בלדת האדמה הלבנה – מהאל אל גבעות אריאל

אורן יפתחאל בפואמה עוקצנית על המדיניות המרחבית בישראל – איך נראית הקצאת קרקעות על רקע פוליטיקה של זהויות, אפליה וכיבוש?

ערבי “פואטרי סלאם”, אירועים בהם מוצגים בפני קהל קטעי ספוקן וורד, שירת רחוב, מונולוגים, וטקסטים נוספים, כבר הפכו להיות תופעה מוכרת בערי ישראל.¹ לאחרונה התקיים בבאר שבע ערב ‘פואטרי סלאם פוליטי’. כשנים עשר משוררים עלו וקראו שירים ופואמות על ‘המצב’, וביניהם אורן יפתחאל, חוקר ומרצה בגיאוגרפיה ותכנון באוניברסיטת בן-גוריון שהקריא את הפואמה שלפנינו.

***

כבר זמן רב מנהיגינו – גדולים כמו קטנים
את מרחבי הארץ מערבלים ומתקנים
למשל שרון שעל כל גבעה מאחז הקים
ואלי ישי שאפריקאים ניסה מכאן להקיא
ומיקי זוהר שרוצה תל-אביב יהודית יותר
או נפתולי בנט שלקראת סיפוח דוהר וחותר
כל אלה, כמובן רק מנועים מתחלפים

במפעל הגדול –גזל הקרקע — של אנשינו היפים
אך על כולם עולה שר הייהוד של כבוד האל
שמשקיף אל הארץ מגבעות אריאל
הרבה הוא לא מדבר, רק פועל ופועל
לא מתנצל, לא מסביר, לא שואל
את אדמות הארץ הוא גורף וגוזל
אופפס סליחה, האדמות הוא גואל…

השר החרוץ –  לכולם זה ידוע
קרקעות וגבעות מגייר, בלי אבל ומדוע
משרטט, מדמיין, ממשפט ומפקיע
לכל גבעה ‘לשחרור’ הוא בא ומגיע
“רוצה עוד אדמה מולבנת” הוא דורש במפגיע
מכובסת לעומק, לרוחב, ועד מרומי הרקיע

אבל, אדוני השר, יש בעיה, והיא לא רק סמנטית
לוחש יועצו הקרוב שנשאר טיפה דמוקרטי
יש כאן הרבה אנשים, הרבה קבוצות
שאת הקרקע (בצדק) דורשות ורוצות
אמנם הפקענו, לקחנו בשקט, בלי הכרזות
אבל, איך נדע למי לתת את הקרקע הזאת?

אך השר בזלזול פוטר ת’יועץ
בעוד את שיניו ברוגלאך רך הוא נועץ
אנחנו כמובן לפי קריטריונים נעבוד
לכול אחד כאן נטה אוזן וניתן כבוד
נשמע את כולם, מגדול עד קטן
אתה הרי יודע, החיפזון מהשטן

לרגע אל תחשוב שאני דיקטטור עריץ
אצלי הכול שקוף ואת זה תעריץ!
יש לי מדריך כל-יכול נשגב ועלום
שם הכול כתוב, אני לא ממציא לי כלום
המדריך הוא ספר-הספרים היהודי כמובן
הכול כבר חרוט שם שחור על לבן

אז בוא אדוני היועץ – פתח נא-בדיבור
אולי נעשה קצת ‘שיתוף הציבור’
כך הרי כתוב אצלכם בתוך הספרים
בכיף – דמוקרטיה תכנונית כאן נרים
למי קצת קרקע ממאגרינו נקציאה?
מיהם האנשים שאת דרישותיהם תשמיע?

אתה אומר שמאפריקה באו פליטים?
אבל, המממ,  מהמדריך הנצחי כבר אנו סוטים
לשחורים ניתן? לא – גם לא בסתר!
לא דונם, לא עז, וגם לא סנטימטר
נכון, אולי קצת מסוכן ביבשת השחורה
אך היא ענקית, ולכן שם כלל לא נורא
אז מדוע שהשוורצע יבואו אליי?

אתה אומר שגם אנו היהודים
היינו עד לא מזמן בעצמינו פליטים?
אהה.. נכון, אבל עכשיו שוב אויב למולינו
ובכלל מצטער – כי אין מספיק אדמה בכלינו
במקום, נוכל אולי לתת להם קצת תופינים
כמו שפע של חולות, וחופני סהרונים…

אתה אומר לי גם שיש כאן פלסטינים ערבים
שחיים פה דורות ולקצת קרקע מקווים?
אכן… נכון, אבל זכור – הם היו כובשים ושורפים
מתי? בזמן מוחמד, לפני אלף חורפים
אהה… מה זה אלף שנה, בחיית אחותך
הרי האדמה הזאת לעמינו הובטחה
מותאסף, יא פלסטיניון, בכול כפר ופינה
אין בשבילכם קרקע, ואגב – גם לא תקבלו מדינה…

והבדווים, אדוני השר, בכפרים — מצוקה
אולי תוכל לתת להם קצת קרקע סדוקה
הבדווים? אולי היו כאן דורות, אך תמיד זממו
ולכן בזמן עות’מאני אדמותיהם לא רשמו
וכך כולם יודעים – הם פולשים –  ולא בעלים
אז להם ניתן זהב מאוצרותינו הדלים?

מי עוד דורש קרקע, יועצי היקר — שמאלנים?
נו באמת, לא צחקתי כל-כך כבר מאה שנים
אלה, מאירגוני הזכויות המאוסים
הרי כולם אנטישמיים כמו עדר כבשים
אלה גם כותבים ספרים על חתונה עם ערבים
ולקבל ממני קרקע בחוצפתם מקווים?

ומה אדוני השר עם המסורתיים?
יש להם הרבה יהדות, והם גם לרוב עניים
סליחה –אתה זוכר מאיפה הם מהגרים?
ואיך בחית ובעיין הם עוד מדברים?
האנשים האלה בשָלישוּת, מקסימום גדודים
ואלה ישמרו על קרקעות היהודים?

כבוד השר, כבוד השר, יש בארץ עוד קבוצה
המון חרדים, זקוקים לפיתוח, צריכים כבר מוצא
אה… אלה עם מעילים, מגבעות וזקן?
נפלת על הראש? הם יביאו את השטעטל לכאן
ובכלל הם יותר מדיי נבעכים וגלותיים
לעולם לא יהיו בעלי אדמות אמיתיים

להם שטח מחייה גדול לא נחוץ ולא מגיע….
רגע, מה לחשת? מעבר לקו הירוק? אה.. בעצם שם אולי כן נציע
הם הרי בורים, ומהשכלה מודרנית לגמרי ברחו
אז איפה שנשים אותם בוודאי יצהלו וישמחו
אז כן, תן להם כמה דונמים  – שמוגבלים בתחום
ליד ביתר, או בית אל – את זה יאהב האל הרחום

יש עוד קבוצה, כבוד השר, אותה על המפה צריך לשים
זאת בעצם חצי החברה, קבוצת הנשים
הן זקוקות להמון שטח, מרחב ומקום
כדי לפרוח, לשגשג וקצת בחופש לזכות
נשים? יש לך, יועצי, כנראה באמת בעיות
נשים מסייעות, מלוות – מקסימום רעיות
ויש עוד דבר חושב –  אל תשכח
אצלנו נשים – רק במטבח!

אדוני השר, יש התפתחות מעניינת בערים הגדולות
מצעדי גאווה יפים, ושם הרבה קהילות
להטבים? החלקת לרגע על בננה? אלה יהודים?
את ה-מצווה לא מקיימים – ולא עושים ילדים!
אומרים שאותם הורגים, אומרים שיש דיכוי?
פאק… לקבל אדמה ממני  להם אין סיכוי!

טוב, כבוד השר, לכולם כמעט תשובתך היא שלילה
אז למי, למי, ניתן את האדמה שנגאלה
אה, זה קל, אנשי שלומינו חביבי האל כבר מחכים
לקשוחים, חזקים, ולא לעירוניים ירקרקים
ניתן רק לאלה שיודעים לגזול בלי התנצלות
ולשמור על קרקע מופקעת חזק, ובליבם התעלות

ומה עם הטייקונים אתה שואל? הם כמובן אחים
למען פיתוח הארץ המון קרקע צריכים
כאן יש באמת עניין אמיתי וצודק
וכל שיבקשו בשבילם אתה תיכף בודק!
אגב, להם ניתן בחינם, שלא יגידו שמישהו מכר
מי יודע מתי להם נזדקק, אולי כבר מחר…

רגע אחד כבוד השר, עוד נושא שנראה דיי פעוט
אתה נותן רק לקבוצות קטנות, מיעוט במיעוט
האם זה הוגן, האם זה בכלל דמוקרטי
האם  אין כאן גזענות מהסוג האתנוקרטי?
אמרת שאתה שחקן מוסרי, קרוב למושלם
אז איך אתה זורק נזקקים, מהקרקע של כולם?

אהה.. דמוקרטיה וצדק – מנטרות חסרות ערך
שהומצאו באקדמיה סמולנית במקרה ‘על הדרך’
למי אכפת בכלל שוויון, חלוקה בין כולם
כשאנחנו עוסקים בגאולת עם ועולם
איפה בכלל כתוב בספר הספרים
שצריך לתת משהו לחומים, וורודים או שחורים?

הבנת את זה –  כבודו היועץ החולם?
אתה רואה, אפשר בקלות את כולם לסלק
צריך רק חרב, טנק, מתכנן, משפטן
והארץ כולה מיוהדת – מגדול עד קטן
ובה נושיב –יהודים-אסלי שלא זוחלים על גחון
אלא אנשים גבר-גבר – מהסוג הנכון

מחה השר עגל זיעה, וחולצה במכנס הוא סידר
החלוקה סופסוף נגמרה – והנה – הכול הסתדר
כעת כוס וויסקי צוננת קירב אל שפתיו
וחישב בשמחה את שלל אדמותיו
ואז עלה בסיפוק אל-על אל הר אריאל
השקיף בחדווה על הארץ כולה – היא ארצו ישראל

אך שומו שמיים — סביבו ראה מיליוני תושבים
זזים חסרי קרקע או בית  —  קטנים, עלובים
שחורים, וורודים, חומים, גברים ונשים
שחכנו-שחכנו, איפה את כולם נשים?
יועצי יועצי –כולם עדיין כאן, מה יהיה איתנו?
איך נוכל להרגיש טוב, ולחשוב שהארץ רק שלנו?

אדוני השר, אמר היועץ, יש פיתרון
תיכף אשלוף אותו מהמגירה שבארון
המציאו אותו לא מזמן, בארצות חכמות
דרום אפריקה, תורכיה, סרביה – שלנו קצת דומות
שם הצליחו אפליה גזעית להפוך לקבע
וגם אצלנו אפשרי, מגליל עד באר שבע

איך? הנה – תראה – המציאו משקפיים קבועים
דרכם רק את מי שרוצים בנוף – רק אותם רואים
ואיתם האדמה נראית יפה, לבנה, כולה רק שלנו
ועליה רק אנשים שכבשו ולקחו והתיישבו איתנו
הרכיב השר בשמחה גדולה ת’מכשיר על עיניו
וחיוך גדול התמתח לו בין שתי אוזניו

כן-כן, לחש היועץ, כדאי תמיד שתלבש כשלהר אתה בא
אגב, קוראים להם — “משקפיי אפרטהייד” —  המודל הבא

עכשיו נבין איך אדמתנו נראית מפסגת אריאל
והשאר יסופר בתולדות ישראל…