לבחור באופציית השכונה

פעם הלכו כולם לבית הספר בשכונה אך בעשורים האחרונים גוברת המגמה של בתי ספר קהילתיים, ייחודיים ועל אזוריים. מונטסורי, אנתרופוסופי, דמוקרטי, כל קהילה והזרם שלה, ומה קורה לשכונה? למגוון האנושי והמפגש שמציעה השכונה? על הדילמה של הורים רבים בין הבחירה באופציה המקומית לבחירה בייחודיות הקהילתית

שום מילה אין בה בטולה הגמור של שום שאלה אבל מה יש בה? – כסויה. גילוי וכיסוי בלשון ח.נ.ביאליק

עד לפני כמה שנים, הרישום לכתה א’ היה די צפוי ופשוט. כל ילדי הגן השכונתי נרשמו כמעט אוטומטית לאותו ביה”ס שכונתי על פי אזורי רישום שנקבעו ברשות המקומית. התקיימו ימי היכרות בביה”ס כבר בגן חובה עם הגננת שהכירה את מחנכות כתה א’. הילדים הכירו זה את זה, ההורים הכירו זה את זה ואת ביה”ס כי הוא היה קרוב לביתם בתוך השכונה וכך המעבר לביה”ס על אף האתגרים שהוא מזמן היה די טבעי.

בשנים האחרונות, בבוא ההורים לרשום את הילדים לביה”ס הם נתקלים בשתי הגדרות של בתי ספר – כאלו שהם ב’אזור רישום’ והם לרוב שכונתיים ממלכתיים קרובים לבית ו’רגילים’ ובתי ספר ‘על אזוריים’ לרוב ייחודיים, עם תפישה חינוכית אלטרנטיבית ולא בהכרח קרובים לבית. בתי הספר הייחודיים שהוקמו בשני העשורים האחרונים מוגדרים רובם ככולם כ’על אזוריים’. מה הכוונה ‘על אזורי’ ומדוע הצורך בהגדרה זו? הרי ייחודי יכול להיות גם מקומי ושכונתי. מדוע הצורך בהגדרה ‘על אזורי’? מה הגדרה זו נותנת? אל מי היא מכוונת? ואת אילו קבוצות היא משרתת?

מילים ומושגים, מכסים ומגלים משמעות ומגמות חברתיות. בהרבה מובנים, מושגים חדשים נוצרים עבור בריאה או תיאור של מציאות חדשה ומאותה הסיבה מושגים אחרים ננטשים או מושמצים.¹ כך יצא, שמצאתי דמיון רב בין מושגים חדשים מעולם ‘התכנון העירוני’ שעובר תהליכי שינוי והתחדשות למושגים חדשים בעולם ה’חינוך’ שעובר תהליכים דומים. אלו כמו אלו, מבטאים משמעויות חדשות ומגמות חדשות המאפיינות את המציאות המתהווה סביבנו.

תמצית הדמיון בעיני מצוי בהבחנה שבין המושגים ‘שְׁכוּנָה’ ו’קְהִילָּה’ המקבלים משמעות מקבילה במושגים ‘אזורי רישום’ ו’רישום על אזורי’ בעולם החינוך. ברשימה זו אטען כי הן בחינוך והן בתכנון חל מעבר ואף דחיקה של המושג שכונה לטובת המושג– קהילה בעולם התכנון מאדירים ומחפשים לבנות ‘קהילות’ ובעולם החינוך מעדיפים את ‘העל אזורי’ על פני ‘אזורי הרישום’.

אז מה בין שכונה לקהילה?

שְׁכוּנָה, היא יחידת מגורים עירונית בעלת מאפיינים חברתיים, ארכיטקטוניים וגאוגרפיים אחידים, שגודלה יכול להשתנות מבניינים בודדים עד למספר רב של רחובות (ויקיפדיה).

קְהִילָּה, היא קבוצה של בני אדם שיצרו ביניהם קשרים ויחסים חברתיים, הפועלים בגבולות מסוימים, מקושרים למרחב (פיזי או וירטואלי), ויש להם מאפיין, רצון או עניין משותפים (ויקיפדיה).

לצורך העניין שלנו, שכונה מגדירה מראש יחידה חברתית כשכנים המתגוררים בה פיסית, וקהילה מגדירה את חבריה לפי עניין/מאפיין משותף. למה חשוב להבחין ביניהם? כי כל מושג מייצר סדר חברתי שונה. ‘שכונה’ מסדרת את האנשים המתגוררים בה, באותה משבצת ומכאן שכל השירותים יינתנו באופן מלא לכלל השוכנים בה ללא קשר לעמדות, תחומי עניין או מאפיין חברתי כלשהו, אלא רק מעצם היותם שכנים הגרים באותו מקבץ רחובות/אזור מגורים. לעומת ‘קהילה’ המסדרת אנשים המשתייכים אידיאולוגית/מעמדית/חברתית באותה המשבצת ללא קשר הכרחי למקום הפיסי ומכאן ששירותיה יינתנו לאלו הבוחרים להיות חלק ממנה ורואים עצמם חולקים אידיאלים/אמונות/תחומי עניין משותפים ללא קשר למיקום הפיסי של המגורים.

מה הקשר למושגים ‘אזורי רישום’ ו’על אזורי’? בעולם החינוך, הדבר בא לידי ביטוי, באופן הרישום לבתי הספר. בתפישת ה’שכונה’, הרישום לבתי הספר נעשה על פי ‘השתייכות גיאוגרפית לאזור הרישום. ילדים מאותה השכונה ילכו לאותו בי”ס שכונתי. בבוקר ילכו יחד רגלית לביה”ס השכונתי ואחה”צ יפגשו מתחת לבניין או במגרש השכונתי שממוקם לרוב בתוך מתחם ביה”ס. כשהעירייה משפצת או משקיעה משאבים ב “מגרש” בביה”ס היא למעשה משפרת את השכונה. במודל זה השכונה מהווה את היחידה החברתית וביה”ס תומך ביחידה זו.² ‘המקום’ עצמו הגורם התוחם, המסדר אשר מפגיש בין אנשים. אל מול גישת רישום זו, התפתחה בשנים האחרונות תצורת רישום חדשה, שתואמת את תפישת ה’קהילה’, שהומשגה כ’רישום על אזורי’ והיא מייתרת את ‘המקום’. כלומר, הרישום לביה”ס אינו תלוי בשכונה בה התלמיד גר ואינו ע”פ אזורי רישום שהעירייה מסמנת, אלא תלוי בבחירת ההורים ורצונם להשתייך לקהילה אידיאולוגית/חינוכית/חברתית,³ זו או אחרת (אנתרופוסופית, דמוקרטית, מונטוסורית וכו’…) ולא בהכרח השכונתית.

הדבר מסתדר גם עם העובדה, שבתי ספר ‘על אזוריים’, לרוב מוגדרים כ’ייחודיים’, כלומר בעלי פדגוגית חינוך אלטרנטיבית (לממלכתית). כלומר, ממוצבים תודעתית כ’לעומתיים’ למערכת החינוך הרגילה. בתי ספר אלו גם זוכים לאוטונומיה ניהולית ופדגוגית, דבר התורם לנפרדותם משאר בתי הספר באותה העיר ולהתהוותם כ’קהילה’ נבדלת .

עניין הנפרדות/ההפרדה הוא מהותי, שכן הוא מעוגן גם בתהליכי מיון וסינון תלמידים (ומשפחותיהם), בהם ההורים נדרשים, בין היתר, להראות התאמה למרקם הקהילתי של ביה”ס, להשתתף בימי קהילה ולשלם תשלום שמהווה מאין מס קהילה. שוב, פרקטיקה שמייצרת נפרדות המבוססת על מאפיינים מעמדיים וקהילתיים ומייצרת סדר חברתי אחר.

ההסתגרות בקהילות מאפיינת גם שינויים בתכנון העירוני

לתהליך הזה של מעבר מתפישה ‘שכונתית’ לתפישה ‘קהילתית’ יש מקבילה בעולם התכנון העירוני המתבטאת בגישת ה’תכנון במרחב לעומתי’ והקמת ‘שכונות ייעודיות’. גישה המאפשרת בניית שכונות בתוך העיר אך בהפרדה ממנה, במרחב אוטונומי, בהפרדה מכלל שכונות העיר.⁴ שכונות אלו, מייצרות אִזוּר חברתי/אתני/מעמדי בדרכים של אפיון קהילתי (לרוב אפיון של אוכלוסייה הנחשבת חזקה מזו המקומית). סינון הנכנסים בשערי שכונות אלו מתקיים באמצעות קביעת עלות הדירות, שיווק ומכירה לאוכלוסיות ייעודיות, הגדרת ייחודיות שכונתית, ולעיתים גם ע”י ועדות קבלה של ממש. תהליכים אלו מבטיחים הרכב קהילתי מעמדי מבוסס ולרוב חזק יותר מהרכב האוכלוסייה הרגילה בעיר. השכונה הייעודית, מופרדת מן העיר פיסית (כמו מתחם הנרקיסים בראשל”צ), במרחב שמאפשר ניהול אוטונומי (כמו כרמי גת בקרית גת). לאותן שכונות שם משל עצמן, ואף כתובת מגורים נפרדת מהעיר כך שתושבי השכונה הייעודית אינם מזהים עצמם כתושבי העיר. השכונה הייעודית רשומה כחלק מהעיר הגדולה, ואף משתמשת בתשתיות ושירותי העיר, אולם מבחינה זהותית, פיסית ותודעתית היא מופרדת ומובדלת ממנה.

המושג ‘המרחב הלעומתי’ בעולם התכנון, הוא המקביל למושג ‘חינוך אלטרנטיבי’ בעולם החינוך. למעשה הם ממש בעלי אותם המאפיינים. אם בחינוך שינו את שיטת הרישום ל’על אזורי’ אז בתכנון תכננו שכונות ב’מרחב אוטונומי’, אם בחינוך מתקיים סינון משפחות באמצעות תשלומי הורים ותהליכי קבלה בהתאם ל’מרקם קהילתי’, אז בתכנון העירוני יתקיים תהליך אפיון של השכונה ויוגדרו תנאי סף וקריטריונים לשיווק ומכירה, בהתאם למרקם מעמדי, חברתי, קהילתי. אם בחינוך מדובר ב’בתי ספר ייחודיים’ בתכנון מדובר ב’שכונות ייעודיות’. אלו וגם אלו, יצאו/התנתקו/נפרדו מהמרחב המקומי, על מרכיביו הפיסיים והחברתיים, והפכו לאיים מופרדים עצמאיים עם מאפייני קהילה הומוגנית כפי שפורטו למעלה (‘ביה”ס הייחודי’ נפרד מהחינוך השכונתי, וה’שכונה הייעודית’ נפרדה מהעיר).

חריגים גיאוגרפית – הפיצול בין השכונה, הקהילה ומוסדות החינוך

אותו חוסר חפיפה בין המגורים הגיאוגרפים לבין מוסדות החינוך מייצר מצבים אבסורדיים שבהם למשל בית ספר ייחודי יושב בתוך שכונה אך תלמידיו אינם מתגוררים בה. דוגמאות מעניינות לבתי ספר ‘על אזוריים’ שהוקמו בתוך שכונות קיימות (לרוב על חורבות בתי ספר שכונתיים שהתפרקו והסיבות לכך ותהליכים הקשורים בזה במאמר אחר) אפשר למצוא בכל עיר גדולה עם שכונה מוחלשת. התופעה המעניינת היא שילדי השכונה עצמה לא רשומים בבתי ספר אלו (לרוב כי לא עומדים בתנאי הקבלה לביה”ס) ויוצאים בכל בוקר לשכונות אחרות אל בתי ספר ממלכתיים רגילים, בעוד ילדי שכונות אחרות ומרוחקות ולרוב חזקות יותר, מגיעים בכל בוקר בהסעות אל בית הספר ה’על אזורי’ הממוקם בלב השכונה. למשל, באחת השכונות הערביות ביפו נפתח בית ספר ‘על אזורי’ שאף חרט על דגלו קידום חיים משותפים ודמוקרטיה. רק שבביה”ס הזה לא לומד אף לא תלמיד אחד או תלמידה מהשכונה הערבית שבליבה הוא ממוקם. למעשה אין בביה”ס הזה אף לא תלמיד או תלמידה ערבים כלל. כל תלמידי ביה”ס מגיעים משכונות אחרות ומרוחקות, לרוב משכונות מבוססות. ילדי השכונה בו ממוקם ביה”ס נאלצים בכל בוקר להתפזר בין בתי ספר אחרים מחוץ לשכונתם. תופעה דומה מתרחשת בשכונות רבות בארץ. כך שגישת ה’על אזורי’ שתואמת את ‘תפישת הקהילה’, בהרבה מובנים מחלישה מאוד ואולי אף מפרקת את השכונה.

בחירה באופציית השכונה אפשר למצוא בסיפור המעניין על בי”ס בחיפה, שוב בשכונה מוחלשת מאוד, ומעורבת מבחינת אוכלוסייה. כאשר העיריה תכננה לסגור את ביה”ס ולתת את המבנה לעמותה שתקים בו בי”ס ייחודי. ילדי השכונה עצמה כבר קיבלו מכתבים ממחלקת החינוך של העיריה בה הם מנותבים להירשם בבתי ספר מחוץ לשכונה. כתגובה לכך, באופן מעורר השראה קמו תושבי השכונה והתקוממו, גייסו את כל מי שהסכים לסייע ונלחמו על ביה”ס השכונתי הממלכתי הרגיל שלהם. יש לציין שגם העמותה לה הציעה העיריה את המבנה לא הסכימה לקבלו מאחר ולפי גורמים לא רשמיים הם טענו שהמקום לא מתאים ל”מרקם הקהילתי” שאותו הם מחפשים. 

כיצד התהליכים הללו ישפיעו על הבחירה של הורים בבתי ספר?

ישנם תומכים בגישה זו שיטענו שאנשים לא בהכרח צריכים להיות כבולים למגורים הגיאוגרפים שלהם, ושלהורים הזכות לבחור את החינוך והאידאולוגיה הפדגוגית של ילדיהם. מאידך המהות המרכזית של הטרוגניות חברתית וגיוון נמצאת בבסיס רעיון ה’עיר’ ובבסיס רעיון ה’חינוך הממלכתי’. “בחירת הורים בחינוך” נכון להיום, היא למעשה בחירה ב’תפישת הקהילה’, בביה”ס ה”על אזורי” האלטרנטיבי, הייחודי הנחשב בדעת הקהל הציבורית כבחירה החינוכית, הערכית והקהילתית יותר. והיא אכן מאוד קהילתית במובן של סידור חברתי בעל גוון דומה, ומרכיבי זהות, תרבות ומעמד הומוגניים.⁵ אולם, בחירת הורים ב’תפישת השכונה’, כלומר בחירה בביה”ס הממלכתי הציבורי הרגיל בקרבת הבית היא לא פחות ערכית וחינוכית. הורים הבוחרים באופן מודע לילדיהם בי”ס שיש בו את כל ילדי השכונה, על מגוון התרבויות, הזהויות והמעמדות, מערבב ומפגיש קהילות ובהכרח ללא גוון קהילתי מובהק. במובן הזה, הבחירה החינוכית ב’אופצית בשכונה’ יכולה להתקיים רק בשכונה עירונית רגילה המזמנת גיוון אוכלוסייה ולא בשכונות ייעודיות/לעומתיות. מדובר בעצם בשני סטים של ערכים, שתי בחירות ערכיות, המשרתות אג’נדות חברתיות שונות המסדרות את החברה בשני אופנים שונים, אשר בין שניהם ראוי וניתן לבחור. לכל סט ערכים שכזה נמצא מושג שלעיתים משמעותו גלויה ולעיתים מכוסה. חשוב לחטט קצת פנימה, להבין אילו עולמות תוכן וערך כל מושג מייצג ואז לגשת למלאכת הבחירה החינוכית – הבחירה ב’אופציית הקהילה’ או הבחירה ב’אופציית השכונה’.