גל אלחנןכיצד ניתן לתכנן שכונות המעודדות אורח חיים בריא? כיצד השינויים הטכנולוגיים בעולם הרפואה יכולים להשפיע על כך? רשימה זו סוקרת מאמר חדש מאת טלי חתוקה, גל אלחנן ואמיתי בלום המתמודד עם שאלות אלו.
במהלך העשור האחרון, ובמיוחד לאור מגפת הקורונה, גובר העניין הציבורי בקשרים בין העיר לבריאות. מאפיינים פיזיים הקשורים לעיצוב המרחב ומאפיינים סוציו-אקונומיים של האוכלוסייה נבחנו במחקרים ברחבי העולם. עם זאת, רוב המחקרים התמקדו באלמנט אחד של הסביבה האורבנית, מה שמקשה על ההבנה הרחבה יותר של ההשפעה ההדדית בין בריאות והסביבה המורכבת ממאפיינים רבים. כמו כן, המחקרים בחנו את הקשר בין הבריאות לסביבה בקני מידה שונים, בינלאומי, לאומי, עירוני ומקומי, שהובילו לחוסר עיקביות בממצאים. אולם, בשנים האחרונות, על רקע הצמיחה של ערים ברחבי העולם ומגיפת הקורונה, התחדד הצורך להבין את קנה המידה השכונתי, כמרחב שיש לו השפעות מרחיקות לכת על חיי היום יום והבריאות שלנו.
המאמר החדש מאת טלי חתוקה, גל אלחנן ואמיתי בלום, The Neighbourhood–Health Nexus: Design, Behaviour and Futures, שהתפרסם בכתב העת The Built environment, עוסק בנושאים אלו, ובמיוחד בקשר בין קנה המידה השכונתי לבריאות. המאמר סוקר מאמרים המתמקדים בקשר של עיצוב השכונה לבריאות ומאמרים המתמקדים בהתנהגות התושבים ובפרקטיקות שלהם בזיקה לבריאות. בנוסף, הוא ממפה את המגמות המשמעותיות בתחום הבריאות והרפואה בעידן הדיגיטלי בקהילה והשפעתן הצפויה על שירותי הבריאות בשכונה. תובנות משלושת התחומים משמשות להצעת מסגרת רעיונית ראשונית לבחינה של הקשר העתידי בין בריאות לשכונה.
עידן חדש בקשר בין תכנון עירוני לבריאות
החיפוש אחר הנחיות לתמיכה בסביבות מגורים בריאות יותר איננה חדשה. לפני למעלה מאלפיים שנה, היפוקרטס הציע פרשנות אקולוגית לקשר בין גורמים אקלימיים, פיזיים ותרבותיים, ובריאות האוכלוסייה במקומות שונים. התחום צמח החל מהמאה ה-16 בעקבות ניתוחים מרחביים של שיעורי תמותה ממגפות בערים גדולות כמו לונדון. בתחילת המאה ה-20 ההשפעות של המהפכה התעשייתית ונסיבות החיים הקשות בשיכוני הערים תרמו להתפתחות של התכנון העירוני כדיסציפלינה מודרנית השואפת להתמודד עם התנאים האלו וההשלכות הבריאותיות שלהם. עם זאת, לאחר מלחמת העולם השנייה והמצאת האנטיביוטיקה שצמצמה עד מאוד את השכיחות של מגפות, הפוקוס של התכנון העירוני התרחק מתנאי המגורים והקשר שלהם לבריאות לטובת פיתוח כלכלי ואסתטיקה.
בשנים האחרונות, מגפת הקורונה ושינויים מרחיקי לכת בעולם הרפואה מחזירים את תשומת הלב לקשר בין תכנון עירוני ובריאות. הזדמנויות רבות טמונות בהתפתחות שירותים טכנולוגיים שמשפרים את הנגישות והיעילות של שירותי רפואה ומאפשרים ביזור של שירותי רפואה מבתי החולים בחזרה לקהילה. עם זאת, תחום התכנון עדיין לא הגיב להזדמנויות האלו בעוד הטכנולוגיה ממשיכה לשנות את אופי שירותי הרפואה. בפועל, מתהווה מציאות בה תחום התכנון מתקשה לתת מענה לצורך לתמוך בשכונות בריאות יותר בעידן של שינויים טכנולוגיים. מכך עולות שלוש שאלות משמעותיות שיש לבחון: מה הם האלמנטים העיצוביים של שכונה שיש להם השפעה חיובית מוכחת על בריאות? מה הם האלמנטים שתומכים בהתנהגויות הקשורות לאורח חיים בריא? עד כמה האלמנטים והדינמיקה שנוצרה יכולות להיות מושפעים מהתפתחות הטכנולוגית בתחום הרפואה?
מאפייני השכונה ובריאות התושבים
החלק הראשון של המאמר מתמקד בשאלה הראשונה, באלמנטים התכנוניים שיש להם קשר מוכח לבריאות התושבים. חשוב לציין שקיים מגוון רב באורחות החיים שנובע גם מדפוסי תכנון שכונתיים שונים, בין בתים חד משפחתיים בסביבה פרברית למגדלי מגורים בסביבה אורבנית צפופה. כמו כן, בריאות מושפעת לא רק ממאפיינים פיזיים של המרחב, אלא גם מהיבטים תרבותיים וסוציו-אקונומיים. על אף המורכבות הזאת, קיימים שישה אלמנטים עיצוביים שחוזרים במחקרים שונים ככאלו שיש להם השפעה חיובית על בריאות. כאמור, אין מחקר אחד שבדק את כל האלמנטים האלו בו זמנית, אולם בכל המחקרים אלמנטים אלו עולים כתורמים לבריאות:
- שטחים פתוחים. קירבה ונגישות לשטחים פתוחים מעודדת פעילות פיזית ואינטראקציה חברתית.
- איכות המקום. הזנחה, תשתיות לקויות והיעדר תחושת ביטחון יוצרים השפעה שלילית על בריאות התושבים, במיוחד בהיבט המנטלי. לעומת זאת, תשתיות מפותחות להולכי רגל וסביבה הנתפסת אסתטית תורמת לבריאות התושבים.
- קישוריות. קישוריות גבוהה בין רחובות השכונה והעיר מעודדת הליכה ותורמת לבריאות התושבים.
- תחבורה ציבורית. תחבורה ציבורית אמינה ונגישה מקדמת הליכה לתחנות, מצמצמת זיהום אוויר הנובע משימוש ברכבים פרטיים ומשפרת את הנגישות לשירותי רפואה ואפשרויות תעסוקה מגוונות.
- שירותים. נגישות למגוון שירותים בתחומים שונים, רפואה, חינוך, קניות ופנאי, מעודדת פעילות פיזית ואינטראקציה חברתית ותורמת לבריאות התושבים.
- עירוב שימושים. מגוון שימושי קרקע מעודד הליכה ותורם גם הוא לאורח חיים בריא.
החלק השני של המאמר מתמקד בשאלה השנייה, במאפיינים שנוגעים להתנהגות התושבים התורמת לבריאות. חשוב לציין שהתנהגות התושבים בפועל היא גורם מתווך חשוב בין השכונה לבריאותם, וגם שכונה שמתוכננת בצורה אידיאלית תלויה באופן בו תושביה משתמשים בה בפועל. מחקרים רבים בתחום מתמקדים רק במדדי הבריאות ולא בוחנים את ההתנהגויות מתוך הבנה של השכונה כסביבה אנושית, בה התושבים פועלים בצורה אקטיבית בהקשרים חברתיים ותרבותיים מורכבים. המאמר בוחן בהקשר הזה שני דפוסי התנהגות משמעותיים לבריאות: פעילות גופנית1 ואינטראקציה חברתית. בנוגע לאינטראקציה חברתית, נמצא כי נגישות גבוהה לשירותים משפרת את תחושת האחדות החברתית בשכונה. לצד זאת, נמצאה מערכת יחסים מורכבת בין הצפיפות בשכונה לקשרים החברתיים בה. נראה שצפיפות גבוהה תורמת לאינטראקציה החברתית, אך עד לרמה מסוימת, למשל, הצפיפות בשכונות צפופות מאוד בערים במזרח הרחוק, כמו טוקיו, עלולה לפגוע ברמות האינטראקציה. חשוב לציין שההשפעה החיובית של האינטראקציה הופכת חשובה במיוחד בזמני עקה ומשברים, כמו בזמן מגפת הקורונה. בנוסף, הבדלים רבים בהגדרת המשתנים הבוחנים את האינטראקציה החברתית ומאפייני הסביבה הבנויה יוצרים קשיים מתודולוגיים משמעותיים בתחום ומקשים על השוואה בין מחקרים.
המהפכה הטכנולוגית בתחום הרפואה
החלק השלישי של המאמר מתמקד בשאלה השלישית, בהשפעות האפשריות של השינויים הטכנולוגיים בתחום הרפואה על תכנון השכונה. השינויים, המובילים לפרדיגמה חדשה המכונה Healthcare 4.0, שמכירה בין היתר בצורך לטפל באוכלוסייה שהולכת ומזדקנת באמצעים של רפואה מונעת ושיפורים באורח החיים לכיוון בריא יותר, באים לידי ביטוי בשלושה כיוונים מרכזיים:
- מערכות תקשורת ומידע. המערכות מאפשרות מעבר מתקשורת פנים אל פנים לתקשורת מרחוק וכך מטופלים יכולים לקבל טיפול בבית ללא צורך במוסד רפואי. כמו כן, המידע הרפואי הופך נגיש ושקוף יותר בצורה שמקלה על הטיפול והבנתו. עם זאת, בשינויים האלו טמונים סיכוני ביטחון מידע ופרטיות ופערים בכישורים דיגיטליים יכולים להקשות על מטופלים לקבל טיפול.
- סנסורים רפואיים. הטכנולוגיה מצמצמת את הגודל והמחיר של סנסורים שונים ומאפשרת מעקב ישיר ומתמיד יותר בסביבה הביתית.
- בינה מלאכותית. היכולת לנתח באמצעים טכנולוגיים מאגרי נתונים גדולים יכולה לסייע באבחון ובהתאמת טיפול אישי.
השינויים האלו יוצרים תמורות מרחביות בשירותי הרפואה. בולט במיוחד תהליך הביזור של שירותי הרפואה מבית החולים לעבר הקהילה, עם צורך נמוך יותר במוסדות טיפול פיזיים. התהליך הזה מעודד חשיבה מחודשת על תקנות האיזור (Zoning) והמיקום של שירותי רפואה בשכונות. כמו כן, מגמות אלו מעלות את נושא אי השוויון והפערים הדיגיטליים והאופן שיש לתת את הדעת על צמצום הסיכוי שהרפורמה הדיגיטלית בשירותי הרפואה תפגע בשכונות מוחלשות.
החלק האחרון של המאמר מתמקד במעשה התכנוני ובאופן בו המתכנן יכול להגיב לשינויים הצפויים בתכנון שכונה המעודדת את בריאות תושביה. הוא קורא לתכנון מתוך הבנה של הקשר בין עיצוב, פעילות ותשתית, במטרה ליצור סינרגיה בין השלוש ולהבין כיצד התנהגות מתקשרת למבנה ועיצוב השכונה. כמו כן, הוא קורא לקחת בחשבון את השינויים בתחום הרפואה וההשפעה המרחבית שלהם על שירותי הרפואה בשכונות. בנוסף, הוא מצביע על הצורך לפתח גישה הוליסטית לתכנון ומחקר המקדמים בריאות בקנה המידה השכונתי. לאור השינויים הטכנולוגיים והרפואיים, השאלה היא לא האם יש צורך לפתח את נושא הבריאות בקנה המידה השכונתי, אלא באיזה אופן כדאי לטפל בנושא.
- כתבתי על הדפוס בהרחבה ברשימה קודמת ↩