רשימת פתיחה לרגל השקת סדרת רשימות חדשה של כותבים-אדריכלים מוזמנים שתעסוק בחשיבות של מבני הציבור בתחילת המאה ה-21,  וסדרת פודקאסט חדשה, חמישה בניינים, שתציג חמישה מבני ציבור זוכי פרס רכטר.

ענף מרכזי בעשייה האדריכלית והתכנונית של ישראל היה ועודנו תכנון שכונות מגורים. עוד טרם כינונה של המדינה הייתה השכונה אבן יסוד בבניית הערים בישראל. שורשיה של גישה זו במצאי הקרקע המוגבל שעמד לרשות הקהילה היהודית וכן בשימוש ביחידה השכונתית כאמצעי ליצירת זהות והתבדלות מן הרקמה הקיימת, הילידית. בראשית ימי המדינה עוצב אורח החיים של האוכלוסייה היהודית באופן אחיד והומוגני, כאמצעי לבנייתה של זהות לאומית ואזרחות טובה. 1 מגמות עולמיות ומקומיות חוללו תפנית בהלך רוח זה בישראל, במיוחד החל משנות ה-70 עם דעיכת רעיון מדינת הרווחה והמעבר למדיניות ניאו-ליברלית, צמצום המעורבות הממשלתית בשוק הדיור הישראלי ועליית רמת החיים בישראל. אמנם בשנות ה-70 הממשלה לא הפסיקה לחלוטין את מעורבותה בשוק הדיור, אך הסבסוד הממשלתי של דירות הומר למענקים והלוואות ולהפרטה של חברות דיור ממשלתיות. בשנות ה-80 וה-90 הושלם תהליך צמצום המעורבות הממשלתי הפיננסי, והבנייה הפרטית החלה להוביל את שוק הבנייה למגורים. 2 הטיפולוגיה של השיכונים השתנתה, מרבדים של מבנים פרטיים נפרשו בצפיפות נמוכה על הקרקע, מתחמי מגורים נבנו למעמד הבינוני. העלייה בהכנסה הפנויה ובכוח הקנייה, ויחד אתם ברמת הדיור, הפכו את אופן המגורים לחלק בלתי נפרד מזהותו של הישראלי. 3

המרכזיות של התכנון והבנייה של שכונות בישראל, השכפול החזרתי של סביבות המגורים ברחבי הארץ, הרגולציה הנוקשה, חיזקו אצל אדריכלים רבים את השאיפה לתכנן מבני ציבור, כשדה בו יוכלו לבטא את יצירתיותם. אחד המרצים שלי בטכניון, אדריכל דוד ינאי, נטה לבקר כמיהה זו וראה את העיסוק במגורים כליבה של העשייה האדריכלית. "כמה מבני ציבור כבר יש? כמה דובדבנים פה ושם?", נהג לומר, "העיקר זה המגורים, אבל האדריכלים ומתכנני הערים זנחו את ההמצאה בכל הנוגע לרקמות מגורים". 4

סיור בבניין זוכה פרס רכטר, מתוך ההקלטות לפודקסט החדש "חמישה בניינים" על מבני ציבור (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

סיור בבניין זוכה פרס רכטר, מתוך ההקלטות לפודקסט החדש "חמישה בניינים" על מבני ציבור (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

אולם למבני ציבור ישנה חשיבות רבה, במיוחד עבור החברה החילונית, אשר מסגרת הדת ומוסדותיה אינם מהווים עבורם מקום משמעותי בחיי היום יום. בחברות ליברליות, למבני הציבור גם תפקידים נוספים של השתתפות אזרחית, של מעורבות בתהליכים של בניית החברה וערכיה, המשקפים את תהליכי הדמוקרטיזציה של השלטון.  ממד זה של מעורבות והשתתפות אף הואץ בעקבות הפיתוח הטכנולוגי, ומכונה ממשל חכם (e-governance)- מבנה משילותי שהטכנולוגיה המוטמעת בו מאפשרת תקשורת ישירה עם התושבים. אחת המטרות המרכזיות של ממשל חכם היא שקיפות גדולה יותר, מעורבות והשתתפות אזרחית. כך אזרחים יכולים בצורה קלה יותר לקיים אינטראקציה עם פוליטיקאים מקומיים, משרתי ציבור ולהשמיע את קולם באופן ישיר וחופשי בנוגע למדיניות ורגולציה שמשפיעה על חייהם. חשוב לציין, כי כמו בתחומים רבים, הדיגיטציה לא ייתרה את המרחב הפיזי של מבני הציבור אלא להיפך הגבירה את נוכחותו וחשיבותו. מבני הציבור גם כיום הם מקום מפגש, מקום להתדיינות, מקום להתבודדות, מקום ייצוגי המשקף את יחסי האזרח והריבון בחברה.

גם בתחילת המאה ה-21, אנשים רבים נוהגים לפקוד את מבני הציבור במסגרת פעילויות שונות וליהנות מסביבה אדריכלית המספקת חוויה מרחבית שונה, מעוצבת, לעיתים מונומנטלית, כזו המספקת התרוממות רוח ביחס למרחב הפרטי. מבני עירייה, ספריות, מבנים קהילתיים, בתי משפט, הם מבנים ייצוגים המבטאים באופן העמוק את התרבות והחיים החברתיים והפוליטיים. במובן זה, כשם שהחברה עוברת שינויים כך גם מבני הציבור המשתנים בזיקה לחברה ומוסדותיה. חלק מן השינויים הם משמעותיים ומערכתיים ומבטאים את האופן בו אנו תופסים ומשתמשים בשירותים הציבוריים המנוהלים ומקודמים על ידנו, האזרחים, והריבון. חלק אחר מן השינויים הם צורניים בלבד, אופנתיים ומטרתם למתג, לקדם את המעמד של המקום או העיר.

מבני ציבור מבטאים באופן העמוק את התרבות והחיים החברתיים והפוליטיים, הם מתשנים בזיקה לחברה ומוסדותיה. היכל המשפט בחיפה וברקע בניין המפרש (או הטיל), קרית הממשלה בעיר חיפה, (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

מבני ציבור מבטאים באופן העמוק את התרבות והחיים החברתיים והפוליטיים, הם מתשנים בזיקה לחברה ומוסדותיה. היכל המשפט בחיפה וברקע בניין המפרש (או הטיל), קרית הממשלה בעיר חיפה, (צילום: המעבדה לעיצוב עירוני)

בניים עיריית תל אביב, מתוך סדרת רשימות חדשה על מבני ציבור ובניהן, גילגולו של בניין העירייה בתל אביב משנות השלושים ועד היום (צילום: הדס צור)

בניין עיריית תל אביב, מתוך סדרת רשימות חדשה על מבני ציבור וביניהן, גילגולו של בניין העירייה בתל אביב משנות השלושים ועד היום (צילום: הדס צור)

על רקע מגמות אלו, מתוך רצון לחזק את השיח האדריכלי שנשכח מעט אל מול הפרופסיה של התכנון העירוני, נדון במבני ציבור כאובייקטים בעלי משמעות תרבותית חברתית כלכלית ופוליטית. מה מלמדים מבני הציבור בישראל על הלכי הרוח בחברה? מהם הטקסים והנורמות החברתיות אותם הם משקפים? האדריכלים טולה עמיר, מיכאל יעקובסון ניקי דוידוב, שרון רוטברד (האחרון בסדרה של שש רשימות), ינסו לענות על השאלות הללו מפרספקטיבות שונות. בנוסף, במסגרת סדרה חדשה של פודקאסטים, חמישה בניינים, נסייר בבניינים שזכו בפרס רכטר, וננסה להבין יחד עם האדריכלים  מה מקומו של מבנה הציבור היום, בחברה הישראלית ובכלל בתרבות העכשווית.  

  1. חשוב לציין כי השימוש בסביבת המגורים ובעיקר בדיור ציבורי ככלי של המדינה אינו ייחודי לישראל והתרחש במדינות רבות בעולם שבהן הדיור שימש כתגמול לאזרחות טובה, כאמצעי להבחנה בין העניים ה"ראויים" לאלו שאינם ראויים ובמקביל גם כסביבה בריאה וטובה יותר שיש בה כדי לעודד אזרחות טובה. Lawrence Vale, From the Puritans to the Projects, Cambridge, MA.: Harvard University Press, 2000
  2. דני רבינוביץ', "דירה פרטית, בית משותף, מרחב ציבורי: יחידת המגורים הישראלית בין ד' אמות לנחלת הכלל", בתוך: שלי כהן וטולה עמיר (עורכות), צורות מגורים: אדריכלות וחברה בישראל, תל אביב: חרגול; עם עובד, 2007; Naomi Carmon and Daniel Czamanski, Housing in Israel from Planned Economy to Semi-Free Market Management, Haifa: Center for Urban and Regional Studies, Technion, 1990
  3.  טלי חתוקה, רוני בר, מיכאל יעקובסון, הילה לוטן, מירב בטט, ג'סיקה פיין, שכונה מדינה, תל אביב: רסלינג, 2012.
  4. שם.