טלי חתוקההפער בין אידיאל של עזרה לחלש לבין תוצר תכנוני חסר רגישות, בין ניסיונות באדריכלות לבין צרכים של תושבים ובין סדר יום חברתי לבין שירות בעלי ההון. פרויקט המגורים המפורסם של האדריכל אלוורו סיזה מציף את הבעיות של עידן האדריכלות העכשווי.
זה סיפור מעניין על דיור ציבורי, פוליטיקה, ואדריכל רב עיטורים ופרסים. הסיפור מעניין כי הוא מגלם בתוכו אולי את כל הכמיהות והבעיות של עידן האדריכלות העכשווי שמתקשה לתת מענה לחלש, לעני, לשוליים.
הסיפור מתחיל ברצונות חברתיים וסדר יום עז לעזור לחלש. הזירה: פורטוגל. בתפקיד האדריכל: אלוורו סיזה (Álvaro Siza). נקודת ההתחלה: זמן ההפיכה בפורטוגל 1974. בשנה זו חוללו קציני צבא מהפכה ללא שפיכות דמים, שכונתה מהפכת הציפורנים. זו היתה מהפכה שקטה, החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו פרחי ציפורן לקני רוביהם על מנת להדגיש זאת. המהפכה הובילה לסיום הדיקטטורה. זהו ההקשר הפוליטי שבו מגויס סיזה לתכנן עבור ארגון בשם Servicio de Apoio Ambulatorio Local שני פרויקטים של מגורים בעיר פורטו שבפורטוגל. נקודת המוצא: רצון עז לשקם את סביבות המגורים של מעמד הפועלים. סיזה, אז, איש מקצוע צעיר, אידיאליסט, קיבל לידיו את התכנון.
מבין שני האתרים, הזירה המעניינת היא של הפרויקט המכונה בשם בוקה (Bouça). בשנות השבעים אתר הפרויקט נתפס כקשה במיוחד בשל סמיכותו לתחנת רכבת עילית ולאזור מסחרי. בניסיון להתגבר על הקושי, הפתרון האדריכלי של סיזה היה לבנות קיר שיחסום את הרעש והזיהום של הקרונות וייצר תיחום ברור של סביבת המגורים. הבינוי עצמו כלל ארבע מבני מגורים בניצב לקיר (בבנייה טורית), באופן שיוצר מינימום מפגש בין הרכבת למתחם. בין המבנים נוצרו ארבע חצרות צרות לשירות התושבים. בקצה הדרומי של כל מבנה תוכננו שירותים ציבוריים כמו למשל חדר כביסה, ספריה וחללי התכנסות קהילתית. חשוב להתעכב על המבנים והדירות. המבנים בני ארבע קומות כללו שני דופלקסים שתוכננו זה על גבי זה. הכניסה לדופלקס העליון תוכננה מהמרפסת השירות בקומה השלישית, אליה הוביל גרם מדרגות חיצוני. גודל דירת המגורים התחתונה היה כ-80 מ”ר בעוד שהדופלקס העליון הוא כ-74 מ”ר בלבד. פנים הדירות כלל “מרחב גמיש”, אמבטיה ומרפסות. מדובר בתכנון מפתיע, במיוחד כיוון שנבנה עבור מעמד הפועלים.
הפרויקט נבנה בתקופה קשה של היעדר יציבות כלכלית ופוליטית שהקשו מאוד על מימושו. בבחירות דמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 זכו הסוציאליסטים ברוב שאיפשר להם להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. אולם, לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל והשמרנים מימין, האווירה השמאלית התפוגגה, וגם הכוח של SAAL נחלש ופעילות הארגון הסתיימה ב-1976. הבנייה הופסקה ב-1976. במקרה, ואולי לא במקרה, רק שני מבנים הוקמו (כשליש מהדירות המתוכננות), הקיר והשירותים הקהילתיים לא הוקמו. למותר לציין כי גם המרחב הציבורי נשאר ללא פיתוח. כאמור, הסיבות לבנייה החלקית הן בעיקרן פוליטיות.
מה התקבל? שני מבנים במרחב מוקף בזוהמה ולכלוך. כיוון שהמדרגות הגישה לדירה העליונה לא הושלמו אולתרו מדרגות מעץ על מנת לאפשר להגעה לקומה העליונה. לפרויקט לא היה סיכוי. מה שנוצר הוא מבנים עצמאיים (free-standing) (במקום מתחם עם ארבע חצרות תחומות), בשפה מודרניסטית לבנה, עם גיאומטריה פשוטה, נעדרת קישוטיות. הדירות שהתקבלו תוכננו באופן זר לדימוי או למודל של מעמד הפועלים (שתי קומות, מטבח ואמבטיה ומרפסות), מה שבוודאי תרם לביקורת על הפרויקט.
במשך כשלושה עשורים הפרויקט נותר לא גמור עד שחל טוויסט בעלילה.
המבנים בני ארבע קומות כללו שני דופלקסים שתוכננו זה על גבי זה. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
גודל דירת המגורים התחתונה היה כ-80 מ”ר בעוד שהדופלקס העליון הוא כ-74 מ”ר בלבד. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
הדירות שהתקבלו תוכננו באופן זר לדימוי או למודל של מעמד הפועלים. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
הקיר היה אמור לחסום את הרעש והזיהום מתחנת הרכבת העילית. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
הבינוי כולל ארבע מבני מגורים בניצב לקיר. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
העיר השתנתה כמו גם החשיבות של האתר. תחנת מטרו שהוקמה בסמוך לאתר הפכה את המקום לאטרקטיבי ומבוקש. לפתע לא עוד מקום מוזנח אלא נגיש וממוקם בסמוך למרכז מסחרי. זירה שחבל להשאירה כחצר אחורית. לתוך הקלחת תוסיפו את שמו של סיזה ומעמדו ככוכב עולה בשמי האדריכלות העולמית (בשנת 1992 הוא זכה בפרס פריצקר היוקרתי) וכניסתה של פורטוגל לאיחוד האירופי ותקבלו פרויקט שיקום מודל המאה ה-21.
ההחלטה היתה לא להסתכל על האתר כמקור של מבוכה, ולא לשקמו כדוגמא לתכנון חירום עבור עניים, אלא כמודל של מגורים עכשווי במרכז פורטו. בעקבות ההחלטה, בוקה החדשה הושלמה ונבנתה לפי תכנית המקור עם סטיות קטנות בלבד מהתכנון המקורי. הבניינים המקורים שוקמו והחלקים החסרים הושלמו. נבנו הקיר ששימש כשער לתחנת המטרו הסמוכה וכל השירותים הקהילתיים. ובהתאמה לאורח החיים העכשווי הוכנסו מרתף לחניה, שערים (למטרות ביטחון), סגירה של המרפסת העליונה בזכוכיות והצללה של החלונות. כצפוי התחולל שינוי דמוגרפי בפרופיל של השכונה. אך התושבים המקוריים נשארו במקום.
המודל והתכנון שאולי נתפס כרדיקלי עבור העניים, כארבעה עשורים קודם לכן, נראה כמתאים מאוד לאורח החיים הבורגני של התושבים העכשוויים של בוקה, צעירים בעלי מקצועות חופשיים הזקוקים למרחב מגורים גמיש. דירות הדופלקס בהחלט נותנות לכך מענה.
בין המבנים נוצרו חצרות צרות לשירות התושבים, פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
מעבר בין החצרות הפנימיות. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
במרחב שנוצר יש משהו מנוכר מאוד. הוא חזרתי ונוקשה. מגורים או בית כלא? פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
התכנון מתאים מאוד לאורח החיים הבורגני של התושבים העכשוויים. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
ובכל זאת למרות הסיפור המשונה הזה, או אולי לא כל כך משונה (אלא כזה המשקף את המציאות הניאו-ליברלית הצינית שלנו), כאשר מתבוננים במרחב הפיזי קשה שלא להיות מוטרדים. במרחב שנוצר יש משהו מנוכר מאוד. הוא חזרתי ונוקשה. מגורים או בית כלא? ההחלטה לא לאפשר מסחר בקומת המגורים או אפילו קומת עמודים יצרה מצב שבו החזית שנפגשת עם הקרקע היא כמעט “עיוורת” (ללא חלונות). מצב זה יצר את הרע בכל העולמות. חזית אטומה שנותנת את תחושת “בית הכלא”. לכל אלו נוסף חתך הבניין היצירתי והמדרגות החיצוניות למבנה המעצימות תחושה זו.
אז מה ניתן ללמוד מן הסיפור?
שני לקחים חשובים.
עניים, פועלים, זה סדר יום שנגמר מזמן וזה גם לא מצטלם טוב. אם אתה עני, או במצוקה, אל תסמוך על האדריכל. האדריכל תמיד מתכנן עבור הפוליטיקאי או בעל ההון. הוא לא רוצה להתערב ואולי אף פעם לא היה לו מה לומר. לכן, ציבור יקר, אם אתם חפצים בדיור ציבורי, תחשבו טוב למי אתם מצביעים בבחירות. אם אתם רוצים, שימור ומיתוג, תחשבו טוב למי אתם מצביעים בבחירות. בשני המקרים זה לא יבטיח את איכות הפרויקט אבל יש לכם יותר סיכוי בחלופה שתיים.
הסכנה שביצירתיות. הניסיונות באדריכלות הם חשובים וכתבתי על כך בעבר. אולם, ללא רגישות למקום ולצרכים של התושבים הסיכוי להיכשל בתכנון הוא גבוה. מה הנחה את סיזה הצעיר בתכנון? החתך היצירתי? תכנית הבינוי? התושבים? קשה לדעת. אבל העובדה היא כי המרחב מתאים הרבה יותר לבורגנים של היום מהפועלים של שנות השבעים.
השאלה המרכזית היא האם הפרופסיה יודעת לתכנן עבור קבוצות אוכלוסייה שונות והאם תכנון עבור קבוצות חלשות צריך להיות אחר, לא רק במישור של תהליך התכנון אלא גם ברמת התוצר והמרחב הפיזי.
ההחלטה לא לאפשר מסחר בקומת המגורים או אפילו קומת עמודים יצרה מצב שבו החזית שנפגשת עם הקרקע היא כמעט “עיוורת”. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)
הכניסה לדופלקס העליון תוכננה מהמרפסת השירות בקומה השלישית, אליה הוביל גרם מדרגות חיצוני. פרויקט Bouça של סיזה, פורטו (צילום: יואב מאירי)
שפה מודרניסטית עם גיאומטריה פשוטה ונעדרת קישוטיות. פרויקט Bouça של אלוורו סיזה (צילום: יואב מאירי)