הוא סרב לדבר על אופנה, ביטל את הכמיהה של אדריכלים לתכנן מבני ציבור וקידם חשיבה יצירתית על סביבות מגורים. מחשבות על מורשתו של דוד ינאי עם פתיחת התערוכה “דוד ינאי: אדריכלות וגנטיקה” במוזיאון ת”א.
איור 1, טיפוס A, מתוך: “אנליזה מורפולוגית של צורות מגורים”, דוד ינאי, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל-אביב לאמנות
בספרו The Art architecture complex (בעברית אמנות, אדריכלות: סיבכת קשרים, תסבוכת, תסביך) מציע האל פוסטר פרשנות לאדריכלות ואמנות עכשווית ובעיקר מבקר את נקודת המוצא של שדות פעולה אלו ואת שעבודם (מרצון) לתרבות הפופ. בדרך כלל, כך הוא כותב, קושרים פופ עם מוזיקה, אופנה, אמנות, ותחומים רבים נוספים, אבל לא עם אדריכלות. ואולם, קובע פוסטר, הפופ הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה והשיח האדריכלי. את עצם רעיון הפופ, קרי ההשתלבות הישירה בתרבות ההמונים שעיצב הקפיטליזם הצרכני לאחר מלחמת העולם השנייה, קידמו בשנות החמישים קבוצה בשם אינידפנדנט גרופ (Independent Group). אחריהם הגיעו רבים אחרים כמו רוברט ונטורי ודניז סקוט בראון, מייקל גרייבס, צ’רלס מור, רוברט סטרן ורבים אחרים.
מהו עידן הפופ האדריכלי? זהו עידן שבו העיקר הוא היכולות לעצב דימויים חדשים או לחילופין, לשלוף מהארכיון דימויים ולשחזרם מחדש. כיום, כותב פוסטר, הנוסחה זו מככבת באדריכלות של מוזיאונים, בנייני חברות מסחריות, ערים ומדינות המשתוקקות לזכות בנִראות במגרש המשחקים הגלובלי באמצעות דימוי איקוני, קליט מיידית. אף שאדריכלים רבים מתהדרים בזיקה של עשייתם להתנסות הפנומנולוגית הם מציגים לרוב את היפוכה. בניינים המלאים באפקטים מעצבים לנו חוויה מובנית. למעשה ככל שבנייני ראווה מציעים לנו יותר חוויות ואפקטים כך אנו הופכים פחות אקטיביים. אנו הופכים לצרכנים המשועבדים לסביבות הללו הממלאות את ערינו.
האדריכל דוד ינאי בז לתפיסת עולם זו. הוא בז לאופנה, בז לסגנון. סירב לדבר על כך. סגנון הוא נהג לומר בפני סטודנטים, “אין דבר כזה, תשאירו את זה להיסטוריונים”. את הכמיהה של אדריכלים לתכנן מבני ציבור נהג לבטל. “כמה מבני ציבור כבר יש? כמה דובדבנים פה ושם?”, נהג לומר, “העיקר זה המגורים, אבל האדריכלים ומתכנני הערים זנחו את ההמצאה בכל הנוגע לרקמות מגורים”. ינאי האמין בגישה המודרניסטית, בפיתוח של מתודות תכנוניות הנשענות על חיפוש מורפולוגי. תפיסת עולם המעוגנת במשנה המודרניסטית המניחה שקיימת בעיה, שהאדריכל מסוגל לזהות ולנתח אותה ושביכולתו למצוא לה פתרון.
איור 2, טיפוס G, מתוך: “אנליזה מורפולוגית של צורות מגורים”, דוד ינאי, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל-אביב לאמנות
בשנות ה-90, במהלך הלימודים שלי בטכניון, הדבקות של ינאי בתפיסת העולם המודרניסטית הפוזיטיביסטית שלו היתה כבר חריגה מאוד. החיפוש אחר ה”מקום” נכח בכל עבודות הסטודיו. המפגש שלי עם דוד ינאי התרחש בשנתי הרביעית ללימודים, אז הוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת ומסוכסכת, בעיני סטודנטים ומרצים כאחד. למדתי עמו כשנה וחצי. לרוב לא הסכמתי עמו אך למרות חילוקי הדעות (ואולי בגללם), הוא סייע לי להבין את הזירה האדריכלית, את המשנה המודרניסטית, חשיבותה ומגבלותיה. למדתי ממנו רבות.
אף שעסק בהוראת אדריכלות בטכניון במשך שנים רבות, דוד ינאי מעולם לא נבחר לכהונת דקאן ולא קיבל פרופסורה. תערוכה מוקפדת של עבודותיו (שמעטים ביקרו בה) הוצגה ב-2003 בגלריה לאמנות ניסויית בטכניון ובגלריה של עמותת האדריכלים ביפו. הוא עבד עליה בשקידה, ימים, לבדו בגלריה (כך לפי יהודית מזכירת העמותה). התערוכה התקבלה בהערכה.
השבוע (יום שישי, ה-24 באוקטובר) תיפתח במוזיאון תל אביב תערוכה המתייחסת למורשתו. התבקשתי על ידי האוצר וראש בית ספר עזריאלי לארכיטקטורה, ד”ר ערן נוימן, לכתוב מסה קצרה לקטלוג התערוכה. להלן קטע קצר מתוכה (“החיפוש אחרי השיטה”, טלי חתוקה, קטלוג התערוכה “דוד ינאי: אדריכלות וגנטיקה”, מוזיאון תל אביב).
איור 3, טיפוסי מגורים, מתוך: “אנליזה מורפולוגית של צורות מגורים”, דוד ינאי, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל-אביב לאמנות
הצורך בהמצאה ובחשיבה יצירתית על סביבות המגורים התפתח אצל ינאי כחלק מהביקורת שלו על השכפול והחזרתיות של ארגון מרחב הדירה בישראל.[1] במסגרת עבודה שכתב, המבוססת על ניתוח תרשימי דירות שנלקחו ברובם מתוכניות של חברות בנייה שפורסמו בעיתונים או הוצאו למכירה בקטלוגים, ביקש למפות את הארגון של הפונקציות השונות בדירה. מיפוי הדירות כלל פרויקטים של מתכננים שונים במגוון ערים, ביניהן תל-אביב, חיפה והרצליה. המיפוי כלל ניתוח גרפי, סכימטי, של הפונקציות בדירה (שאותן כינה “צמתים”) ושל הקשרים בין הפונקציות השונות (שכונו בעבודה “ענפים”). ינאי מצא שלמרות השונות הטיפולוגית וההקשרית, ארגון היחסים בין הפונקציות השונות בדירה – סלון, מטבח, חדרי שינה, חדרי אמבטיה ושירות – נותר קבוע פחות או יותר. מסקנות המחקר היו חד-משמעיות:
מניתוח הדירות בעזרת גרפים מתגלה שלמרות שהדירות הן פרי תכנון שונה, למרות שהן מבונות באזורים שונים בארץ ושייכות לקונטקסט מגורים שונה (וילות, מגדלים וכו’), הגרף המנחה שלהן הוא זהה. […] המפתיע הוא שלמרות התנאים השונים בבינוי (כיווני אוויר שונים, צורות מגורים שונות וכו’), הגרף הוא זהה. ולא רק זאת, מספר הצמתים והענפים ויחסי הענפים כמעט זהים, וההבדלים ביניהם קטנים וחסרי משמעות.[2]
כמה שנים מאוחר יותר, בהמשך למסקנות עבודתו, קידם ינאי פרויקט רעיוני שביקש לאתגר את סדר היום של ארגון דירת המגורים. הפרויקט, תחת הכותרת “אנליזה מורפולוגית של צורות מגורים”, מציע חקירה קומבינטורית של אפשרויות הרשת המתומנת בעיצוב סביבות מגורים. המתומן הוא הצורה הבסיסית המחוללת בפרויקט, צורה אשר ניתנת לשכפול אך יוצרת מגוון של נפחים. חשיבותו של הפרויקט היא ביעד שהציב לעצמו, קרי, חיפוש אחר מתודה ליצירת סביבות מגורים, המסד הרעיוני לרוב-רובם של הפרויקטים שלו.
החיפוש המובנה אחר שיטה החל בניתוח של הרשת המתומנת, פיתוח האפשרויות שהיא מגלמת ובחינה של יישומן בעיצוב של טיפוסי מגורים. המבנים האדריכליים, טיפוסי המגורים שיצר, היו מבוססים על כמה עקרונות מרכזיים:
- הצורה הגיאומטרית כמחולל. הבחירה במתומן, צורה מורכבת, נובעת מיכולתה להשתלב עם צורות נוספות ולייצר רשת של מרחבים. המתומן, שאינו גמיש כמו הקובייה, מבטא גם את הצורך לחפש צורות העשויות לתרום לתפיסה מרחבית תלת-ממדית חדשה.
- תכנון באמצעות נפחים. זוהי נקודת המוצא האדריכלית לתכנון שאינו מתפתח מהדו-מימד (התוכנית) לתלת-מימד (נפח), אלא להפך – ראשית מתוכנן הנפח התלת-ממדי, וממנו נגזרת התוכנית הדו-ממדית. תכנון הנפח עצמו מבוסס על שיקולים של יחס יעיל וכלכלי בין שטח למעטפת.[3]
- נצילות מרחבית מבוססת גיאומטריה. למעשה, תכנון הדירה וארגון היחסים בין הפונקציות השונות בה הם נגזרת של תכנון הנפחים. אולם הגיאומטריה לא הכתיבה רק את הסדר הפרוגרמטי (הפנים-דירתי) אלא גם את היחסים בין היחידות (פיתוח המרחב בין הבניינים). במובן זה, הגיאומטריה של הרשת המתומנת הכתיבה סדר מרחבי הוליסטי, מוחלט.
- גמישות והמשכיות. שיטת העבודה מבוססת על היגיון מתמטי המאפשר רציפות אינסופית. למערך המתוכנן אין התחלה או סוף, אלא הוא רציף, ולעולם ניתן להוסיף לו או לגרוע ממנו.
- שיטתיות, תכונה המאפשרת את תיעוש יחידות המגורים אך אינה בהכרח פוגעת ביצירת המגוון. עיקרון זה ביקש לאתגר את החזרתיות (שאותה זיהה ינאי בתכנון מבנה הדירה), בד בבד עם קידום פתרונות ייצור יעילים וכלכליים בבנייה.
העקרונות שגובשו, התלויים זה בזה, תרמו ליצירתה של שיטה תכנונית ואידיאולוגית. גיבושה של שיטה זו במסגרת “אדריכלות של נייר”, ללא לקוח, אפשר לינאי לבחון סוגיות, בעיות, להפוך בהן, לכמת אותן, להגות רעיונות, להציע פתרונות; לפתח שפה שליוותה את עשייתו ברוב הפרויקטים שתכנן וביצע.
איור 4, אפשרויות של הרשת המתומנת, מתוך: “אנליזה מורפולוגית של צורות מגורים”, דוד ינאי, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל-אביב לאמנות
* התערוכה “דוד ינאי: אדריכלות וגנטיקה” תוצג במוזיאון תל אביב לאמנות בין ה-24.10.14 ל-21.2.15 באגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב גלריה 3, הבניין ע”ש שמואל והרטה עמיר.
לקריאה נוספת:
– “מי ראוי להיכנס בשערי הארכיון?“, מאת טלי חתוקה
– “האם לה קורבוזייה צדק?“, מאת טלי חתוקה
– “שיכון ציבורי אחר“, מאת אילה ניצב
[1] המחקר נכתב ככל הנראה במסגרת אחד הקורסים, אך שם הקורס או שנת עריכתו אינם מצוינים במסמך. ראו “מחקר תוכניות מורפולוגיות לפיתוח יחידות מגורים”, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל-אביב לאמנות, תיק מס. 719523061209.
[2] שם.
[3] התכנון התלת-ממדי השפיע גם על האופן שבו עבד ינאי, בפרט השימוש הרב במודלים פיזיים ובתוכנות מחשב לתכנון תלת-ממדי, כמו ARC+.