מפארק רובעי לפארק עירוני, משטח פתוח ומיותם לליבה החדש של העיר: המדור "זכוכית מגדלת" יעסוק הפעם בפארק העירוני החדש של העיר עפולה, כמקרה מבחן המציף סוגיות ולבטים בפיתוח הנופי העכשווי בערים בישראל.

"הלב הפועם של העיר, חוויה מרגשת לכל המשפחה". תחת כותרת זוהרת זו מציגה עיריית עפולה את הפארק העירוני החדש במרכזה של בירת העמק, אשר נפתח לציבור בשנת 2007 בתכנון משרדם של אדריכלי הנוף התל-אביביים גדעון שריג ולב וקסמן. הפארק נמצא בליבה של רקמה עירונית חדשה, אשר תוכננה במטרה לקשר ולחבר בין חלקה הוותיק של העיר ("עפולה תחתית") לעפולה עילית ולגבעת המורה – שתיהן תחומות בשטחה המוניציפאלי של עפולה רבתי. במסגרת ביקור של חברי המעבדה לעיצוב עירוני בפארק עלו מספר תהיות. האם רצועה תמימה של שטחים פתוחים יכולה להפוך  ל"לב פועם" של עיר? מה השימושים והחוויות שיש שמציע ה"לב"? אילו אתגרים או קונפליקטים מתקיימים בו, וכיצד הרשות בוחרת להתמודד איתם?

הפארק ממוקם בסמוך לכביש 65, בין עפולה עילית וגבעת המורה לבין עפולה תחתית. בצמוד אליו ממוקם מרכז מסחרי אזורי (מתחם G) ונבנית בימים אלו שכונת "רובע יזרעאל", הראשונה מבין השכונות החדשות ב"רקמה המחברת" של מרכז עפולה.1 תכנית המתאר האחרונה של העיר ביקשה להפוך את הפארק לאלמנט מאחד ומקשר בין "שלוש העפולות", אולם בפועל נראה כי המוקד משרת בעיקר את תושבי הסביבה הרחוקה, לרבות תושבי כפרים ערביים או קיבוצים מהאזור. הפארק נפרש על שטח מלבני של כ-250 דונם, בין כביש 65 לבתי שכונת רובע יזרעאל ומוקף בגדר גבוהה מכל צדיו. בגדר קבועות ארבע כניסות, אך בעת ביקורנו רק אחת היתה פתוחה ובה ניצב שומר. הפארק פעיל בין השעות 08:00-22:00 ונסגר בלילה בסורג ובריח.

בעוד הפארק תוכנן כפארק רובעי אשר נועד לשרת בראש ובראשונה את השכונות החדשות הנבנות בימים אלו במרכזה של העיר עפולה, הפארק מתפקד כפארק עירוני, בעזרתו העירייה משווקת את עצמה ואת שירותיה לתושבים ולמבקרים. "הסיבה לכך נעוצה בעובדה שפיתוח הפארק מונף כפרויקט בחירות", מציין מתכנן הפארק, אדריכל הנוף לב וקסמן. "נכנסנו לתהליך מואץ של תכנון ופיתוח, ויש לכך עדויות בתוצאה הסופית. התכנית המפורטת של הפארק משדרת שהיא לא עברה אבולוציה מתכנון מוקדם למפורט. הכל נראה מאד סכמטי וסטרילי, זאת לעומת פארקים שמבשילים ועוברים תהליך. זה לא פוגע בחוויה של המשתמש, אבל זו עובדה שניכרת בעין מקצועית". מלכתחילה, כך מציין וקסמן, הפארק תוכנן להיבנות משני צידיו של כביש 65, כך שבפועל בוצעה רק כמחציתו.

הפארק מבוסס על צריכה ופנאי. בחודשי הקיץ, נגבה תשלום תמורת הכניסה לפארק. התשלום עורר התנגדות רבה מצד תושבי הסביבה הערבים וספק אם הוא עומד בתנאים החוקיים בפקודת העיריות באשר לגביית תשלום דמי כניסה לפארקים עירוניים.2 אך גם ללא סוגיית גביית התשלום בכניסה, השימושים שבתוך הפארק משרדים למשתמש שהעיקר במקום הוא מגוון הפעילויות השונות (בניגוד לפארקים מסורתיים שתוכננו כמקום המספק מפלט מהסאון העירוני).

מבחינת הפרוגרמה, לפארק יש הרבה מה להציע ויש בו שלל אטרקציות; מגרשי ספורט (פינג פונג, כדורסל, כדורגל, גלגיליות, סקייט פארק), מתקני משחק אתגריים, קיר טיפוס, פינת ליטוף, מיני גולף ואמפיתיאטרון. רוב השימושים הם בחינם אך חלק מהאטרקציות (למשל האכלת החיות בפינת ליטוף או צפייה במופעים) מגודרות ודורשות תשלום מיוחד. תמיר ויעל, בני 31 עם שלושה ילדים סיפרו כי באו לפארק כי חיפשו "משהו שיהיה מעניין לילדים. ג'ימבורי כבר נמאס באיזשהו שלב וקניונים לא מעניין אותנו". עם זאת המשך דבריהם מדגים כי אקט הצריכה כן הכרחי לבילוי כפי שהסבירו: " בטח אחרי הפארק נלך לקנות גלידה פה ב-G לילדים."

פארק עפולה. מרחב ממושטר ומבוקר (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

פארק עפולה. מרחב ממושטר ומבוקר (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

מבחינת עיצוב, קיים קשר ישיר בין הפרוגרמה לצורה. השימושים השונים בפארק מסודרים במתחמים מעגליים התחומים ברצועת דשא ושביל המחבר ביניהם. פרט לכמה עצים הפזורים במדשאות, אין כמעט צמחיה – לא פרחים ולא שיחים. הפארק חשוך, מאוד. "שיחים הם אנטי אנושיים!", מספר מתכנן הפארק אדריכל הנוף גדעון שריג. "זהו בזבוז זמן מקום ומים. זה טוב בשביל פריחה, או גדר חיה, או נגד סחיפת קרקע. אני אוהב דשא, אמירה קצת מצחיקה בארץ חרבה. אבל למעשה, אין יותר משבר מים בישראל. הסיפור הזה נגמר". אך המשמעות היא כמובן כי הפארק הוא דו מימדי בעיצוב שלו. שטוח מאוד. ללא הפתעות. אם הרעיון של הפארק הוא לחקות את הטבע בעיר, או לכל היותר להכניסו למרחב העירוני, הרי שכאן, הטבע מפנה את מקומו למעין לונה-פארק לילדים ובני נוער.

אילון, בין ה-29 התלונן על הדלות ואמר כי "הפארק בסדר גמור, אבל אין פה פרחים. רק דשא ועצים". היעדר הצמחיה יוצר מרחב דו מימדי שקל לבקרה ופיקוח.3 מערך הבקרה בנוי משומר, גידור ומצלמות הפזורות ברחבי הפארק. אילון מרוצה מנוכחות המצלמות ואומר "לפעמים הבני דודים שלנו מזהמים ועושים בעיות. טוב מאוד ששמו כאן מצלמות, כמו שצריך!". אדריכל הנוף שריג מציג דווקא נקודת מבט אחרת: "לערבים אין תקציבים ואין שטחים לפיתוח פארקים. הם מגיעים בחמולות. אנחנו מגיעים כבודדים. הדפוס שלהם, אם תנתח את זה מבחינה תרבותית… זה לא אומר שהם משתמשים פחות טוב, אלא הם פשוט משתמשים אחרת, מנטלית יש פה הרחקה".

DSC_0922

הפארק מגודר. פארק עפולה. מרחב ממושטר ומבוקר (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

DSC_0935

למי שייך הפארק? פארק עפולה (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

ברמה הפוליטית סביב הפארק נקשרו כבר מספר סיפורים על הדרה של התושבים הערבים מהיישובים הסמוכים באמתלות שונות. לפוליטיקה בכלל יש השפעה מרחיקת לכת על תכנון, עיצוב והקצאת השטחים הפתוחים עבור התושב בעיר. כיצד הפוליטיקה תשפיע על המרחב הפיזי והאנושי בפארק עפולה? אם לשפוט לפי מה שמתרחש כיום, המצב אינו מזהיר. אך ראוי לזכור כי מדובר בפארק צעיר מאוד שעדיין לא זכה להתמודד עם האתגרים עבורם נבנה מלכתחילה: "לב" פועם במוקד אזורי של רווחה ופנאי בין עפולה תחתית לעפולה עילית וגבעת המורה. של מי ה"לב"? אז פה הויכוח. הצריכה בהחלט פתוחה לכל, יהודים וערבים כאחד, הפנאי זה סיפור אחר.

  1.  את תוכנית המתאר האחרונה לעיר עפולה הובילו האדריכלים עמי שנער ואמיר מן. להרחבה ראו משרד הפנים, תכנית מתאר עפולה ג'/12567,  אתר משרד הפנים ; עמי שנער, "מאה שנים של תכנון עירוני: עפולה כמשל", זמנים: רבעון להיסטוריה, חוברת 96. 94-105, 2006.
  2.  החל משנת 2007 אסורה גביית תשלום דמי כניסה לפארקים עירוניים ולגנים ציבוריים, לאור תיקון לפקודת העיריות. התיקון נעשה בעקבות מאבק משפטי ממושך כנגד עיריית רעננה (בג"צ 8676/00), שהחליטה לגדר את הפארק העירוני שבשטחה, ולהגביל את הגישה אליו בסופי השבוע, באמצעות גביית דמי כניסה. חשוב לציין כי קיים חוק המתיר גביית תשלום בכניסה לשמורות טבע וגנים לאומיים, אך לא ביחס לפארקים ולגינות ציבוריות.
  3.  בחג הפסח האחרון סוגיית הפיקוח והבקרה בפארק חרגה מתחומי הביטחון האישי ועלתה לכותרות כאשר זוג מבקרים לא הורשה להיכנס עם דברי חמץ לתחומיו.