עינת פרייגרמה בין התייעלות אזורית ובין קידום השימוש בטכנולוגיות מתקדמות המיושמות במסגרות שונות של ערים חכמות? יצירה של שיתופי פעולה אזוריים במסגרת אשכולות של רשויות מקומיות קטנות, נעזרת רבות בשירותים של ענקיות טכנולוגיה, עבורן מרחבים אלו הן מעבדת ניסויים ומחקר. מה האתגרים, הסכנות והיתרונות בפיתוח אזורי-טכנולוגי? בחינה של אשכול הנגב המזרחי.
תמה ההקסמות מהעיר החכמה, המושג והמותג מתחיל לספוג ביקורות במאמרים אקדמיים המצביעים על הדרת אוכלוסיות מן העיר בעקבות השתלטות האופרציות החכמות, בעיקר על רקע מעמד או גיל. הצעירים נולדו לתוך הטכנולוגיה והקדמה המאפשרת התפתחות, מכאן מי שאינו משתייך לתקופה זו נותר בעבר הקונספטואלי והפיזי. העיר החכמה מדירה שכבות גיל וקבוצות חברתיות באוכלוסייה אשר אינן שותפות ליכולות החדשות ולמעשה מותירות אותן נבדלות אל מול שירותים עירוניים ותשתיות שבעבר יכלו לקחת בהם חלק. העיר החכמה מוציאה מן הכלל את מי שאינו מסוגל לבצע אדפטציה לחוקים החדשים שהיא מנהיגה במרחב ובנדבכיו. במובן זה, הרטוריקה, הדימוי והאוטופיה של העיר החכמה, הם אמצעים שדרכם ההון מנהל את האינטרסים שלו במאבק על עתיד המרחב. ההגמוניה, הן מהמגזר הפרטי והן מהציבורי מייצרת נרטיב דרך עולם הפנטזיות והדימויים אשר בינם ולבין החיים קיים פער גדול.
בישראל מבקשים להתמודד עם הפריפריה הגאוגרפית והחברתית המקומית באמצעות יוזמה ממשלתית לפיתוחו של ‘אזור חכם’ בנגב המזרחי. מרחב זה מוגדר כ’אשכול’ וכולל אחת עשרה רשויות השותפות בו. החזון משותף לחברות טכנולוגיות פרטיות והמדינה, המעודדים יחדיו את הבניית האזור כ’חכם’. המיזם מקודם על ידי המשרד לשוויון חברתי העובד בצמוד עם סיסקו (cisco) וחברות נוספות הפועלות בנגב בפיתוח סטארט אפים שונים.
בישראל מבקשים להתמודד עם הפריפריה הגאוגרפית והחברתית המקומית באמצעות יוזמה ממשלתית לפיתוחו של ‘אזור חכם’ בנגב המזרחי. צילום מתוך אתר אשכול הנגב המזרחי.
מה בין אשכול לרשות? כמה הערות ומספרים
בישראל 257 רשויות מקומיות, מהן 61% עם פחות מ 20,000 תושבים ו 37% עם פחות מ 10,000 תושבים. רשויות מקומיות קטנות שמרביתן מרוכזות בפריפריה, מתקשות להעניק שירותים רבים לתושביהן. הגודל והמרחק מגבירים את מצוקתן התקציבית והן תלויות במידה רבה בממשלה. הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות סימנה את ריבוי הרשויות כמקור לבעיות כלכליות, חברתיות ומנהליות והמליצה על איחוד רשויות. מאז נכתב רבות על הכשל שבריבוי רשויות. המאבקים לקבלת סיוע חיצוני מהמדינה או גופי סיוע אחרים מוליד לא אחת מאבקים בין הרשויות ומונע שותפויות גם במקומות בעלי אינטרסים משותפים.
החל משנת 2010 התגבשו רעיונות לפיתוח פלטפורמת אשכולות אזוריים. בטיוטת חוק ההסדרים 2017-8 קיבלו האשכולות משנה תוקף ואושררו באופן חוקי. ההשתתפות באשכול היא וולונטרית ובינתיים נוסדו חמישה אשכולות בארץ: אשכול הגליל המזרחי, אשכול הגליל המערבי, אשכול בית הכרם, אשכול הנגב המזרחי ואשכול הנגב המערבי. האשכולות הם מנגנון עצמאי לשיתוף פעולה. את התכנים והיוזמות ראשי הרשויות קובעים בעצמם, כמו גם את סדרי העדיפויות והאמצעים. להבדיל מאיחוד רשויות, משרד הפנים מדגיש כי האשכול מהווה גוף המורכב מנציגי הרשויות, ומטרתו חיזוק ושיפור איכות השירותים והרחבתם לצד פיתוח מיזמים משותפים.
מתוך החזון לקידום שיתוף פעולה תעשייתי מרחבי באשכול הנגב המזרחי. כאשר הדגש הוא על שיתוף פעולה אזורי למיצוי הפוטנציאל במישור התעסוקתי. צילום מסך מתוך אתר אשכול הנגב המזרחי.
דוד אלון, סמנכ”ל פיתוח אשכול הנגב המזרחי מתאר את תהליך התהוות האשכול: “אשכול הנגב המזרחי הוא האשכול הכי צעיר, הכי גדול מבחינת כוח אדם והתקציב שמתנהל. מטרת האשכולות היא ליצור יתרון עבור רשויות המצויות באזורי קיצון במדינת ישראל. אני קורא לזה בכוונה אזורי קיצון כי אני לא אוהב את המונח פריפריה. זה אתגר מאוד גדול לפיתוח של אותן רשויות. מהות הקושי היא שכל ספק נותן מחירים מאוד גבוהים ביחס לרשויות, באזורים כאלה נוצרים קרטלים, לדוגמה, בפינוי אשפה ומאוד קשה לרשויות להתמודד לבד, זאת המטרה, בוא נגיד, הרשמית של אשכולות”. אשכול נגב מזרחי הוא תאגיד אזורי וולונטרי, בבעלות 11 רשויות החברות בו 1.
האתגרים של האשכול לפי דוד אלון סמנכ”ל האשכול נוגעים באחד או בשילוב של שלושת המאפיינים הייחודיים לאזור:
1. הפיזור הגאוגרפי העצום: האשכול נפרש על פני 40% משטח מדינת ישראל הכולל 80 מליון דונם.
2. צפיפות נמוכה והעדר הנתונים על כמות התושבים באזור: הרשות הכי גדולה באופן רשמי היא דימונה המונה 33,258 תושבים וערד המונה 24,436 תושבים. עם זאת מציין אלון כי אלו הם הנתונים הרשמיים, באופן בלתי פורמלי הפזורה הבדואית מגיעה ל50-60 אלף תושבים נוספים וחוסר הידע לגביהם הוא קריטי. “כל האשכול הוא 205,000 (תושבים) על פי הלמ”ס. אבל יש בשטח בין 40 ל-60 אלף תושבים שכביכול לא רשומים באופן פורמלי. אנחנו בפועל 250-260,000 תושבים באזור”. המחסור בנתונים מדויקים מקשה בניתוח הצרכים של תושבי המקום, יוצר חוסר ודאות לגבי היקף התקציבים וניצולם ומקשה על היכולת לקדם פרויקטים ולקבל החלטות מושכלת. “משרד הפנים מתקצב רשויות ונותן מענקים לפי מספר תושבים והפער בין הרישומים לאוכלוסייה עצומים. יש פה כדור שלג והחוסר בנתונים והחוסר ביכולת מיפוי, היא גם באשמת הרשויות וגם באשמת המדינה, אין גוף אמיתי שלוקח אחריות על מה שמצוי בין הקווים הכחולים.”
3. כוח אדם מצומצם (ולא תמיד מיומן) ברשויות , העדר מידע וחוסר במערכות וכלים לאיחוד, ניהול וסנכרון הידע הקיים. אלון מבהיר כי כמעט 40% מהרשויות היהודיות והבדואיות באשכול מתנהלות בדואר פנימי ולא במיילים, ואין ברשותן מערכות לניהול נתונים דוגמת CRM או ERP. אין תאום וממשק בין האגפים השונים. הבעיה העיקרית, הוא מסביר, איננה העדר הטכנולוגיה אלא השילוב בין כוח אדם מצומצם המביא לעומס עבודה וחוסר זמן כדי לתעד ולסנכרן בין נתונים, חוסר התמצאות במערכות הקיימות, כמו גם, אינטרסים פנימיים ופוליטיקות פנים ארגוניות.
חיבור בין הצורך ביצירת מקומות תעסוקה ומתן הכשרה מקצועית בנגב המזרחי, לבין הטמעת טכנולוגיות ובדיקתן בשטח של החברות השותפות. בין השותפים ניתן למצוא גם את שירות התעסוקה והמשרד לשיווין חברתי .מתוך עמוד הפייסבוק של NETGEV.
מאשכול רשויות ל’אזור חכם’: העתיד נמצא בטכנולוגיה?
ראשי הרשויות ומנהלי האשכול מאמינים כי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות יפתור את הבעיות ויאפשר יצירת מאגר נתונים פתוח שיהווה מסד לקבלת החלטות ויצירת פרויקטים משותפים. “זאת אומרת שהכל מגיע לשם, שהגורם האנושי לא שם להפריע, כמובן שצריך לקחת בחשבון עניינים של הרשאות ולא לפגוע בפרטיות של התושבים ושל מטופלי רווחה שהם רגישים. אבל כן יש דברים שאינם רגישים, מידע כללי יותר שיכול להיות פתוח. אז היום מה שקורה שרוצים לעשות איזה פרויקט ואין מידע ואז לוקחים מישהו למיפוי שלוקח המון זמן ועשרות אלפי שקלים וצריך כבר להתקדם עם הפרויקט אז ממשיכים ומקבלים החלטות על פי אינטואיציה וזה בזבוז של משאבים כספיים וזמן וגם קבלת ההחלטות קורת במקביל לאיסוף הנתונים.”
היום הם מאמינים שהעתיד של האשכול והדרך להתמודד עם האתגרים הוא באמצעות הפיכתו ל’אזור חכם’. “אני חושב שדווקא האזור החכם גרם לאינטגרציה הרבה הרבה יותר גדולה בין הרשויות שלנו, הפרויקט הזה לעומת פרויקטים אחרים. אפילו מבחינת תקציב. לדוגמא המערך של פינוי האשפה משותף שבנינו הורדנו את העלויות בערך ב 30% וקיבלנו 50 מליון שקלים עבור זה מהמשרד להגנת הסביבה”. איגוד משאבים לקידום טכנולוגיה של אזור חכם אמורה לגשר על המרחקים הגאוגרפים ולהוביל לחשיבה הוליסטית שאיננה עוצרת ב’גבולות הכחולים’. “המסה מאפשרת להקים מוסדות עוגן שיוכלו להתחרות ברמה ארצית ואף בינלאומית”.
בימים אלו מקדמים פרויקטים בחמישה תחומים עיקריים:
איכות סביבה- מימוש חזון של ‘אזור ירוק’, בהקמת מערך אזורי לטיפול ושינוע חומרי פסולת, תהליך התייעלות אנרגטית שיפחית ב 30-40% את אחוז צריכת האנרגיה.
תחבורה- חזון לתחבורה גמישה, מערך היסעים שהוא על ידי חברת הפעלה במבוסס על אפליקציה בטלפון הנייד. “אני רוצה תחבורה ציבורית גמישה גם כדי להגיע לפזורה הבדואית, כשאין שם כיום קווי ותחנות אוטובוס, קשה להגיע אליהם”
חינוך –חיבור כל בתי הספר באזור לאינטרנט מהיר ומערכות של למידה חכמה ושימוש בטכנולוגיה. חיבור מרכזי מדע חוץ אזוריים לבתי הספר כגון: תוכנית האקדמיה של סיסקו Cisco Networking – Academy , חיבור לאוניברסיטת בן-גוריון – נוער שוחר מדע, והכשרות אקדמאיות למורים, Cyber Security Academy וכדומה.
בריאות- פיתוח טכנולוגיית מידע וקומוניקציה עבור ייעוץ רפואי מרחוק. פיתוח כלכלי ותעסוקה- Network Netgev, הוא רשת של מרחבי עבודה ליזמים, עצמאיים.
HUB או WEWORK? אחד ממיזמי האשכול הוא NETGEV- רשת חללי עבודה משותפים בשלוש רשויות שותפות באשכול: חורה, ערד ודימונה. בחללים האלו ניתן לקבל הכשרה מקצועית טכנולוגית ומגוון שירותים לבעלי עסקים באזור. החללים משמשים מרחב עבודה והכשרה מקצועית לתושבי האזור. צילום : מתוך עמוד הפייסבוק של NETGEV
wework בנגב או hub אלטרנטיבי?
כחלק מהתכנית נבנו בנגב המזרחי מספר מרכזי חדשנות, המכונים בשפת הסטראט אפים- hub. הם מוקמים במרכזי ערים, הפיילוט הראשון כרגע בערד, דימונה וחורה. השפה העיצובית, המיתוג והלוגו מדברים בשפה העכשווית הבינלאומית של תעשיות ידע וחדשנות. אלון מדגיש כי המטרה שלו “זה לא האב כמו WeWork, זה משהו אקטיבי בשטח. דבר ראשון יש שם מנהלים מתושבי המקום, מהקהילה. פה בנגב, יש פער גדול בגיוון תעסוקתי, זו הסיבה שבגללה רוב האנשים עוזבים. אז אנחנו מנסים לפעול היום בתחומים שהם קצת יותר עדכניים חדשניים, לא בהכרח הייטק, כמו עריכת וידאו, גרפיקאים שיכולים לעבוד מרחוק… לפתוח לאנשים את הראש. אנחנו מכניסים עוד מעט עמדות של מדפסות תלת מימד וחיתוך CNC… ליצור בעצם את הקהילתיות הזאת. לפתוח להם את הראש, כי כמו שאמרתי, זה הקושי הכי גדול, הקושי הפסיכולוגי, התודעתי, הוא האתגר הכי גדול. אפשר לתת הכל אבל את זה, זה תהליך”.
חברת סיסקו (Cisco) מובילה את פיתוח האזור החכם בנגב ומשקיעה משאבים למשל בהקמת ה’האבים’, ובהכשרות שנעשות במסגרתם. עבור חברת סיסקו זוהי התנסות חשובה שנועדה לפתח עבורה שוק חדש. על הערים נלחמות חברות טכנולוגיה שונות, האם סיסקו מבקשת להוביל בפיצוח הרעיון של אזורים חכמים? מדינת ישראל סיפקה לסיסקו מעבדת התנסות ממשית בנגב המזרחי. השלטון המקומי מצידו מבין שהשותפות בין חברות פרטיות, השלטון מרכזי והמקומי היא הכרחית ומאמין בה.
האזור החכם המבוסס על הפרדיגמה של שיתוף פעולה נשען על טכנולוגיה והוא עשוי לרענן את החשיבה ולהחדיר רוח של שינוי, חדשנות ועשייה. אולם, הרעיונות והיוזמות השונות של החברות הפרטיות והשלטון המקומי והמרכזי הם גם כלים של הסדרה של הפורמלי והבלתי פורמלי. בתהליך התיעוד והמעקב התושבים שקופים. השילוב של חברות טכנולוגיות מהמגזר הפרטי, הפוליטיקאים, פקידי המדינה והרשויות מאפשרת שכלול של מתן שירותים טכנולוגים, אך בו בזמן ייצור מנגנון שליטה והסדרה של המרחב ותושביו, גם של אלו שאין ברצונם או באפשרותם לקחת חלק מהיתרונות הטכנולוגיים. את קידום הטכנולוגיה לא רצוי ולא ניתן לעצור, אך את חופש הפעולה שלה במרחב העירוני ניתן לחשוב מחדש, להגביל ולבחון. מדיניות עירונית או אזורית מוטת טכנולוגיה צריכה להתחיל מהגנה על התושב, למנוע את הסיכון שהמרחב יהפוך לזירת מעקב בה הגישה לנתונים מפוקחת באופן הדוק. עיצוב של מדיניות טכנולוגיה וחדשנות הוא באחריות של השלטון המרכזי, העירוני ובמקרה של האשכול האזורי גם בין עירוני, אך אחריותם היא גם לדאוג לצרכים ולהגנה על כלל האזרחים.
- העיריות: דימונה וערד, המועצות המקומיות: ערערה בנגב,חורה ירוחם ומצפה רמון והמועצות האזוריות אל קאסום, נווה מדבר, רמת נגב, ערבה תיכונה ותמר ובעתיד גם שגב שלום ↩