מעיר חכמה לעירוניות חברתית חכמה

מאמר חדש של טלי חתוקה והדס צור בוחן את המעורבות של חברות פרטיות בעיצוב ‘העיר החכמה’ והטשטוש שנוצר בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי, המוביל לאימוץ חבילות סטנדרטיות בתחום ‘העיר החכמה’ תוך התעלמות מהקונטקסט המקומי הייחודי ומהצרכים החברתיים בעיר. על רקע האתגרים של העיר המאמר מציע לעבור לעירוניות חברתית חכמה

Hatuka Tali, Zur Hadas (2020), From smart cities to smart social urbanism: A framework for shaping the socio-technological ecosystems in cities, Telematics and Informatics, Online first

כתב העת: Telematics and Information פרסם מאמר חדש של טלי חתוקה והדס צור. המאמר מציע מסגרת פעולה חדשה לעיר החכמה.¹ נקודת המוצא היא כי ערים מושפעות מהמהפכה הדיגיטלית, אך הקונטקסט העירוני, משאבים ורגולציה משפיעים על האופן השונה שבו תהליך הדיגיטציה מתרחש ומתנהל בערים השונות. לכן השאלה איננה האם הדיגיטציה חודרת לערים, התשובה לכך ברורה מאליה, כן. לא ניתן לעצור את תהליכי הדיגיטציה. השאלה היא  אלו טיפוסים שונים של אקוסיסטם טכנולוגי-חברתי מתהווים בערים השונות? מי מוביל את תהליכי קבלת ההחלטות באשר לגיבוש והטמעה של מיזמים טכנולוגים בעיר? האם ניתן לעצב את התהליכים הללו כך שייצרו אקוסיסטם שישרת את הטוב הציבורי? המאמר בוחן את השאלות הללו מתוך הנחה שמרבית הערים עדיין מצויות בשלבים ראשונים של הטמעת כלים דיגיטליים ולכן יכולות לגבש חזון טכנולוגי-חברתי לעיר, שישרת את כלל תושביה.

העיר החכמה בעיניים ביקורתיות

הספרות הביקורתית על ערים חכמות  האירה את הצדדים המסוכנים יותר של הטכנולוגיה ובכללם פגיעה בפרטיות, חיזוק אמצעי שליטה ומעקב, חיזוק האי שוויון העירוני ומעורבותו הגוברת של המגזר הפרטי בתעשיית העיר החכמה. עם זאת המעורבות של המגזר הפרטי בעיר זכה למעט תשומת לב ובעיקר נעדרת התייחסות לאופן שבו חברות טכנולוגיה פרטיות משפיעות על תהליך העבודה וקבלת ההחלטות של הרשויות המקומיות בנוגע לאסטרטגיה של העיר החכמה. על רקע לקונה זו, מטרת המחקר הייתה להבין: 1. מה משפיע על תהליך קבלת ההחלטות במיזמים טכנולוגיים עירוניים? 2. האם הקונטקסט המקומי הייחודי לכל עיר מהווה פרמטר משמעותי בגיבוש היוזמות הטכנולוגיות? 3. כיצד נתפסים התושבים העירוניים ואלו כלים מוצעים על מנת להתמודד עם הבדלים דיגיטליים וחברתיים בעיר?

מבחינה אמפירית המאמר מבוסס על ארבעים ראיונות: עם בכירים בשלטון המקומי (בעשר ערים נבחרות), בכירים בחברות טכנולוגיה המציעות שירותים לעיר החכמה ויועצים חיצוניים העובדים עם רשויות מקומיות. הערים שנבחנו הן ארבעת הערים המטרופולניות (תל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע), חמש ערים בטבעת של גוש דן: שתי ערים בטבעת הפנימית (הרצליה וראשון לציון) ושלוש ערים בטבעת החיצונית (נתניה ראשון לציון ומודיעין- מכבים-רעות ואשדוד) ולבסוף העיר אילת שנמצאת מחוץ למטרופולין. ערי המטרופולין, וכן הערים בגוש דן מתחרות ביניהן על משיכת משאבים, עסקים והון אנושי. על כן הן עושות מאמצים בתחום העיר החכמה שישפרו את מעמדן וכוח משיכתן.

בהתבסס על המחקר האמפירי הטענות המרכזיות של המאמר הן: 1. במרוץ של ערים במטרה להיעשות ‘חכמות’ חל טשטוש בחלוקת התפקידים בין המגזר הפרטי והמגזר הציבורי שמשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. 2. על אף ההבדלים הקונטקסטואליים בין ערים שונות, ערים מאמצות יוזמות דיגיטליות דומות. 3. יוזמות טכנולוגיות שמתמקדות בצרכים חברתיים ומתמודדות עם אי שוויון דיגיטלי ובכלל, עדיין מצויות בשוליים של הפרויקטים בתחום העיר החכמה.

התפתחות היחסים בין המגזר הפרטי ורשויות עירוניות

התפתחות היחסים בין חברות טכנולוגיה ורשויות עירוניות צריכה להיבחן על רקע השינויים במערכת היחסים בין הסקטור הפרטי לציבורי באספקת שירותים עירוניים בעידן הניאו-ליברלי. בעבר רשויות סיפקו את התשתית העירונית, צרכי התושבים והתשתיות הקריטיות הדרושות לתפקודה של החברה (תחבורה, תקשורת, חשמל, מים, ביוב).² בעידן הניאו-ליברלי רבים מהשירותים הציבוריים עברו הפרטה והיום אנו עדים למערכות מורכבות יותר המשלבות מספר רב של שחקנים פרטיים וציבוריים.³ גם בקרב חברות הטכנולוגיה שמציעות שירותים לעיר החכמה אנו מציעות להבחין בין ארבעה סוגים של חברות: חברות תשתית חומרה, חברות אינטגרציה, חברות תוכנה וחברות הזנק (סטארט אפ). לכל אחת מהחברות יחסי עבודה וזיקה אחרת לעיר  על בסיס המוצר, רמת ההתערבות במרחב העירוני ומידת התלות שנוצרת לעיר במוצר.

המעבר מבעלות מונוליטית של טובין ציבורי לבעלות מורכבת של תשתיות קריטיות, מעלה שאלות בנוגע לסיכון, אחריות וחוסן עירוני. כמו גם סוגיות של פרטיות, בעלות על המידע, סיכוני סייבר ופגיעות מסוגים שונים.⁴  אך מאמר זה מבקש להאיר דווקא את מעורבותן של חברות טכנולוגיה בגיבוש החזון העירוני במסגרת המרוץ של ערים ‘להיעשות חכמות’. תחת האתוס של חדשנות, חברות הטכנולוגיה המחזיקות בידע היישומי-טכנולוגי, כופות חזון עירוני של ‘חוכמה’ שתואם או מונע מהפתרונות שיש בידיהן. על כן הקונטקסט הייחודי לכל עיר והצרכים החברתיים השונים נדחקים לשוליים לטובת סטנדרטיזציה טכנולוגית.⁵

ממצאי המחקר

המחקר האמפירי שקיימנו בעשר ערים שונות בישראל המצויות בשלבים שונים של גיבוש והטמעת מיזמים בתחום העיר החכמה, וכן הראיונות עם בכירים בשלטון המקומי, חברות טכנולוגיה ויועצים, מעלים שלוש סוגיות מרכזיות: תהליך קבלת ההחלטות המושפע ממערכת היחסים בין המגזר הפרטי לציבורי, ההתייחסות לקונטקסט המקומי והיבטים החברתיים של תהליכי דיגיטציה.

תהליך קבלת ההחלטות בגיבוש מיזמים טכנולוגיים בעיר – כפי שעלה מהמרואיינים כיום חברות הטכנולוגיה מבקשות להיות מעורבות לא רק בהצעת פתרונות טכנולוגיים אלא בגיבוש האסטרטגיה והחזון העירוני. החברות עצמן מציגות זאת כתפיסה הוליסטיות יותר של התהליך וניסיון לקיים תהליך עומק של הבנת הצרכים של העיר והתאמת ‘חליפה טכנולוגית’ עבורם. אך הפתרונות של חברות הטכנולוגיה מוגבלים והאינטרס שלהן ברור. על כן נשאלת השאלה אם נכון וראוי שחברות פרטיות ישתתפו בגיבוש חזון עירוני שצריך לענות על קשת רחבה יותר של צרכים עירוניים ושמושתת על כספי ציבור. היבט נוסף הוא השותפות עם חברות סטארט אפ שמבקשות להשתמש בעיר כאתר התנסות (beta site). כפי שהעלתה מנהלת יחידת תכנון אסטרטגי בעיר גדולה בישראל, שותפויות מסוג זה עלולות להיות בעייתיות משני טעמים: ראשית החברות מגיעות עם פתרונות לבעיות שהן לאו דווקא הדחופות ו/או הרלוונטיות ביותר לעיר. שנית, משעה שהפיילוט מסתיים או במידה ויש רצון להרחיבו, מדובר במשאבים רבים מהתקציב העירוני שלרוב קשה עד בלתי אפשרי לשאת בהם.

המשמעות של הקונטקסט עירוני בתהליך הדיגיטלי – בחינה של המיזמים הטכנולוגיים שאימצו עשר ערים שונות בישראל, העלתה כי על אף השוני הגיאוגרפי, הדמוגרפי, הסוציו-כלכלי וכן שינויים בקנה המידה העירוני, ההבדלים בין המיזמים הטכנולוגיים שאימצו הערים השונות הם מינוריים. ניתן להסביר זאת בכך שהרטוריקה וסל הכלים הדיגיטליים שמציעות חברות הטכנולוגיה מוגבל.⁶  חברות טכנולוגיה לא נותנות תשומת לב להיבטים היסטוריים, תרבותיים שמעצבים את המבנה הפוליטי, החברתי, התרבותי והמרחבי.⁷ נוסף על כך ערים לא מגבשות אסטרטגיה עירונית מסודרת שמבוססת על הצרכים הספציפיים והאתגרים של העיר ותושביה, של אזורי התעשייה והתעסוקה ברמה המקומית והאזורית, של המגבלות והמאפיינים הגאוגרפים של העיר. לכן ערים מפספסות את ההזדמנות להתגבר על פערים כלכליים ולפתור בעיות דחופות וקריטיות לעיר בין היתר באמצעות פיתוח טכנולוגי. המיפוי שערכנו העלה כי ערים מתמקדות בארבעה היבטים מרכזיים:

•  שיפור מערכות הניהול העירוני, שירותים מקוונים לתושב והקמת מרכזי שליטה ובקרה.
•  חיזוק התקשורת עם התושבים באמצעות אפליקציות עירוניות וכרטיסי תושב.
•  עידוד עסקים בתחום ההיי טק באמצעות תמריצים, הקמת מרכזי חדשנות ושיתופי פעולה.
•  פיתוח ו/או ייעול תשתיות עירוניות בתחום של תחבורה וסניטציה.

עם זאת מצאנו כי ערים קטנות יותר עושות מאמצים להבחין את עצמן מהערים המרכזיות דרך מציאת רעיון מארגן שיחזק ויבדל אותן. כמו כן שאלת התקציב וההיתכנות הכלכלית המוגבלת של ערים קטנות דוחפת אותן לחשוב בצורה יצירתית, צנועה ומקיימת יותר.

היבטים חברתיים בקידום תהליכים דיגיטליים

הערים בישראל, כמו כל עיר בעולם, מורכבות מבחינה חברתית, וסובלות מפערים חברתיים בתחומים שונים. עם זאת ברמה המקומית, הרשויות העירוניות אינן חושבות על דיגיטציה וטכנולוגיה בזיקה לאתגרים חברתיים. כלומר לא מנסות לרתום את הטכנולוגיה למטרות של צמצום פערים ונושאים חברתיים מחד ומאידך לא חושבות על ההיבטים החברתיים שבהטמעת טכנולוגיות בתחומים אחרים (כיצד ישפיעו על אוכלוסיות שונות, האם ירחיבו פערים קיימים או יצרו פערים והבדלים חדשים בין אוכלוסיות בעיר?).  מספר מצומצם של ערים מתוך עשר הערים שבחנו יצרו פרויקטים עם השפעה או נגיעה חברתית, אך רבות מן הערים, תוך כדי הטמעת מיזמים טכנולוגיים נתקלו בקשיים ודילמות חברתיות. אוריינות דיגיטלית, פערים דיגיטליים ואי שוויון מרחבי בעיר שמשפיע על היכולת לפתח תשתיות טכנולוגיות.

• מגוון ואוריינות דיגיטלית – תהליכי דיגיטציה פשוטים כגון העברת שירותים עירוניים למתכונת מקוונת מעמתים את הרשויות עם ההבדלים הדיגיטליים ופערים פנים-עירוניים. כך למשל אוכלוסיות מסוימות מתקשות במעבר זה בשל חוסר אמון בטכנולוגיה כמו גם בשל מחסור באמצעים הטכניים (חיבור ביתי לאינטרנט, מחשבים ביתיים וכ’ו). לאור זאת הרשויות החליטו לשמר עמדות רישום אנושיות, אך הדבר חשף את הפערים הדיגיטליים בעיר שעשויים להחריף את ההדרה של אותן אוכלוסיות במידה ולא יטופלו. בעיריית באר שבע מקדמים פרויקט של אוריינות דיגיטלית לאוכלוסייה המבוגרת ובעיר ירושלים מובילי המדיניות מודעים לצורך התאמה תרבותית של הטכנולוגיה לחברה החרדית. כל תהליך של הכנסת טכנולוגיה למרחב החרדי (כגון: מצלמות במרחב הציבורי, פחי אשפה עם חיישנים) דורש תהליך עם מנהיגי הקהילה על מנת למצוא את הדרך הנכונה שלא פוגעת בחברה.

• שימוש בטכנולוגיה כאמצעי לצמצום פערים – העיר המובילה בתחום של רתימת טכנולוגיה לשינוי חברתי היא העיר באר שבע שמנסה לחולל שינוי טכנולוגי שישפר את שירותי הרווחה בעיר. באמצעות הטכנולוגיה מקווה מנהל החדשנות בעיר שיוכלו לשפר את מיצוי הזכויות של אוכלוסיות זכאיות בעיר וכן להגביר את התאום בן נותני השירותים השונים בתחום הרווחה. תהליך זה יכול להביא לשינוי משמעותי בתחום, לשיפור השירות של אוכלוסיות הזקוקות וזכאיות לסיוע. בעיר אילת מובילה הרשות העירונית תהליך שמשלב בין קיימות לסיוע כלכלי לתושבי העיר. העירייה מסייעת לבניינים בעיר לעבור ליצור חשמל סולארי שיאפשר לתושבים בסופו של דבר חיסכון משמעותי בתשלום צריכת החשמל.

• השקעה בתשתיות עירוניות – השקעה בתשתיות עירוניות דיגיטליות חושפת את הפיתוח הלא שוויוני בין אזורים שונים בעיר. שנית היא מעלה דילמות באשר לדרך ההשקעה הנכונה, למשל האם נכון להשקיע באספקת חיבור ביתי לאינטרנט על מנת להתגבר על הפערים הדיגיטליים או שנכון יותר לתעל את ההשקעה הציבורית לחיבור מוסדות חינוך בעיר לרשת מהירה?⁸ כמו כן בעיר ירושלים ההשקעה בתשתיות דיגיטליות או הכנסת שירותים מתקדמים התגלתה כבעייתית בשכונות מזרח ירושלים שבהן התשתיות לא ממופות ולא מוסדרות. על כן הפיתוח הדיגיטלי איננו מנותק מפערים קיימים: מוסדיים, פיזיים, מרחביים ופוליטיים. במובן זה בשקעה בתשתיות דיגיטליות תוסיף שכבה נוספת לאי השוויון העירוני הקיים ובמיוחד אם לא מוקדשת חשיבה בתחום על מנת לעשות זאת אחרת, או לפתח כלים שירתמו את הטכנולוגיה לצמצום פערים ואל להפך.

סיכום: מעיר חכמה לעירוניות חברתית חכמה

כפי שניתן לראות כיום המעורבות של החברות הפרטיות משפיעה על עיצוב הפרויקטים והחשיבה בתחום העיר החכמה ומובילה לדינמיקה הבאה:

1. דומות (“Similarism”)- המעבר של רעיונות בין עיר לעיר על ידי יועצים וחברות טכנולוגיה יוצרת חבילות של ‘עיר חכמה’ שנקנות בידי הערים ללא חשיבה ייחודית ומקומית על הזיקה הפוטנציאלית בין עיר-טכנולוגיה- חברה.
2. אוריינטציה טכנולוגית-תועלתנית- הפיתוח בעיר החכמה מתמקד בתועלות כלכליות וייעול על חשבון חשיבה בתחום של פיתוח הון אנושי, צרכים חברתיים ומאפיינים מרחביים.
3. חולשה (Feebleness)- הנוכחות של חברות הטכנולוגיה בתהליכי הפיתוח האסטרטגי מוביל לכך שהרשויות אינן משחקות תפקיד דומיננטי מספיק ומנהיגותי בעיצוב החזון לעיר החכמה.

בניגוד למאמרים אחרים הקוראים לפיתוח עיר חכמה המדגישה את הממד האנושי דרך השתתפות אזרחית, שיתוף ציבור וכ’ו מאמר זה קורא להחזיר את המחויבות והאחריות לרשות העירונית. לסקטור הציבורי יש האחריות והמחויבות לטובת הציבור ושירותו. לאור זאת אנו מציעות לעבור מחשיבה על עירוניות חכמה לחשיבה על עירוניות חברתית חכמה. קונספט המבוסס על: תהליך קבלת החלטות מובנה ושקוף,  רגישות לקונטקסט העירוני ורגישות לצרכים החברתיים בעיר.

לאור העובדה שמרבית הרשויות עדיין מצויות בשלבים ראשוניים של הטמעת הדיגיטציה הן עדיין יכולות ליצור אקוסיסטם סוציו-טכנולוגי שישרת את כלל הציבורים בעיר. המאמר קורא לשינוי הפוקוס מהעיר לחברה בפיתוח יוזמות טכנולוגיות שירתמו לפיתוח עירוניות חברתית חכמה.