יוליה פורשיק“אנשי מקצוע ובני דמותם מצויים כיום בכל מקום הנכלל תחת הכותרת “עירוניות”. בשדרות הניהול האקסקלוסיביות של הרשויות, בכלכלה העירונית, במוסדות המחקר ובתקשורת ההמונים. נראה שלכל אחד מהם יש מה לומר על “העיר”, בכל מקום בו מצוי הכסף ואור הזרקורים” כותב אנדי מריפילד1 מה תפקידם של גורמים אלו ביצירת הייצוג של העיר? כיצד באמצעות הייצוג הם יוצרים את העיר לטעמם? כופים אותו על הציבור הרחב? ומה המשמעות של הייצוג עבור אלו שאינם חלק מן המועדון של “אנשי המקצוע”?
כיום אנו חיים בעידן המבקש לקדם סדר יום עירוני, סדר יום שאת גבולותיו קובעים “מומחים” עבורנו. במאמרו Amateur urbanisem 2 מאתגר אנדי מריפילד (Andy Merrifield) את הזירה העירונית, הנתונה בידיהם של אנשי מקצוע העסוקים ביצירה ותרגום של ייצוג למציאות. בהתייחסו ל”אנשי מקצוע” מריפילד אכן מתייחס לקבוצת אנשים המיומנים בתפקידם, הרי אין ויכוח (לכאורה) שעל מנת לבצע משימה כמו ניתוח או תכנון של רובע חדש, מן הראוי שאנשים המוכשרים לדבר, מתוקף השכלתם ייגשו לדבר. זוהי נקודת המוצא הפוזיטיביסטית בה אנו פועלים כיום, הכופה התמקצעות ולעיתים התמקצעות יתר בתחומי עיסוק צרים יותר ויותר. בתוך קטגוריה זו, נעשת חלוקה נוספת המדגישה את המניעים לפעולה של אותם פרטים.
מריפילד שואב את השראתו מכתביו של אדוארד סעיד (Said) ומן ההבחנה שעשה בין אינטלקטואלים מקצועיים (professional intellectuals) ובין אינטלקטואלים חובבים (amateur intellectuals) ותפקידם ביצירה של ידע ושימור מבני הכוח הקיימים. האינטלקטואלים המקצועיים משתמשים בהכשרתם על מנת לשרת את הסטטוס קוו כאשר התמקצעותם מאפשרת להם כביכול גישה אובייקטיבית לאמת, ובכך הם נמנעים מהעיסוק בפוליטיקה ובנגזרותיה, ומציבים את עצמם כבעלי סמכות במסגרות הקיימות. בעוד שהאינטלקטואלים החובבים אינם מונעים מתוך שיקולי רווח ויוקרה, אלא בעיקרו של דבר מתוך מערכת אמונות וערכים רחבה יותר המצליחה להחזיק בו זמנית בסתירות ואינה מבקשת להשטיח אותן.
כיום נוצר מצב בו כל תחומי החיים מתכנסים לייצוג אחיד, ייצוג ששואב את מעמדו וכוחו מתוך הסכמות (נסתרות או גלויות) בדבר מעמדם של מוסדות החברה הקיימים. הייצוג נקבע ע”י אנשי המקצוע ונתפר לפי מידותיהם באופן שמאפשר להמשיך ולשמר את סדר היום הקיים. כך הידע שמקורו בדפוסי החיים, בחיי היום יום שלנו, שאינם בהכרח משלבים בתוכם פרקטיקות “מקצועיות” הופך לבלתי ניתן לייצוג ובלתי ראוי לייצוג. הייצוג תואם את הידע המקצועי ואת הדרכים לשמר אותו. לפי מריפילד אנחנו נתונים במצב בו מסתלקים חיי היום יום והפעילויות הנעשות במסגרתם מתחום הדיון של הייצוג, וייצוג האורבניזם בפרט. החלטות המשפיעות על המרחב הממשי מתקבלות במרחב “המדומיין”, אשר למעשה אינו מרחב מדומיין כלל, אלא תפיסות עולם פוליטיות, המקבלות את הצדקותיהן בהתאם לסדרה של אינטרסים, שמובנים כאקסיומות בסדר הנתון.
מריפילד תוהה, האם עדת החובבנים, האינטלקטואלים או אנשים בכלל, עברו להתקיים במה שהוא מכנה “גלות מטאפיזית”, המצויה מחוץ למרחב הקיים, האם יש לנו את הזכות לשהות במרחב מעין זה כאשר המציאות נכנעת ומתעצבת בהתאם לייצוג זר?
לדבריו התשובה היא חד משמעית לא. מריפילד אינו תולה תקוותו במומחים אלא דווקא בחובבנים שעליהם חובה להתנגד ולמחות, ובכך לקדם אפשרות של מציאות דיאלקטית ומורכבת יותר, המבקשת לקיים בו זמנית מתחים מסוימים וליישב אחרים, מציאות אשר לא מסתירה את עצמה מאחורי חזות מקצועית ומקדמת תפיסת עולם אחידה.
למריפילד הצעות קונקרטיות להתנגדות, הוא מציע שלושה כיוונים עיקריים העומדים לרשות החובבנים ביצירת הייצוג החלופי, בהם הם נדרשים לעשות שימוש משותף על מנת להרחיב ולדרוש בחזרה את מרחב המחייה המופקע שלהם. תחילה יש ליצור מערך ערכים חלופי לכסף, שכיום הוא הייצוג היחיד שיש לערך (value). לטענתו במרחב בו כלכלנים ובעלי תפקידים בתשלום, קובעים את הערך הראוי התנסנו מספיק, הגיע הזמן לעבור הלאה. שנית יש להרחיב את אופן צריכת הידע והחדשות בפרט. למתוח את היריעה לעוד אמיתות קיימות אשר נזנחות לרוב לטובת ייצוג אחיד של מציאות מרובת פנים. המהלך האחרון מבין השלושה, הוא הצורך ביצירת אלטרנטיבה שלטונית לדמוקרטיה הייצוגית, שכיום נתונה בידיהם של “הכשירים ביותר” לתפקיד. השבת תחום המחייה (realm) לידיהם של הרבים, בתוך חברה שסובלת מהתמקצעות יתר בשירות מבני הכוח הקיימים, היא האפשרות היחידה לזהות ובהמשך לערער על הייצוגים המעצבים את חיינו, הנתונים בידיהם של אלו שאין להם שום רצון לשנות את הסדר הקיים לטובת הכלל.
תרומתו של מריפילד חשובה מאוד לדיון, והיא חשובה במיוחד גם עבור הזירה הישראלית המתכנסת בימים אלו למספר מנטרות אחידות הבאות לידי ביטוי בכלים שונים כמו, פינוי בינוי, “קידום עירוניות”, תמ”א 38, כלים שונים שכולם נשענים על סדר יום אחיד המבוסס על ייצוג אחיד, המבקש להחריג את כל מה שלא נכלל בו.