חניון יעד: אסדרה, תכנון וחיי היום יום במקום

רשימה נוספת שעוסק בניתוח חניון יעד, חניון ‘סטנדרטי’ ומוכר בנוף הישראלי. הרשימה הקודמת התמקדה בנראטיבים ההיסטוריים והסמלים שלהם במקום. רשימה זו, בוחנת את הדינמיקה התכנונית והפיסית באזור החניון, את אופני השימוש והדינמיקה החברתית במקום ולבסוף בוחנת את היחס שבין הקונפליקטים הקיימים באתר לבין חיי היומיום.

ברשימה הקודמת הצגתי את אתר חניון יעד, אתר קטן, כמעט גנרי, מתחם קטן של שולחנות קק”ל קבועים בקרקע בסמוך לצמת יעד. החניון מוצל מעצי האורן של יער שגב המתפרש מאותה נקודה לכיוון צפון ומערב. מצדו הצפוני של החניון, במעלה הגבעה ישנו מתחם חקלאי סגור ובצמוד לו מתחם בית קברות מוסלמי מתוחם בגדר בקר. בקצה הגבעה נמצאת חורבה של הכפר הפלסטיני מיעאר. במרחב היער הפתוח שבין המתחמים השונים ישנם שרידי עתיקות, בורות מים ואנדרטאות קק”ל לתורמים יהודים שמימנו את הקמת היער. באזור החניון והגבעה מתרחשות פעילויות ספורט ופנאי מגוונות. לעתים מתקיימת באתר פעילות פוליטית ומחאתית. הרשימה הקודמת על חניון יעד עסקה בעיקר בזיכרון הפלסטיני והישראלי במקום. רשימה זו תעסוק בתהליכי האסדה והתכנון שהרתחשו במרחב, והמאבקים שהעלו בין היישובים היהודים לכפרים הפלסטינים, ובחיי היומיום במתחם. האם המתחים הללו בין יהודים וערבים והמאבקים שהתרחשו בזירה התכנונית באים לידי ביטוי בשימוש היומי והמפגש במתחם?

אסדרה ותכנון

שטח חניון יעד קיבל הגדרה תכנונית כבר במסגרת תכנית המתאר למושב יעד משנת 1978 שעל בסיסה הוקם הישוב. שטח הגבעה בו ניצבות הריסות הכפר מיעאר וחורשת האורנים כלולים בשטח התכנון של הישוב ומוגדרים כשטח פרטי פתוח. משמעות הגדרה זו היא שלמרות שהשטח הינו שטח פתוח לכל ונמצא מחוץ לגדר המערכת של היישוב, האחריות לשטח עפ”י החוק שייכת למושב.

מתכנית המצב הקיים משנת 1995 ניתן לראות מספר שינויים תכנוניים באזור החניון והגבעה. במפנה הדרומי של הגבעה הוגדר שטח למשקי עזר עם דרך גישה המתחברת לצמת הראשית והישוב עבר הרחבה של שכונת מגורים לכיוון הגבעה בה ניצבות הריסות הכפר מיעאר.

מהתכנית המוצעת ב-2005 ניתן לראות שהישוב עבר הרחבה נוספת של אזור מגורים בשטח הגבעה. כל אזור הגבעה והחניון שהוגדרו בעבר כשטח פרטי פתוח שונו בתכנית המתוארת להגדרה של לשטח יער (לפי הוראת תמ”א 22), במספר חלקים הוגדר השטח כשטח ציבורי פתוח. בנוסף, בכל שטח הגבעה הוגדרו אזורים בעלי חשיבות ארכיאולוגית.

סקירת התכנון באזור החניון בשלוש נקודות זמן נותנת פרספקטיבה על מגמות התכנון במתחם. ניתן להסיק מהתכניות ששטח החניון והגבעה מוגדרים כשטח פתוח אשר ייעודו לשמש כעתודות קרקע לפיתוח של מושב יעד. הקמת החממות באזור המוגדר כמשקי עזר ופיתוח שכונת המגורים ב-2005 מדגימים יעוד זה של עתודות קרקע. מהתכנית של 2005 ניתן לראות שינוי מגמה מסוים, השטח הפתוח הוגדר כציבורי והגבעה קיבלה הגדרות תכנוניות של אזורי עתיקות. בתכניות השונות אין כל איזכור לשרידי הכפר מיעאר או לשטחי בתי הקברות המוסלמיים שנמצאים בשטח הגבעה.

התנגדויות לתכנון בשנים 2003-2004 היו מספר התנגדויות לתכנית ההרחבה של שכונת מגורים בשטח הגבעה  (התכנית המוצגת מ-2005). ההתנגדויות עלו ממספר גורמים ביניהם קבוצת אנשים מיעד, צאצאי הכפר מיעאר, עמותת זוכרות וקק”ל. ההתנגדות המרכזית היתה על כך שחלק מהבתים בשכונה העתידה להבנות תוכננו על שטחים בהם ניצבו בעבר בתי מגורים של הכפר מיעאר. בשלב מסוים בהליך ההתנגדויות הגיעו נציגי הישוב לפשרה עם מגישי ההתנגדויות והוחלט לבטל מספר מגרשים בהרחבה, הצדדים השונים הגיעו להסכמות והשכונה נבנתה באופן מצומצם. סביב התכנית וההתנגדויות התפתח שיח משותף בין חלק מתושבי יעד וצאצאי הכפר מיעאר אשר גרים בסביבה. בהתנגדויות שעלו היה שימוש במושג הזכות לזכרון במרחב. פרופ’ טובי פנסטר מתארת את המהלך במאמר “זכרון, שייכות ותכנון המרחב בישראל” (2007) ומציגה את המקרה כדוגמא למגמות שיח ותכנון פוסטמודרני בישראל.¹ למרות שתהליך ההתנגדויות והפשרה המתואר נוגע יותר ליחסים שבין מושב יעד ושרידי הכפר מיעאר מאשר לחניון יעד, לדעתי הוא מבטא באופן ברור את ההדדיות שבין המרחב הפיסי לשיח החברתי. אותו המרחב הפיסי היה טעון במשמעויות ונרטבים שונים ומנוגדים ובאמצעות פרוצדורת התכנון אשר הולבשה עליו למטרות פיתוח, התאפשר שיח בין צדדים שלרוב אינם קשורים ביניהם. שיח מלא בקשיים, מטענים ואינטריגות שבסופם נמצא שיח משותף ופשרה.

הדינמיקה החברתית במקום

בהכללה, ניתן לחלק את אוכלוסיית המשתמשים לשלוש; מקומית יהודית, מקומית ערבית ואוכלוסיית רוכבי האופניים המגיעים במיוחד לאזור בשל מסלולי האופניים ביער שגב.

מנתוני השאלון עולה כי 70% מהנשאלים (N-24) מתגוררים במרחק של כ- 5 דק’ נסיעה מהחניון. כ-46% מכלל הנשאלים  מגיעים בעיקר במהלך סופי שבוע. כ-34% מגיעים ללצורך בילוי עם חברים וכ-25% מהנשאלים באים לחניון לפעילות פיקניק משפחתית.

מתצפיות שנערכו במקום במס’ מועדים שונים ניתן ללמוד על מאפייני הפעילות במקום. במהלך השבוע בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהרים ישנה בעיקר פעילות ספורטיבית של תושבי מושב יעד לאורך הטיילת ומספר מועט של רועי צאן בסביבת החניון. במהלך סופי שבוע ישנה פעילות מוגברת של פיקניקים ופנאי של משפחות ערביות מהסביבה ושל רוכבי אופניים. בערבי סופי שבוע  עיקר הפעילות היא ישיבות בילוי חבר’ה צעירים ערביים הכוללת לרוב השמעת מוזיקה ושתיה. במועדים בהם מגיע לחניון בית קפה נייד² ישנו עירוב משתמשים הכולל רוכבי אופניים, תושבי יעד ואוכלוסיה ערבית מהסביבה, אך בעיקר גברים ללא משפחות. במהלך מועדים מיוחדים כגון יום הנאכבה ויום האדמה מגיעים לחניון בצורה מאורגנת עשרות תושבים ערבים מהסביבה לצורך טקסים תהלוכות והפגנות הקשורות בכפר מיעאר. במהלך שגרת היומיום משתמשים במרחב החניון ישנה תנועה של רועי צאן מהסביבה, עובדי קק”ל , חקלאים ומבקרים במתחם החממות.

מה חושבים המשתמשים על המקום וזה על זה

אחת השאלות בשאלון ניסתה לגעת בסוגית המתח בין יהודים וערבים, דרך השאלה: “ אנשים אומרים שחניון יעד הוא מרחב ציבורי בו קיים מתח בין ערבים ויהודים מהסביבה, מה דעתך? “

בקרב הנשאלים ממוצא יהודי (N-16)  עלו מספר עמדות חוזרות:

1. הימנעות או שלילה של קיום מתח יהודי ערבי במרחב. תשובות כגון –  ” כן, אך לא מורגש במיוחד…” , ” אני לא מרגישה את המתח…”, ” מסובך.”, ” כמובן שזה נכון” יכולות להעיד כי הדוברים מכירים בקיומו של מתח יהודי ערבי במרחב אך הוא אינו מהותי או בעל חשיבות רבה לתפיסתם. כ-43.75% מהנשאלים ענו תשובות המייצגות עמדה זו.
2. קיים מתח כתוצאה משוני תרבותי הבא לידי ביטוי בשימוש במרחב. תשובות לדוגמא:  “ המקור לכך זה באשפה ורעש שמשאירים “, ” יש מורכבות תרבותית. התחושה ברוב המפגשים חיובית, יוצרים שיח, יש גם מפגשים לא חיוביים סביב מנגל, זבל, מפריע איך שהם נוהגים במהירות אקסטרימית “. תשובות אלו מעידות על תפיסת המתח במרחב החניון כתוצאה של אופני צריכה שונים של המרחב בין האוכלוסיה היהודית והערבית. מטענות אלו ניתן להניח כי הנשאלים תופסים חלק מאופני השימוש של האוכלוסיה הערבית במרחב כפוגעניים ומנוגדים לצורה הנכונה בה יש לנהוג במקום. כ-25% מהנשאלים ענו תשובות המייצגות עמדה זו.
3. קיים מתח כחלק מהמתח היהודי ערבי ברמה הלאומית. בתשובות עולות התיחסויות למתח האלים בין האוכלוסיות במהלך המערכה האחרונה בעזה (מאי 2021) ולהקשר ההיסטורי של שרידי הכפר מיעאר ובתי הקברות הסמוכים לחניון. תשובה לדוגמא: ” אני יכול להבין את העניין מכיוון שכל ציבור בעל עניין אחר במקום. יהודים באים לנופש של ספורט וטבע וערבים בנוסף על הטבע באים לבית הקברות ולזכר הכפר מיעאר שחרב במלחמת השחרור “. יחד עם זאת, רוב הנשאלים הנוקטים בעמדה זו מתארים את מרחב החניון כמקום בו ניתן להגיע לגישור ויצירת שיח בין יהודים וערבים מהסביבה דרך השימוש היומיומי במרחב;  ” מקום מפגש חשוב במרחב הגלילי, מקווים שהמתח של התקופה הקרובה ייעלם. חשוב שיהיו מקומות רבים למפגש בין מגזרי.”, ” קיים מתח אבל הוא ניתן לטיפול בעזרת יצירת קשר וחיבור”, ” אני חושבת שהמתח הוא תלוי תקופה לפרקים יש מתח ובו בזמן זהו מקום שמאפשר מפגש נורמטיבי, של חיי יום יום ובילוי שעות פנאי”. כ-25% מהנשאלים ענו תשובות המייצגות עמדה זו.

בקרב הנשאלים ממוצא ערבי[2.יש בעיה בייצוג שכן השאלון נעשה בעברית} עלו העמדות הבאות:

1. הימנעות או שלילה של קיום מתח בין ערבים ויהודים במרחב. תשובות כגון – ” אין מתח, מי שבא ברוך הבא…”,  ” מי שבא ברוך הבא”, ” לא מרגיש ” מציגות עמדה זו. כ-37.5% מהנשאלים ממוצא ערבי נקטו עמדה זו. מעניין לציין שהביטוי “מי שבא ברוך הבא” נושא קונטציות של אירוח במקום ביתי, שני הנשאלים שענו בביטוי זה הם רועי צאן בגילאים מתחת ל-30 אשר מגיעים לאזור החניון כמעט בכל יום.
2. קיים מתח כתוצאה משוני תרבותי המתבטא בשימוש השונה במרחב בין האוכלוסיות. תשובה לדוגמא:  “ כמעט יש מתח, אם היהודים היו טיפה פחות מוותרים לערבים היה פחות מתח. היהודים צריכים לקחת אחריות על המקום כמו מוכתר. חסר לנו (ערבים) המון חינוך למעלה… אנשים מהכפרים מתנהגים לא יפה וזה לא נעים לראות. אם באמת רוצים להבין אחד את השני היהודים צריכים לדעת ערבית.” בתשובה זו הדובר מתיחס לחוסר אכיפה מספקת ושמירת הסדר בחניון מצד היהודים האחראים על המתחם (קק”ל/ תושבי יעד). הוא מבקר את ההתנהגות של אנשי הכפרים בהקשר של השארת זבל ואי ציות לחוקי שמירת הטבע וההגבלות שמציבה קק”ל. בנוסף, הוא גם מציע דרך לשיפור התקשורת בין הצדדים בטענה שהיהודים צריכים לדעת לדבר ערבית. בתשובה נותן הדובר ביקורת לצדדים השונים תוך התיחסות למתח בין האוכלוסיות ברובד השימוש במרחב. כ-25% מהנשאלים נקטו בעמדה זו.
3. קיים מתח כחלק מהמתח היהודי ערבי ברמה הלאומית –  תשובות כגון – “ עצוב מאד, רק מקווה שהמצב יהיה טוב באיזור שוב ” , ” מקום מאוד טוב למפגשים בין ערבים וליהודים ושיח לדו קיום אני מאוד גאה במקום  “ – לא מפרטות כיצד המתח בא לידי ביטוי במרחב החניון ואף אינן מתיחסות להקשר ההיסטורי של הכפר מיעאר. עם זאת, נראה כי הדוברים מתיחסים למתח בהקשר הרחב ורואים במרחב החניון כמקום המאפשר גישור ויצירת שיח. כ-25% מהנשאלים הערביים נקטו בעמדה זו.

טבלה מסכמת של העמדות ביחס למתח הערבי יהודי במרחב החניון:

למרות רמת הייצוג הנמוכה, ניתן לראות כי ישנה התאמה בעמדות בין המגזרים השונים. נראה כי רוב האנשים המשתמשים בחניון כלל לא מייחסים משמעות רבה למתח בין יהודים וערבים במרחב החניון. אחוז זהה של אנשים בשני המגזרים נקטו בעמדות הרואות את המתח במרחב כביטוי של פערי תרבות בשימוש ובעמדות הרואות במתח הקיים חלק מהמתח הלאומי. ביחס לעמדות אלו יש לציין שבעוד רוב המתיחסים לעמדת המתח הלאומי טוענים כי מרחב החניון הוא מקום לגישור, יצירת שיח ואופטימיות, המתייחסים למתח מפערי התרבות בשימוש מבטאים ביקורת ומצב קיים של חיכוך יומיומי.

תמונת המצב הפיזית במקום

בשטח (במהלך אוגוסט 2021) עולה כי מרחב החניון מורכב מאלמנטים קבועים ושאינם קבועים. האלמנטים הקבועים כוללים את שולחנות קק”ל המקובעים לקרקע, פחי זבל מקובעים לקרקע, שלטי ההחיות של קק”ל, עצי אורן, שרידי גתות, מס’ בורות מים, קיר הנצחה של קק”ל, קברים ועתיקות/ הריסות, שערי רכב של קק”ל, מחסום רכבים עשוי בטון ועוד. האלמנטים שאינם קבועים כוללים; שברי לוחות הנצחה, בקבוקי בירה, שאריות זבל, סימני מדורות, בית קפה נייד עם אלמנטים נלווים הכוללים תוספת שולחנות וכסאות, מפות שולחן, פחי אשפה וגנרטור.כל הקיים בשטח החניון הוא בעל משמעות לחוויית המרחב ותפיסתו כמרחב ציבורי. ישנו קשר ברור בין צורות השימוש במקום למצבו הפיסי בשטח. ניתן לסווג את האלמנטים הפיסיים בחניון לכאלה המאפשרים שימוש מסוים, כאלה המגבילים שימוש מסוים, וכאלה המבטאים שימוש לא מותאם.

הכבישים, טיילת הספורט, מסלולי האופניים ושולחנות קק”ל הם דוגמא לאלמנטים המאפשרים ואף מכווינים לסוג שימוש מסוים במרחב. השלטים, הגדרות והמחסומים הם דוגמא לאלמנטים פיסיים המגבילים את השימוש ומכוונים למסגרת שימוש מסוימת. סימני מדורות, שאריות זבל ובית קפה נייד הם דוגמאות לאלמנטים פיסיים המבטאים רמה מסוים של אי התאמה והתנגדות להגיון של המקום (הגיון שמוגדר ע”י האלמנטים המאפשרים והמגבילים אשר ממסגרים את גבולות השימוש במרחב). דוגמא לאלמנטים שמבטאים אי התאמה ניתן לראות בשאריות של ערמות זבל בסמוך לפחי אשפה ריקים, סימני הדלקת מדורה בסמוך לשלט האוסר על הבערת אש, בקבוקי בירה מנותצים על קיר זכרון של קק”ל, קוליסים של רכב שעבר מעל מחסום לכלי רכב ועוד. ניתן לומר שמכלול האלמנטים המאפשרים והמגבילים תומך את מגמות התכנון במרחב החניון ומכלול האלמנטים המבטאים שימוש לא מותאם מתנגדים למגמות התכנון.

סיכום: בחניון יעד הגמישות והיומיומיות מנצחת

בשתי הרשימות שעסקו בחניון יעד, על פניו מקום מפגש פשוט בחיק הטבע, ניתחתי אותו כמרחב ציבורי וניסיתי לבחון את המפגש בין רמות הניתוח השונות. ברשימה הקודמת ניתחתי את הדינמיקה הנרטיבית – סמליות הנרטיבים באתר ויחס המשתמשים לנושא, ברשימה זו ניתחתי את הדינמיקה התכנונית – תכנון פורמלי אל מול מציאות בפועל, ואת הדינמיקה החברתית – אופני השימוש, תפיסות העולם ויחס המשתמשים למקום. כל זה דרך שאלת היחסים בין יהודים וערבים.

המסקנה המרכזית שעולה מכלל הניתוח היא שלמרות הקונפליקטואליות המובנית בין הנרטיבים והסמלים השונים (יער קקל מול הריסות כפר הפלסטיני, מתח לאומי בין יהודים וערבים, תכנון פורמלי התומך בהתרחבות יהודית והגבלה של ההתרחבות הערבית) ישנה משמעות רבה יותר למורכבות והגמישות היומיומית שמאפשרת בסופו של דבר שיח חברתי. יש לכך קשר גם למרחב הציבורי עצמו שהוא מרחב מכליל שעל אף שכבות הקונפליקט הקיימות בו מאפשר פשטות ושפויות, שימושים מרובים וסימולטניים. זהו במידה רבה כוחו ומשמעותו של מרחב ציבורי.