יצירתיות ו’אורוות האמנים’ בפרדס חנה

לאחר שברשימה הקודמת סקרנו את תיאוריית “העיר היצירתית” והוויכוח סביב המעמד היצירתי, הרשימה הנוכחית יורדת אל השטח ומנתחת את המקרה של מתחם ‘אורוות האמנים’ בפרדס חנה-כרכור. כיצד המושבה החקלאית הפכה למגנט של אמנים ובוהמיה? האם המתחם מהווה מנוע להתחדשות עירונית מקומית בעלת אופי ייחודי למושבה, או שמא סנונית ראשונה של ג’נטריפיקציה ודחיקת תושבים ותיקים? האם המועצה המקומית מצליחה לשמר את הDNA היצירתי מול לחצי הנדל”ן, ומה עתידו של המודל הזה במושבה שהופכת לעיר?

רשימה זו מתמקדת באופן שבו המעמד היצירתי – יזמים, אמנים ומעצבים – מילא תפקיד מפתח בהנעת תהליך של שינוי מרחבי וכלכלי במושבה החקלאית, והפכו אותה למוקד עירוני מבוסס יצירה^{1 2}. תהליך שעברה פרדס חנה בין השנים 2000 עד היום, ממחיש את הרעיון כי מעבר משימושים חקלאיים לפעילות יצירתית מוביל לא רק להתחדשות עירונית אלא גם ליצירת רשתות חברתיות חדשות, אשר בתורן מחזקות את האינטראקציה הכלכלית בין עסקים מקומיים, גלריות ומוסדות תרבות³. ניתן לראות שפרדס חנה הפכה למוקד יצירתי הדומה לתיאור של אזורים יצירתיים בכך שהיא הצליחה למשוך יוצרים, אמנים, ומעצבים שהובילו שינוי מרחבי וכלכלי משמעותי.

מצד אחד, ניתן לטעון כי כניסתם של בני המעמד היצירתי למרחב תרמה להחייאת המקום, לשיקום מבנים נטושים וליצירת הזדמנויות כלכליות חדשות. מצד שני, האם באמת קרה באורוות האומנים תהליך של צמיחה כלכלית? האם יצירת המרחב היצירתי באורוות האומנים אולי מוביל להדרה של תושבים ותיקים והאצה של תהליך של ג’נטריפיקציה והתייקרות מחירי הדיור אשר פוגע באותנטיות המקומית כמושבה עם היסטוריה חקלאית? במסגרת עבודה זו, אבחן כיצד תהליכים אלו באים לידי ביטוי באורוות האומנים ובפרדס חנה, אבדוק האם הם תואמים את המודלים השונים של “העיר היצירתית” במקביל לבחינת ההשלכות של מעבר זה על המרחב העירוני, הכלכלה המקומית והקהילה.

פרדס חנה: מקום

פרדס חנה נוסדה בשנת 1929 כחלק ממאמץ ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הקרקע עליה הוקמה נרכשה על ידי חברת פיק”א(Palestine Jewish Colonization Association) , שהייתה אחראית על פיתוחן של מושבות חקלאיות ברחבי הארץ. האזור בו נבנתה המושבה היה בעבר חלק מיער אלונים טבעי, שהתדלדל עם השנים עקב כריתת עצים ועיבוד חקלאי. המושבה נקראה על שם חנה רוטשילד, נינתו של מייסד שושלת רוטשילד, כמחווה לפועלו של הברון אדמונד דה רוטשילד, שתמך בהתיישבות בארץ.

בניגוד למושבות חקלאיות מוקדמות יותר, פרדס חנה תוכננה מראש כמושבה מבוססת פרדסים, מתוך הבנה שהדרים הם ענף רווחי. המתיישבים הראשונים בפרדס חנה קיבלו חלקות קרקע שנועדו לגידול פרדסים. פיק”א פיתחה את תשתיות ההשקיה וקידוחים לאספקת מים, והמתיישבים התחייבו להחזיר את ההשקעה עם רווחי החקלאות העתידיים. בשל הצורך בהשקעה כלכלית משמעותית, נבחרו להתיישבות אנשים בעלי אמצעים כלכליים, אשר יכלו לפרנס את עצמם עד שהפרדסים יניבו רווחים.

האוכלוסייה בפרדס חנה הייתה מגוונת מראשיתה. היא כללה: מתיישבים יהודים מבוססים – בעיקר אנשי מעמד בינוני שהיגרו ממזרח ומערב אירופה, ורכשו חלקות קרקע לגידול פרדסים. פועלים חקלאיים – בתחילת דרכה של המושבה, פועלים רבים עבדו בפרדסים ובשירותי עזר. עולים מגרמניה (“ייקים”) – בשנות ה-30 הגיעו למושבה עולים מגרמניה, חלקם אנשי אקדמיה ומשכילים, שעברו הסבה מקצועית לחקלאות והשתלבו בהתיישבות המקומית. הם הקימו שכונות חדשות כמו “מגד”. עולים מתימן – בשנות ה-40 הגיעו למושבה עולים מתימן, שהתיישבו בעיקר בשכונת רמב”ם. הם היו בעלי ידע חקלאי מסורתי והשתלבו בעיקר בענפי החקלאות הקטנה. מתיישבים חדשים לאחר קום המדינה – עם הקמת מדינת ישראל, המושבה הפכה לאחד ממרכזי הקליטה לעולים חדשים, ורבים מהם נקלטו במעברה המקומית⁴.

על אף אופייה החקלאי, פרדס חנה עברה שינויים משמעותיים עם השנים. האיחוד עם כרכור בשנת 1969 נבע מקשיים כלכליים, אך גם סימל את המעבר מהתיישבות חקלאית מסורתית ליישוב מודרני יותר. החל משנות ה-80 החלה מגמה של שינוי כלכלי, חברתי ותשתיתי שהשפיעה באופן מהותי על דמותו של היישוב.

בתקופה זו, עם היחלשות ענף הפרדסנות בישראל וירידת הרווחיות שלו, חקלאים רבים בפרדס חנה מצאו עצמם נאלצים לחפש מקורות פרנסה חדשים. חלקם עברו לתחומי תעשייה, מסחר ושירותים, בעוד שאחרים החלו למכור קרקעות לבנייה פרטית וליזמים, מה שהאיץ את התהליך של שינוי אופי היישוב ממושבה חקלאית ליישוב עירוני למחצה. מגמה זו התעצמה עם תחילת שנות ה-90, כאשר גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר הביאו לגידול מהיר באוכלוסייה המקומית, והיישוב נדרש להתמודד עם הצורך בפיתוח תשתיות חדשות כדי לקלוט את העולים. הוקמו שכונות חדשות לצד הרחבה של השכונות הוותיקות, ומבני ציבור רבים כגון בתי ספר, מרכזים מסחריים ושירותים קהילתיים החלו להיבנות כדי להתאים את היישוב למעמדו החדש. השינויים הללו הובילו גם לתמהיל אוכלוסייה מגוון יותר.

בהשפעת פיתוח תשתיות התחבורה המרכזיות, ובהן השלמת הקטע הצפוני של כביש 6, התרחבות אזור התעשייה קיסריה ועליית מחירי הדיור במרכז הארץ, חלה תנועה משמעותית של צעירים ומשפחות צעירות שחיפשו דיור במיקומים מרוחקים יותר. החל מ-2000 הפכה פרדס חנה ליעד למשפרי דיור מתל אביב וסביבתה, שנמשכו לאפשרות לקנות בית עם גינה צמודה במחיר דירת שלושה חדרים במרכז, במיקום אסטרטגי עם נגישות נוחה לכבישים ראשיים ולתחנת הרכבת. לצד משפחות חקלאיות ותיקות שהמשיכו לעסוק בחקלאות במידה מצומצמת, התיישבו במקום גם משפחות חדשות ממעמד הביניים, חלקן הגיעו מאזורי המרכז בחיפוש אחר איכות חיים כפרית יותר במחירים נוחים יחסית. האופי הכפרי הפסטורלי, בשילוב תחושת קהילה חזקה ומסגרות חינוך אלטרנטיביות, משכו אל היישוב אוכלוסייה צעירה, משכילה ומבוססת, שחיפשה דירות מרווחות במחירים סבירים. צביון היישוב שוב השתנה והפך לפרוור שינה כאשר לתושבים בה היה תלות בתעסוקה מחוץ ליישוב והמשיכה העיקרית אליו הייתה קרבתו למרכז הארץ ומחירי נדל”ן נוחים יותר יחסית.

פרדס חנה כעיר יצירתית?

למסגור והבנה של הפיתוח בפרדס חנה כעיר יצירתית בחרתי להתמקד במדדים של המעמד היצירתי של ריצ׳רד פלורידה ולבחון אותם בצורה איכותנית וכמותית כדי לבדוק האם השינוי החברתי-כלכלי בפרדס חנה קשור בביסוסו של המעמד היצירתי בה.

Gay Index – שיעור הזוגות החד-מיניים לפי ערים. בישראל המידע על משפחות חד-מיניות קיים רק ברמה הארצית ומבוסס על נתונים עקיפים או סקרים שאינם כוללים פירוט לפי ערים. לפי מסמך שיצא מהמרכז למחקר והמידע של הכנסת⁵. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) אינה אוספת נתונים ישירים על נטייה מינית נובעת בין היתר מהקושי לבנות מדגם מייצג ומחוסר פרטיות בזמן מילוי השאלון. למרות שבשנת 2019 ה-OECD הראה את החשיבות באיסוף נתונים מהימנים על אוכלוסיית הלהט״ב ומשקי בית חד מיניים, מידע זה חסר בארץ ובמדינות נוספות, ולכן עבודה זו לא יכולה לבחון נתון זה.

Melting Pot Index – בחינה של אחוז המהגרים החיים בעיר, מתוך תפיסה כי קהילות מגוונות תורמות לרב-תרבותיות וליכולת הסתגלות מהירה לשינויים כלכליים. ניתוח נתונים אלו התבסס על נתוני הלהמ״ס לפיהם כמעט מחצית מאוכלוסית פרדס חנה בעלי מוצא שאינו ישראלי . שמתוכם מעל 60% עלו לארץ משנת 1990 ואילך (ראה איור מס׳ 2). ומכאן ניתן להסיק שיש בפרדס חנה גיוון תרבותי גבוה ולו פוטנציאל למשוך אוכלוסיות חדשניות ולייצר סביבות דינמיות המסוגלות להסתגל לשינויים כלכליים וחברתיים במהירות גבוהה.

Bohemian Index – שיעור האמנים, המוזיקאים, הסופרים והשחקנים בעיר, וזאת מתוך ההנחה כי נוכחות גבוהה של אוכלוסיות יצירתיות תורמת לפיתוח סביבה יצירתית וחדשנית. פלורידה, מסביר כי אמנים ויוצרים אינם רק צרכני תרבות, אלא גם מייצרים סביבם סביבה המעודדת יצירתיות וחדשנות, דבר המגביר את משיכת ההון האנושי לעיר. מהבחינה הזאת, פרדס חנה נחשבת לעיירת הבוהמיה ומקוד מרכזי לאומנים שונים ומגוונים. לא נמצאו נתונים כמותיים מובהקים על כמות האומנים בפרדס חנה, אך מסקירה של כתבות אינטרנטיות בנושא אירועים אומנותיים ומגמות בפרדס חנה ניתן להעיד על העליה באוכלוסייה של מעמד היצירתי משנת 2000.

האירוע האומנות הראשון של פרדס חנה כרכור נקרא ״בתים פתוחים״, מיזם קהילתי אותה יזמה האומנית אסנת דן ז״ל בשנת 1999, בו איחדה 21 מאמני המושבה. אותו אירוע משך למושבה משפחות ובתיירים שבאו להכיר מקרוב את האמניות והאמנים המקומיים והסתיים כהצלחה גדולה. משנה לשנה האירוע גדל, לא רק בכמות האמניות והאמנים המשתתפים ומציגים בו, אלא גם במגוון תחומי האמנות, בעושר התכנים שהוא מייצר ובחיבור עם בתי העסק המקומיים והקהילה. שם האירוע השתנה, יום הוא נקרא ״אומנות במושבה״ ומתקיים פעמיים בשנה, לפני פסח ולפני ראש השנה, ומביא אליו אלפי אנשים מכל רחבי הארץ לסוף שבוע ססגוני של אמנות מקומית, סדנאות, אוכל וקהילה.

יחסי הגומלין בין המועצה לאומנים

על חזונה של פרדס חנה ניתן ללמוד מאתר של המועצה ומהתיאור של אגף תרבות אומנות וספורט האחראי על נושא זה. באתר ניתן להבחין בשאיפה מכוונת להפוך את היישוב למוקד תרבותי מתקדם, המתאפיין במעורבות קהילתית ובפלטפורמות תומכות לאמנים. המועצה מגדירה את עצמה כ”בית יוצר לתרבות חברתית, אומנות מקומית מודרנית, ומצוינות בספורט”. במסגרת חזון זה, המועצה מציינת את קיומם של “1000 אמנים (ויותר)”, עדות לגודלה ועושרה של הקהילה האומנותית המקומית, ומהווה ניסיון לעגן את מעמדו של היישוב כמוקד משמעותי בסצנת האמנות הישראלית. במסגרת ההתפתחות המואצת של היישוב והשלכותיה החברתיות והדמוגרפיות, המועצה רואה בתהליך זה הזדמנות ליישום “מהפכה בתחום תרבות חברתית ע”י עידוד היוזמה הפרטית”. משמעות הדבר היא יצירת איזון בין מתן חופש פעולה ליוזמות קהילתיות ובין הקמת מערך מוניציפלי תומך. האסטרטגיה המוצהרת משקפת גישה של “צמיחה מלמטה  (bottom-up)” שבה הקהילה מהווה כוח מניע עיקרי, תוך שימוש במועצה כגורם מסייע שמספק משאבים ויוצר תנאים מיטביים להתפתחות היצירה המקומית. המועצה מדגישה את מחויבותה לפיתוח מרחבים עירוניים שיתפקדו כמרכזים ליצירה אומנותית. כך, חזונה כולל “ננצל כל עץ רענן וכל מבנה ליצירה תרבותית, אומנותית”, ניסוח המדגיש רצון להפוך את הסביבה העירונית כולה לזירה של יצירה חיה ודינמית. במקביל, המועצה מבקשת “למסד וליצור פלטפורמה לכל הגופים”, מתוך תפיסה שיציבות מוסדית והנגשת כלים מקצועיים הם תנאים הכרחיים לקיומו של שדה תרבותי פורה. חזון התרבות בפרדס חנה כרכור מתפרס על פני קשת רחבה של תחומים אומנותיים, כולל מחול, תיאטרון, מוזיקה, אמנות פלסטית (ציור, פיסול, צילום), ספרות וקולנוע. לצד קידום המסורת האמנותית הקיימת, ישנה הכרה בצורך להרחיב את ההגדרות ולשלב “אומנויות דיגיטליות, מוזיקה אלקטרונית”, התייחסות ישירה לשינויי הפרדיגמות בתחום היצירה העכשווית. יתר על כן, המועצה רואה בחשיבות רבה את “שילוב של אומנות רחוב, יצירה אישית בבתי התושבים אשר תוביל לסימביוזה בין התושבים למערכת המוניציפלית”, מהלך המדגים מחויבות לטשטוש הגבולות בין האמנות למרחב הציבורי ולהפיכת האמנות לכלי אינטגרטיבי בתרבות היישובית.

ביסוד החזון עומדת ההבנה כי האמנים הם חלק מהותי מעיצוב הזהות המקומית. “ההתייחסות לאומנים יוצרים הרבים הקיימים ביישוב, תהיה במוקד העניין”, מתוך מטרה להפוך את היישוב ל”בית יוצר מקומי / ארצי / בינלאומי בכל תחומי האומנות”. ההתייחסות לאמנים אינה רק כאל יוצרים, אלא כאל סוכני שינוי וכוח מניע בפיתוח התרבותי של היישוב. לצד זאת, המועצה מבקשת לאזן בין מורשת המקום לבין החידושים האמנותיים המתפתחים, כשהיא מציינת כי “ניקח את הרוח התרבותית בישוב קדימה, נשמר את ההיסטוריה, וניתן יד לכל גוף תרבותי בישוב בכל סוגי האומנות והיצירה”. אגף התרבות מוגדר כ”הגורם המוביל לתרבות יישובית”, האחראי על גישור בין “המערכות הציבורית לקהילתיות החברתיות”. כך, המועצה מכירה בצורך לתמוך ביוזמות עצמאיות תוך שמירה על תשתית מוניציפלית חזקה שתאפשר את קיומן של מסגרות יצירה קבועות.

מבחינה תיאורטית, חזון זה מהדהד את עקרונות “העיר היצירתית” של ריצ’רד פלורידה, המתבססים על שלושת ה-T : טכנולוגיה, טאלנט (כישרון) וטולרנטיות (סובלנות). פרדס חנה כרכור מאמצת גישה המדגישה “קהילה אמנותית גדולה ותוססת”, פתיחות לסוגי יצירה מגוונים ויוזמות ש”באות בעיקר מלמטה”. עם זאת, הצלחת יישום החזון תלויה ביכולתה של המועצה להפוך את התמיכה המוצהרת למערך מוסדי יציב, תוך שמירה על חירותם היצירתית של האמנים.

אורוות האומנים

אורוות האמנים בפרדס חנה הוא מתחם שהוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20 כחלק מבית הספר החקלאי המקומי, ושימש אז לאחסון סוסים וציוד חקלאי. עם השנים האורוות ננטשו ועמדו שוממות. בשנת 2017 קבוצת אמנים מקומיים זיהתה את הפוטנציאל הגלום במבנים ההיסטוריים והחליטה לשפצם ולהפכם למתחם אמנותי, כחלק מפסטיבל אומנות מקומי.

עם הזמן האורוות הפכו מגלריות לחנויות בוטיק, מסעדות ובתי קפה  וכיום אורוות האמנים מהוות מוקד תרבותי שוקק חיים, המשלב אמנות, קולינריה ופעילויות קהילתיות, ומשמשות כאלטרנטיבה ייחודית לקניונים המסורתיים. במקרה של אורוות האמנים בפרדס חנה, ניתן לראות כיצד יוזמה אמנותית ומפגש של קהילה יצירתית הביאו לשינוי אורבני משמעותי. עד לנקודה שבה הוקם מתחם אורוות האומנים, לא היה מקום המרכז וקולט אומנים ויוצרים בנקודה אחת, פרט לאירועי ״אומנות במושבה״ שהיו אירועים תקופתיים ולא דבר שמתמשך. כניסתם של יוצרים ויזמים מקומיים הביאו להתנעה תהליך טרנספורמטיבי, שהפך משטחי אחסון נטושים למרכז עירוני תוסס וגם הוביל ליצירת מקום בו מעמד היצירתי יכול ליצור ולצמוח כלכלית ויצירתית.

האם פרדס חנה היא מושבה יצירתית?

בדומה לתהליכים שתוארו במאמרו של אנדרסון, אורוות האמנים עברו שינוי פונקציונלי: ממבנים נטושים ששימשו למטרות חקלאיות, למרכז קהילתי יצירתי המכיל גלריות, בתי קפה ועסקים קטנים. זה תואם את הרעיון של שימוש מחדש במרחב עירוני לטובת כלכלה יצירתית. אורוות האמנים יצרו “מרחב אינטראקציה”, שבו רעיונות מתפתחים, נוצרים קשרים חדשים ונבנות רשתות חברתיות חזקות, בדומה למה שהתרחש בוינה או בסן פרנסיסקו ע״פ אנדרסון. המקום הפך להיות מוקד למשיכת יזמות וחדשנות מקומית, מה שמשפיע על תהליכי התחדשות עירונית. כמו בדוגמאות ההיסטוריות שמביא אנדרסון, גם במקרה של פרדס חנה, השינוי נבע מצורך להתמודד עם מבנים נטושים וליצור שימוש חדש למרחב ציבורי. לטענתי, השינוי זה הגיע ב-2017 בעקבות התעצמותה של אוכלוסייה חדשה של “המעמד היצירתי״ אשר החלו לעצב את התרבות המקומית ולהשפיע על האופי הכלכלי והחברתי של המושבה עוד משנת 1999. אורוות האומנים יצרה השפעה בולטת על הכלכלה המקומית וגיוון כלכלי דבר שמשך מבקרים מבחוץ והגדילה את כמות העסקים הקטנים במרחב, ובמקביל משך עוד קהילות ותושבים אל פרדס חנה. לטענתי, השינוי הזה הפך למנוע כלכלי מקומי הנשען על כלכלה יצירתית.

החזון התרבותי של פרדס חנה כרכור ממקם את היישוב כמוקד יצירה חדשני, בו השיח בין המועצה, האמנים והקהילה רחב ומבוסס על מודל השתתפותי. המועצה מאמצת (במודע או לא) את התאוריה של העיר היצירתית ומבקשת להבטיח תמיכה מוסדית, תוך שמירה על יצירתיות חופשית והתפתחות אורגנית של סצנת האמנות המקומית. עם זאת, האם היישום בפועל עומד בהצהרות השאפתניות או שיותר בגדר אידיאולוגיה בלתי ממומשת?

במקרה של פרדס חנה נדמה כי כל הרכיבים הסתדרו לטובתה. הכניסה של אוכלוסיית מהגרים החל משנת 2000 לצד מהגירה של מעמד בורגני מאזור המרכז, לצד הקמת פארק תעשיה קיסריה שמשך לתעסוקה. כל אלו התהוו לצד התארגנויות של אומנים ועיצובה של קהילה חדשה בפרדס חנה שמהווה מקור תרבות ועניין למושבה שעד כה, הייתה פריפריאלית לא בולטת. עבודה זאת אינה עיוורת למתחים מקומיים שאותם שינויים יוצרים במרחב העירוני. ניתן לראות שההתפתחות הביאה עמה עליית מחירים, שינויים באופי הקהילתי וחברתי. המתח זה בא לידי ביטוי בתוכנית ש/1402/א שאושרה בדצמבר 2017. התוכנית הופכת את האזור של אורוות האומנים ואזור מבני הציבור והגנים לשכונת מגורים ברובם עתידו להכיל 4 יחידות מגורים לדונם.

במקרה בוחן של אורוות האומנים אנחנו עדים לתהליכים שמתרחשים בשני זירות, האחת שבהם התחדשות עירונית מובלת על ידי כוחות יצירתיים – ניתן לראות כיצד אורוות האמנים הפכו לאלטרנטיבה ייחודית לקניונים המסורתיים, תוך שהן מושכות תיירים ויוצרות מוקדי פעילות כלכלית מגוונים. ומצד שני תהליכים המונעים על ידי פיתוח נדל”ני מסורתי, היוצרים גם מתח חברתי וכלכלי, כאשר עליית הערך של המרחב מושכת אוכלוסיות חדשות, מעלה את מחירי הדיור ועלולה להביא לתהליכי ג’נטריפיקציה ולהדרה של תושבים ותיקים ⁶.

הזוויות האלו מעלות דילמות חשובות בנוגע להשפעותיהם החברתיות והכלכליות של הפעילות של המעמד היצירתי. מצד אחד, ההשפעה של המעמד היצירתי מורגשה במושבה, היא בעלת השפעה ויוצרת תנועה של צמיחה בכלכלה המקומית המשפיעה על מימדים שונים במחרב העירוני/הכפרי בפרדס חנה. מצד שני, התנועה הזאת של צמיחה וההייפ שנוצר סביב הקהילה והתרבות האומנותית מושך תושבים חדשים, בעיקר רווקים, זוגות צעירים ומשפחות מהמעמד הביניים שמאופיים במספר נפשות יחסית נמוך (ראה איור מס׳ 3).

בדומה לתפיסה המקובלת של עיר יצירתית כמרחב של יצירה וצמיחה, במקרה של אורוות האומנים אנו עדים לתהליך ניאו-ליברלי שהיווה תחילה הזדמנות לבני מעמד היצירתי לצמיחה ופיתוח כלכלה חברתית, אך במקרה של פרדס חנה לא נראה שהרשות המקומית פועלת בקביעת מדיניות ברורה בנושא. עד לכתיבת שורות אלו, הרשות המקומית אינה פועלת לבטל איומים כמו תוכנית ש/1402/א שאושרה על ידה בדצמבר 2017, כדי לשמור על העוגן של המעמד היצירתי שמהווה מרחב אורוות האומנים. מדיניות ציבורית צריכה לאזן בין פיתוח יצירתי לבין שמירה על הזהות המקומית, על מנת למנוע פערים וליצור תהליך צמיחה מכליל ובר-קיימא, אבל במקרה זה נדמה כי המועצה האזורית בפרדס חנה-כרכור אינה מצליחה לשמור על תפקידה במניעת פערים אלו. בדומה למבקרי הגישה ניתן במקרה זה להתחבר לטענות לגבי החזון נאיבי של קפיטליזם יצירתי, בה נדמה כי המיתוג של פרדס חנה-כרכור כ”עיר יצירתית” הפך להיות כלי שיווקי פוליטי ולא לפתרון ממשי לפיתוח עירוני.

מהעבודה הזאת לא ברורה תפקידה של הרשות המקומית מלבד התמיכה (לפעמים גם פסיבית) באירועים ויוזמות שעולות מתוך קהילת האומנים. חזון הצמיחה הכלכלית של המועצה אינו ברור כמו גם ההחלטה של המועצה לא להפוך רשמית לעיר למרות שמתגוררת בה אוכלוסייה של 46,000 תושבים. זה מעלה שאלות על המוכנות של המועצה להתמודד עם השלכות של ג’נטריפיקציה, אשר עלולה להדיר את קהילת האמנים הוותיקה בשל עליית מחירי הדיור ותהליכי עיור מהירים, ולשנות בעקבות זאת את מעמד היצירתי בעיר. נדמה כי המועצה המקומית צריכה לקחת חלק דומיננטי ופעיל יותר בתמיכה שלה באומנות לשגשוג מודל של אזור יצירתי לקידום וצמיחה ארוכת טווח.