אילו מים שותים בניו יורק?

כיצד מנהלת העיר ניו יורק את משק המים שלה?

מים הינם משאב קיומי. בהיבט הפיזי-ביולוגי, הגוף האנושי אינו יכול להתקיים בלעדיהם. בהיבט החברתי, באינטראקציה בין מים וחברה, המים מעצבים את מרחב חיי היום יום ומושפעים מגורמים פוליטיים, תרבותיים, כלכלים ומדעיים. הגידול הבלתי פוסק בצריכת מים עירונית, כתוצאה מגידול האוכלוסייה ועליה מתמדת באיכות החיים, משפיעה באופן מהותי על המרחב החקלאי המספק את המים ומעצב את הגאוגרפיה הפיזית של העיר עצמה.

מערכת המים של העיר ניו יורק יוצאת דופן ומרתקת, ומציגה את אחת המערכות ההנדסיות המשוכללת ביותר בהיסטוריה העירונית של צפון אמריקה. מערכת המים של העיר, אשר נמצאת בבניה מאז שנת 1830, מהווה את מאגר המים הנקיים הגדול ביותר בארצות הברית. רשת מורכבת של נהרות, מאגרים, מובילי מים ומנהרות מספקת חמישה ביליון ליטר מים לתשעה מיליון צרכנים במנהטן ומספר פרברים בסביבה. ככל שהעיר הלכה וצמחה כך גדלה הצריכה העירונית למים. חוות, עסקים ועיירות שלמות הוזזו או נהרסו בכדי לפנות מקום לבניית מאגרי מים.

פיתוח כלכלי מואץ ופעילות אנושית בסמוך למאגרי המים בצפון המדינה, המספקים 90% מצריכת המים,  הובילו עם השנים לירידה באיכות המים. מודעות הולכת וגדלה בחשיבות השמירה על הסביבה, יחד עם דאגה לבריאות הציבור כתוצאה מירידה באיכות המים הובילו בשנות התשעים לחקיקת חוקים סביבתיים חדשים ורגולציות מחמירות, אשר חייבו את העיר לשנות את הדרך בה היא מנהלת את משק המים. בשנת 1992 המשרד להגנת הסביבה האמריקאי הורה לסנן את כל המים שנמצאים על פני השטח (מים שאינם מי תהום). המשמעות עבור עיריית ניו יורק הייתה הקמת מפעל סינון בעלות מוערכת של 6-9 ביליון דולר. ניו יורק רצתה להימנע מהקמה של מפעל יקר וביקשה להכין תכנית לשמירה ושיפור איכות מי השתייה על ידי רגולציה קשיחה וצמצום פיתוח מרחבי. בתגובה מנהיגים מעיירות מאגרי המים חברו יחדיו והקימו קואליציה במטרה לשמור על זכויותיהם. הם חששו שהמהלך יקטין משמעותית את אפשרויות הפיתוח הכלכלי, יוביל לירידה בערך הקרקע ויהווה איום על שאר הפעילויות הכלכליות המתקיימות באזור.

מושל עיריית ניו יורק, ג’ורג פאטקי (George Pataki) החליט לנסות ליישב את הסכסוך בין העיר ותושבי עיירות מאגרי המים על ידי תהליך גישור סביבתי. התהליך כלל נציגים מטעם המחלקה להגנת הסביבה של עיריית ניו יורק, קואליציה של העיירות, נציגים של מדינת ניו יורק ונציגים מארגונים סביבתיים. לאחר שנתיים של דיונים הגיעו לפתרון המוסכם על כל הצדדים. ההסכם שנחתם בשנת 1997 ציין את סוף הקונפליקט ונחשב להסכם פורץ דרך במאמץ לאזן בין אינטרסים סביבתיים, כלכלים וחברתיים. העיר הסכימה לממן תכנית פיתוח כלכלית נרחבת לעיירות מאגרי המים לתקופה של חמש עשרה שנה, בתמורה לשיתוף פעולה במאמץ לשמור על מאגרי המים מזיהומים. מדינת ניו יורק השכילה לגבש פתרון אשר אינו מתמקד רק בצריכה עירונית של מים נקים, אלא פתרון הנוטל אחריות על המרחב הכפרי ומקדם צמיחה כלכלית של האזור תוך שמירה על איכות המים והסביבה הטבעית.

כל קונפליקט מורכב ממכלול של אינטרסים, אך אין זה אומר שאינטרסים שונים תמיד סותרים זה את זה. במקרה הנ”ל הסכסוך נפתר כאשר הקבוצות השונות ישבו יחד אל שולחן הדיונים וניסו למצוא פתרון המשרת את כל הצדדים, העיר, הכפר והסביבה. הפתרון שהושג נחשב פורץ דרך ומדגים כיצד על ידי פירוק ההפרדות הדיכוטומיות בין סביבה וכלכלה, בין עיר וכפר בין ארגונים “ירוקים” ואנטי סביבתיים, ניתן למצוא מכנה משותף וליישב את הסכסוך באמצעות מדיניות פיתוח כלכלית תוך שמירה על הסביבה.

לקריאה נוספת:

ההיסטוריה של אספקת המים לעיר ניו יורק (אתר רשמי)

התוכנית לניקוי מקורות המים של העיר ניו יורק (מתוך הניו יורק טיימס)

 Leland L. Glenna, Value-Laden Technocratic Management and Environmental Conflicts: The Case of New York Watershed Controversy, in: Science Technology Human Values, Vol. 35, No.1,  Sage, 2010.

Pires Mark, Watershed protection for a world city: the case of New York, in: Land Use Policy 21, Elsevier, 2004, 161-175.

מנהטן, ניו יורק. צילום: ערן אלדר