים בעולם: 40% משטחה מורכב משטח ירוק נגיש לציבור (35,000 דונם). שטחים אלו משמעותיים בהתמודדות עם שינויי האקלים, הפחתת זיהום האוויר ושיפור איכותו, והתמודדות עם שטפונות. כמו כן הפארקים הגנים והיערות בלונדון מהווים מוקד לתיירות ותורמים לכלכלה ולאטרקטיביות של העיר.¹⁰

מדיניות עיריית לונדון

על אף נתונים אלה העיר ניצבת בפני מגוון אתגרים במאה ה-21: עד שנת 2050 צפויה לונדון להיות ביתם של 11.1 מיליון איש (לעומת כ-8.9 מיליון בני אדם ב-2019(, איכות האוויר והמים טעונים שיפור (כ-10,000 מקרי מוות בשנה בלונדון אשר נקבע שנגרמו מזיהום אוויר), בתי גידול שונים בסכנת הכחדה, תוכניות פיתוח שעלולות לפגוע בשטחים ירוקים מוגנים, תושבים רבים שנגישותם לשטחים פתוחים מוגבלת, השמנת יתר ובריאות נפשית ופיזית ירודים בקרב מבוגרים (ראש העיר קושר מצב זה לאוכלוסייה אשר נגישותה לטבע מצומצמת), אי שוויון חברתי ומרחבי וחוסר לכידות קהילתית. על מנת להתמודד עם האתגרים הרבים התוכנית טוענת כי דרושה חשיבה חדשה שתחייה את מערכת היחסים של העיר עם סביבתה הטבעית. ¹¹

תוכנית LNPC משתלבת באסטרטגיה הסביבתית של לונדון להיות העיר הגלובלית הירוקה ביותר בעולם על מנת  להתמודד עם משבר האקלים. לשם כך נקבעו העקרונות הבאים: א. כלכלה מעגלית דלת פחמן: שימוש חוזר לצורך מזעור ייצור פסולת, ומעבר לשירותים בעלי פליטה מזערית. ב. עיר דיגיטלית: אשר תסייע בייעול תהליכים עירוניים. ג. גישת “הרחוב הבריא”: רחובות נקיים מזיהום אוויר המעודדים הליכה ומפגשים חברתיים. ד. הגדלת התשתית הירוקה וההון הטבעי: הגדלת השטחים הירוקים בעיר ל-50% משטח העיר אשר יסייעו בשמירה וטיפוח המגוון הביולוגי, נטיעת עצים, טיפוח מרחבי בר טבעיים שישפרו את איכות האוויר, יצירת מסדרונות אקולוגיים בעיר אשר ימנעו את קטיעת בתי הגידול ויאפשרו לבעלי החיים השונים לנוע ברחבי העיר בבטחה. הגשמת מטרות אלו יסייעו ללונדון לשמור על ייחודיות גלובלית כעיר עולם, ותמיכה בכלכלה המקומית על ידי הגדלת יזמות, עסקים ותיירות, נכתב בתכנית.¹²

נקודה נוספת ומעניינת היא שהתכנית מייצרת מתווה הוליסטי לעיר ומתייחסת גם להיבטים של צפיפות, בניית מגורים, פיתוח ודיור. נכתב כי במסגרת תכנית LNPC ייקבעו סמכויות התכנון הרשמיות מה יבנה, איך והיכן, אך היוזמה קוראת ליזמים ולמתכננים לראות בכך הזדמנות ליצור ולבנות תשתית ושירותים ירוקים למען עתיד טוב יותר מתוך תפיסת תכנונית הוליסטית. כמו כן הם מעודדים פיתוח דיור בר קיימא ובר השגה צפוף ואיכותי יותר. ריבוי הגינות הפרטיות בלונדון, מהווה את נקודת המפתח בהתמודדות עם הציפוף המתבקש, ולכן העיריה מעודדת את טיפוחן ומדגישה את חשיבותן במסגרת תכנית LNPC – כל גינה פרטית מהווה נידבך משמעותי בראיית העיר כפארק לאומי.¹³ ברמה הפרקטית, בקווים המנחים לתכנון מטעם מועצת העיצוב של העיר, מעודדים את המתכננים לשלב בחשיבה התכנונית דרכים לשמירה והגדלת המגוון הביולוגי בשטח הרחוב – תפיסה זו למעשה משנה את נקודת המבט האתרופוצנטרית המקובלת בתכנון אורבני, ומאתגרת את האדריכל לתכנן לבני האדם ולבעלי החיים יחדיו, באמצעות תכנון שמחבר בין אדם, טבע ומקום. ¹⁴ פרויקט מיוחד שהוצג במסגרת מחקר שנעשה באוניברסיטת London Metropolitan בבית הספר לאמנות, עיצוב ואדריכלות, בשם: Re wild My Street – הציע חשיבה חדשה שבה באמצעות הדמיות אדריכליות מעודדים המתכננים את התושבים להסתכל על הרחוב והבניין בו הם גרים דרך משקפיים הרואות את בעלי החיים, בעלי הכנף, החרקים והצמחים כחלק מדיירי המקום, תוך שימוש בחזית ובגג המבנה כמתן בית לאותם יצורים חיים לצורך הגדלת בתי הגידול בעיר.¹⁵

טענות המבקרים
מבקרי תוכנית LNPC טוענים שמדובר בתרגיל פרסומי הנועד לחזק את המותג “לונדון” וכי האסטרטגיה לביצוע בפועל אינה ברורה: כיצד מחברים פיזית ומושגית בין טבע לבין עיר צפופה שהולכת וגדלה? והאם חיבור כזה לא ימחק את משמעות המושג עיר? כיצד מייצרים מצד אחד מסדרונות אקולוגיים לעידוד כניסת הטבע לעיר – ובמקביל ממשיכים לצופף את הבינוי ולהקצות שטחים לתחבורה? כמו כן, ההישענות על תרומות ועל פעילות קהילתית כעמוד התווך של התוכנית, והמלצות למדיניות סביבתית במקום חוקים מחייבים, עלולים, על פי המבקרים, להכשיל את הפרויקט. בנוסף, בהתחשב בנתונים הפיזיים המצויינים של לונדון, ובהיותה עשירה בשטחים ירוקים, בפארקים ובמדיניות הסביבתית המפותחת שאותה היא מטפחת שנים רבות ברמה המוניציפלית וברמת אירגוני סביבה רבים שצמחו בתוכה, ניראה כי תוכנית LNPC  אינה שונה מהשיח “הירוק והמקיים” המוכר, ולא ברורה הבשורה החדשה של התכנית.¹⁶

גם אם מעשה מיתוגי, לונדון מסמנת את השיח העתידי

תוכנית LNPC היא הצהרת כוונות מזוקקת המביאה תפיסה חדשה של יחסי העיר והטבע, האדם והחי. היא מנסה לתקן נזקי עבר ולצעוד בבטחה לקראת האתגרים הצפויים בעקבות משבר האקלים, על ידי הפיכתה לעיר מקיימת וחסונה, אשר משקמת, משמרת ומגדילה את המגוון הביולוגי בעיר וחושבת עליה כמערכת אקולוגית. הצמיחה הדמוגרפית, הצורך בדיור ובתחבורה, והרצון לשמר את זהותה של לונדון כעיר עולם המושכת תיירים ומשקיעים, צריכה להיעשות תוך שמירה על השטחים הירוקים והגדלתם. במובן זה לונדון מציגה סדר עירוני חדש המכיר בטבע כשחקן משמעותי בהפיכת העיר לטובה יותר פיזית, כלכלית, חברתית ובריאותית לבני האדם.

עוד התכנית מייצרת חזון הפוקח את עיני התושב להון הטבעי שהוא חי בתוכו ומחנכת לחמלה והכרה בערך הטבע. היא מייצגת את הצד החיובי, האופטימי, למול הפחד מפני משבר האקלים, ומייצרת אופק לדורות הבאים. תוכנית LNPC צמחה מתוך תנועה קהילתית, סביבתית עירונית ולכן גם בכך היא משמעותית. היא החלה ביוזמות מלמטה לא פורמליות שאליהן התווספה מדיניות פורמלית.

לסיום, קשה שלא להזכיר את יחס מדינת ישראל לטבע האורבני בשטח הערים ואת ההתנהגות האכזרית שנוקטים מולו משרד החקלאות ורשות הטבע והגנים (לדוגמא: ירי בזאבים ובתנים, לכידת עורבים בכלובים והמתתם בייסורים). בשנה האחרונה, עיריית חיפה בהובלתה של ראשת העיר ד”ר עינת קליש-רותם, אשר חזירי בר משוטטים ברחובותיה עקב בניה הפולשת לשטחי בתי גידול טבעיים, החלה לייצר שיח שונה, כזה המנסה למצוא פתרונות שיטיבו גם עם הטבע, למול הפעלת לחץ מצד התושבים אשר מעוניינים בתוצאות מיידיות. פתרון עדיין לא ניראה באופק, ואני תוהה האם יכול להימצא כזה כל עוד המהלך הוא נקודתי ואיננו חלק מחשיבה מורכבת יותר על ארגון מחדש של היחסים בין ‘הטבע’ ל’עיר’ ובין בעלי החיים לבני האדם, ובמובן רחב יותר, כל עוד בני האדם לא ישנו את תפיסתם האנתרופוצנטרית להבנתם כיצורים במערכת אקולוגית.