ברשות הציבור

יוזמת “עושים רחוב” מבקשת לקדם התחדשות עירונית על ידי העברת המושכות לידי התושבים עצמם. מתן סעד, חבר ביוזמה, מסביר למה הפעולה הזו הכרחית בעיניו, על אף הבעייתיות הטמונה בה.

אנו לא מרבים להקדיש מחשבה לרחובות בהם אנו חיים, לא שואלים עצמנו איך היינו רוצים שהרחוב שלנו ייראה. המחשבה והעשייה שנגזרת ממנה אינן בידינו, אלא בידי הרשות המוניציפאלית והמתכננים שעובדים בשירותה. כיום, במקרה הטוב, אם נרגיש שחסר לנו ספסל ברחוב, נרים טלפון למוקד 106 ונבקש מהעירייה שתציב לנו ספסל ממש מול הבית. אך דמיינו לרגע מציאות שבה אנו אחראים על הרחוב שלנו, או אולי אף מעצבים אותו במו ידינו. אלו פחות או יותר שני מצבי קיצון – בקצה אחד, הרחוב הוא שטח פרטי של דייריו, ובקצה האחר הרחוב אינו שייך לאף אחד. אין ספק ששום מצב קצה אינו רצוי. במצב של הפרטה מוחלטת של הרחוב ימנע מעוברי אורח לשהות ברחוב, להתהלך בו. יהיה זה מתחם סגור ומתבדל (מה שמתרחש בחלק מערי העולם). במצב של אנונימיות ושליטה מוחלטת של הרשויות נרגיש יחס של ניכור בינינו לבין הרחוב. לדעתי אנחנו נמצאים כיום במצב האחרון שבו העירייה מטפלת ברחוב מא’ ועד ת’ , במסגרת שבלונה עיצובית קבועה וחזרתית. השטח “הציבורי” הזה שאנו מרבים כל כך לדבר עליו ולהתגאות בו, למעשה אינו שייך לאף אחד. הרי אם היינו מתייחסים לרחוב כאל שלנו, היינו מבקשים לקחת חלק בעיצובו, בחשיבה עליו, בדיוק כפי שאנחנו עושים בתוך הבית שלנו.

אני מאמין גדול באקטיביות. חוסר פעולה אינו מייצר תנועה, הוא מותיר את המרחב ואת העולם לפעולה של אחרים. כמעט ולא נוכל למצוא מצב בו ואקום נותר על כנו מבלי שגורם כלשהו פועל בו בזמן כלשהו; יהיה זה תושב, יזם, בעל עסק, רשות, תאגיד, קרן וכו’. במובן זה, הרחוב הוא הבמה המושלמת והרלוונטית ביותר לאקטיביות אמיתית ומקומית. אנשים שיהיו מעורבים יותר ברחוב שלהם, בגיבוש הזהות שלו, בהחלטה על אופיו ועל עיצובו, צפויים להיות גם ערים יותר לסביבה שלהם, רדומים פחות לנוכח המציאות, בכל רמה שהיא. הפאסיביות מעולם לא הייתה סמוכה יותר לדלת ביתנו, מבלי שבכלל הרגשנו. הרחוב הוא המרחב המושלם כדי לשנות גישה זו. קנה המידה שלו סביר והפעולה בו ישימה, אפשרית ונגישה.

פרויקט “עושים רחוב” בבאר שבע מבקש לגעת בדיוק בסוגיה הזו. קבוצה של תושבים מרחוב ביאליק בשכונה ב’ בבאר שבע התארגנה כדי לשלב ברחוב קצת אופי מעבר לשבלוניות הממסדית. זה היה ניסוי כלים. הרעיון היה להכניס חיים, עניין ואקטיביות למרחב הציבורי הנבחר. לאחר מספר ימי הכנות, במשך לילה ארוך אחד, נתלו שירי ביאליק מעוצבים ברחוב, מעל ל- 300 גליונות של עיתון רחוב הונחו בפתחי בתים, עץ סטנדרטי הוסב לעץ משאלות, נתלתה נדנדה, הוצבו מתקני שקיות לאיסוף צואת כלבים ועוד ועוד. ביום שלמחרת התקיים הפנינג גדול, “פסטיביאליק”, שכלל תיאטרון בובות לילדים, עמדת טאבון ומטעמים, חלוקת שתילי ירקות לעוברים ושבים, “שוק בשנקל”, התקיימה סדנה להכנת חלילים ועוד.

לתפיסתי, הפרויקט הזה הוא דרך מוצלחת לקידום מעורבות הקהילה בתכנון. אני מודע לכך שהשאלה “מהי הקהילה” או “מיהו הציבור” היא שאלה מורכבת ולה תשובות רבות שתלויות בנקודת המבט. כשאנו מדברים על תושבים אנחנו לא יכולים להתייחס אליהם כאל מקשה אחת – מדובר בשחקנים רבים עם אינטרסים שונים, ולעיתים מנוגדים. קבוצות לחץ עשויות לפעול בתוך קהילה כזו או אחרת ולהפוך קולות מסוימים לדומיננטיים, על חשבון קולות אחרים שאינם נשמעים.

עם זאת, אני חושב שהתחדשות עירונית לא צריכה להיות פעולה המוגבלת לחברות קבלן הפועלות בהתאם לתכנית אסטרטגית שהוכנה במשרדי העירייה. התחדשות עירונית יכולה גם להתחיל ממי שהעיר שייכת להם – התושבים. לא רק הגשה של התנגדויות לתוכניות עירוניות, ולא רק נוכחות בישיבות עירייה בהובלת מתכננים ומהנדסים מקצועיים. אלא גם הנכחה של השפה שלנו בעיצוב המקום, הרחוב בו אנו חיים. אנו לא מסירים את האחריות מהגורמים המקצועיים והפוליטיים, אבל רוצים להיות מעורבים גם כן בקבלת ההחלטות ובפעילויות שמשפיעות על הרחובות והערים שלנו.

בימים אלו אנחנו מתכננים להמשיך ברחובות נוספים – לעת עתה בבאר שבע ובהמשך בערים נוספות ברחבי הארץ. נותר רק לייחל לכך שהתופעה תצבור תאוצה ברחבי ישראל, לטובת המעורבות והאקטיביות של כולנו בגיבוש ועיצוב המרחב בו אנו חיים. זו עשויה להיות התחלה משמעותית של שינוי “מלמטה”, שהוא שינוי עמוק וחשוב. עם זאת, אנחנו יודעים שייתכן ויוזמה זו לא תתאים בכל מקום, בכל שכונה. צריך לשאול איזה תושבים יכולים לקחת חלק ולהשתתף? איזה תושבים רוצים בכלל לשאת באחריות של עיצוב המרחב? לאיזה תושבים מתאימה התפיסה הזאת? איך אפשר לתחזק ולשמר את ההתערבות הזו לאורך זמן? ויתרה מכך – מה התוצר שנותר בסוף? מה נשאר מהפעולה הזמנית במרחב?

אנו מודעים לכך ששינוי שעולה מתוך השטח אינו מספיק לבדו. הפעולה ברמת התושב צריכה להיות מלווה בדחיפה לשינוי משמעותי גם של סדרי עדיפויות פוליטיים וכלכליים. אנו לא מסתפקים בשינוי זמני וקוסמטי, אלא מקווים שהפעולה הזו תסייע לרתום את התושבים ותוביל אותם לפעול באופן אקטיבי לקדם מטרות נוספות שחשובות להם – החל מעיצוב הרחוב ועד לסוגיות של תקציבים, השקעות הממסד ואיכותם של התוצרים התכנוניים המשפיעים עלינו כחברה.

* מתן סעד הוא סטודנט שנה ג’ לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי בשילוב עם פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. הוא מתגורר בבאר שבע ועובד כרכז במדור מעורבות סטודנטיאלית באגודת הסטודנטים של האוניברסיטה.