לאחרונה פירסמנו שתי רשימות של שרון אפרוני על תכנית שדה דה ששאפה להישגים בתחום החברתיים אך אלו נתקלים בקשיים נוכח מחירי השוק. חיים פיאלקוף, חבר צוות התכנון שחתום על כתיבת חלק מן המסכים מגיב למאמריה וטוען כי יתכן עוד סוף אופטימי
דיור בהישג יד מוגדר כדיור במחיר מופחת ממחיר השוק, אז מה עושים כשמחיר השוק השתגע? האם שכירות מופחתת בסך 7000 ש"ח היא ברשת השגה ולמי? ערכי הקרקע בשדה דב אינם מאפשרים לממש את החזון החברתי של הרובע. מה שמחייב אותנו לחשוב מחדש על המנגנונים הקיימים בישראל לדיור בר השגה.
משברי הדיור בעולם המערבי והירידה בנגישות לדיור הולם ובר-השגה מאפיינים לא רק אזורים מטרופוליניים כפי שהצגנו במקרה של מטרופולין ונקובר, אלא גם אזורים בעלי גיאוגרפיות מגוונות ובכלל זה פריפריות המאוכלסות בדלילות. רשימה זו סוקרת אזור נוסף, מדינת מערב אוסטרליה, המקדמת כיום תכנית אסטרטגית לדיור בר-השגה.
המטרופולינים והאזורים בעולם המערבי מובילים כיום שינוי פרדיגמה בתכנון המגורים ברי-ההשגה, נושא שטופל בעבר בעיקר דרך מוסדות המדינה. בתגובה למשברי דיור, מתגבשות אסטרטגיות אזוריות מתוך הכרה בכך שלסוגיית הדיור השפעה מכרעת על השגשוג הכלכלי והתפקוד של האזור. רשימה זו סוקרת את התכנית עבור מטרופולין ונקובר בקנדה.
במסגרת מדיניות EcoDensity של העיר וונקובר, קנדה קדמה העירייה פתרונות דיור בר השגה. הייחודי שבהם הוא "דיור הסמטאות" (Laneway Housing) שמייצר ציפוף דווקא באזור של בנייה פרברית. אך האם הצליח מודל זה בהשגת המטרות של קידום קיימות ואספקת דיור בר השגה?
"הבעיה של תל אביב היום היא מגוון", מדוע חשוב לשמור על המגוון האנושי בעיר?נשמע מעיריית תל אביב על המחירים שבאובדן המגוון, ומה היא עושה כדי להילחם בזה. ואולי הפתרון לדיור בר השגה יגיע בכלל מהמגזר הפרטי? ולמה מגוון תלוי בדיור?
למי מיועד דיור בהישג יד, לאכולוסיות ממעמד נמוך, למשפחות בתחילת דרכן? לזוגות צעירים או רווקים? ואולי בכלל הדבר הצודק ביותר הוא הגרלה ללא קריטריונים, שהרי כל אחד יכול להנות מדיור במחיר מופחת. אז זהו שלא, כאשר מספקים משאב ציבורי צריך לחשוב טוב למי הוא מיועד
