רשויות עירוניות הכירו ביכולתה של אמנות רחוב ואמנות שוליים למשוך תיירים, להעיר שכונות ולעודד צמיחה כלכלית. לכן הן תומכות ומשתמשות בה. האם זו שעתה היפה של האומנות בעיר? או צורה של 'ארטוושינג'?
מודלים עירוניים משייטים ומיובאים לערים ברחבי העולם, וכך גם מודל ה'עיר היצירתית' שעשה את דרכו אל ירושלים. כיצד הוא תורגם לקונטקסט המקומי ועזר למסגר מחדש את הקונפליקט החרדי-חילוני, היהודי-פלסטיני ואת הפנייה לאכולוסייה הצעירה והיצרנית?
לא רק ערים גם מתחמי מגורים מנסים להתהדר בקסם "היצירתיות". שני פרויקטים למגורים המשווקים היום מנסים לפנות למעמד היצירתי וליצור קהילות המתאחדות סביב תחומי עניין כמו מוסיקה ובישול. בדרך נהכפת שכונת המגורים לסחורה ממותגת המוכרת 'סגנון חיים' ומקדשת את המרחב הביתי
גם ערים קטנות רוצות למשוך אליהן את המעמד היצירתי. בעוד הדיון של העיר היצירתית מתמקד בערי המטרופולין, חלק מן החוקרים ממקדים את המבט בערים הקטנות. כיצד ואילו כוחות נדרשים בכדי לחולל בהן שינוי ולאיזה מודל עירוני עליהן לשאוף? רשימה בשני חלקים.
הערים היצירתיות הן ערים סגרגטיביות, הלבנים באמריקה הם הנהנים העיקריים מהפריחה של המעמד היצירתי. ומה קורה כאן בישראל? האם גם בישראל ישנה חפיפה בין אתניות למעמד היצירתי או שגם כאן ישנה הפרדה על בסיס 'צבע'?
הערים היצירתיות אולי נקראות כך אך המציאות רחוקה מלהיות יצירתית. ג'ימי פאק מבקר את רעיונות העיר היצירתית בטענה שהן מקור לבנאליות עירונית. סוד ההצלחה של פדריגמה זו הוא בערכים הניאו-ליברלים שהיא מקדמת העטופים בשפה של חדשנות ויצירתיות
הספר "עלייתו של המעמד היצירתי" התפרסם לפני למעלה מעשור אך הוא ממשיך להשפיע ולעצב ערים בדמותו. מיהו המעמד היצירתי? אילו ערים הוא מחפש? וכיצד זה מהווה מנוע לצמיחה עירונית?
