היום עשירי העולם גרים בגורדי שחקים. אך גורדי השחקים החלו להיבנות בשנות השישים כדיור ציבורי לשכבות החלשות. התושבים התקשו לשאת בנטל אחזקתם של הבניינים ואלו התדרדרו פיזית. השריפה בגרינפיל טאוור בלונדון היא נורת אזהרה למתכננים הממהרים לבנות שכונות מגדלים בכל מקום ברחבי ישראל

מה מחבר בין הדייר בקומה הארבעים בסיאול, בקומה ה- 36 בסן פרנסיסקו ובקומה ה 60 בשנחאי או באיחוד האמירויות? האם גורדי השחקים הצומחים בערים כה רבות בעולם, בצפון ובדרום הגלובלי מייצרים חווית חיים דומה או מפתחים תרבות מגורים חדשה?1 כלל לא, כבר בשנות השבעים יצא לאור בבריטניה הספר "החיים במגדלים גבוהים" 2, שהתמקד באוכלוסיות מוחלשות שהתגוררו בדיור הציבורי המודרני. כעבור עשור המגדלים הגבוהים למעמד הנמוך הוגדרו ככשלון.

גם בישראל אנו עדים היום לבנייתם של מגדלי מגורים בני 30 קומות ומעלה, המיועדים בעיקר למעמד הבינוני גבוה. אך בניינים שכאלה נבנים גם בשכונות מצוקה העוברות תהליך של פינוי בינוי. האם מופקים לקחים מן ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה או שאנו עתידים לחזור על אותן טעויות שוב?

עלייתו ונפילתו של גורד השחקים

פרויקט שהפך לסמל לעלייתו ונפילתו של גורד השחקים שנבנה כדיור ציבורי לאוכלוסיות מוחלשות, הוא ה- Red Road High-Rise בגלזגו.3 הפרויקט כלל שמונה בניינים של 28-31 קומות שנבנו בשנות ה-60, ושיקפו את האדריכלות המודרנית מבחינה תכנונית, טכנולוגית וחברתית.

(צילום: Red Road, Balornock, Glasgow, Wikimedia)

(צילום: Red Road, Balornock, Glasgow, Wikimedia)

במאמר שנכתב על הפרויקט בגלזגו שבוחן את הזיקה בין טכנולוגיה לצורות מגורים, טוענים הכותבים 4 כי הפיתוח של בנייני מגורים של 30 קומות, קשור באופן הדוק למהפכה התעשייתית והשינויים הטכנולוגיים שהתרחשו אז. גורדי השחקים תוכננו להיות פרגמטים והציעו פתרון שנשען על  ההנדסה והתיעוש ששינו באופן רדיקלי את צורת המגורים וסגנון החיים. הדמיון האדריכלי הונע על ידי הפוטנציאל הכלכלי, הצורני, החברתי והמרחבי – של חומרים חדשים כמו  מתכת, חדשנות בבנייה ומכניזמים שונים כגון מעליות נוסעים, מערכות אשפה, אוורור ומים. גורדי השחקים הציגו צורה חדשה שלא נראתה כמוה קודם של קונפיגורציה סוציו-טכנולוגית לא רק ברמת המקרו של בנייה ותוצר, אלא גם ברמת המיקרו של שינוי דפוסי החיים ביומיום.

red road flats Michelle O'connell

red road flats Michelle O'connell

בעשורים הראשונים נחגג הפרויקט ופרויקטים דומים, כפיתוח חדשני של "קופסה שחורה" מודרנית שניתן לשעתק ולבנות בכל מקום. הרעיונות של לה קורבוזיה על 'מכונת המגורים' היו משפיעים ביותר, במיוחד הזיקה שראה בין אדריכלות לטכנולוגיה וחיזוק הערכים של יעילות, סטנדרטיזציה, רציונאליות וייצור המוני. בריטניה של שנות השישים, כמו מדינות אחרות בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה, אימצה את הפרדיגמה והוציאה הנחיות מפורטות ביותר בנוגע לעיצוב הדרוש במגדלים. כולל גודל יחידות המגורים, יחידות איחסון, מעליות, בידוד רעש, היחס בין שטחי פנים וחוץ ועוד.

בשנות השבעים החלו להתגלות בעיות חברתיות וטכנולוגיות בבניינים הגבוהים. כשלים בתחזוקה, מעליות שהפסיקו לעבוד, נזילות ולצד זה סמים, אלימות ופשיעה. עשור מן ההקמה כבר החלו להישמע קולות ביקורתיים המכריזים על כישלון חרוץ. כפי שטען אחד החוקרים: גורדי השחקים הם אחת מצורות שיכון ההמונים שנפוצו הכי מהר, אך גם הוכרזו הכי מהר ככישלון. אדריכלים העבירו ביקרות על התכנון והבינוי, ואילו סוציולוגיים ניסו להבין את הסיבות לכישלון החברתי.

המגדלים הפכו לחלק אינטגרלי מהנוף העירוני והמרושת של גלזגו (צילום: p&p>photo Flickr)

המגדלים הפכו לחלק אינטגרלי מהנוף העירוני והמרושת של גלזגו (צילום: p&p>photo Flickr)

הגישה הדטרמינסטית לטכנולוגיה, יוחסה הן להצלחה והן לכישלון של הבניינים הגבוהים. לפני מלחמת העולם השנייה, החזון הטכנולוגי היה מעין אוטופיה שהתבססה על הרעיון שמגורים בבניינים 'מודרניים' ומסודרים יחלצו אנשים מעוני ויישנו את ההתנהגויות 'הפתלוגיות' שלהם. ואילו, כאשר החלו תופעות של אלימות ופשיעה הואשמה צורת המגורים בגורדי השחקים כמחוללת פתולוגיות ומייצרת ניכור והתנהגות אנטי סוציאלית.

לאחר כעשור של לבטים, בשנת 2016 פוצצו את כל הבניינים ב- Red Road. הריסת המבנים הפכה לוויכוח, שכן רבים מהתושבים שחיו שם ביקשו "להרוס אותם בכבוד" בשם הזיכרונות המשמעותיים והחיוביים שיש למשפחות רבות שחיו במקום. בנוסף הבניינים הפכו לחלק אינטגרלי מקו הרקיע והנוף של העיר, וחלק מן המורשת של הדיור ציבורי ושיכון אוכלוסיות מוחלשות.

בגלזגו השתנתה הפרדיגמה וכיום לא מאמינים יותר בשיכון אוכלוסיות בעוני במגדלים כה גבוהים שעלות אחזקתם היא בלתי אפשרית. לעומת זאת, ברחבי בריטניה ובעיקר בלונדון נבנים גורדי שחקים כדיור יוקרה לעשירים. מה שבשנות השבעים נתפס כ'דיור להמונים', חסר ייחוד, חסר פרטיות בשונה מן הבית הפרטי בפרברים, זוכה היום ליוקרה חדשה כצורת המגורים המועדפת והשיקית שמאפשרת אורח חיים עירוני אינטנסיבי. 

אסון גרינפיל בלונדון כנורת אזהרה לעתיד

(Bradford Timline , Flickr)

(Bradford Timeline , Flickr)

מן העבר אל הווה. השריפה הטראגית בגרינפיל טאוור (Grenfell Tower) בלונדון היא עדות נוספת לבעייתיות והמורכבות של מגורים של אוכלוסיות לא חזקות במגדלים רבי קומות שאינם מתוחזקים כהלכה. הבניין בלונדון המונה 24 קומות איכלס בעיקר משפחות, זוגות ויחידים מהמעמד הבינוני נמוך, ברובע שהפך בעשורים האחרונים לעשיר ביותר בלונדון. תושבי גרינפיל טוואר תיארו כי חשו יותר ויותר לא שייכים 'כמו עצם בגרונם של העשירים'. השריפה עוררה דיון על האי שוויון הגובר בעיר ועל מדיניות ההזנחה וההפרטה של הדיור. התושבים מפנים אצבע מאשימה למועצת הרובע אליה התלוננו לא פעם והתריעו על בעיות במבנה.

"השריפה שפרצה בבניין תיכנס להיסטוריה כאחד מאותם רגעים שחושפים אמת בהירה על המצב הכלכלי-פוליטי שבתוכו אנחנו חיים", נכתב בגרדיאן. יהיו מי שינסו להסיט את הדיון מהמציאות הכלכלית המתמשכת שייצרה אותו:

1. חסכנות בעת שיפוץ המבנה כאשר נבחר חומר זול לחיפוי הבניין שהתגלה כדליק ומסוכן כבר בבניין בסין ובאוסטרליה. הבחירה בחומר הזול חסכה סך הכל  4,750 פאונד 2. תוצאה של הפרטת החזקת מבני המגורים בעידן תאצ'ר לחברות קבלניות חיצוניות.  3. צמצום בכוח אדם שאחראי לדיור ובטיחות ברחבי אנגליה.  4. מעל לכל זהו סיפור של אי שוויון עירוני שבו העניים נדחקו לבניינים לא מתוחזקים, לא בטוחים שלא טופלו בלב האזור שהפך לעשיר ביותר בלונדון. הכותבת של המאמר מסכמת כי היא מקווה ש "מקרה גרינפיל טאוור יוכיח שישנם תחומים מסוימים בחיים שאסור שישתייכו לשדה של הרווח".  אחת מתושבות הבניין אמרה שעברה בלבה המחשבה 'אולי הציתו את הבניין בכוונה כדי להיפטר מאיתנו', היא סייגה ואמרה שאיננה באמת חושבת כך, אך לצערה זו התחושה.

התושבים דורשים חקירה ולקיחת אחריות, הם מבקשים שהאמת על הכשלים והגורמים תצא לאור. עבודתו של kcw1939 , Flickr

התושבים דורשים חקירה ולקיחת אחריות, הם מבקשים שהאמת על הכשלים והגורמים תצא לאור. עבודתו של kcw1939 , Flickr

האם העתיד הוא טרגדיות כמו גרינפיל טאוור?

גרינפיל טאוור הבולט בסביבתו בשל הגובה הרב שלו, הוא לא רק עדות לטעויות העבר, חוסר אחזקה מתאים, חסכנות, בניית 'קופסאות שחורות' למעמד הנמוך, הוא גם יכול לשמש נורת  אזהרה לעתיד.

מה יהיה עתידם של בניינים ותושבים שאינם יכולים לשאת בנטל ההוצאות המשותפות באחזקת הבניין? הבנייה של 'בנייני יוקרה' כביכול למעמד הביניים במציאות ניאו ליברלית שדוחקת יותר ויותר אוכלוסיות לתוך מעגל העוני, צריכה להטריד את התושבים ואת קובעי המדיניות. היזמים, הקבלנים והמתכננים, לא יהיו שם כאשר יתמוטט הבניין או יעלה בלהבות.

  1. הגרידאן לדוגמא יצרו פרויקט של עדויות ממגורים במגדלים גבוהים ברחבי העולם.
  2.    1971 Homes in high Flats
  3. Jane M. Jacobs, Stephen Cairns, and Ignaz Strebel, “‘A Tall Storey … But, a Fact Just the Same’: The Red Road High-Rise as a Black Box,” Urban Studies 44, no. 3 (March 1, 2007): 609–29
  4. שם