יוליה פורשיקאתגר הפרברים הוא האתגר הגדול ביותר של ארצות הברית במאה ה-21 מבחינה תכנונית. הספר Retrofitting Suburbia בוחן ומציע דרכים להתמודד עם החלום האמריקאי ושברו: קניוני רפאים, שטחים לא מנוצלים ומיתון כלכלי
Retrofitting Suburbia: Urban Design Solutions for Redesigning Suburbs by Ellen Dunham-Jones and June Williamson, Wiley 2011, 256 pages
בתים צמודי קרקע, מדשאות מטופחות, חנייה כפולה, זוג הורים ילדים וכלב, הפרבר האמריקאי האייקוני של המאה ה-20, משנה את פניו. הספר RETROFITTING SUBURBIA מציע מבט עכשווי על הפרברים האמריקאים בתחילת המאה ה- 21, בהקשר של מיתון כלכלי מתמשך מאז 2008, שוק תעסוקה לא יציב ושינויים דמוגרפיים. תהליכים אלו משנים את פניהם של הפרברים, שינוי שאין לא בהכרח סממנים פיזיים. בניגוד לדימוי הרווח אוכלוסיית שוכני הפרברים מגוונת ואינה מתבססת עוד על מודל המשפחה הנורמטיבי. דיירי הפרברים הם מהגרים, זוגות ללא ילדים, זוגות עם ילדים שבגרו ורווקים צעירים ומבוגרים. תמהיל חברתי זה מצריך חשיבה מחודשת על צרכי האוכלוסייה החל מתעסוקה, שירותי בריאות וכלה במקומות לפעילות של “המקום השלישי”. הפרופיל של דיירי הפרברים והצורך בשירותים מגוונים מאתגרת את הדיכוטומיה הרווחת בין העיר והפרבר.
רחוב טיפוסי: תנועת מכוניות לצד בתי עסק קטנים מאפיינת את הדימוי המנומנם של הפרבר בעבר. ( צילום: Michel G, Flickr.com)
מה השתנה?
דימוי השפע יותר מכל ייצגו הפרברים את אשליית השפע הבלתי נדלה של המאה ה- 20. הפרבר מבוסס על בניה נמוכה, תשתיות כבישים רחבות, מרכזי קניות וקניונים המוקפים במגרשי חנייה אינסופיים. אלה משקפים את הכמיהה לפרטיות והסתגרות בניגוד לחיים העירוניים המחייבים ממשקים רבים עם הזולת במהלך חיי היום יום. במבחן הזמן, התלות הכמעט בלעדית ברכב הפרטי וטביעת האצבע האקולוגית של אורח החיים הזה מצטיירת כצורת חיים שאינה ברת קיימא בעידן בו המגמה הרווחת היא צמצום התלות בדלקים המופקים ממאובנים.
הישרדות כלכלית הפרברים היו בין הראשונים להיפגע לאחר המשבר הכלכלי האחרון. מחסור של מנגנוני רווחה להתמודדות עם אנשים שמאבדים את בתיהם ומקום עבודתם, מקלטים למחוסרי דיור ומערך דיור ציבורי שמורים בדרך כלל למערך העירוני. שיעור העוני בפרברים בין השנים 2000-2008 גדל פי חמישה ביחס למרכזי הערים. אופן הבעלות על הנכסים בפרברים מבוסס ברובו על בעלות פרטית, נכסים מועטים נמצאים בבעלות ציבורית ומקצתם פנויים להשכרה.
מבני “קופסה” נטושים וחניוני ענק שבעבר סיפקו את תרבות הפנאי והמפגש המקומיים שהתבססה בין היתר על תרבות הצריכה. (צילום: xmith, xmith,Flickr.com)
האם חללי המסחר הגוועים יצליחו לשנות את פניהם ולהפוך להיות חדרי חזרות, משרדים, מעונות, ושירותי בריאות? ( צילום: tehshadowbat, Flickr.com )
מה הלאה? לחשוב מחדש על הפרבר
עתידו של הפרבר מהווה את האתגר התכנוני והחברתי המרכזי של ארצות הברית כיום. מרחבי הצריכה הגוועים, קניוני רפאים וחנויות ענק ריקות, מיעוט מקומות העבודה ותמהיל חברתי סוציו-אקונומי מגוון משרטטים מציאות חברתית וכלכלית המחייבת פיתוח מדיניות חדשה עבור מרחב שההיגיון המארגן שלו הוא איזור שהוביל ליצירה של אזורי תפקוד מנותקים. הספר סוקר סדרה של פרויקטים ברחבי המדינה בהם נעשו מהלכים של רטרופיטינג – התאמה מחדש של מבנים, שטחים “לא מנוצלים” ואזורים גוועים בפרברים. בשונה מהתחדשות עירונית, רטרופיטינג מצביע על מהלך כוללני שלעיתים מציע התאמה מחודשת רב מימדית ושינוי מוחלט של הייעוד הקיים. הקווים המנחים עליהם מתבססים כותבי הספר נגזרים ממאפיינים המזוהים עם “עירוניות מוצלחת” : ציפוף והליכתיות, קישוריות והזדמנויות חדשות כלכליות ורעיוניות עבור התושבים, עידוד שהייה במקומות ציבוריים ועידוד קהילתיות, מבית מדרשה של ג’ין ג’קובס. מה הכלים העומדים לרשות קובעי המדיניות והמתכננים? הכותבים מציעים שלושה כלים קונבנציונליים עיקריים, אשר השילוב בין שלושתם אמור להביא את השינוי הרצוי:
REINHABITATION לחשוב מחדש על “הקופסה”: שינוי באופני הצריכה בעשורים האחרונים משנה את מרחב הצרכנות הפיזי. קניונים וחנויות ענק- מבני קופסאות חזרתיים שבעבר שימשו כ”מקום השלישי” עבור מרבית ציבור הפרברים האמריקאי עומדים כיום נטושים. המעבר לתרבות צריכה מקוונת מייתרת מטרים רבועים רבים. לכן התאמה מחודשת של מבני רפאים אלו בייחוד למטרות קהילתיות ויצירה של “מקום שלישי” איכותי המקדם חיי קהילה מובילה להקמה של מועדוניי בריאות, חדרי חזרות ללהקות מחול ותאטרון, כניסה של קולג’ים קהילתיים ואף הסבה חלקית למגורים. פתרון זה על אף יכולתו לייצר יש מאין פונקציות ציבוריות חדשות, סופו גם הוא להגיע לרוויה, והצלחתו מבוססת על נכונות התושבים להתערות בקהילה.
REDEVELOPMENT ממגרשי חנייה לרחובות: מגמות צמצום התלות ברכב הפרטי, עליית מחיר הנפט ושינוי מדיניות, מובילים בטווח הארוך לשימוש הולך ופוחת בכלי הרכב הפרטיים גם בפרבר. הסבה של משטחי חנייה רחבי ידיים ומבנים קיימים החולשים על חלקות שנשארות לא מפותחות, הם הכלי העיקרי בציפוף ושינוי חתכי הרחוב והאופן בו קוראים את המרחב. יצירה של גריד היברידי חדש משמשת להחייאה של אזורים נטושים למחצה. מעבר לשינוי הפיזי, השואף ליצור מרחב רציף ודינמי, הצלחתו תלויה , שוב כמו בכלי הקודם, באופן בו האוכלוסייה המקומית תפרש ותשתמש במרחבים אלו.
REGREENING מרחב משותף ירוק: יצירה של מרחבים ירוקים ציבוריים כגון פארקים ושדרות, סודקת את ההיגיון הפרברי הנשען על מדשאה קדמית וחצר אחורית האמורות לספק את מרחבי השהייה הכמעט בלעדיים. טיוב המרחב באמצעות עיצוב נוף מספקת אוויר נקי, “איכות חיים” וערכים אסטטיים שיש בכוחם להשפיע על ערך השוק של הקרקע ולעודד משקיעים מעבר לאיכויות הקהילתיות שהמהלך מבקש לספק.
בשיר The Suburbs באלבום שנושא את אותו השם של להקת ארקייד פייר הקנדית שיצא בשנת 2010 נכתב כך: “And all of the walls that they built in the seventies finally fall \ and all of the houses they build in the seventies finally fall \ Meant nothing at all \ Meant nothing at all”. אך אפשר גם להסתכל על העניין אחרת. מחסומים רבים בפרברים הוסרו: אוכלוסיות רבות יותר מאי פעם חופשיות לקבוע את בתיהן בפרברים, מוסכמות קודמות מוחלפות באחרות והפרברים שואפים לשילוב בניגוד להסתגרות. כמובן, המהלך מלווה עם קריסת התפיסה הכלכלית השבעה של הצרכנות והבורגנות המנומנמת, חלקים מסוימים גוועים ונעזבים, מהלך שנראה בעיני רבים כמאיים. אך האם התהליך מאיים? האם המטרה עתה היא להפוך את הפרברים למרחבים הטרוגניים והיברידיים חדשים באמצעות כלים שמרניים? קשה לתת על כך מענה חד משמעי. אולם ברור, כי ללא קריאה מעמיקה תרבותית ופוליטית של המרחב הבנוי, כמו גם פיתוח מנגנון כלכלי ותעסוקתי שיכול לשאת מהלכים אלו, החזון הוא קצר מועד.