שני נושאים חמים הנמצאים היום במרכז השיח המקצועי והאקדמי של שדה התכנון הם דיור בר השגה וחוסן עירוני, העולים לרוב תחת הקשרים ודיונים נפרדים. מאמרו של פרופ' לורנס וייל וקבוצת המחקר RCHI מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) מציע לבחון את הקשר שבין אספקת תנאי מחייה ודיור בר השגה לבין חוסנה של העיר ויכולתה להתאושש מאירועי הקיצון העלולים לפקוד אותה.

בעשורים האחרונים מתחזקת התפיסה כי המרחב העירוני נמצא באופן תמידי במצב של סיכון. בין אם מדובר במתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי במנהטן ב-11 בספטמבר 2001 או בסדרת הפיגועים בפאריז בנובמבר 2015,  בשינויי אקלים או באסונות טבע כמו רעידת האדמה בנפאל או האסון הגרעיני בפוקושימה ביפן – על העיר בת זמננו להסתגל ולהתמודד עם טווח הולך וגדל של סכנות עכשוויות. אך, למעשה, העיר פגשה את מצבי הסיכון לכל אורך ההיסטוריה; מגפות, רעידות אדמה, שריפות ומלחמות איימו במשך מאות ואלפי שנים לערער את שרידות ויציבות המרקם החברתי והפיזי בערים ובמוקדי יישוב בכל רחבי העולם. כיצד יש להתמודד עם ריבוי מצבי הסיכון הללו? אילו כלים עומדים בפני המתכננים ומעצבי המדיניות על מנת להבטיח את חוסנה של העיר?

המאמר What Affordable Housing Should Afford: Housing for Resilient Cities1 אשר נכתב על ידי קבוצת המחקר RCHI מאוניברסיטת MIT בראשותו של לורנס וייל,2 מבקש לקדם סדר יום המציב במרכזו שני מושגים בולטים הזוכים בשנים האחרונות לתשומת לב רבה בשדה התכנוני, אך לרוב בהקשרים ובדיונים שונים: דיור בר השגה (Affordable Housing) וחוסן עירוני (Resilience) החוסן נמדד בין היתר, ביכולתה של המערכת העירונית לחזור לתפקודה הקודם לאחר התרחשותם של אירועי קיצון. במרכז המאמר עומדת הטענה כי דיור בר השגה המעניק לאוכלוסיות  מגוונות פתרונות דיור נאותים, זמינים ובטוחים הוא תנאי חשוב בהבטחת החוסן העירוני, תפקודה ושרידותה של האוכלוסייה והקהילה המקומית, במצבי שגרה ובחירום.

Calle Baquedano / Iquique

העיר Iquique בצ'ילה, דוגמה לאופן בו מדיניות דיור בר השגה עשויה לתרום לחוסן העירוני (צילום: Gato Verde, אתר flickr, תמונה ברישיון CC BY-NC-ND 2.0)

חוסן עירוני ודיור בר השגה זוכים לעיסוק אקדמי, מקצועי ופופולארי גובר ואולי בשל כך אינם נענים להגדרה מובהקת ומקובלת. הם מעלים שאלות נורמטיביות וערכיות; למה הכוונה בדיור בר השגה? בר השגה עבור מי? לאיזה פרק זמן? על מי מוטלת האחריות במתן פתרונות דיור; על הממשלה? המגזר הפרטי? ארגונים ללא מטרות רווח?3 גם שאלת החוסן העירוני נותרת עמומה באופן דומה: מי נהנה מאותו חוסן? מפני מה העיר חסינה? לאיזה פרק זמן ולאילו תכליות?4

כותבי המאמר מציעים ארבעה קריטריונים איכותניים עבור הערכה ומדידה של פרויקטים לדיור בר השגה ולאופן בו הם תורמים להבטחת החוסן העירוני, תוך מתן תשומת לב להיבטים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ופוליטיים: (א) חיזוק המרקם הקהילתי והבטחון הכלכלי של התושבים (ב) מזעור הפגיעות של התושבים אל מול איומים סביבתיים (ג) העצמת הבטחון האישי של התושבים (ד) העצמה קהילתית דרך מתן אפשרויות לממשל וניהול עצמי.

בעזרת מערך של ארבעה מקרי מבחן, הפזורים ברחבי הגלובוס, מדגישים כותבי המאמר את הביטויים המוחשיים של ארבעת הקריטריונים, תוך התייחסות מכוונת לאוכלוסיות וקהילות מוחלשות. חיי הקהילה בעתות שגרה נבחנים בפרויקט התחדשות עירונית בסן פרנסיסקו5 בארצות הברית, לצד פרויקט דיור בר השגה בשכונת בעיר Iquique6בצ'ילה.

חורבן והרס בעיר Banda Aceh באינדונזיה לאחר אסון הצונאמי בשנת 2004 (צילום: Michael L. Bak, ויקימדיה)

חורבן והרס בעיר Banda Aceh באינדונזיה לאחר אסון הצונאמי בשנת 2004 (צילום: Michael L. Bak, ויקימדיה)

חיי הקהילה בעתות חירום ומשבר נבחנים בעיר ניו אורלינס7בארצות הברית, אשר נפגעה בעקבות סופת ההוריקן קתרינה בשנת 2005, וכן במיזם דיור בר השגה בעיר Banda Aceh באינדונזיה, אשר נפגעה מגל צונאמי בשנת 2004. בעזרת מקרי מבחן אלה מדגימים הכותבים כיצד הקריטריונים שהציבו עשויים לשכלל את סל הכלים של קובעי המדיניות, המתכננים, האדריכלים והמעצבים, בבואם לגבש פתרונות דיור התורמים ליצירת חוסן עירוני.

המאמר מרחיב ומעניק תשומת לב לסוגיות עיצוביות ולמימדים הרבים המתגלמים בהן, לרבות המימד האסתטי, התפקודי, הפוליטי, החברתי והכלכלי. החוקרים מדגישים כי ביכולתו של העיצוב להעניק נראות ייחודית לפרויקטים של דיור בר השגה ובכך לשנות לטובה את התפישה של אוכלוסיות מוחלשות בפרויקטים מסוג זה. הן בעייני עצמן והן בעיני קהילות ואינדבידואלים בייחס אליהן. לפיכך, החשיבה העיצובית מתכתבת עם רעיונות וסוגיות שהן מעבר לגבולותיו של הבניין הבודד; היא נוגעת בהקשר השכונתי, המוסדי, בהיבטים סביבתיים ובתשתיות עירוניות. היא נוגעת בסוגיות של מתן פתרונות דיור ברי השגה לאורך זמן, בביטחון בשכונה, בשירותים ובתמיכה אישית, בארגונים חברתיים ובתחושת קהילתיות. כמו כן מתמודד העיצוב עם סוגיות של תחבורה, התניידות ונגישות של אוכלוסיות פגיעות ומוחלשות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.

כותבי המאמר מפגישים בין שני סדרי יום כמעט מקבילים: דיור בר השגה מתייחס בראש ובראשונה למדינה כמנגנון הפוליטי האמון על הקצאת המשאבים במרחב. יצירת דיור בר השגה הוא דוגמה למדיניות ציבורית והתערבות ממשלתית רגולטיבית החורגת מכללי הביקוש וההיצע של השוק החופשי. אך האחריות לא נותרת על כתפיה של המדינה בלבד, תפיסת החוסן העירוני מעלה על נס דווקא את הקהילה והאוכלוסייה המקומית ומעניקה לה ולמאפייניה הפרטיקולריים חשיבות ואחריות בעת התמודדות עם אירועי קיצון. סדר יום זה, רואה הן במדינה והן בקהילה המקומית שחקנים מרכזיים במנגנון הדיור. ואכן חדשנותו נטועה בין היתר ברצון ליישב בין שתי תפיסות אלו העשויות להיתפס כמנוגדות.

שכונת North Beach Place בסן פרנסיסקו, ארה"ב, בה החוקרים בחנו כיצד פרויקט התחדשות עירונית תרם לחוסן של מגוון האוכלוסיות בשכונה (צילום: Google Maps)

עם זאת, החוקרים למעשה אינם מנסים לאתגר את עצם התפיסה המכניסטית העומדת באופן מסורתי, מסוף המאה ה-19 ועד ימינו, בבסיס החשיבה המודרנית על פתרונות דיור – אלא פועלים בתוכה. סדר יום זה ממשיך לראות במתן פתרונות דיור אמצעי להתמודדות עם אתגרים חברתיים, כלכליים וסביבתיים. לכן בהקשר זה, החוקרים פועלים בתוך גבולות התפיסה המכניסטית והמערכתית הרווחת, הרואה בעקרונות של התערבות ועיצוב הסביבה הפיזית סוג של אינסטרומנט ראוי הנועד לתרום לחוסנה ושרידותה של מכונת המגורים, גם במציאות של ריבוי גורמי סיכון.

אך בעוד שמכונת המגורים הקורבוזיאנית המודרניסטית, של תחילת המאה העשרים, ראתה עצמה כאוניברסאלית ורלוונטית בכל מקום ובכל זמן, למעשה היא הייתה מעוגנת בקריטריונים כמותיים קשיחים ומוגדרים היטב אשר לרוב כלל לא התחשבו בזהויות ובחוויות של האוכלוסיות המקומיות. לעומת זאת ארבעת הקריטריונים שהציבו קבוצת RCHI המתבססים על מחקר איכותני, מייצרים כלי הערכה ומדידה הרואים בהקשר המקומי מימד מהותי ומרכזי שיש להתחשב בו. זאת על מנת להעצים את חוסן העיר והקהילה לאורך זמן.

אמנם, כפי שמדגישים הכותבים, הגשמתם של כל ארבעת הקריטריונים היא על סף הבלתי-אפשרי – אך הם מבקשים להדגיש את המימדים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים והפוליטיים הגלומים בדיור בר השגה ובהפיכתו למקור לחוסן עירוני. לא רק עבור הבנה וניתוח של המציאות, אלא גם ובעיקר כקריאה לכיווני התפתחות עתידיים שיתרמו לשכלול כלי תכנון ומדיניות עבור מנגנוני אספקה של תנאי מחייה.

  1.  Lawrence J. Vale, et al. "What Affordable Housing Should Afford: Housing for Resilient Cities", Cityscape 16.2 (2014): 21-49.
  2.  ראו באתר האינטרנט של קבוצת המחקר RCHI: http://rchi.mit.edug/; כמו כן ראו: טלי חתוקה, "למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים דיור ציבורי? ראיון עם פרופ' לורנס וייל", בטחון סוציאלי (94): 88-81.
  3.  Vale et al., "What Affordable Housing Should Afford", p. 22.
  4.  Ibid.
  5.  בשכונה: North Beach Place
  6.  בשכונה: Quinta Monroy
  7.  בשכונת Village de L'Es