תפקיד חצר בית הספר כמרחב ציבורי בעיר

מה התפקיד של חצר בית הספר בעיר? את מי היא משמשת בזמן הלימודים ואחרי סיומם? רשימה זו מציעה חשיבה מחדש על תפקיד חצר בית הספר כמרחב ציבורי חשוב במדינה שהולכת ומצטופפת.

ישראל היא אחת מחמש המדינות הצפופות מבין מדינות ה-OECD.¹ על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,² בתרחיש מתון עד שנת 2065 יחיו בישראל כ-15 מיליון איש. על רקע מגמות גידול האוכלוסין, וההכרה כי עתודות הקרקע לפיתוח הולכות ואוזלות, נדרש ניצול מיטבי של הקרקע.³ חצרות בתי ספר הן מרחבים ציבוריים שיש לתכנן ולנהל באופן שיטיב את השימוש הכפול בהן: בשעות היום לצורכי בית הספר ובשעות אחה”צ והערב לצורכי הקהילה המקומית.

ברשימה זאת, אבחן את שני התפקידים של חצר בית הספר ואמליץ על קווי מדיניות לתכנונן המיטבי. הרשימה מתבססת על מחקר שנערך בבית ספר יסודי בגוש דן.

החצר בשעות הפעילות של בית הספר: פעילות גופנית ובקרה

עד המאה העשרים, תכנון סביבת בית הספר היה דומה לזה של חצרות בתי כלא,⁴ בדגש על תכנון המיועד עבור פעילות גופנית ומעקב. על פי תאוריית האנרגיה העודפת שהוצעה לראשונה על ידי ספנסר, פסיכולוג מהמאה ה-19, ילדים משחקים כדי להוציא אנרגיה עודפת. התאוריה שלו נדחתה על ידי חוקרים אחרים אך קנתה לה אחיזה בתפיסות החינוכיות שעיצבו את חצרות בתי הספר.⁵ תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בישראל עם ההנחיות לייצר “מגוון פעילויות להפגת מתחים והוצאת אנרגיה בדרכים חיוביות.”⁶ בהתאם לכך, אזורי הספורט תופסים את מרבית השטח של חצר בית הספר.

במקביל, הסקטור הציבורי אימץ פרקטיקות לשליטה ומעקב אחר ילדים,⁷ שנובעים לרוב מכוונות טובות, במטרה להגן על חייהם, אך לעיתים ילדים נתפסים כאיום על הסדר במרחב הציבורי. כך, נוכחותם של ילדים בעיר צומצמה למקומות המיועדים לשמש כחללים ייעודיים עבורם, כמו חצר בית הספר.⁸ הביטוי המרחבי הבולט ביותר לבקרה בחצרות בתי ספר הינו הגדרות המקיפות אותן. הנחיות משרד החינוך קוראות לגידור משיקולי ביטחון באמצעות גדר שגובהה לפחות 2 מ’ מעל פני הקרקע משני צדדיה (סעיף 12.5).⁹ בידוד הילדים מאחורי גדרות מונע מהם הזדמנויות רבות הנמצאות בתרבות המקומית, בנוף ובמערכות היחסים עם אנשים בקהילה הסובבת.¹⁰

צ’רצ’מן וזבה¹¹ טענו כי החצר נתפסת כמקום חסר ערך ייחודי משלו וכי יחס זה בא לידי ביטוי הן בהתעלמות המתכננים מן החצר כיישות תכנונית בפני עצמה, הן בהתעלמות מקיומה בספרות המקצועית העוסקת במבני חינוך (למשל פרוגרמות והנחיות תכנון), והן בתחזוקה לקויה של החצר. חצרות בית ספר עירוניות רבות הן מרחבים עקרים של אספלט ומשטחים מרוצפים.¹²

במהלך העשורים האחרונים גדלה ההתעניינות בקרב מחנכים, מעצבים וקהילות בחשיבה מחודשת על החצר. על פי הנחיות משרד החינוך מ-2009 “החצר היא יישות תכנונית בפני עצמה ואינה יכולה להיות שארית המגרש שבין המבנים”, ויש להשתמש בה לטובת למידה חוץ כיתתית. משבר הקורונה הדגיש תפיסה זאת, שכן למידה באוויר הפתוח מתאפשרת גם בעת מגיפה.

מעבר לכך, החצר היא אחת מהסביבות החיצוניות הבודדות שבהן ילדים מבלים בחוץ. לחשיפה לטבע יתרונות בריאותיים ונפשיים¹³ לצד חשיבות ככלי פדגוגי, וכאמצעי להדגים הלכה למעשה ערכי קיימות.¹⁴ חצרות בתי הספר אף יכולות לתרום למאבק בשינויי האקלים באמצעות צמחייה המביאה תועלת לשירותי מערכת אקולוגית כגון מגוון ביולוגי, ניהול מים מקומי וויסות טמפרטורה.¹⁵  

עם זאת, בישראל, חזותן של מרבית החצרות כיום מלאכותית וכוללת דשא סינתטי, מתקני פלסטיק תעשייתיים וחלק נכבד שלהן מכוסה במשטחים קשיחים כגון אבנים משתלבות, בטון ומשטחי בטיחות.¹⁶ חומרים אלה נבחרים עקב פונקציונליות ועלויות תחזוקה ועיצוב נמוכות,¹⁷ לצד שיקולי מניעת סיכונים. שיקולי בטחון ובטיחות עומדים במרכז הנחיות תכנון (2009): על כל המתקנים והאלמנטים בחצר לעמוד בתקנים למתקני משחק ותקני בטיחות; עליהם להיות עשויים מחומרים עמידים ולהתייחס להיבטי תחזוקה עתידית כאבן בוחן של עיצוב ותכנון המתקנים (סעיף 7.7).¹⁸

חצר בית הספר כמרחב ציבורי עירוני שנשכח

קיימת כתיבה מועטה יחסית על תפקידה של חצר בית הספר כמרחב ציבורי עירוני. חצר בית הספר היא ‘מרחב נשכח’,¹⁹ לאור הנתק הקיים בין תכנון מתקני בית הספר לבין תכנון שימושי קרקע עירוניים, כאשר לרוב אין מסגרת מוסדית המאפשרת לתכנן אותם יחד, ולבתי הספר ניתנת אוטונומיה מקומית לשימוש בקרקע.²⁰ חצרות בתי ספר זכו, עד לאחרונה, להתעלמות כמשאב תרבותי עבור הקהילות שהן משרתות. ניתן לראותן כמרחב ציבורי בנאלי המתפקד בקנה מידה שכונתי, משולב בשגרות חיי היומיום, ותורם לתחושת השייכות למקום.²¹ מרחב משמש למשחק, ספורט וכמרחב חברתי של הקהילה, מקום מפגש טבעי למבוגרים, מתבגרים וילדים כאחד. על פי הנחיות תכנון של משרד החינוך, מרכיבי החצר שעשויים לשמש את הקהילה ימוקמו כך שיאפשרו גישה ישירה משטחי ציבור, ללא צורך במעבר דרך חלקים אחרים של בית- הספר. רצוי לאפשר הפרדה תפעולית שלהם באמצעות גדר ושערים.

גידול האוכלוסייה בערים הפך את נושא גודלן של חצרות בתי ספר לשנוי במחלוקת (כך למשל בשבדיה).²² בתי ספר זקוקים לעזרה כדי להגיב למציאות העירונית עליה אין להם שליטה. הגדלת מספר התלמידים מעמיסה על מתקני בית הספר. הילדים זזים פחות ונמצאים בסביבה צפופה, מה שעלול לגרום להתנהגות אגרסיבית יותר. תקנים לבתי ספר יסודיים דורשים בדרך כלל מגרשים של 10 דונם, אולם נכון לשנת 2004 ל-22 מדינות אין דרישת גודל מגרש מינימלי.²³

בישראל נערכה ב-2018 חשיבה מחודשת על גודלן ותפקודן של חצרות בתי ספר במסגרת המדריך להקצאת שטחים לצורכי ציבור. לצורך ייעול השימוש בקרקע, הוגדר בית ספר יסודי כמוסד שהינו צרכן שטח גדול ולכן דורש הקצאת קרקע ייעודית אולם אמור ‘לארח’ שימושים ציבוריים נוספים באותו מגרש, בדגש על שימושים ציבוריים התומכים בפעילות בית הספר כגון מרכזים קהילתיים, ספריה או אודיטוריום. השטחים הפתוחים של בית הספר אמורים לשמש גם את המוסדות הקהילתיים הנלווים.

ומה באשר לתכנון עצמו של חצרות בית הספר? במסגרת תוכנית Urban 95 – העיר מגובה 95 ס”מ, המנסה לקדם תכנון מרחב ציבורי המותאם לילדים צעירים ובני משפחותיהם, גובשו עקרונות תכנון²⁴ אשר נותנים מענה בראש ובראשונה לגיל הרך אולם עשויים להתאים גם לצרכים התפתחותיים של ילדים בגילאי בית ספר יסודי. למשל: תכנון המותאם לקנה המידה ולנקודת המבט של הילדים באופן המעודד עצמאות; שילוב מרכיבים טבעיים כגון צמחייה ונביעות מים; שילוב חומרי גמר מגוונים ובכלל זאת חומרים פריכים כגון אדמה וחול; שימוש באלמנטים אדריכליים פשוטים כגון סף של שביל או הפרשי מפלסים; שימוש בצבעוניות מתונה ועוד.

על אף שלילדים ידע ייחודי על תחושת המקום והשימוש שלהם בסביבת היומיום,²⁵ שיתוף ילדים בתכנון מרחבים ציבוריים פחות מקובל בישראל. גישות התכנון הרציונליות מניחות שידע טכני של מבוגרים אודות תכנון ועיצוב עירוני מספיק להבנה ולטיפול בצרכים ושאיפות של ילדים וצעירים.²⁶ כמו כן, פעמים רבות ילדים נתפשים כחסרי יכולת ומכאן נחשבים כלא רלוונטיים לדיון בנושאי תכנון.²⁷

ניתוח חצר בית ספר בגוש דן

כדי לבחון את התפקיד של חצר בית הספר בישראל, התמקדתי בבית ספר יסודי אחד, ותיק, דומה במאפייניו לבתי ספר אחרים בעיר. כיום לומדות בשטח בית הספר כ-25 כיתות במגרש ששטחו 4.6 דונמים, מהם כ-3 דונמים משמשים כחצר. על פי תדריך מנהל התכנון (2018), בית ספר יסודי בן 24 כיתות במרקם הבנוי אמור להתפרש על מגרש ששטחו 7.2 דונם (לעומת 9.6 דונם במרקם חדש). על כן, בית הספר מצוי בחסר ביחס לשטח הנדרש, בדומה לבתי ספר נוספים בעיר.

עלייה במספר התושבים המתגוררים באזור הובילה לעלייה במספר התלמידים הלומדים בבית הספר, ועמם עלה הצורך להרחבת הבינוי עבור כיתות לימוד באופן שהוביל להקטנת שטח חצר בית הספר. במקביל, לאור העלייה והדרישה הגוברת למרחבים ציבוריים, עולה חשיבותה של חצר בית ספר כמרחב ציבורי. על אף השימוש הכפול במרחב, הוא מתוכנן לרוב עבור שימושי בית הספר בלבד.  בניתוח השוואתי בין איכויות המרחב ביום ובלילה, ע”פ המודל שלMehta,²⁸ עולה כי תפקודו כמרחב מכליל נמוך לאור הגדרות המקיפות אותו, כאשר בשעות היום הבקרה גדלה עם שמירה בשער והגבלת הכניסה לתלמידי בית הספר וצוות ההוראה בלבד, ואילו רק בשעות אחה”צ והערב השער פתוח והציבור הרחב יכול להכנס.

מתח נוסף בא לידי ביטוי במראה הפיסי של המרחב: כבר עשרות שנים שדמותו כמעט לא השתנתה. חצר בית הספר מאופיינת בבטון, אספלט וגדרות. בשנים האחרונות מרבית הגדרות נצבעו או כוסו. כמו כן, נוספו כתמי צבע מלאי מסרים המקדמים ערכים כגון אורח חיים בריא ושולבו אלמנטים טבעיים לכאורה כגון דשא סינתטי, בניסיון להסוות את הדלות החומרית ולשוות לחצר מראה עדכני. התוצאה היא גיבוב אקלקטי של חומרים וצבעים.

חצר בית הספר מהווה אקס טריטוריה מבחינת מערכת התכנון. על אף שההתייחסות לחצרות בתי ספר כמרחב עירוני קנתה אחיזה בקרב מתכננים כדי לייעל את השימוש בקרקע, ניתנת אוטונומיה מקומית לשימוש בקרקע, בדומה לבתי ספר ותיקים נוספים בעיר.

מנהלת בית הספר, שאינה בעלת הכשרה במקצועות התכנון, היא המתכננת בפועל של המרחב, ללא היוועצות באדריכלי נוף. העירייה מעורבת רק כאשר נדרש היתר או תקציב נוסף. הילדים, המשתמשים המרכזיים במרחב באופן יומיומי, נותרים לרוב מחוץ למעגל קבלת ההחלטות.

חצר בית הספר מתוכננת בראייה תוספתית, ללא תכנון כולל או חשיבה לטווח ארוך, כטלאי על טלאי, בניסיוןלתת מענה למספר התלמידים שעלה בהתמדה בעשור האחרון. בכל שנה נמצא פתרון נקודתי עבור הגידול באותה שנה, בעוד העירייה עדיין לא למדה להיערך באופן רב שנתי לגידול הצפוי בכמות התלמידים בבית הספר.

הפן הפדגוגי מהווה שיקול מכריע בתכנון המרחב ואילו השימוש בחצר כמרחב ציבורי אינו מהווה שיקול בתכנון, בדומה לבתי ספר ותיקים אחרים בעיר. יחד עם זאת הוא משפיע על ניהולן. השימוש הכפול משפיע על התחזוקה של המרחב.הבלאי גבוה עקב מספר הילדים הרב והשימוש במרחב גם בשעות אחה”צ. בשונה משצ”פים אותם מתחזקת העירייה, תחזוקת חצר בית הספר נתונה באחריות מנהלת בית הספר.

המלצות לקווי מדיניות-

1. תכנון כוללני לחצרות בתי ספר ע”י אנשי מקצוע – יש לתכנן את חצרות בתי הספר, גם הותיקות שבהן, בראייה הכוללת ניצול מיטבי של הקרקע, תוך התייחסות לתפקודו לאורך כל שעות היממה, בעזרת אדריכלי נוף או בעלי מקצוע אחרים המתמחים בתכנון מרחבים ציבוריים, תוך שילוב הפן הפדגוגי-לימודי והפן החברתי-קהילתי.
2. תכנון חצרות בתי הספר באופן שנותן מענה לגילאים שונים – חצר בית הספר משמשת ילדים בטווח גילאים מגוון. צרכיהם של ילדים בשכבות הצעירות (כיתות א’-ב’) שונים באופן מובהק מצרכיהם של ילדים בכיתות הגבוהות. בנוסף, בשעות אחה”צ משמשת חצר בית הספר אחים ואחיות צעירים עם הוריהם הממתינים לילדים הבוגרים יותר הנמצאים בחוגים.
3. העדפת אזורי משחק בלתי פורמליים המעודדים מגוון צורות משחק – שימוש באלמנטים בעלי ‘קצוות פתוחים’ הנתונים לפרשנות ומעודדים חקר וגילוי.
4. שיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים בתכנון חצר בית הספר כמרחב ציבורי: כיום גורמי התכנון וההנדסה העירוניים אינם שותפים בתכנון חצרות בתי ספר ותיקים ומנהלת בית הספר מקבלת את רוב ההחלטות בצורה אוטונומית. יש לקיים תהליך שיתוף של כלל הגורמים הרלוונטיים למרחב ובכלל זאת חברי הקהילה המקומית, שכנים, בני נוער וכמובן הילדים הלומדים במוסד החינוכי. דוגמא לשיתוף ילדים בתכנון חצר בית הספר שלהם מתקיימת בעיר ת”א-יפו במסגרת פרויקט שש”ת (שיפור ושיקום תשתיות בשכונות העיר). זהו פרויקט שבמסגרתו מדי שנה 10-12 שכונות מקבלות תקציב של כמיליון ש”ח לביצוע עבודות קטנות בשכונה. משנת 2019 חלק מתקציב הפרויקט מיועד לבתי ספר באותן שכונות, כאשר תלמידי בית הספר משתתפים בבחירת ובתכנון ההתערבות במרחב הציבורי של בית הספר.
5. הכשרות למנהלי ומנהלות בתי ספר בנושאי תכנון, בהיותם המתכננים בפועל של חצרות בתי ספר ותיקים. למשל הכשרות בנושא שינויי אקלים ושיתוף הציבור בתכנון.
6. תחזוקת חצרות בתי ספר תהייה באחריות העירייה, בדומה לשצ”פים אחרים בעיר.

יישום מדיניות אלו יאפשר לחדד את תפקיד חצר בית הספר כמרחב ציבורי, שמשמש גם את בית הספר בשעות פעילותו, וגם את הקהילה שסובבת אותו בשעות אחה”צ והערב. גישה כזאת הכרחית כדי לנצל בצורה מיטבית כל שטח ציבורי במדינה שהופכת צפופה יותר ויותר.