הילה לוטן וכרמל חנניסביבות עבודה בענף התעשיה הישראלי.
ענף התעשייה בישראל, הינו אחד מענפי התעסוקה המרכזיים במשק הישראלי. בשנת 2009, הגיע מספר המשרות בענפי התעשייה לכ- 376 אלף.1 מקובל לסווג את התעשיות לתעשיות טכנולוגיה עילית ותעשיות טכנולוגיה מסורתיות. בשנותיה הראשונות התבססה הכלכלה הישראלית בעיקר על חקלאות ותעשייה מסורתית בתחומי הטקסטיל. עם השנים, עבר הענף שינויים ניכרים בעקבות שינויים בבסיס הכלכלי של המשק, צמצום מעורבות השלטון המרכזי והתחזקות כוחות השוק לאור תהליכי הגלובליזציה. פס היצור השתכלל והתייעל והפך ברובו לממוכן, ועיקר המשאבים, כיווני הפעולה ופנייה לקהלי היעד עברו מהתמקדות בשוק המקומי לייצוא בינלאומי. לצד זאת (ואולי כתוצאה מכך), בשנות ה-90 הוקמו עשרות מפעלי תעשיות טכנולוגיה עילית ( שידועות יותר כ”היי טק”) וסחררו את המשק עם צמיחה שנתית עקבית של 4% בתמ”ג.
שונותם של ענפי התעשייה משתקפת גם בסביבות העבודה; תהליכי הייצור, השירותים, המחקר והפיתוח, ומטות הניהול, מתרחשים בסביבות עבודה מגוונות ושונות זו מזו בחללי העבודה, בסדר היום של העובדים, בכמות העובדים ובאינטראקציה ביניהם.
במסגרת פרויקט מטעם המעבדה לעיצוב עירוני, המתמקד בסביבות עבודה שונות באזורי תעשיה ברחבי הארץ, יצאנו לסיור בן יומיים באזורי תעשיה בקיסריה, עכו ותפן, בכדי ללמוד ולהכיר סביבות אלו “מקרוב”. התמקדנו במספר היבטים: מבחינה מרחבית; בחנו את הקשר לישובים הסמוכים, ההתנהלות ביחס לחללי העבודה, וכן נושאים הנוגעים לאיכות הסביבה. מבחינה חברתית; בחנו את אינטרקציה בין העובדים ואת המבנה הארגוני וההון האנושי, ומבחינה פוליטית –כלכלית, התעניינו בכל הקשור למעורבות הממשלה והשפעתה על התפרוסת הארצית של מפעלי התעשייה, למשל דרך מתן תמיכה כלכלית ותמריצים שונים, וכן ברגולציה ובקביעת מדיניות. בנוסף, למדנו אודות השחקנים השונים בזירת אזורי התעשיה כגון מועצות מקומיות,משרדי ממשלה והמגזר הפרטי ויחסי הגומלין ביניהם לבין אזורי התעשיה וסביבות העבודה המרכיבות אותם.
ננוסייט – “הופכים את המדע הבדיוני למציאות”.
התחלנו את ביקורנו בחברת “ננוסייט” הממוקמת באיזור התעשיה קיסריה. החברה מפתחת פתרונות להחדרה תת עורית של מוצרים קוסמטיים באמצעות שושנות ים. כן כן, שמעתם נכון- שושנות ים. מנגנון הטרף הייחודי של שושנות הים, מבוסס על מזרקונים המאפשרים לשושנות להחדיר ארס בקורבנותיהם ויזמי החברה רתמו מנגנון זה להחדרת מוצרים קוסמטיים. בחברה מועסקים כעשרה עובדים, בעלי תואר ראשון ומעלה, המרכיבים יחד צוות מולטי-דיסציפלינארי מתחום מדעי החיים.
החברה ממוקמת בקומת הקרקע של “אופק 6”, מבנה משרדים בן שלוש קומות הממוקם באזור הדרומי של פארק התעשייה. מתחם החברה מחולק לשלושה חלקים עיקריים: מרחב המשרדים, מרחב מחקר (המעבדה), וביניהם מרחב הייצור (אזור גידול שושנות הים). מהלך יום העבודה בחברה הינו דינמי והעובדים עוברים הלוך ושוב בין המרחבים השונים, כאשר העבודה במעבדה דורשת לבישת חלוקים לבנים ומשקפי מגן.
האווירה נראתה לנו נעימה לעבודה. עם זאת נראה היה שהחברה מתקיימת כיחידה אוטונומית בפארק התעשיה, וכמעט ואינה משתמשת בשירותיו. העובדים מגיעים ברכב פרטי הישר לחניה של החברה ויוצאים בתום היום. את ה”קפה של הבוקר” הם מכינים במטבחון (במכונת אספרסו אישית) וארוחת הצהריים מגיעה ישירות למשרד. את עובדי החברות האחרות החולקות את המבנה “רואים במסדרון או לפעמים כשצריך קפה… לא יותר”.
תקשוב – “כיף לי לקום בבוקר לעבודה, כיף לי לראות את האנשים פה”.
המשכנו לסניף חברת “תקשוב” הממוקם בעין המפרץ, בסמוך לעכו. החברה מפעילה מרכזי Call Center בשמונה אתרי פעילות ברחבי הארץ, הממוקמים בפריפריה הגיאוגרפית. בחברה מועסקים כ-500 עובדים העובדים במשמרות, 24 שעות ביממה בכל ימות השבוע.
החברה ממוקמת במרכז המסחרי עין המפרץ. בקומה הראשונה של החברה נמצא חדר ההסבה של העובדים ובו טלוויזיה,שולחנות אוכל ומטבחון. בקומה השניה סביבת העבודה המרכזית אשר מחולקת לשני חללי עבודה גדולים פתוחים (open space) – האחד מיועד למוקד זימון התורים והשני למוקד נתינת המידע, וביניהם חדר ישיבות גדול ועמדת קבלה, המשקיפים אל הקניון.
בחלל הפתוח חמישה טורים של עמדות עבודה המסודרות לפי “פרחים”- ארבעה שולחנות בכל פרח, סה”כ 200 עמדות. העובדים מחולקים לפי צוותים וניכרת אווירה מגובשת ואף תחרותית בין הצוותים השונים. הכל מתוזמן, נמדד, מתוקתק. נותן המידע הטוב ביותר, הוא זה שנתן את המידע הרלוונטי בזמן הקצר ביותר. אחראי המשמרת יושב על במה מוגבהת במרכז החדר, ומולו טבלה ממוחשבת המעדכנת בזמן אמת בביצועי המוקדנים. קיבלנו את הרושם שסביבת העבודה קשה ושוחקת. החלל ענק, מלא בקולות שיחה וזמזום מתמיד של תקתוקי מחשב וצלצולי טלפון, המועצמים על ידי גובה החלל והיותו פתוח ללא פתרונות אקוסטיים. אינטנסיביות העבודה והתגמול המועט (שכר מינימום) הם כנראה הגורם לממוצע זמן העבודה הקצר של העובדים (שנה ו-4 חודשים).
רוב העובדים מגיעים מהסביבה הקרובה; עכו, נהריה, הקריות, כרמיאל ומהכפרים בסביבה. האוכלוסיה מאוד הטרוגנית- הן מבחינת השכלה , הן מבחינה גילאית (צעירים אחרי צבא, סטודנטים, וגמלאים) והן מבחינה עדתית (יהודים, מוסלמים ודרוזים). שוחחנו עם מספר עובדים שהביעו שביעות רצון- איש איש מטעמיו. כולם דיברו על המשמרות והזכירו אותן כיתרון משמעותי המקנה גמישות. עובד שהינו סטודנט סיפר כי עבורו זו עבודה זמנית וככזו היא נותנת לו בדיוק את מה שהוא צריך, מאידך עובדת שהגיעה לגיל הפרישה והחלה לעבוד בחברה לפני כ-5 שנים סיפרה כי היא מתכננת להמשיך “כמה שתוכל” בתקשוב, כי זה מאוד נוח, ומסב לה סיפוק מקצועי. בנוסף ציינה כי שתיים מחברותיה הטובות מהעבודה, הן ערביות, וכי היחסים בין העדות הינם מצוינים.
“החיים של עובדי הייצור לא קלים בכלל”
ביקורנו האחרון היה במפעל תעשייה מסורתית מתחום המתכת, באזור התעשיה תפן.2 רוב תהליך היצור במפעל מבוסס עדיין על שיטת הסרט הנע ומתרחש על ידי מכונות. “העובדים אחראים רק על ההזנה של המצב פעולה הנכון והגודל שהמכונה נדרשת לעבוד בו”, הסבירה לנו מנהלת משאבי האנוש. היא המשיכה ופרטה על תהליכי התייעלות מתמדת שמתרחשים במפעל ועל ההכרח לקיימם אל מול התחרות עם השווקים הזרים (בהודו ובתאילנד).
בחברה מועסקים כ-800 עובדים מהכפרים והערים בסביבה. רובם עובדי פס ייצור וכמאה אנשי מנהלה ומהנדסים. אנו ביקרנו באגף המנהלה, שהיה בנוי ממשרדים ריבועיים המקיפים מרחב עבודה פתוח, וכן ניתנה לנו הצצה מהירה לאגף הייצור. כשסיירנו במקום קיבלנו תחושה של “מכונה משומנת היטב” (תרתי משמע), הדבר הראשון שהבחנו בו עם הכניסה לאזור המכונות היה ריח האמולסיה (שמן מכונות) החזק. ה”מדריך” שסייר איתנו אמר שמתרגלים. מוקדם יותר מנהלת כוח האדם אמרה שבאגף ייצור אחר (זה שלא ביקרנו בו) חם מאוד ורועש מאוד (“יש בומים של המכבש כל כמה שניות”). מעניין אם מתרגלים גם לחום ולרעש שם…..
כשדיברנו עם העובדים הם לא העלו את סביבת העבודה כנושא שמפריע להם, ולהפך הם התלוננו על הקיצוץ בשעות הנוספות. נציין שקיצוץ זה הגיע בעקבות הנחייה של משרד התמ”ת, השומר על זכויות העובדים להיחשפות לרמות מסוימות של רעש וכימיקלים בשעות המוסדרות בחוק. העובדים לא ידעו את הסיבה לקיצוץ והאשימו את ההנהלה, ההנהלה האשימה את התמ”ת, ואנחנו תהינו אם בכלל יש כאן אשמים כשבסך הכל מנסים לשמור על בריאות העובדים.
בתום הסיור ראינו מגוון ודמיון; מצאנו כי למרות שעברנו ל”עידן ההי טק” הרבה מתעשיות טכנולוגיית העילית עדין משתמשות בשיטת הסרט הנע, ומאידך, התעשיות המסורתיות הפכו לממוכנות ומתקדמות ומתגאות בכל שתהליך הייצור שלהן הוא “היי טקי” לחלוטין. כך או אחרת, העובד עודנו ניצב כאדם מול מכונה, בין אם מדובר בטלפון, מחשב או מבחנה במעבדה, העבודה ברובה מונוטונית וחזרתית.
כמו כן גילינו כי מעבר לעובד ולמנהל ישנם שחקנים נוספים המעורבים בשרשרת קבלת ההחלטות. למשל תפקידה המשמעותי של הרשות המוניציפלית ושל המדינה הנותנת תמריצים לתעשיה בפריפריה, וכן של התאגדויות העובדים השונות. הזירה התעשייתית איננה חפה מאינטרסים ומאבקי כוחות ובסביבות העבודה השונות נותר מארג מורכב של יחסים. כך למשל הקשרים המצוינים במסגרת הצוותית בין היהודים והערבים בעכו ובתפן, או העובדים במפעל בתפן שהתלוננו על הקיצוץ בשעות הנוספות, אותו כפתה המדינה במטרה להגן על זכויותיהם.
הסיור עורר בקרבנו שאלות רבות, ונשאיר שתים מהן למחשבה רחבה יותר. ראשית לגבי סביבות העבודה; האם אנו כמתכננים צריכים להתערב בעיצובן או שהן תוצר של פונקציונליות וצרכי המפעל גרידא. האם ניתן לעדן תנאים קשים המתגלים בסביבות עבודה מסורתיות או שבמידה וברצוננו לשמר תעשיות אלו, יש לקבל את המציאות?
שנית לעניין הרגולציה; בעידן בו המדינה נסוגה מהשקעות ישירות ועיקר המימון והפיתוח מתרחש על ידי השוק הפרטי- מהי מידת המעורבות הנדרשת מהמדינה ומהרשות בפיתוח התעשיה? בעולם גלובלי ותחרותי בו המשק הישראלי מתחרה מול מדינות מתפתחות המציעות עובדים בעלות זולה יותר ובתפוקה רבה יותר נשאלת השאלה מהי רמת הפיקוח שראוי להכיל על סביבות העבודה שתגן על העובדים אך לא “תחנוק” את התעשיה?
נקווה שנמצא מענה לשאלות אלו (ואחרות) בהמשך הפרוייקט.