פרויקט חדש של המעבדה לעיצוב עירוני ואוניברסיטת MIT בליווי צוות של עיריית קריית שמונה, נועד להוביל חשיבה אסטרטגית לפיתוח אזורי התעשייה בעיר ובאזור אצבע הגליל. מהם האתגרים של קריית שמונה? וכיצד החישבה על תעשייה מנקודת מוצא אזורית יכולה להוביל לצמיחה ושינוי משמעותי באזור?

בעשור האחרון מתחזקת ההכרה במגבלות הגישה התחרותית הנאו ליברלית, במסגרתה כל עיר מסתכלת על עצמה ומקדמת סדר יום אוטונומי. לעומתה, הגישה האזורית או ה'אזור מחדש' (Regionalism)  מציעה להתרחק מהתפיסה המתמקדת בעיר עצמה, ולעבור להסתכלות אזורית מקיפה יותר. ההסתכלות הממוקדת בעיר, נעדרת מבט מרחבי כולל לגבי התכנון, פיזור האוכלוסייה ושיתוף במשאבים באזור. גישת האזור  לעומתה מציעה לבחון את העיר בזיקה לישובים סמוכים ולעורף החקלאי והשטחים הפתוחים כמרחב משלים. בתפיסה זו נבחנים באופן עדכני שיתופי פעולה אזוריים בדגש על תעסוקה ותעשייה כאמצעי לייצור מרחב אזורי טוב וצודק יותר. גישה זו נובעת מן ההבנה שאזורים הינם מנועי צמיחה בפני עצמם, ושתפקוד משותף שלהם כיחידה אחת יכול לספק להם יתרון.

סוגיה זו חשובה במיוחד כאשר בוחנים אזורי תעסוקה/תעשייה. אזור תעשייה משותף יכול לחזק שיתוף פעולה כללי באזור, הוא מנצל יתרונות של גודל וריכוז, יכול להסתייע בהשקעה ממשלתית ואיגום משאבים, מאפשר פתרונות תחבורתיים משותפים, נסיעות משותפות, רשת שבילי אופניים בין אזורי התעסוקה והיישובים, ושיתופי פעולה חינוכיים. בעידן של תחרות בלתי פוסקת על משאבים, חשיבה אזורית ושותפות במשאבים יכולה לסייע בפיתוח המרחב ולהוות מנוע צמיחה לכל האזור. באזור פריפריאלי כזה, בולטים באופן מיוחד הכורח והחשיבות של שיתוף פעולה בין רשויות. בעוד ה'אזוריות הישנה' התמקדה במבנה היררכי אדמיניסטרטיבי טריטוריאלי, ה'אזוריות החדשה' כוללת רשתות אופקיות מורכבות, שותפויות, קואליציות אד-הוק ומצבי שיתוף בכלכלה תחרותית. שיתוף פעולה בין הרשויות השונות לכדי מסגרת אזורית מאוחדת, יספק יתרונות גודל וכוח מניע לפיתוח כלכלי של האזור.

רחוב מגורים בחלק המערבי של העיר (צילום: טלי חתוקה)

רחוב מגורים בחלק המערבי של העיר (צילום: טלי חתוקה)

מגמה זו מתחזקת על רקע ההערכה מחדש של היחסים בין העיר והתעשייה. השינוי הטכנולוגי משנה את טביעת הרגל של הייצור, את רשתות ההפצה, הגישה לתחבורה והמיקום הגיאוגרפי המועדף. לכן יש יתרון תחרותי למצב של קירבה למרכזי מחקר ופיתוח, לשווקים ולעובדים מיומנים וההתלכדות האזורית יכולה לתרום לכך. תחרותיות וסמיכות הופכות תלויות זו בזו, ויש חשיבות להעברה של ידע פנים-אל-פנים. סמיכות מאפשרת התפתחות של ידע. האתגר של אזור התעשייה הנוכחי הינו – לספק תעסוקה שתחבר מגוון של אנשים לשוק העבודה ותתאים שטחים תעשייתיים לסגנון החיים העכשווי, ליישם מודלים של מחזור וניהול משאבים רב ממדי לשמירה על הקיימות, ולתכנן תוך התייחסות לרקמת המגורים העירונית ולשטחים הפתוחים המקיפים אותה.

מבט על אזור המלאכה והתעשייה הדרומי בקריית שמונה (צילום: גילי ענבר)

מבט על אזור המלאכה והתעשייה הדרומי בקריית שמונה (צילום: גילי ענבר)

מדינת ישראל היא יזם מרכזי באזור אצבע הגליל. ניתן למצוא שם יוזמות מרובות של משרדי ממשלה שונים ושחקנים מגוונים. אולם, בשל היעדר סדר יום מתכלל ותכנית אסטרטגית אזורית, חלק מן היוזמות אינן מצליחות להבשיל או להיות מיושמות באופן מיטבי.

נושא של אזורי תעסוקה ותעשייה משותפים, עולה במספר תוכניות שונות הנערכות בישראל. החשיבה האזורית מבקשת להסתכל מחדש על היחסים בין יישובים ורשויות שכנות. ישראל ייחודית בכך שמתקיימת בה צורת שלטון מקומי נפרדת למגזר הכפרי אשר מופרדת הפרדה כמעט מלאה מהשלטון העירוני המקומי.  באזור אצבע הגליל יש לכך ביטוי בולט כאשר מתקיימות בנוסף לעיריות של קריית-שמונה וחצור, שתי מועצות אזוריות נפרדות, האחת לקיבוצים- מועצה אזורית 'גליל עליון' והשנייה למושבים- 'מועצה אזורית מבואות חרמון' (הפרדה ששורשיה בייחוד האידיאולוגי-שיתופי של ההתיישבות היהודית הכפרית בארץ), 3 מועצות נפרדות למושבות- מטולה, יסוד המעלה וראש פינה, ויישוב ערבי – טובא זנגריה. עדיין יישובים אלו חולקים מרחב טריטוריאלי, משאבי טבע ונוף ומשאבים אנושיים משותפים.

גיבוש אסטרטגיה לפיתוח אזורי התעשייה באצבע הגליל

במהלך השנה הקרובה צפויה קבוצה של תלמידי מחקר לתואר שני בהנחיית פרופ' טלי חתוקה מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' ערן בן יוסף מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), ובליווי צוות של עיריית קריית שמונה, להוביל חשיבה אסטרטגית על פיתוח אזורי התעשייה בעיר ובאזור אצבע הגליל. לפרויקט שתי מטרות עיקריות: הראשונה, אזורית– לגבש סדר יום מתכלל ראשוני למרחב האזורי בדגש על פיתוח אזורי תעשייה. השנייה, עירונית (קרית שמונה) ומקומית, חשיפה של מקבלי ההחלטות לכלים ולעקרונות תכנון עכשוויים בפיתוח של אזורי תעשייה.

השלב הראשון של התהליך כלל בחינה של המצב הקיים ואפיון אזורי התעשייה באזור. השלב השני שהחל לאחרונה, כלל סדנה אינטנסיבית בת 10 ימים בה ערכה הקבוצה הכרות עם העיר, האזור, השחקנים וקובעי המדיניות ברמות השונות, ועם תושבים מקומיים. בסוף הסדנה, הציגו הסטודנטים את הניתוח והתובנות שעלו בהיבטים שונים: מגורים, סגנון חיים, תחבורה, נוף וסביבה, קשר בין אזורי התעשייה והמגורים ומחשבות ראשוניות על כיווני פיתוח עתידיים. תהליך זה ימשיך לגיבוש חזון ועקרונות תכנון, בין השאר תוך לימוד ממקרי מבחן רלבנטיים בעולם, ובשלב השלישי, יגובש על-ידי הצוות באוניברסיטת תל-אביב מסמך אסטרטגי מנחה לרבות המלצות תכנון.

משתתפי הסדנה בסיור באזור התעשייה הדרומי (צילום: Tianyu Su)

משתתפי הסדנה בסיור באזור התעשייה הדרומי (צילום: Tianyu Su)

ביקור במאפייה המרחבית באזור התעשייה הדרומי של קריית שמונה (Anne Hudson)

ביקור במאפייה המרחבית באזור התעשייה הדרומי של קריית שמונה (צילום: Anne Hudson)

האתגר האזורי-תעשייתי

אין ספק כי התפיסה האזורית היא אתגר מורכב מאוד, במיוחד במדינה בה יש כ-257 רשויות, ולמעלה מ-700 אזורי תעשייה. האם יוכלו הרשויות השונות להתכנס לסדר יום משותף? לעשות חלוקת משאבים חדשה וצודקת? בערי הפריפריה ה­­­­­גאוגרפית נדמה שזו אינה שאלה רטורית, אלא מצב הכרחי ונדרש שבו כלל הרשויות יצטרכו לחשוב מחדש כיצד יראה האקוסיסטם העתידי שלהן.