משבר האקלים, דיגיטציה וגלובליזציה מאיימים על העיר הליברלית ואילו המתכננים מאבדים מן הרלוונטיות שלהם ומכוחם לשנות ולהשפיע על העיר. כך טוען פרופ’ חאקי המתמחה בתיאוריה ופרקטיקה של תכנון. כיצד בכל זאת יכולים המתכננים לפעול כדי להבטיח את הישרדותה של העיר?

תכנון הינו מקצוע רווי דילמות מיסודו. המתכנן נדרש לקבל החלטות הרות גורל ביחס לעיצובו של המרחב גם כשנדמה כי אף אחת מהאופציות אינה מיטבית, ותוך חוסר יכולת לחזות במדויק את ההשלכות הישירות והעקיפות של פעולותיו. פרופסור אמריטוס עבדול חאקי מאוניברסיטת אומאו בשוודיה, עוסק בחקר התיאוריה והפרקטיקה של תכנון אסטרטגי, לימודי העתיד ואתיקה בתכנון. במאמרו האחרון (2019) ‘Planning Dilemmas’ הוא טוען כי הדילמות התכנוניות מתרבות ומועצמות בצורה קיצונית ביחס לעבר ומנמק זאת בעלייתם של שלושה אתגרים מרכזיים איתם נדרש להתמודד המקצוע:

  • משבר האקלים והידרדרות סביבתית
  • דיגיטציה של המרחב האורבני
  • גלובליזציה והגירה מוגברות המתדלקות פוליטיקה פופוליסטית של שנאת זרים

מציאות חדשה זו המתאפיינת בשינויים חדים ולעיתים בלתי צפויים, מערערת את הנחות היסוד של התכנון העירוני אשר מאבדות מהרלבנטיות שלהן ומכוחן לשנות. בפועל המתכננים מאבדים אחיזה בעוד העיר הפלורליסטית, החופשית והיצירתית כפי שאנחנו מכירים אותה נמצאת תחת סכנה קיומית. ברשימה זו אסקור בקצרה את הדילמות התכנוניות העכשוויות, כפי שעולות מן המאמר, ואתייחס לשאלה – כיצד יכולים המתכננים לפעול כדי להבטיח את הישרדותה של העיר?

משבר האקלים והדרדרות סביבתית

לדילמה התכנונית שבין שימור סביבתי לפיתוח כלכלי הסטוריה ארוכה שראשיתה בשנות ה-70 עם עליית הליברליזם המתייחס לעיר כמנוע צמיחה. עשרים שנה מאוחר יותר, בעקבות משברים סביבתיים, התחוורה החשיבות של פיתוח שהוא גם מקיים ונעשה ניסיון ראשון להטמעת רובד זה בהליך התכנוני עצמו, דרך רפורמה עולמית בהובלת האו”ם אשר נתקלה בבעיות מהותיות ביישומה.1

מאז גישת הקיימות התפתחה במידה רבה עד כדי שהערים נתפסות כיום כשחקניות מפתח, סוכנות שינוי אקטיביות במאמץ העולמי לחדשנות בפיתוח מקיים ולמאבק במשבר האקלים.2 בהתאם לכך התרבו היוזמות התכנוניות המקומיות בנושא זה.3 על רקע תחזיות קודרות של הידרדרות מואצת הצפויה לחשוף מאות מיליונים לסיכונים קשורים עוד בעשורים הקרובים,4 גישה עכשווית זו מעלה את הדילמות הבאות:

  1. קידום פרויקטים והליכי תכנון חדשניים המגיבים אקטיבית לעולם מתחמם5 ומניעים שינוי שהוא לא רק סביבתי-טכנולוגי אלא גם חברתי-פוליטי, יחד עם צורך גובר באספקת שירותים לתושבים תחת מגבלות תכנוניות וכלכליות “סטנדרטיות”.
  2. קידום צעדים שמטרתם מיתון השפעות חזויות מול צורך בהתמודדות קונקרטית עם מפגעים קיימים.
  3. איזון בין גישות כמותניות-טכנוקרטיות גלובליות למדידת קיימות6 לשיקולים ערכיים מקומיים וגישות של קיימות פרוגרסיבית.

אתגר לא פחות חשוב בהקשר זה הינו קבלת הכרה במדיניות המקומית היצירתית והטמעה שלה גם ברמות הארצית והגלובלית. המתכננים נדרשים לקדם סדר יום זה שכן על אף הכוח וההכרה שצברו הערים בשנים האחרונות ובייחוד מאז הסכם פריז,7 כוחות הגמוניים פוליטיים-כלכליים הפועלים ברמות אלו ממשיכים לסתור את המאמץ שנעשה בהן.

הצפה עירונית בתאילנד. אסון טבע קטלני (צילום: Arek Socha, Pixabay)

דיגיטציה של המרחב האורבני

מושג ‘העיר החכמה’ הינו בן שני עשורים בלבד, ואף על פי כן נטמע כרעיון הגמוני בשיח על דיגיטליזציה אורבנית. מקורו בחזונן של חברות הטכנולוגיה הגדולות לחיבור מקיף של כלל מרכיבי המרקם האורבני תחת הרשת האינטרנטית – תשתיות, שירותים, מוסדות ממשלתיים והחברה האזרחית. ביחס למהלך הדיגיטציה נהוגות כיום שלוש גישות תכנוניות: שיתוף פעולה עם הליך דטרמיניסטי בהובלת החברות, פיתוח הדרגתי תוך שיתוף פעולה מתכננים-יזמים טכנולוגיים בדגש מטרות משותפות, וגישה הדרגתית נוספת, פרו-אקטיבית, שמהותה הפעלת האזרחים למניעת השלכות פוגעניות אפשריות. חברות הטכנולוגיה, אגב מטרתן למקסום רווחים, עשויות לפגוע בחיות ותפקוד העיר ועל כן קריטי שהמתכננים ישמרו על האינטרסים הציבוריים וידגלו באחת משתי הגישות האחרונות, הנושאות בחובן דילמות מורכבות:

  1. התוויית תהליך דיגיטציה הדרגתי ודמוקרטי מול לחצי בעלי העניין, תוך מניעת מצבים פתאומיים בהם מימשוק תחום מסוים זולגת להשתלטות על תחומים רבים.8
  2. הבטחת גישה עבור מוסדות העיר ותושביה למידע הנאסף והמיוצר, כנגד אינטרס החברות לשליטה מוחלטת בגישה לידע.
  3. שמירה על בטחון המידע של הקהילה. ככל שהכיסוי מתרחב עולה מידת הפגיעות הטכנולוגית ואיתה לא רק עלויות כלכליות של אבטחת מידע אלא גם מחיר חברתי שגובה דינמיקה מתמשכת של אי-יציבות, דריכות וחבלות.
  4. מניעת פיקוח ומשטור קיצוניים של פעולות היום יום. דיגיטציה נרחבת עלולה, בדומה למתרחש בסין של היום,9 להפוך את העיר העתידית לזירת מעקב תמידי ומושלם עבור מי שמחזיק בגישה למאגרי המידע.

על המתכננים לבחון את הסכנות הללו לעומק ולהציב מולן מערכת של איזונים ובלמים, שמא ערים ותושביהן עלולים למצוא את עצמם בעתיד הקרוב משועבדים לחלוטין לתעשייה גלובלית של מעקב (surveillance).

גלובליזציה, הגירה ופוליטיקה של שנאת זרים

גלובליזציה והגירה, תופעות מוכרות המועצמות בעידן העכשווי תחת הנאו-ליברליזם והשיפורים בתחבורה ובטכנולוגיות המידע, מביאות לשינוי מבני מתמיד בפעילויות הכלכליות בעיר יחד עם לחץ גובר על התשתיות בעקבות הגירת פנים וחוץ. התוצאה – דחיקת אוכלוסיות מקומיות ואיתה פגיעה במגוון האנושי והתרבותי וסגרגציה סוציו-אקונומית מרחבית חריפה המייצרת קיטוב חברתי ופוליטי. התכנון עוסק, עוד מראשיתו, בהתמודדות עם תופעות אלו המסכנות את צביון העיר ופוגעות בתחושת הקולקטיביות ובחוסן העירוני תוך שהן מעוררות אלימות ומפחיתות את יכולת ההתמודדות עם משברים. הגישה העכשווית מנסה לאזן בין דרישות התחרות הגלובלית לתכנון מתמחה לתכנון למגוון ושמירה על צביון העיר, אך מתחוור כי שאיפה זו מאתגרת במיוחד כשעל הקיטוב המרחבי נוסף רובד של הקצנה תודעתית ציבורית בעקבות ניצול תקשורת ההמונים לקידום פוליטיקת זהויות וליבוי שנאת זרים. מתוך כך עולות דילמות כלכליות וחברתיות:

  1. איזון בפיתוח פעילויות כלכליות, תעסוקה ושירותים עבור האוכלוסיות השונות בעיר, קרי בין הצורך ביצירת תנאים מתמחים ספציפיים למשיכת השקעות גלובליות והון אנושי חיצוני גבוה לצורך באספקה לאוכלוסייה מקומית של דיור בר השגה, מקומות עבודה והכשרה מתאימה שיאפשרו להם להמשיך להתקיים בעיר.
  2. מיתון הקיטוב החברתי באמצעות יישום תכנון אינטגרטיבי ומשלב (לדוגמא פרקטיקות של תמהיל חברתי, שסיפקו עד עתה מענה מוגבל מאוד). אתגר זה מועצם מול דעת קהל הנשלטת בידי פוליטיקה משסעת המורווחת מהסיטואציה הנוכחית.

עד כה רשמו המתכננים הצלחה מוגבלת בתיווך בין האינטרס הגלובלי למקומי והם צפויים להיתקל באתגרים מורכבים נוספים הקשורים בדינמיקות המתח האתני והבין-תרבותי הגוברות.

עיר העתיד: דיסטופיה? או קריאה להתעוררות?

לפי עבדול חאקי העיר כפי שאנו מכירים – רב תרבותית ומגוונת, חופשית ויצירתית עומדת בפני עתיד אפשרי דיסטופי כאשר מתחת לפני השטח מבעבעים מתחים, חלקם חדשים (דיגיטציה) וחלקם מוכרים שעוברים תהליכי הקצנה. דיוקן העיר העתידית מצטייר כקודר למדיי: עיר ממושטרת ומנוהלת לעילא (דיגיטציה טוטאלית), לא בטוחה (איומים קבועים של פגעי אקלים ואלימות בין-מעמדית ובין-אתנית), הומוגנית ומדירה (יקרה ומצריכה ידע בהתמחויות גלובליות), סגרגטיבית ושסועה חברתית (כתוצאה מאי-שיוון מחריף, דיגיטציה לא אחידה ועליית פוליטיקה של שנאה). אין זה מן הנמנע כי עיר כזו עלולה לחדול מהיותה מוקד משיכה ושגשוג.

מהומות אלימות נגד פסגת G20, מחאה על נזקי הכלכלה הגלובלית, המבורג 2017.  (צילום: Montecruz Foto, flickr)

אם כן, כיצד יכולים המתכננים להגיב לאתגרים שהוצגו במטרה להבטיח את הישרדותה של העיר? לגישת הכותב פרקטיקת התכנון נעשתה, תחת נסיבות אלו רוויית דילמות בצורה קיצונית והאתגרים העומדים בפניה נראים כרגע כמעט בלתי עבירים.

קשה להסכים עם עבדול חאקי. האם לא ניתן לעשות דבר? אם התשובה היא כן, זה מייתר לגמרי את תחום האדריכלות והתכנון. לגישתי, האתגרים העכשוויים אינם בלתי עבירים אלא מציבים מראה לאנשי המקצוע וקוראים להם להתעורר. אין מקום להמשך ה”דריכה במקום” המאפיינת את הפרקטיקה, שימוש בכלים מיושנים וגישת “מתן שירותים” צייתנית וטכנוקרטית לביצוע החלטות אשר מתקבלות על שולחנות הדרג הפוליטי-כלכלי, שאת השלכותיה אנו חווים מידי יום.  כיצד השיח המקצועי העכשווי נוהה אחר “עירוניות” ו”קיימות”, שיח דוגמטי שנגזרותיו מיושמות בצורה שבלונית וספורדית. כך קנתה לעצמה “העיר החכמה” אחיזה בלתי מעורערת כהליך של קדמה. כך גם, באין מפריע, נמשך פיתוח סקטוריאלי מתחמי והומוגני. הווה אומר – הבעיה איננה נעוצה במורכבותן של הדילמות ובריבוין אלא בסדר יום של קבלת החלטות המונע משיקולים פוליטיים קצרי-טווח. דווקא עכשיו נדרשת הובלה של סדר יום, עם השיח והמטרות הנגזרות ממנו. יש להתחיל בלפקוח את עיני הציבור ומקבלי ההחלטות: יש לצייר בפניהם את התרחיש הקודר על מרכיביו ולפתח חשיבה מערכתית שתגיב לכך – למתכננים גוף הידע, ואנשי המקצוע שיכולים לעשות כן ובעשותם כך ראוי שיחזרו לייצג ערכים אזרחיים וחברתיים. לפטור עצמנו בתואנה ש”זה מורכב” משמעו הפקרת העיר לגורלה המוכתב בידי כוחות מנצלים.

  1. תכנית Local Agenda 21 גובשה בוועידת ריו של האו”ם בשנת 1992, ועידת פסגה בה השתתפו כ-172 ממשלות במטרה לייצר שיתוף פעולה גלובלי ולקבוע את סדר היום העולמי בנושא פיתוח מקיים לקראת המאה ה-21. התכנית סיפקה כלים עבור ערים ואזורים אורבניים להוציא לפועל תכנון מקיים בקנה המידה המקומי באמצעות מסגרת תכנונית שהתאפיינה בסגנון משתף והנעה של הציבור לפעולה – כללה עידוד התארגנויות חברתיות מקומיות, שינוי בהתנהגות האינדיבידואל, שיתוף הציבור והטמעת הידע שלו בצורה משמעותית בתכניות. התכנית נתקלה בבעיות שנגעו לאופייה זה, אשר המתכננים התקשו ליישם ושהגביר את המתח מול בעלי ההון. ↩
  2. כיום ממשלים עירוניים פועלים על פי תכניות המשך של האו”ם – 30Local Agenda  קבעה ב2015 את יעדי הפיתוח המקומי המקיים, SDG – Sustainable Development Goals. יעדים אלו פורטו ב NUA – New Urban Agenda משנת 2016, המכתיבה מדיניות, עקרונות וסטנדרטים גלובליים לקיימות עירונית. ↩
  3. מאז הסכם פריז (2015) אשר הציב מטרה להגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות עד 2050, התרבו היוזמות העירונית בנושא מיתון ההתחממות. כמעט 6,000 ערים לקחו על עצמן התחייבויות כמותיות לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלהן. הוקמו ארגונים ורשתות העברת מידע חדשות – Resilient Cities, the Global Covenant of Mayors, America’s Pledge, C40 Group of Big Cities וAgenda 2030. ↩
  4. דו”ח IPCC משנת 2018 קובע כי המגמה הנוכחית היא של התחממות כפולה מהיעד שהוגדר בועידת פריז – ב3-4 מעלות כך שמאות מיליונים צפויים להיות חשופים לסיכונים קשורים כבר בעשורים הקרובים – עד 2050. כדי להימנע מעליה קיצונית כזו נדרש לחתוך יותר מחצי מפליטות גזי החממה עד 2030. ↩
  5. כך לדוגמא הקטנת טביעת הרגל הפחמנית וכילוי משאבים על ידי מעבר לאנרגיה מתחדשת, שימוש בנגר עילי, בנייה בחומרים ממוחזרים ומתמחזרים, “ערי ספוג” ועוד. ↩
  6. הכוונה לSDG ו-NUA, ראה הערת שוליים 2. ↩
  7. הסכם פריז נחתם ב- 2015 והציב מטרה להגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות עד 2050. ↩
  8. בריו דה ז’נרו מערכת דיגיטלית אשר יועדה לניהול הצפות זלגה לשליטה באספקטים רבים של החיים. על כך במאמרUrban governance innovations in Rio de Janeiro: The political management of digital innovations מאת Paschoal & Wogrich, 2019 ↩
  9. חברות הטכנולוגיה הגדולות בסין ALIBABA ו-BAT חולקות מידע לגבי התנהגות פרטים וקבוצות אשר מראים ניצנים של תסיסה חברתית או פוליטית ישירות עם המשטר האזורי והארצי. ↩