הג'נטריפיקציה בווליאמסבורג בניור יורק עובדת לפי הספר, ראשית נכנסו צעירים מהמעמד הבינוני שחיפשו דיור זול יותר ממנהטן, בהמשך נדחקו עובדי מעמד הפועלים והאוכלוסיה הלטינית, הדומיניקנית והשחורה. והיום דוחק ההון ודירות היוקרה גם את מעמד הביניים. האם עיריית ניו יורק יכלה לעשות משהו כדי למנוע זאת?
בעידן התחרות ערים מזמינות אדריכלי על שייבראו להן אייקון, אסטרטגיה שמעוררת ביקורת ברחבי העולם. כך ולנסיה, עיר הולדתו של קלטרבה בראה את 'עיר המדע והאמנויות'. אך מה קורה כאשר פרויקט מגלומני שכזה עולה פי שלוש מן המתוכנן? מה הערך שלו לתושבי העיר והאם זה מה שהופך את העיר לאטרקציה תיירותית?
ארגון ללא מטרות רווח, Trust For Publip Space, שם לו למטרה לחדש ולהשפיע על עיצוב המרחב הציבורי בעיר ניו יורק. הם מציעים מודל ארגוני ומחשבתי ייחודי שאכן מצליח לחולל פרויקטים משמעותיים בעיר. מהו סוד כוחו של הארגון?
האם פשיעה במרחב העירוני מתקיימת בהכרח בשכונות המזוהות עם עוני? האם משטרה יכולה למגר פשיעה עירונית? וכיצד מתפזרת הפשיעה ברחבי העיר? הקרימינולוג דיוויד וייסבורד, עיצב מחדש את התפיסה של הפשיעה בעיר ופרקטיקות שיטור בכך שהציב במרכז את השאלה היכן מתבצעות העבירות. וייסבורד מציע גישה מיקרו-גאוגרפית להתמודדות עם פשיעה.
תערוכת אמנות ביקורתית, שנושאת את דגל המאבק בתהליכי ג'נטריפיקציה דורסניים, היא עוד עדות לכך שהמחאה העירונית של קיץ 2011 הצליחה לחלחל לחיינו. אבל מה זה אומר שתאגיד ענק ממן את התערוכה? האם זה הופך אותה למגויסת, פחות ביקורתית? אמנות, מחאה ועירוניות בצל הקפיטליזם החזירי.
אסופת המאמרים Beyond Zuccotti Park בוחנת את תנועות המחאה העולמיות של שנת 2011, מהאביב הערבי, דרך שדרות רוטשילד בתל אביב ועד פארק זוגוטי במנהטן - שהפך לבסיס האם של תנועת המחאה "כיבוש וול-סטריט". הספר מסמן את הפארק הציבורי בעיר כשחקן באקט המחאתי, ומעלה שאלות לגבי אחריותם של אדריכלים ומתכננים ביצירת מרחבים של דמוקרטיה בעיר
נעמי זורצ'ר, יערנית ואגרונומית מוסמכת, מבקשת להחזיר לעצים את הכבוד הראוי להם, ולקדם את רעיון היער העירוני. אחרי שהצליחה להטמיע את גישת "לבנות עם עצים" בניו יורק, היא מאמינה שזה אפשרי גם במקומות נוספים ברחבי העולם.
